עשרה ימים לאחר פטירתו של הרב חיים דרוקמן, הוציאה ישיבת ההסדר אור עציון הודעה לציבור: "עם תום ימי השבעה על מורנו ורבנו זצ"ל, התכנסו רבני הישיבה והסכימו כי הרב שמעון לפיד שליט"א יכהן בראשות הישיבה הגבוהה אור עציון. הנהלת הישיבה סמכה את ידיה על החלטה זו".
השיעורים בשעות הערב נבעו אמנם מאילוץ של הרב בגלל לוח הזמנים שלו, אבל הייתה בכך אמירה שאין שעה שבה סדר ערב מסתיים, אלא כל אחד ילך לישון כשהוא מרגיש שהוא צריך לאגור כוח למחר
תחושות האבלות והיתמות עדיין ניכרות על לוחות המודעות בישיבת אור עציון. לצד מודעות האבל הגדולות שטרם הוסרו, תלויים גם הגיגים של תלמידים המשתפים ברגשותיהם. "התחושות קשות", מאשר הרב לפיד, "זה חלל אישי גדול לכולנו. הרב זצ"ל ייסד את הישיבה והיה ראש הישיבה, נתן את הכיוון והתוכן, והיה האור שהאיר את בית המדרש. וכשהוא איננו, התחושה היא של יתמות גדולה. הרב היה כמו אבא גם מבחינה רוחנית וגם האבא של הישיבה ושל הבחורים. לתלמידים לא קל לחזור ללמוד, אבל קיבלנו החלטה עוד במהלך ימי השבעה שלא סוגרים את בית המדרש, למעט היום של הלוויה. במהלך השבעה למדנו אומנם דברים שקשורים באבלות ורבנים הגיעו לדבר, אבל מעבר לכך המשכנו ללמוד, בבחינת 'אם תעזבני יום, יומיים אעזבך'.
"דווקא במציאות שהיא כל כך כבדה לא כדאי שהרצף ייקטע, כי להתחיל מחדש יותר מסובך. אנחנו משתדלים לחזור עכשיו ללימודים שגרתיים. יש קשיים רגשיים של בחורים וזה טבעי ומובן, וכך אמור להיות. אמרתי לבחורים שאם מישהו ספציפית מרגיש קשיים שישתף אחרים, את הר"מים או אותי, אבל בגדול, הישיבה חזרה למסלולה".
חוויה מכוננת בפורים
נוכחותו של הרב דרוקמן בישיבה שייסד ושבראשה עמד 45 שנה, הייתה שונה מנוכחותם של ראשי ישיבות אחרים בישיבותיהם. מצד אחד, הרב מעולם לא ישב בבית המדרש בזמן סדרי הלימוד. השיעורים שמסר לתלמידים במהלך השבוע, למעט השיעור הכללי, התקיימו כולם בחדר הלימוד שנבנה בצמוד לביתו והתרחב עם השנים. רובם התקיימו בשעות הלילה. הם החלו בשעה עשר וחצי, ונמשכו עד השעות הקטנות. זמני השיעורים נגזרו בעיקר מסדר יומו העמוס של הרב דרוקמן כמנהיג ציבור, אבל גם חתנו, הרב לפיד, שלא מש מבית המדרש במשך כל היום, הולך בדרכי חמיו ומוסר שיעורים לתלמידיו גם בשעות הלילה המאוחרות.
"אנחנו משתדלים להמשיך את התורה, האווירה והדרך", עונה הרב לפיד לשאלתי מה צפוי להשתנות בישיבה. "נשתדל להמשיך את האור הייחודי של ישיבת אור עציון. אמרתי לבחורים שמחנך טוב מחנך את התלמידים שלו להסתדר גם אחרי שהם כבר לא נמצאים איתו. קיבלנו חינוך טוב, וכעת, כשהמחנך הגדול והענק שהאיר לנו את הדרך כבר לא איתנו, האתגר שלנו הוא ללכת ולפעול הלאה. בצורה החיצונית של זמני השיעורים וסדר היום של השבתות, בוודאי שבשלב ראשון נמשיך כפי שהיה. יהיו שיעורים בלילה ויהיו שיעורים אינטנסיביים בשבתות. נשתדל, אך בסופו של דבר נצטרך גם לעשות התאמות כי הרב איננו איתנו".
תמשיכו לקיים שיעורים בחדר השיעורים שבביתו של הרב?
"אנחנו עוד מתלבטים בכך. ההנחה היא כרגע שאנחנו לא רוצים לסגור את החדר, אלא לדאוג שהוא ימשיך להיות מקור של תורה. עוד לא הגענו למסקנה איך בדיוק נעשה את זה. ההערכה היא ששיעורים ברוחו של הרב נעביר שם".
הרב שמעון לפיד (63) נולד וגדל בבת־ים. את לימודי התיכון שלו החל בישיבת נתיב מאיר בירושלים, אך לאחר שנתיים, באלול תשל"ה, עבר לישיבה התיכונית אור עציון. "מבחינה רוחנית לא הסתדרתי בנתיב מאיר", הוא מספר. "היו לי שאלות באמונה, וכשבאתי איתן לר"מ שלי בכיתה י', הוא מאוד הזדעזע שיש לי שאלות כאלה. צריך לזכור שהר"מים בנתיב מאיר באותה תקופה היו מהציבור החרדי. מכיוון ששני חברים שלי למדו באור עציון, הגעתי לכאן. הרב העביר לנו אז רק שיעור אחד במשך השבוע, אבל היה לו קשר משמעותי איתנו בשבתות, והוקסמתי מהאישיות שלו".
בעבר סיפר לי הרב לפיד שאחת החוויות המכוננות עבורו הייתה האופן שבו חגגו בישיבה התיכונית את פורים. "בשבת זכור התאספנו כולם בחדר השיעורים של הרב בביתו, והיה דוחק גדול. רקדנו, שתינו והרב אמר דברי תורה. ראינו עוצמה של שמחת תורה אמיתית. עבורי זו הייתה חוויה מכוננת, לחוות שמחת פורים כזו כבר בישיבה תיכונית, ולחוש שאפשר לשמוח בגובה אחר".
באמצע כיתה י"א ניגשו לרב דרוקמן לפיד וחמישה מחבריו, וביקשו להקים עבורם כיתה תורנית עם תגבור בלימודי קודש. הכיתה הוקמה, ותלמידיה זכו לשמוע שיעורי גמרא בעיון מפי הרב אריה שטרן, כיום רבה של ירושלים, ושיעורי תנ"ך מהרב יהושע בכרך, חתן פרס ישראל ומי שקלט את הרב דרוקמן ב"מוסד עליה", כשהגיע לבדו כילד לארץ. באותה שנה (תשל"ו), אגב, הוכתר שמעון לפיד כסגן חתן התנ"ך בחידון התנ"ך העולמי לנוער.
שנה לאחר מכן, בכיתה י"ב, הגיעה שוב החבורה התורנית לרב דרוקמן, והפעם ביקשה ממנו להקים עבורה מסגרת המשך של ישיבה גבוהה לצד הישיבה התיכונית. עבור הרב דרוקמן זו הייתה הגשמת חלום ישן. כבר בשנת תשכ"ד, השנה הראשונה לכהונתו כראש הישיבה התיכונית, החליט הרב לפתוח מסגרת המשך של ישיבה גבוהה בעבור בוגרי המחזור הראשון של אור עציון שסיימו אז את כיתה י"ב. ארבעה בוגרים נשארו בשנת תשכ"ה כדי ללמוד במסגרת החדשה, אבל בתום אותה שנה נסגרה הישיבה הקטנה, והארבעה המשיכו לישיבות אחרות.
בשנת תשל"ז התנאים בשלו יותר להקמת ישיבה גבוהה. לפיד וחבריו נסעו לגייס בחורים נוספים מישיבות אחרות, ואט־אט התגבשה קבוצה. אלא שאז, חודשים ספורים לפני הקמת הישיבה, נקרא הרב דרוקמן לכהן בכנסת מטעם המפד"ל, והבחורים חששו שחלומם ייגנז. "הרב כינס אותנו ואמר שזה נכון שהוא נאלץ לבצע שליחות וללכת לכנסת, אבל הרגיע אותנו שזה לא יפריע לו לתפקד כראש ישיבה. אני חושב שהרב העביר שיעורים לא פחות, ואני מניח שיותר, מכל ראש ישיבה אחר".
וכך, בראש חודש אלול תשל"ז, החלו 19 בחורים את לימודיהם בישיבת ההסדר החדשה. 14 מתוכם היו בוגרי תיכון, וחמישה מבוגרים יותר. הר"מ לגמרא במחזור הראשון של אור עציון היה הרב יואל עמיטל, בנו של הרב יהודה עמיטל ז"ל, ראש ישיבת ההסדר הר עציון. הרב דרוקמן לימד שיעורים בתורה ובאמונה. שיעוריו עסקו בפרשת השבוע, במשנתו של הרב קוק וכן בלימוד לעומק של פרשת עקידת יצחק, ורובם כאמור התקיימו בביתו.
גלויה מחו"ל לכל תלמיד
מראשית ימיה של הישיבה נוצר קשר אישי עמוק בין תלמידי הישיבה לרב דרוקמן. בוגרי המחזורים הראשונים מספרים על שיעורים שהתקיימו לפנות בוקר, שבהם היה הרב מכין כוס תה לתלמידים לפני השיעור וממתיק לכל תלמיד את כוס התה שלו בהתאם להעדפותיו האישיות. הרב לפיד סיפר לי בעבר שכאשר הרב דרוקמן נסע לשליחות קצרה בחו"ל במהלך השנה הראשונה של הישיבה, הוא שלח משם גלויה אישית לכל תלמיד. נראה שגם בתחום הקשר האישי, הרב לפיד ממשיך את דרכו של חמיו. אחד מתלמידיו סיפר לי השבוע שכל אחד מהתלמידים בשיעור של הרב לפיד, המונה כארבעים תלמידים, זוכה ללמוד איתו בחברותא קבועה כחצי שעה, אחת לשבוע.
בתחילת חודש תמוז תשמ"ב, בעיצומה של מלחמת לבנון הראשונה, התארסו שמעון לפיד ויסכה דרוקמן, בתו של הרב דרוקמן. עוד באותו שבוע גויס החתן המיועד לחזית בלבנון ושהה שם חודש ברציפות, עד תשעה באב. הוא שוחרר משירותו הצבאי רק לאחר חג הסוכות, ימים אחדים לפני החתונה. לבני הזוג לפיד נולדו 16 ילדים. 12 מתוכם נשואים כיום, ומפוזרים מקשת שבגולן ועד בני־נצרים שבדרום. הבן הבכור, הרב אלישע לפיד, מכהן כר"מ בישיבת מעלה־אליהו בתל־אביב.
לאחר שלמד כמה שנים בישיבה ובכולל, החל הרב שמעון לפיד ללמד שיעור משנה בישיבה. "בשלב מסוים היה לי חלום להחיות את לימודי ההלכה בישיבות התיכוניות", הוא מתאר. "באתי עם הרעיון לישיבה התיכונית אור עציון, סיכמנו שאתחיל ללמד שם הלכה, אבל אז, יומיים לפני א' אלול, הרב קרא לי ואמר שחסר לו ר"מ לשיעור ב'. כשאמרתי לו שכבר סגרתי בישיבה התיכונית, הוא אמר: את זה אני אפתור". הרב לפיד הסכים ללמד שנה אחת, ואז חזר ללמוד כאברך. לאחר שנה נוספת הוא שוב נקרא על ידי חמיו לכהן כר"מ, ומאז לא חדל. במהלך השנים לימד בישיבה הלכה, היה אחראי על האברכים, כיהן שנים ארוכות כראש הכולל בישיבה, ובמקביל כר"מ של שיעורים שונים.
בשונה מהרב דרוקמן שלימד אמונה ותנ"ך, אתה מזוהה יותר עם שיעורי הגמרא וההלכה.
"זה נכון, אם כי העברתי כל השנים גם שיעורים באמונה. הרב דרוקמן זצ"ל היה המחנך, בונה התשתית האמונית של הישיבה. השיעורים שלו בנו בניין אמוני מאוד מבוסס ושואף לשלמות. מי שהתחנך פה בישיבה לאורך השנים קיבל מטען חזק, ואנחנו כר"מים לקחנו עלינו את התחומים המשלימים. עכשיו אשתדל יחד עם חבריי הר"מים להשלים את מה שצריך כשהרב לא איתנו. הר"מים בישיבה ותיקים, וחלקם תלמידים שלמדו אצל הרב. ספגנו במשך השנים את השיעורים של הרב, ואני מקווה שיהיו לנו את היכולות להעביר את העקרונות ואת האור המיוחד של תורתו גם הלאה, בכלים אחרים. אנחנו לא מנסים להיות הוא, אלא להמשיך את התורה שלו".
כמי שנמצא בישיבה מיומה הראשון, מה מייחד את "אור עציון" במפת הישיבות?
"כמו כל ישיבה, היא קודם כול ישיבה שלא מחפשת ייחודיות אלא מבצר תורה שעומד בפני עצמו. העיסוק העיקרי של ישיבה הוא לימוד בסדרים ובשיעורים של בית המדרש, ונמשיך באותה מתכונת. הרוח של מורי וחמי הריני כפרת משכבו תישאר. אותה גישה של לימוד תורה ושילוב של צבא, והניסיון לעשות את זה בצורה החזקה והטובה ביותר. זו גישה שישיבת הסדר היא לא בשביל להסתדר, אלא לסדר את האידיאלים בצורה הטובה ביותר. בנוסף, קיימת תפיסה שישיבה צריכה לחנך את הבחורים להסתכלות חיובית על עם ישראל ועל מדינת ישראל. לראות את גודל התקופה, ולאור זה להתחנך. שכל תלמיד בישיבה יבין שיש לו שליחות, במסגרת האפשרויות והכישורים שלו, למען האידאלים הגדולים".
ובכל זאת, מה הדברים העיקריים שהרב דרוקמן ביקש להנחיל כראש ישיבה?
"משתדלים לעשות את הכול מכל הלב, ושלימוד התורה יהיה אינטנסיבי. אצלנו ה'זמן' לא מסתיים כמו בישיבות אחרות. הרב אמר שלא צריכים להעתיק את הזמנים שהיו באירופה אלא לקיים את הלימוד בעוצמות שאנחנו יכולים, לפי מה שמתאים לנו. אנחנו מסיימים את זמן חורף לא בראש חודש ניסן אלא בז' בניסן, ולא מתחילים אותו בראש חודש חשוון אלא כמה ימים לפני כן. אבל זו רק דוגמה. השיעורים שמתקיימים בערב נבעו אמנם מאילוץ של הרב בגלל לוח הזמנים שלו, אבל זה לא היה רק בדיעבד אלא גם לכתחילה. הייתה בכך אמירה שאין שעה שבה סדר ערב מסתיים, אלא כל אחד ילך לישון כשהוא מרגיש שהוא צריך ללכת לישון כדי שיהיה לו כוח למחר.
"גם ביחס לצבא אנחנו חושבים שהגיוס הוא לכתחילה, וכל מי שיכול לעשות שירות משמעותי שיעשה. אנחנו מדברים גם על הישארות בישיבה מעבר לסיום מסגרת ההסדר, וכל אחד לומד לפי מה שמתאים לו. מכוונים את האנשים להיות תלמידי חכמים שיעסקו בכל שטחי המדינה כתפיסה ממלכתית מתוך תורה. מצד אחד משתדלים להעמיק בתורה, ומצד שני להיות מחוברים לעם ישראל.
"בפרשת ויגש, שקראנו בשבת לאחר פטירתו של הרב, כתוב 'וְאֶת יְהוּדָה שָׁלַח לְפָנָיו אֶל יוֹסֵף לְהוֹרֹת לְפָנָיו גֹּשְׁנָה'. המדרש אומר שיהודה נשלח להקים ישיבה. הרב דרוקמן היה מביא בהקשר הזה את דברי ה'תפארת שלמה' שיהודה הצטיין בעניין הערבות, כפי שלמדים מהערבות שהוא גילה כלפי בנימין. לכן דווקא יהודה נבחר למשימה, משום שישיבה צריכה להיות מיוסדת על יסוד הערבות. הישיבה שלנו נוסעת ביום ירושלים לירושלים, ובפרשת חיי שרה לחברון, מתוך רצון להיות מחוברים לעם ישראל. בנוסף, הגישה של הרב הייתה לאהוב את כולם ולכבד את כולם, ולהבין שגם כשלנו יש את הגישה והקו שאנחנו מאמינים בו, יש הרבה מה ללמוד מקבוצות אחרות".
לא רק ללמד גמרא
כר"מ ותיק, מה השינויים שאתה מזהה בעולם ישיבות ההסדר?
"לא עסקתי בניתוחים, אבל אני יכול לומר משהו מזווית התפקיד של ר"מ. בעבר, ר"מ בישיבה גבוהה היה מגיד שיעור, ולפעמים היו שואלים אותו שאלות בהלכה וזהו. ר"מ של היום מחובר יותר לבחורים, הוא נדרש להיות אוזן קשבת, ובאופן כללי יש היום יותר צורך בקשר אישי. כשהייתי בשיעור ד' הר"מ שלי היה הרב עמי שטרנברג, שהגיע ללמד אותנו יומיים בשבוע. הוא אומנם היה הר"מ שלי, אבל לא עלה על דעתי לשתף אותו בלבטים אישיים. זה שינוי שחל במשך השנים, והוא שינוי מבורך. היום גם יש מושג בישיבות שנקרא חצר"מ, שהוא אברך שמוסיף קשר עם הבחורים, לצד הר"מ".
אצל הרב דרוקמן כראש ישיבה בלטה ההתייחסות לכל תלמיד כבן משפחה. הוא הקפיד להגיע לכל אירוע חשוב בחיי תלמידיו – חתונה, ברית ולהבדיל ניחום אבלים. גם בתחום הזה מקווה הרב לפיד ללכת בדרכי רבו וחמיו. "אני תלמיד שלו ואנחנו משתדלים ללכת בדרכיו, גם בקטנות שלנו. האווירה הזאת עברה גם לבתים של המשפחה של הרב. הולכים לחתונות ולכל מה שצריך במידת היכולת, אבל כמובן שאין לי את חוג המכרים שהיה לרב, ואת כל הגודל והעוצמה. לא חושב שהייתי יכול לעמוד בסדר גודל כזה".
לרב דרוקמן היו גם עיסוקים ציבוריים רבים לצד עמידתו בראשות הישיבה. הרב לפיד מבהיר שאינו מתיימר להחליף את רבו בשלל תפקידיו. "המשימה שלקחתי על עצמי היא יותר בתחום הישיבה, ופחות במה שבחוץ. אין לי גם מספיק ניסיון. יש לנו כאן לצד הישיבה עוד כמה מוסדות שאשתדל לסייע גם בהם לפי הצורך, אבל עיקר ההתמקדות שלי היא בישיבה. יש הרבה עבודה ויש כלל ידוע 'תפסת מרובה לא תפסת', ועוד כלל שאדם לא צריך להיכנס למה שלא מתאים לו".
כתושב מרכז שפירא, הרב לפיד מודע גם לחלל שנוצר בקרב תושבי היישוב הוותיק עם פטירתו של הרב דרוקמן. "אני כבר מעביר שיעורים ביישוב, אבל יש שיעור אחד שבו כבר התבקשתי להחליף את הרב והתחלתי בכך. זה שיעור גמרא בשבת שהרב העביר במשך שנים רבות לקבוצה של ותיקים בישוב. מה שצריך לעשות, אשתדל בכוחותיי".
בשנים האחרונות עלו לא מעט מתחים מול הצבא, למשל בנושא פקודת השירות המשותף, והיו גם בקשות להארכת הפרק הצבאי של הבחורים. כראש ישיבה, מן הסתם תידרש גם לסוגיות האלה.
"את הסוגיות הללו אני צריך ללמוד, ועוד לא נכנסתי לעובי הקורה. בשלב הראשון יש מנוסים ממני, והם ינווטו את הספינה של ישיבות ההסדר. לגבי אורך השירות, פה בישיבה יש לנו פיילוט של שירות עם חודש נוסף, כדי שזה ישתלב יותר טוב לצבא בתוכנית השנתית שלו. כתפיסת עולם, אם זה מתאים לצורכי הצבא ולא פוגע באופן משמעותי בישיבה, אז אדרבה, אנחנו עובדים במשולב".
בדברי ההספד שנשא הרב לפיד בהלוויה של הרב דרוקמן, הוא דיבר גם על הפן המשפחתי של חמיו. "פעם ראיתי מישהו שכתב שהרב לא היה קשור מאוד למשפחה, כי הוא עסק בצרכי ציבור. הגבתי ואמרתי 'אתה לא מבין. אומנם הרב היה כל כולו בציבור, אבל כל כולו היה גם אבא וכל כולו היה סבא'. הוא הכיר כל אחד מצאצאיו הרבים, היה בכל שמחה, והיה מופיע לימי ההולדת של הבנים והבנות. אבא שיש לו אלף עיסוקים, והוא אבא מוחלט ויותר מאבא. הוא היה המשענת שלנו".
בסיומם של ימי השבעה חתם הרב לפיד את מסכת ההספדים שנישאה בבית המדרש של הישיבה. הוא סיפר לתלמידים שבהספד שנשא הרב דרוקמן על הרב עובדיה יוסף, הוא הביא את דברי התלמוד הירושלמי: "תלמיד חכם שמת, מי מביא לנו חליפתו, מי מביא לנו תמורתו". והמשיך הרב דרוקמן: "אני מבקש לומר, מי ייתן לנו תמורתו? אתם! זה תלוי בכל אחד. אנחנו חייבים את ההכרה שהתשובה ל'מי ייתן לנו תמורתו' היא שכל אחד צריך לומר הנני, כמה שהוא יכול".
איך עוברים מאבלות השבעה והשלושים לימי השגרה?
"צריך לתרגם את ההתפעלות מהאישיות ומהמעשים של הרב להמשכת התורה והדרך החינוכית. בשלב הראשון אתה רק שומע ומתפעם. אבל אז צריכים לזכור, וזה יותר לתלמידים, שכל מה שהרב עשה נבע מאישיות מאוד גדולה ומנשמה מיוחדת במינה, וצריכים להתחבר לא רק לסיפורים אלא גם לאישיות. לראות איך אדם יכול לפתח אישיות כל כך מיוחדת. להעריך, להגיד תודה על מה שהיה, ולהבין שאם הוא יכול היה להגיע לאן שהגיע, אז גם אנחנו יכולים להשתדל ללכת בכיוון כזה".
