החלטתה של מועצת גדולי התורה החסידית, המנהיגות הרבנית של אגודת ישראל, להתנגד לחוק הגיוס החדש של שר הביטחון אביגדור ליברמן, נחתה על ראשם של חברי הכנסת הסרים למרותה בהפתעה גמורה. אף אחד מהח"כים, ובהם כאלה שמערכת היחסים שלהם עם חברי ה"מועצת" קרובה והדוקה, לא צפה את ההצהרה התקדימית, שלא לומר הקיצונית, ששיגר ביום חמישי שעבר מזכיר המועצה לחברי הכנסת, לעיתונאים הממתינים בחוץ, ולעורכי היומונים החסידיים – "המודיע" ו"המבשר" – בתום הישיבה הקצרה שנמשכה עשרים דקות בלבד. עורך היומון "יתד נאמן", ביטאונה של המפלגה האחות דגל התורה, נתן ביטוי להלם הזה: בגיליון יום שישי שלמחרת לא נכתבה מילה על כך. זה אפילו לא מתוך התנגדות, אומרים שם, זה היה פשוט הלם. איך עשיתם לנו את זה?
עדיין לא ברור אם מדובר בצעד טקטי גרידא, שיסתיים ביישור קו עם שאר המפלגות החרדיות, עם הקואליציה ואולי אפילו עם ליברמן, או שמא בהכרזת מלחמה ושינוי מהותי מהקו המתון שנקטו החסידים בחמש השנים האחרונות. אך למרות הספקות הללו, ועל אף מסרי ההרגעה שמשדרים ארבעת הבכירים החרדים – ליצמן, דרעי, פרוש וגפני – לראשי הקואליציה, להחלטה הזאת יש כמה נגזרות מיידיות וחשובות: ראשית, ניצחון הקיצוניים, לפי הכלל החרדי העתיק של "לימין שור" – החרדה והקנאות גוברים על המתינות והפשרה האסטרטגית; ושנית, וזו אולי הזווית החשובה ביותר: מי מחליט, מי בעל הבית. החסידים הצהירו שוב: בכותל הרפורמי, במשברי החינוך, בעבודות הרכבת, בתקציבים ואפילו בגיוס – הנחשב מאז ומעולם לנושא "ליטאי" – ההחלטה נמצאת בידיהם של אדמו"רי המועצה החסידית, אפילו לא בידיו של סגן שר הבריאות יעקב ליצמן.
העסק החל להתחמם יממה לאחר שליברמן הניח על שולחן הממשלה את חוק הגיוס החדש שגיבש משרד הביטחון. ההצעה גובשה עם חברי המטכ"ל, בלי לשתף את הנציגים החרדים, ותוך התייעצות עם ראשי ישיבות חרדיות מחד גיסא ועם אבירי השוויון בנטל מאידך גיסא. בדומה לגרסאות קודמות גם החוק הנוכחי כולל "מכסות", קרי יעדי גיוס מספריים שעל החרדים לעמוד בהן. אם המכסות האלה לא ימולאו, יוטלו על הישיבות החרדיות סנקציות כלכליות ותקציביהן יקוצצו. עם זה, החוק הנוכחי אינו כולל סנקציות פליליות ואישיות במקרה כזה על תלמידי ישיבות. זאת ועוד: המכסות הנוכחיות נוחות יותר, והגדרת "מיהו חרדי" הורחבה ומאפשרת לכלול למשל גם יוצאים בשאלה, באופן שיקל על החרדים לעמוד ביעדי החוק.
שינוי דרמטי בחוק החדש מבחינת החרדים הוא ההליך האוטומטי שלו. על פי החוק, אם במשך שלוש שנים רצופות לא יושגו לפחות 85 אחוזים מיעד הגיוס הכולל, החוק יבוטל ועל החרדים יוטל חוק שירות חובה בלא דיחוי. כך גם בעניין הסנקציות הכלכליות: אלה יוטלו באופן אוטומטי, אם יעדי הגיוס לא יושגו. בחוק שהעבירו החרדים בתחילת המושב נדרשה חתימתו של שר הביטחון כדי שהסנקציות יוטלו או שהחוק יבוטל – מה שמותיר פתח למשא ומתן פוליטי, שהחרדים זקוקים לו ומומחים בו.
מתנגדי החוק בתוך אגודת ישראל אומרים כי זהו הסעיף שבגינו לא ייתכן מבחינתם לתמוך בחוק. כל היעדים שהוצבו עד עתה, מאז חקיקת חוק הגיוס הראשון של לפיד ותיקונו בידי המפלגות החרדיות בהמשך, היו רחוקים מלהתמלא. אם הסנקציות יוטלו אוטומטית, החרדים עלולים למצוא את עצמם במבוכה רבתי בעוד שנתיים או שלוש, ואולי עם הרבה פחות כוח פוליטי משיש להם כעת.
מנגד, מצדדי החוק בין הח"כים החרדים, בעיקר בש"ס ובדגל התורה, משוכנעים שיש לחטוף אותו בשתי ידיים. הם מודים שהוא איננו אידאלי – ובעיניים חרדיות שום חוק גיוס שכולל מכסות מחייבות איננו אידאלי – אבל יש לשים לב שאין בו סנקציות אישיות ופליליות, ושהוא מאפשר מרווח זמן של שלוש שנים עד לביטולו. יש לזכור שרק שלושה חודשים נותרו מארכת הזמן שהעניק בג"ץ לחקיקת חוק גיוס חדש במקום זה שפסל, והזמן נושף בעורפם של החרדים. הליך חקיקת החוק ואישורו יכולים להקנות ארכה משפטית נוספת, שתסתיים בתוך מערכת בחירות שתקנה שוב ארכה, וכך ירוויחו החרדים את הגורם החשוב ביותר במשחק: זמן. בש"ס אף מצביעים על כך שאת החוק ניסחו בצה"ל והוא אושר בחתימתו של הרמטכ"ל איזנקוט, כערובה לכך שבית המשפט העליון לא ימהר לפסול אותו, כפי שפסל את חוק טל ואת חוק הגיוס הקודם שעבר בתחילת הכנסת הנוכחית בתמיכת החרדים.
פר(ו)ש בודד
בחזרה להשתלשלות הפוליטית הפנים־חרדית: הגלגולים הרבים שעבר החוק מאז תחילת העשור הקודם, יצרו בקרב הח"כים החרדים "מומחי גיוס" – כאלה שבקיאים בכל שלבי ההשתלשלות: חוק טל, פסיקת בג"ץ שביטלה אותו, ועדת פלסנר, ועדת פרי, ועדת שקד, חוק הגיוס של לפיד, חוק הגיוס החרדי שגובש בתחילת המושב והחלטת השופטים בעניינו, חוק הגיוס שהונח על שולחן הכנסת במושב החורף, וכעת החוק של ליברמן.
הדרך הפתלתלה הזאת אילצה את הפוליטיקאים החרדים לסמוך על אלה מהם שנתפסים כ"מומחים לדבר". השניים האלו הם סגן השר מאיר פרוש, פטרונה של סיעת "שלומי אמונים" בתוך אגודת ישראל, והשר לשעבר מש"ס אריאל אטיאס. שניהם, נכון לעכשיו, אינם מכהנים בכנסת (פרוש באופן זמני, לאחר שהתפטר מהכנסת כדי לפנות מקום לח"כ חרדי נוסף במסגרת החוק הנורווגי; ואטיאס מאז ראשית הקדנציה הנוכחית – אך הוא עדיין מעורב ומייעץ ודעתו נחשבת). חברי הכנסת סומכים את ידיהם על המלצות השניים, ומשתדלים שלא להתעמק מדי בפרטי העלילה הסבוכה. בדגל התורה זה אפילו עדיף: סוגיית הגיוס היא הרגישה שבמשימותיו של הנציג החרדי, והיא פילגה את הצמרת הליטאית ואת דגל התורה. כמה שפחות אחריות בתחום הזה – כך עדיף. פרוש, מי שמשק כנפי ההיסטוריה המשפחתית והירושלמית מבדר את זקנו העבות מדי בוקר, הוא המועמד המתאים.
פרוש החל אפוא בסבב בין בתי האדמו"רים החסידיים חברי ה"מועצת", שהוא ועמיתיו ליצמן, אייכלר ומוזס כפופים להם. ביהדות התורה ישנה גם סיעת דגל התורה שלה מועצה רבנית משלה, ולצידן ש"ס ומועצת החכמים שלה, שכבר שני עשורים פועלת בתיאום הדוק ומוחלט עם האחים האשכנזים, בלי חריגות והיסוסים. אף אחד, חוץ מפרוש עצמו ומבני ביתם של האדמו"רים, לא יודע מה בדיוק נאמר בפגישות הללו, שאליהן הגיע סגן השר מלווה במסמכים ונתונים, אך הדעה הרווחת השבוע הייתה שהפגישות הללו הן שגרמו להתנגדות המפתיעה בכינוס המועצה.
ביום חמישי בערב התכנסה אפוא מועצת גדולי התורה בירושלים. הדיווחים באתרים החרדיים עסקו בנעדרים: האדמו"ר מצאנז, שלילה קודם לכן נכח בחתונה עד השעות הקטנות, ושסועד את אמו הישישה שהגיעה מארה"ב. הנעדר השני, והמשמעותי יותר, הוא האדמו"ר מבעלז, שמתגורר במרחק נסיעה קצר ממקום הכינוס. לדברי גורמים מקורבים לאדמו"ר הוא ביקש דחייה של שבוע בכינוס המועצת, עד שילמד את החוק החדש לאשורו. מה דחוף להתכנס כעת? שאלו בסביבתו. עמדתו לא התקבלה והכינוס יצא לדרך, ומשום כך הוא בחר לנסוע לבית הנופש שלו בטלז־סטון ולא להשתתף. כבר מהחלטתו של האדמו"ר מבעלז, הנחשב לפרגמטי ומתון בין החברים, היה אפשר להבין לאן הדברים מתגלגלים, אך איש לא דמיין עד היכן זה יגיע.
במפלגות החרדיות תולים את האשם בסגן השר פרוש. הכעס כלפיו התעצם בתחילת השבוע, ככל שהמשבר הקואליציוני הלך והסתמן באופק. חבריו לאגודת ישראל, עמיתיו מדגל התורה ושותפיו מש"ס הרגישו שהוא "עשה להם קטע". אחרי שנים של חזית אחידה בענייני גיוס, פתאום הוא החליף לקו לעומתי, ובלי לעדכן הלך ו"הפך את המועצת", שחבריה רוחשים לו כבוד והערכה יותר מלכל נציג חרדי אחר.
האמת רחוקה מכך. פרוש אכן סבור שיש לערוך מקצה שיפורים במתווה החוק של ליברמן, אך כשהחלטת המועצת הוקראה לחברי הכנסת, שנקראו פנימה מחדר ההמתנה בחוץ, הוא הופתע כמו כולם. המועצת, בהרכב חסר, חקרה את חברי הכנסת ממושכות על פרטי החוק. אחד המשתתפים מספר כי האדמו"ר מגור, הקול המרכזי בין החברים, תהה מה קרה עם הצעת החוק שגיבשו החרדים במושב החורף הקודם ושהייתה אמורה לעבור עם פסקת ההתגברות, כפי שהתחייבו בקואליציה. בתום ההתייעצות התבקשו חברי הכנסת לצאת מהחדר. לאחר כמה רגעים נקרא פרוש שוב פנימה להתייעצות חוזרת. ליצמן, מוזס ואייכלר נותרו בחוץ. פרוש יצא, וכעבור כמה דקות פורסמה ההחלטה: להתנגד למתווה החוק הקיים שהוא גזרה על עולם התורה; לדרוש תיקונים בחוק, ואם יעבור – לעזוב את הקואליציה לאלתר. הדבר יצא מפי המלך, ופני הח"כים חפו.
בין רשב"ם לראב"ד
גם אם מדובר במהלך טקטי שנועד להפעיל לחץ על ראש הממשלה – והשבועות הקרובים ילמדו אותנו אם אכן כך הדבר – אין ספק שזהו שינוי בגישה הכוללת לנושא. עד יום חמישי שעבר נקטו המפלגות החרדיות את דרך הפשרה, שאותה הובילה דגל התורה בהנחיית מנהיג המפלגה הרב שטיינמן שהלך לעולמו בדצמבר האחרון. הטענה הבסיסית של המחנה הזה אומרת שעת צרה ומצוקה היא לישראל, ומשום כך צריך לאמץ כל פשרה שמוצעת. מרגע שאפשרות הסנקציות הפליליות ירדה מהשולחן, ואפילו לפיד כבר אינו מנופף בה, מסרבים בדגל התורה להציב קו אדום לחוק גיוס, כזה שאם ייחצה הם ישברו את הכלים. העמדה הזאת הקרינה גם על ש"ס ואגודת ישראל, והפכה לעמדה החרדית הרשמית. ביום חמישי האחרון ההסכמה נשברה, ובדגל התורה שמעו על כך מהאתרים החרדים.
השאלה הגדולה שנשאלה לאחר ההחלטה הייתה על פרוש, שפיקח היה, מה ראה לשטות זו – ברוח שאלת הפרשנים על קורח מפרשת השבוע שעבר. סגן השר פרוש נחשב אמנם לאיש עקרונות בין הבכירים החרדים, אך בכל נושאי הגיוס הוא אף פעם לא אימץ את הקו התקיף והלעומתי. להפך, פרוש, כמי שמשתייך משפחתית וקהילתית לחוגי הירושלמים, הנחשבים אנטי־ציוניים וחותרים לקונפליקט עם המדינה, שילם מחיר אישי כבד על תמיכתו במתווים הקודמים של החוק. דרגת האבטחה האישית שלו הועלתה לרמה 6, הוא הותקף באופן אישי באלימות בשנים האחרונות בארץ ובחו"ל, והפסיד רבים מחבריו ותומכיו.
יש הטוענים שעמדתו של עו"ד יצחק מירון, איש הציונות הדתית שניסח את החוקים הקודמים וכעת ממלא את פיו מים ביחס לחוק החדש, היא שגרמה לפרוש לשכנע את האדמו"רים שלא לתמוך בחוק. אחרים סבורים כי סמכותו של האדמו"ר מסלונים, הקיצוני שבין חברי מועצת גדולי התורה ואחד מפטרוניו של פרוש, דחקה אותו לפינה. כך או כך, הזעם של שאר הנציגים החרדים איננו מוצדק: מצד פרוש המטרה הייתה גיבוש דרישה לשינויים ענייניים בחוק, כפי שסבורים מן הסתם גם שאר הח"כים החרדים. את ההודעה החריפה שיצאה בסופו של דבר מהמועצת הוא לא רצה וודאי שלא יזם.
מרגע שההחלטה ניתנה, במפלגה החסידית יישרו קו. "המודיע", המזוהה עם גור, מחריף את ההתבטאויות, ו"המבשר" – ביטאונו של פרוש – לא נותר מאחור. שני הביטאונים הללו מביעים את עמדת המועצת בתוקפנות, ואף קוראים למחאה רבתי, "מסוף העולם ועד סופו", אמירות שמתקבלות אצל מתנגדי החוקים השונים, בין השאר אנשי "הפלג הירושלמי", בסיפוק רב. אם יוסי דייטש, סגן ראש עיריית ירושלים מטעם סיעתו של פרוש, יחליט לרוץ לראשות העיר – המהלכים האלו בוודאי יעמדו לזכותו בבואו לבקש את תמיכת סיעת "בני תורה" בעיר.
ובכל זאת, בדגל התורה מאשימים את פרוש בלבד. שם לא מוכנים לשמוע הסברים, ולא מתכוונים לסלוח לו על הגול הזה, שחמור בעיניהם מבחינה הצהרתית הרבה יותר מתוכנו. בישיבת הסיעה של יהדות התורה הטיח ח"כ יעקב אשר דברים קשים בעמיתיו מאגודת ישראל. מאז פטירת מנהיג המפלגה הרב שטיינמן הנהגת המפלגה הליטאית מפוצלת בין סיעת "רשב"ם" – על שם הרחוב שבו מתגורר הרב חיים קנייבסקי, המקיים קשרים הדוקים עם אנשי ש"ס, ומחנה "ראב"ד" – רחוב מגוריו של הרב גרשון אדלשטיין, ראש ישיבת פוניבז' ומנהיג פלג ה'שונאים'. בעיצומו של המשבר נפטר בנו של הרב אדלשטיין, והוא החל לשבת שבעה ולקבל לביתו את כל הרבנים וראשי המפלגות בישראל. במוצאי שבת כבר היו אצלו אבי גבאי ובוז'י הרצוג. דרעי, לעומת זאת, הגיע רק ביום שלישי.
במהלך השבוע האחרון התבטאו חברי הכנסת החרדים בעד החוק, אך מיד שבו ודרשו תיקונים בו. נדמה שהם מהססים כיצד להגיב לחוק, לצעדו של פרוש ולהחלטה הדרמטית של המועצת החסידית.
שבר שתיקה
מי שבחר לא לשתוק הוא דווקא ראש ישיבת "עטרת ישראל" הרב ברוך מרדכי אזרחי מירושלים. הרב אזרחי הוא ראש ישיבה ותיק, שתלמידיו מכהנים בתפקידי מפתח בכל עולם הישיבות החרדי – הספרדי והאשכנזי. במשך שנים הוא עסק ב"שריפה", מושג המתאר את הפיכתם של בני נוער דתיים־לאומיים לחרדים, ואלפי מתחרדים כאלה רשומים על שמו. הוא מכיר היטב את החברה הישראלית, ונחשב לאדם מתון באופיו. במשך שנים הוא נמנע מלקחת חלק פעיל בניהול הפוליטי של המגזר והניח את התפקיד לעמיתיו.
השבוע זה נשבר. בצעד תקדימי פנה הרב אזרחי במכתב אישי לחברי הכנסת של דגל התורה, והפציר בהם לתמוך בחוק של ליברמן. הסנקציות הכלכליות אינן מפחידות אותנו, הסביר, ולא נסכן בגללן את עולם התורה כולו. אם הצעתו של הרב אזרחי תתקבל, אנחנו צפויים לראות את דגל התורה ואת יש עתיד מצביעות בעד אותו חוק גיוס, כפי שהתחייב השבוע יאיר לפיד.
בשלב זה לא נראה שאנחנו הולכים לקראת פיצול בעמדה החרדית. נראה יותר כי הקו שמוביל הרב אזרחי יהפוך בסופו של דבר לקו החרדי כולו: הבנה שבתנאים הפוליטיים הנוכחיים זהו החוק הטוב ביותר שהנציגים החרדים יכולים לקוות לו, ותמיכה שבשתיקה. הצעות החוק לביטול שירות החובה או הצהרות מלחמה נוסח "הפלג הירושלמי" – רעיונות שפרשנים ומחוקקים משתעשעים בהם לא מעט – יחכו כנראה לסיבוב הבא. ויהיה סיבוב כזה: כמעט כל הגורמים מודים שהחוק הנוכחי לא יסיר מעל שולחנה של החברה הישראלית את קונפליקט השוויון בנטל, ושבעוד כמה שנים נעמוד כולנו, אולי עם שחקנים אחרים, באותה נקודה בדיוק.
