"שהד"ר הרצל נקרא לב ירושלים"

דַּבְּרוּ עַל לֵב יְרוּשָׁלַ‍ם וְקִרְאוּ אֵלֶיהָ (ישעיהו מ, ב)

בשם ראשי עדת האשכנזים, ובשם אגודת הציונים, הנני נותן תשואות חן לכל קרואי העדה הנאספים פה אשר באו לחלוק כבוד לשם נשמת הד"ר הרצל, אשר היום הזה הוא יום פקודת שנת הארבע עשרה לפטירתו.

דאג על צרות ישראל

וביחוד הנני מכבד את הרב הגדול החכם באשי ומשנהו הוא אחיו הרב המופלא הרב חי [בן שמעון], ועם כל חכמי הבד"ץ אשר כבדו אותנו בבית הקדוש הזה ליום המוגבל הזה הוא יום היארצייט של הד"ר הרצל זכרונו לברכה. אמרו חז"ל (ברכות מב, ב):

כי נח נפשיה דרב אזלו תלמידייהו לכרוך ריפתא וכו', קם רב אדא בר אהבה אהדר קרעיה לאחוריה וקרע קריעא אחרינא, אמר נח נפשיה דרב וברכת מזונא לא גמרינן.

[תרגום: כשנפטר רב הלכו תלמידיו לאכול לחם וכו' [ונסתפקו בהלכות ברכת המזון], קם רב אדא בר אהבה החזיר קרע בגדו לאחור וקרע קריעה אחרת. אמר: נפטר רב, ולא למדנו ממנו הלכות ברכת המזון].

למדנו מדברי רבותינו כי בכל עת שניכר חסרונו של אדם גדול קורעין עליו קריעה שנית, ובכן גם אנחנו חושבים כאילו עתה מקרוב מת הד"ר הרצל, והרבה יש לנו להתאונן על פטירתו, ולומר חבל על דאבדין ולא משתכחין.

כי אם היה חי עתה בעת הזאת שרעשה העולם מקצהו ועד קצהו היה הוא פועל הרבה לטובת שאלת היהודים בעת שיהיה ועד השלום בשעת הכושר כזאת – שהוא היה גדול ליהודים ולפני מלכים יתיצב. וכפי מה שראינו אותו שהוא היה איש מצליח וכל מה שפעל ה' הצליח בידו, יען שעשה הכל בכל לבו – ורחמנא לבא בעי – כי לא היה בלבו שום פניה צדדית ברעיון הציוני, רק מה שנכמרו רחמיו על ישראל מה שסובלים בגלות המר הזה מפני שאין להם מקום מקלט בטוח, ומסר לבו למצוא עצה להציל את כללות ישראל. והוא על אופן הכתוב "וַיֵּצֵא אֶל אֶחָיו וַיַּרְא בְּסִבְלֹתָם" [ופירש רש"י: "נתן עיניו ולבו להיות מיצר עליהם"].

ובשביל שדאג באמת על צרות ישראל לכן זכה לכל זה מה שהצליח אשר שלח לו השם יתברך רעיון אמת שהיה סופו להתקיים, אף על פי שהיה אזי בזמן ההוא אותו הרעיון של הציונות רחוק מאוד מן השכל, אבל "מֵאֵת ד' הָיְתָה זֹּאת הִיא נִפְלָאת בְּעֵינֵינוּ" (תהלים קיח, כג), שכל דבר הנפלא בעינינו הוא לאות ולראיה כי מאת ה' היא זאת.

ולכן נקרא שמו "הרצל", כשמו כן הוא, כי השם "הרצל" תרגומו בלשון עברי הוא הלב, יען שהעיקר הוא הלב, כי בכל לבו היה חושב לעשות טוב לעמו, לכן זכה למשוך אליו לבבות ישראל, ורבים השיב מעוון ההתבוללות בין הגויים, אשר לולא שהיה לנו ההתעוררות הציונית בעולמנו זה, אזי היו נאבדים כמה אלפי נפשות מישראל בין הגויים, ועל ידי הציונות הינם כולם בפה אחד ציון וירושלים.

לכן הנני קורא עליו הכתוב "דַּבְּרוּ עַל לֵב יְרוּשָׁלַיִם וְקִרְאוּ אֵלֶיהָ" (ישעיהו מ, ב), שהד"ר הרצל נקרא לב ירושלים, כי מאמינים אנחנו שבזכות הלבבות הטהורים של ישראל ובראשם הד"ר הרצל אשר בכל לבבם דרשו את ציון וירושלים נתן ה' בלב מלכות בריטניא האדירה לתת ליהודים את ארצם הקדושה, כמו שאומר הכתוב "לֶב מֶלֶךְ בְּיַד ד'" (משלי כא, א).

נבואת הלב הטהור

ועתה צר לי עליך הד"ר הרצל שלא זכית לראות בעיניך מה שציפית כל ימיך ומסרת על זה נפשך ומאודך. צר לי עליך ד"ר הרצל שלא ראית עולמך בחייך. אתה ד"ר הרצל הבנת בחכמתך מאז מקדם ויסדת בנק בשם אנגליא פלשתינא, כי לבך הטהור ניבא לך מראש כי ישועת פלשתינה תהיה על ידי אנגליא, וצר לי מאוד שלא זכית לראות מחשבתך יוצאת לאור עולם.

אבל דבר זה מסורת היא בידינו, שכל מי שעובד לטובת הכלל אף על פי שלא נשלם הדבר בחייו, הוא זוכה שמראים לו השלמת העניין לאחר מותו. כמו שפירש רש"י במסכת תענית (ה, ב), שהבטיח הקב"ה ליעקב אבינו שיביאנו בגולה כדי לגאול את בניו לעיניו.

ובכן חושבים אנחנו כי היארצייט הזה של הד"ר הרצל הוא כאילו הוא היארצייט הראשון, כי עתה הוא הראשית של קיום מחשבותיו ופעולותיו, ודומה לנו עתה כאילו רוחו של הד"ר הרצל מעופף בעולם הזה והוא מרחף עלינו, וכאילו עתה הוא עומד לפנינו. ואנחנו מבשרים אותו כי הנה ישועתנו קרובה לבוא. ותקוותנו בטוחה בהבטחת ממשלת בריטניא האדירה ובעזרת האל גואל ישראל יתברך שמו, כי בקרוב תהיה לנו הארץ הקדושה למקלט בטוח ושאנן. ומה שלא זכה הד"ר הרצל לשמוח בחייו מפני כי עדיין לא הגיעה העת, אבל ישמח עתה ברוחו ונשמתו, ויתפלל גם בעדנו שנזכה לשבת בארצנו בהשקט ובמנוחה ולא יוסיפו ישראל לדאבה עוד.

ובלב נשבר ונדכא אנחנו נושאים כפים אל אל בשמים, וקוראים בכל לב הפסוק שאמר ירמיה הנביא (מז, ו): "הוֹי חֶרֶב לד' עַד אָנָה לֹא תִשְׁקֹטִי הֵאָסְפִי אַל תַּעְרֵךְ הֵרָגְעִי וָדֹמִּי".

ריבונו של עולם, אתה הוא שגזרת בעולמך מלחמת חרב ודם, כמו שהשיב שם ירמיה, "אֵיךְ תִּשְׁקֹטִי וה' צִוָּה לָהּ". אבל אנחנו עמך בני אברהם איש החסד מבקשים מלפניך אב הרחמים, רחם נא על עולמך ותאמר למלאך הרף ותשוב חרב המלחמה לנדנה, ולא ישפך עוד דם נקי על הארץ. אדון השלום, תן שלום במלכויות, תן בלב המלכים והשרים שלא יעשו עוד מלחמה בעולם. אדון כל הנשמות המצא מנוחה נכונה על כנפי השכינה לכל הנשמות שנהרגו ושנטבעו בים בכל ימי משך המלחמה הזאת. ה' הוא נחלתם ובשלום ינוחו על משכבותם ונאמר אמן.

מתוך הספר החדש: 'לב האומה – הרצל בעיני רבני דורו', מאת משה נחמני