איך מחדשים חיים יהודיים בקהילה מפוזרת? מתכון רומני מנצח

זו לא הייתה הפעם הראשונה בחיי שבה קראו בשמי כדי להעלות אותי לתורה ולקרוא בהפטרה. אבל זו הייתה הפעם הראשונה שזה קרה בעיר הולדתה של אימי בחבל טרנסילבניה, שהיה אז הונגרי והיום הוא בשטחה של רומניה. הנה אני, בעירו של סבי ובבית הכנסת שבעיבורה, שעל בימתו מצבת אבן המלמדת שמתוך 6,000 תושביה היהודים של העיר, 5,943 נשלחו לאושוויץ ולא שבו. עשרות בודדות ניצלו. סבי וסבתי, אימי ודודתי הם ארבעה מהם. סבי, דוד ישעיהו פרידמן, היה קצין ולוחם מעוטר שאיבד את רגלו במלחמת העולם הראשונה. קצינים גרמנים שעוד זכרו את המלחמה ההיא חסו עליו ועל בנותיו, אבל לא על אימו ועל אֶחיו.

קמתי ממקומי. נשען על מסעד הכיסא וצולע על רגלי המגובסת – תוצאה של מעידת ספורט אומללה – אל עבר הבימה. בדיוק כפי שצלע סבי מרבית ימיו על רגלו התותבת. עמדתי שם, הנכד שהגיע מרחוק עד לעִירה הקטנה של אמי, בירכתי את הברכות וקראתי בנביא ישעיהו, ששמו כשם שניתן לסבי לאחר פציעתו הקשה, ונדמה עלי שדיברתי אליו: "מֵאֲשֶׁר יָקַרְתָּ בְעֵינַי נִכְבַּדְתָּ וַאֲנִי אֲהַבְתִּיךָ, וְאֶתֵּן אָדָם תַּחְתֶּיךָ וּלְאֻמִּים תַּחַת נַפְשֶׁךָ.  אַל תִּירָא כִּי אִתְּךָ אָנִי, מִמִּזְרָח אָבִיא זַרְעֶךָ וּמִמַּעֲרָב אֲקַבְּצֶךָּ. אֹמַר לַצָּפוֹן תֵּנִי וּלְתֵימָן אַל תִּכְלָאִי, הָבִיאִי בָנַי מֵרָחוֹק וּבְנוֹתַי מִקְצֵה הָאָרֶץ".

זוהי רק אחת החוויות המרגשות שחוויתי עם קהילת יהודי רומניה, בכמה מפגשי לימוד וחוויה יהודית־תרבותית שעשיתי עימם. תפילת שבת היא תמיד פסגת המפגש באירועי "בראשית" הפונים אל יהדות רומניה. אלה סמינרים המתקיימים בסופי שבוע, שהם מעין אוניברסיטה יהודית נודדת בין ערי המדינה. חלק מהנשים מדליקות שם נרות שבת לראשונה בחייהן, וכולם מתכנסים יחד לתפילה מרגשת שמתעצמת לשירה וריקודים בנוסח קרליבך.

החוויה הפרטית שלי ושל מרצים ישראלים אחרים המגיעים בהתנדבות למפגשי "בראשית", דומה אולי לתחושתם של המשתתפים המקומיים: נשים וגברים בגילים שונים, רובם מבוגרים אך ביניהם גם סטודנטים, בני נוער ומשפחות עם ילדים, שעבורם זהו מפגש מחמם לב בין בני קהילות מרוחקות מאוד גיאוגרפית, אך בעיקר מפגש עם יהדותם.

העדה הגדולה בישראל

הקהילה היהודית ברומניה היא עתיקה מאוד. יהודים חיו באזור עוד בטרם נכבש על ידי הרומאים ונקרא על שמם. מהתקופה הזאת, המאה השנייה לספירה, נמצאו מצבות שעליהן אותיות עבריות וסמלים יהודיים. אנטישמיות, פוגרומים ועלילות דם לא פסחו על יהודי רומניה. רדיפות ופרעות בתחילת המאה העשרים הביאו עשרות אלפים מהם להימלט ממנה. רבים עלו לארץ ישראל, עוד לפני העלייה הראשונה. בשיאה, ערב מלחמת העולם השנייה, מנתה יהדות רומניה כ־850 אלף יהודים. מחציתם נספו בשואה. רוב הנותרים עלו לישראל וחלקם הקטן היגרו למדינות אחרות עד לסגירת שערי רומניה. השלטון הקומוניסטי ברומניה התנגד לעלייה אך עולים המשיכו לצאת, לפעמים תמורת סחורות או תשלום כספי ממדינת ישראל. נכון לסוף המאה ה־20, העדה היהודית של עולי רומניה וצאצאיהם היא הגדולה ביותר במדינת ישראל. כמה אלפי יהודים בלבד נותרו ברומניה, חלקם נשואים לבני זוג שאינם יהודים.

מנהל הג'וינט ברומניה, ישראל סבאג: "שאלתי את עצמי, איך מקיימים חיים יהודיים כשיש מעטים כל כך אבל מפוזרים כל כך? איך מקרבים אותם לקהילה?". 'בראשית' היא אחת התשובות המרכזיות לשאלה הזאת

יהדות רומניה שבין מלחמות העולם הכילה אשכנזים לצד ספרדים, והייתה בה נוכחות של כל הזרמים הדתיים כמעט. היהודים לא התרכזו רק בבירה בוקרשט או בערים הגדולות, אלא היו פזורים בכל רומניה. בכל אחד מהמקומות הללו התקיימה קהילה עם בתי ספר, בתי כנסת ומבנים קהילתיים. במשך רוב שנות השלטון הקומוניסטי כיהן הרב משה רוזן כרב הראשי של יהודי רומניה, ובזכות קשריו המיוחדים עם המשטר הקומוניסטי לא הייתה הפסקה טוטאלית של החיים היהודים כמו בבריה"מ. גם היחסים הדיפלומטיים בין רומניה לישראל לא נותקו, כמו במדינות אחרות של הגוש הקומוניסטי.

היום חיים ברומניה כ־8,000 יהודים. מחציתם מתגוררים בבוקרשט, השאר פזורים ב־39 קהילות יהודיות ומשתדלים להיות קשורים באופן כלשהו לקהילה. הקהילות הגדולות נמצאות בערים אורדיה, טימישוארה, יאסי וקלוז'. גם אם לא בכל מקום ישנם בתי כנסת מתפקדים, הקהילות מקדמות בברכה אורחים, בהם עשרות אלפי ישראלים הפוקדים את המדינה מדי שנה במסגרת מסע שורשים, או לטיולים לא יקרים באזורי טבע יפהפיים. אפילו אוכל כשר כבר לא נדיר למצוא במדינה.

הג'וינט, הארגון היהודי־אמריקאי שפועל לחזק ולבנות קהילות יהודיות, סייע בשיפוצם של כמה בתי כנסת מרכזיים בערי רומניה. הזדמן לי להיות נוכח בחלקם, באירועי לימוד, תפילה ונגינה ובעיקר נוכחות יהודית. זו חוויה מרגשת מאוד, אף שכיהודי ישראלי וציוני מתגנבת תהייה בנחיצותם של בתי הכנסת המשופצים, שאינם משרתים עוד קהילות של ממש. בית הכנסת הכוראלי, המרכזי בבוקרשט, שבו ביקרו בעבר מנהיגים יהודים רבים – ממונטיפיורי וז'בוטינסקי ועד גולדה מאיר, משה דיין, מנחם בגין, פרס ורבין – שופץ ושוחזר לפני שנים ספורות והוא כעת שכיית חמדה אדריכלית מפעימה עם רקע היסטורי מרשים. בעיניי זהו אתר חובה ליהודים המבקרים בעיר.

אוניברסיטה מטיילת

שנתיים בלבד לאחר הקמת הג'וינט בשנת 1914, כבר היו לו משרדים קבועים ברומניה. הוא פעל מהם עד מלחמת העולם השנייה ואז סולק מהמדינה. רומניה הייתה המדינה הראשונה בגוש הקומוניסטי שהארגון הורשה לחזור אליה, והוא פועל בה מאז 1967 ועד היום.

ראשי הג'וינט באירופה, יחד עם אנשי הפדרציה היהודית ברומניה, הבינו שכדי לקרב את האנשים אל הקהילה ואל יהדותם, יש להשתחרר מהתפיסה שהעיסוק ביהדות שייך אך ורק לבית הכנסת ושלימוד יהודי הוא עניין דתי־פולחני, וביקשו להציע תוכנית לימוד שונה, בסגנון אחר. ראשיתה של תוכנית "בראשית" הייתה אפוא בהקמתה של מעין אוניברסיטה קהילתית־יהודית, שמטרתה לספק ידע יהודי ברמה אקדמית גבוהה לציבור יהודי אינטלקטואלי, ששנות הקומוניזם הארוכות גזלו ממנו את הידע הזה. הרעיון היה להביא מרצים מתחומי מדעי היהדות ולהעניק למקומיים חוויית למידה בכמה סדרות הרצאות, מעין קורס אינטנסיבי שפתוח ליהודים בני כל הגילים.

בארגון הג'וינט ובפדרציה היהודית הבינו שכדי לקרב את האנשים אל הקהילה ואל יהדותם, יש להשתחרר מהתפיסה שהעיסוק ביהדות שייך אך ורק לבית הכנסת ושלימוד הוא עניין דתי־פולחני. הם ביקשו להציע תוכנית לימוד שונה, בסגנון אחר

האירוע הראשון ברוח זו התקיים במתנ"ס היהודי בבוקרשט ומשך אליו קהל רב. אבל לאחר כמה ניסיונות המארגנים שמו לב שבהתרחשות כזאת, בלב העיר, אין להם שליטה על התנהלותם של המשתתפים שנכנסים ויוצאים, חלקם מגיעים באופן חלקי ולא מחייב בשעות שאחרי העבודה, וגם לא על זהותם. משתתפים לא מעטים לא היו יהודים כלל, והגיעו מתוך סקרנות או כאנשי דת נוצרים שתרים אחר ידע תיאולוגי. זו הייתה החמצה של המטרה – לייצר מרכז קהילתי ליהודי המקום. ואז הוצע רעיון אחר.

ישראל סבאג, מי שמנהל את פעילות הג'וינט ברומניה מאז 2006, הציע להעביר את האירוע אל מחוץ לעיר, לקיים אותו בסופי שבוע וכך לצבור כמה רווחים בבת אחת: להשיג שליטה טובה יותר על זהותם של הנרשמים ועל המתרחש בזמן הפעילות, כשכולם נמצאים יחד במלון או באתר נופש מרוחק ולא מדלגים בין משימות היומיום השונות; לספק למשתתפים חוויה יהודית מלאה, שהיא מעבר ללימוד האינטלקטואלי גרידא; להביא חיים יהודיים לקהילות שכמעט לא קיימות, ולהפגיש בין בני ערים וקהילות שונות. הגרסה החדשה של אירועי "בראשית" נבנתה סביב השבת, עטופה בפתיחה ביום חמישי ובנעילה ביום ראשון, תוך שימוש במוטיבים היהודיים והקהילתיים סביב השבת, שהוסיפו לצד הלימודי חוויה מיוחדת.

כך התגבש אירוע בן ארבעה ימים המתקיים פעמיים בשנה, בכל פעם במקום אחר. בתי כנסת היסטוריים, שקירותיהם פוגשים במקרה הטוב מתי מעט מתפללים בני המקום, נגדשים לפתע במאות אנשים. במשך סוף שבוע אחד ארוך, הקהילות הקטנות האלה מקבלות חיים חדשים. בני המקום יכולים להתגאות בפני שכניהם במחזה של חיים יהודיים תוססים ומלאי תוכן, לזכור ולהזכיר את העולם היהודי העשיר שתסס כאן בעבר. שינוי המקום בכל אירוע של "בראשית" מייצר גיוון ועניין, והמשתתפים לומדים גם על המקומות שאליהם הגיעו ועל ההיסטוריה של הקהילה. חלקם נוסעים 14 ואף 20 שעות ממקום מגוריהם למקום קיומו של הסמינר.

"בראשית" הפכה למוסד מכונן בהוויה היהודית־רומנית. נוצרה מסורת קבועה של האירועים האלה, הכוללים למידה אקדמית, מפגש בין־קהילתי ובין־אישי וחוויה יהודית עוצמתית, עם מרכיבים של תפילות וסעודות שבת, ריקודים, סיורים, טקסים חווייתיים ועוד. בכל פעם מחדש ניכרת ההתרגשות על פניהם של המשתתפים, משמחת המפגש בשעות הראשונות של יום חמישי, ועד החוויה הרגשית והנפשית בכיתות הלימוד, בשיחות מסדרון, בסעודות, בטקסים ובתפילות.

למרות השנים שעברו וקהל היעד המצומצם ממילא, ישראל סבאג, מי שמנצח על כל התזמורת המורכבת הזו, טוען שמספר המשתתפים החדשים בסמינר הקודם, ה־20 במספר, שהתקיים בנובמבר האחרון, עלה ב־12% לפחות לעומת קודמו. בסך הכול השתתפו עד היום כ־2,000 איש ואישה לפחות פעם אחת (ובסך הכול אלפים רבים, במכפלות של השתתפותם בכמה סמינרים).

מגדה טוקר: "חשבתי שימי המדריכה שלי הסתיימו, ואז נכנסה 'בראשית' לחיי ונתנה לי התלהבות והשראה כדי להמשיך את המעורבות וההתנדבות שלי בקהילה. והזכירה לי שלקהילה היהודית ברומניה יש לא רק עבר, אלא גם עתיד"

הסמינר בנובמבר היה המפגש הראשון פנים אל פנים לאחר הפסקה בת כמה שנים, שבמהלכה התקיימו המפגשים באמצעות הזום בלבד. גם בזמן הקורונה, המשתתפים המושבעים של "בראשית" לא ויתרו והשתתפו בכנס אונליין. ממקום שבתי הביתי בסגר הישראלי, העברתי הרצאה מול פניהם של מאות אנשים שריצדו בריבועים קטנים על פני המסך, לצד סיון רהב־מאיר ומרצים ישראלים נוספים. אם היה מקום לחשוב שהמשתתפים מגיעים מדי שנה למפגשים מכל רחבי רומניה בעיקר משום שמוצעת להם חוויה תיירותית של מלון ואוכל במחיר מסובסד, חוויה שחלקם אינם יכולים להרשות לעצמם, ההשתתפות הערה בכנס הזום הוכיחה את אהבתם של יהודי רומניה לתוכנית ואת הצימאון ללמוד, לדעת ובעיקר להתחבר; לחוש כקהילה יהודית אחת גדולה, גם אם וירטואלית באופן זמני.

מפגש בראשית הקודם (בינתיים התקיים בשבת האחרונה, "שבת הגדול", מפגש נוסף: בראשית 21) התקיים באתר נופש שעל דלתת הדנובה, במקום בשם מוריגיול, המרוחק קילומטרים רבים ושעות נסיעה ארוכות מכל המרכזים הקהילתיים. המרחק לא היה המכשול היחיד. לשלהי המגפה נוספה המלחמה באוקראינה, שחלק מהקרבות שלה מתקיים ממש מעבר לגבול, לא הרחק מאתר הסמינר. המלחמה הביאה עימה גם משבר כלכלי ופוליטי, המשפיע על רמת החיים ברומניה. למרות כל אלה, מאות בני אדם עשו מאמץ ניכר להשתתף. מלבד הנוכחים פיזית, אירוע הפתיחה של בראשית 20, שהיה לי הכבוד לפתוח אותו בהרצאת מליאה, נצפה מכ־500 מחשבים ברחבי המדינה. באירוע הסיום, עיניים מעטות נותרו יבשות לאחר הרצאתם המשותפת של בני הזוג מישראל, הדוקטורים תמר ומרדכי מאיר, על סיפור ההצלה המשפחתי בתקופת השואה, שהונצח בספר הילדים שכתבה תמר, "חנות הגלידה של פרנצ'סקו טירלי".

"להוציא את היהדות מהגטו"

ישראל (שרלי) סבאג (54), כיום יו"ר הג'וינט ברומניה, ארצות הבלקן ומרוקו, הוא טיפוס צבעוני, ידידותי, שופע חום והומור. היכרות קרובה יותר מגלה איש חכם ופיקח, בעל איכויות דיפלומטיות וחושים פוליטיים מחודדים, יכולת להניע אנשים וכושר ניהול מעולה. הכישורים הללו מאפשרים לו להיות המנוע שמאחורי המפעל היהודי הגדול הזה. כאמור, הסמינרים הנודדים של בראשית מתקיימים בכל פעם בעיר ובקהילה מארחת אחרת ברומניה. מה שדורש היכרות אישית קרובה עם ראשי הקהילות היהודיות המקומיות ורגישות גבוהה לצרכים שלהם. פוליטיקה פנימית מעולם לא הייתה זרה לעם היהודי, והיא לא פוסחת גם על רומניה. מתברר שסבאג, ישראלי מאשדוד, מצליח לנהל בעדינות ובכישרון את התמרונים בין הקהילות השונות.

הג'וינט בניהולו פועל ברומניה כארגון רווחה, שמסייע ליהודים לחיות את חייהם בכבוד. בסיוע ועידת התביעות הוא מציע תמיכה קהילתית ועוזר לקהילה להפעיל בתי אבות, מרכזי תמיכה, מרכזי האכלה, עזרה בטיפול לילדים עם צרכים מיוחדים ועוד. אגב, לא רק ברומניה; הארגון פועל כיום ב־70 מדינות ברחבי העולם, דואג לרווחת היהודים המקומיים, נותן מענה למשברים ולאסונות חלילה, ומשקיע בפיתוח קהילתי. בעיני סבאג, פיתוח קהילתי הוא המפתח לכול. מבחינתו, תפקידו המרכזי הוא "לעזור לקהילה להביא את היהודים קרוב אליה. אם הם יחושו קרובים לקהילה, יקבלו ממנה ויתקרבו לפעילויותיה, הם יוכלו גם לעזור אחד לשני ואנחנו נוכל לעזור להם".‏ מיזם בראשית הוא תוכנית הדגל של הארגון בהגשמת המטרה הזאת.

האתגר הגדול שניצב בפניו, מול המטרה לקומם חיים יהודיים ברומניה, היה קשור גם במספר האנשים ופיזורם על פני המדינה: כ־8,000 יהודים ב־39 קהילות. "שאלתי את עצמי, איך מקיימים חיים יהודיים כשיש מעטים כל כך אבל מפוזרים כל כך? איך מקרבים אותם לקהילה?", מתאר סבאג. תוכנית בראשית היא אחת התשובות המרכזיות שהוא נתן לשאלה הזאת: יצירת קהילה יהודית אחת גדולה במפגשים שנתיים שבהם לומדים יחד, מרגישים כקהילה וחשים אווירה יהודית. אבל מה עושים בשאר ימי השנה? איך דואגים שהעניין לא ידעך ושהקהילתיות והחיבור ליהדות יימשכו? כאן פיתח סבאג עם צוותו סטארט־אפ קהילתי של תוכניות ארציות מנוהלות מרחוק.

אחת מהן היא תוכנית "קשת". זהו יום לימוד יהודי ארצי משותף, המתקיים באותו יום ובאותה שעה בכל רחבי רומניה. המשתתפים מקבלים מראש חומרי לימוד ולומדים בעזרת מדריכים מקומיים. ויש גם קשת לילדים. קשת האחרון התקיים במקביל ב־28 ערים, כאשר כ־100 מתנדבים מקומיים ויותר מ־1,800 לומדים נטלו חלק בלימוד. תוכנית אחרת היא "בית כנסת פתוח" – ערב אחד שבו פתוחים בתי הכנסת בערים רבות במקביל, לחוויה יהודית של שיחה, שירה וריקוד. במוצאי שבתות פועלת תוכנית "הבדלה בעיר", במטרה "להוציא את היהדות מהגטו" ולהפגין אותה ברחובה של עיר באמצעות טקס הבדלה קהילתי במעגל שירה. תוכנית מרגשת אחרת היא חלוקת מזון: חבילות מזון נרכשות ונארזות בבוקרשט הבירה ומשם נשלחות לכל הקהילות. כ־600 מתנדבים חילקו לאחרונה חבילות כאלה לקשישים ב־35 קהילות.

סיפור אישי: אחד מהסמינרים של בראשית התקיים בקלוז', עיר המחוז שבו למדה אמי בילדותה טרום השואה. אימי שתחיה התלוותה אלי לסמינר הזה, בשבוע שאותו ניצלנו למסע שורשים מקוצר ועלייה לקברי אבות, והיה עבורי מרגש עד דמעות ומקור לזיכרונות שאשא עימי תמיד. ביום שישי בצהריים, כשחיפשתי את אימי בחדרה, לא מצאתי אותה. רק כשיצאנו יחד להדלקת נרות ולקבלת שבת היא סיפרה לי שיצאה עם החבר'ה של בראשית לסיבוב בעיר כדי לחלק חבילות מזון לניצולי שואה שהג'וינט איתר את כתובותיהם.

ממרוקו לגבולות המלחמה

סבאג הוא יליד מקנס שבמרוקו. בראשית שנות השבעים עלתה משפחתו לארץ והתיישבה באשדוד. בנערותו למד בישיבה תיכונית באשקלון, ולאחר מכן המשיך לישיבת ההסדר בימית ושירת בחטיבת גבעתי. לאחר שחרורו בחר לצאת לשליחות חינוכית התנדבותית ברוסיה, שהתבצעה דרך מחלקת "נתיב" במשרד ראש הממשלה. בהמשך, לאחר שובו ארצה, יצא לשליחויות נוספות וחזר לרוסיה. בשלב מסוים הוצע לו להקים מרכז רווחה יהודי מטעם הג׳וינט, וכך החלה הקריירה שלו בארגון העולמי. במהלך עבודתו שם פגש במרי, ילידת סנט־פטרבורג, שעלתה איתו לישראל. השניים נישאו, קבעו את ביתם באשדוד והם הורים לשלושה ילדים. "קבעו את ביתם" הוא מושג קצת גמיש כשמדובר בסבאג, שמחלק את זמנו בין הבית בישראל ובין השהות ברומניה בעיקר, אבל גם בכמה מארצות הבלקן ולאחרונה גם במרוקו ובמדינות נוספות.

השנתיים האחרונות היו מאתגרות במיוחד עבור סבאג. בתחילה הייתה זו מגפת הקורונה שעצרה כאמור את מפגשי בראשית, תוכניות השיא של יהדות רומניה כיום. כדרכו הוא לא ויתר, והיה משוכנע שלמרות האתגר הטכני וגילם המתקדם של רבים בקהל היעד, יהודי רומניה יחפשו את תחושת היחד, ולו באופן וירטואלי. ואכן, הכינוס הדיגיטלי של בראשית באמצעות הזום היה להצלחה. ואז באה המלחמה.

בעיצומה של המלחמה באוקראינה, סבאג עזב הכול וטס לרומניה כדי להקים מערך סיוע לפליטים שנמלטו מהמלחמה. השפה הרוסית שרכש בשנות השליחות שלו סייעה מאוד בפעילות מול הפליטים. הוא וצוותו המסור, יחד עם מתנדבים נוספים מהקהילות היהודיות, עברו להתגורר בקרבת גבול רומניה־אוקראינה, ובסיוע הג'וינט והפדרציה היהודית המקומית הקימו אוהל ענק לקבלת פני הנמלטים מאזורי הקרבות. באוהל הציעו להם מזון, ציוד לתינוקות וחיבוק גדול במשך ארבעה חודשים. משם המשיכו הפליטים לבתי מלון ברומניה, תוך שסבאג ואנשיו עומדים איתם בקשר ומסייעים להם בהמשך המסע לישראל או למדינות אחרות.

מלבד המתנדבים באוהל שבגבול, רובם אנשי צוות ומדריכי בראשית, סבאג הפעיל גם את הקהילות היהודיות ברומניה שפתחו את בתיהם בפני הפליטים. הדיבורים הקבועים באירועי בראשית על מושגים כמו ערבות הדדית ושותפות גורל בין יהודים, קיבלו לפתע ממד מוחשי. יהודי רומניה התגייסו ופעלו מתוך ערבות שבין יהודים משני עברי הגבול, בעידן שבו חשבנו שמלחמות מסוג זה הן כבר מאחורינו.

כל זה, אומר סבאג, לא נבנה ביום אחד: "חוסן קהילתי זה דבר שנבנה בפעילות של שנים, ואז כשמגיע משבר כולם מתאגדים ורוצים לעזור". סבאג – שפגשתי אותו באירועים השונים כשהוא עוטה חליפה, מעונב ומצוחצח – ישן במשך התקופה הזו בתנאים לא פשוטים בכפר סמוך, שעות ספורות בלילה. רוב זמנו הושקע בסיוע לפליטים בעמדת הגבול. אבל נראה שתחושות השליחות והסיפוק שלו גברו על הקשיים ועל העייפות.

יש עתיד

אז מהו סוד ההצלחה של "בראשית"? איך הפכה תוכנית חינוכית־לימודית לאטרקטיבית כל כך? כשאני שואל על כך את המשתתפים, הם מצביעים על הצורך בחיים יהודיים, בחיים קהילתיים, שהתעורר מחדש. הם חשים שבראשית העניקה להם הזדמנות להיות חלק מקהילה גדולה ומכילה, מאוחדת ברצונה להכיר את ההיסטוריה ואת התרבות היהודית. מלבד זה, הפן החווייתי של חגיגת השבת ביחד – כולם מציינים את אירוע ההבדלה ברחובה של עיר ואת המסיבה המסורתית של מוצאי שבת, עם כליזמרים, זמרים וריקודים – מעניק טעם וצבע בלתי נשכחים לאירוע הייחודי הזה.

"בראשית הפכה יהודים בודדים בכל רחבי המדינה למשפחה אחת גדולה – משפחה שרוצה ללמוד ביחד, לחגוג יחד ולצמוח יחד מבחינה יהודית", אומרת אינה, אחת המשתתפות. סוד ההצלחה בעיניה הוא פתיחת התוכנית למשתתפים בכל הגילים ומציאת השילוב הנכון בין לימודים לפעילויות חברתיות. "אני חושבת שחיוך, הקשבה, אוכל טוב, שירה וריקודים, עד כמה שזה נשמע רדוד, תורמים גם הם להצלחת האירוע".

מרגרטה חשה שבעולם מהיר ותזזיתי, "בראשית היא כמו משב רוח רענן. זמן להירגע ולהתחבר מחדש לזהות היהודית שלך, רגע שמעודד אותך לשאול איך, למה ומה המשמעות של להיות יהודי. היו לנו שיחות משמעותיות וגם ויכוחים, וחקרנו היבטים רבים של היהדות. בראשית הביאה אותי יותר לשורשים שלי, נתנה תשובות לשאלות שהיו לי הרבה זמן וגם העלתה חדשות, אפילו עמוקות ומאתגרות יותר". בעבור לחי אלפסי, מעצבת אופנה ישראלית המתגוררת כעת ברומניה, שיש לה בן חייל בארץ ותאומות בנות 14, ההשתתפות בבראשית חשובה בעיקר לצורך שימור המסורת אצל בנותיה, "שיבינו את המשמעות של להיות חלק מהעם היהודי".

ארי פרבולסקו הוא צעיר מקסים בן 25. בגיל 16 כבר שימש כנשיא של קהילתו הזעירה, אך מודה שלא חווה מעולם ולא הבין באמת מהי המשמעות של חיים יהודיים עד שהגיע לבראשית. הוא זוכר את הפעם הראשונה שבה מצא עצמו בבית כנסת מלא ב־400 יהודים השרים יחד "לכה דודי". לראשונה חש שהוא חלק מקהילה יהודית גדולה, והרגיש שהוא רוצה להיות מעורב יותר בבניית עתיד ליהודי רומניה. לתחושתו, בראשית העניקה לו הזדמנות להיות האדם והיהודי שהוא היום, וגם את תפקידו – כמנהל הפיתוח הקהילתי מטעם הפדרציה היהודית ברומניה. "בראשית שינתה את פניה של הקהילה היהודית ברומניה", הוא אומר, "אנשים נקשרים מחדש לעבר, לתרבות ולשורשים שלהם מצד אחד, וגם לומדים איך להיות יהודים במאה ה־21". אדריאן גירון, מנהל ה־JCC, מוסיף ש"כל יהודי ברומניה היום שואל את עצמו מתי ואיפה יתקיים בראשית הבא".

לוצ'יאנה פרידמן (46), לוצ'י, חולקת שם משפחה משותף עם אימי ותאריך הולדת משותף איתי. במשך שנים היא מכהנת כנשיאת הקהילה היהודית בעיר טימישוארה והשתתפה כמעט בכל הסמינרים של בראשית. היא מזהה כאן איכות כפולה: הבאת אנשים מכל הקהילות, קטנות כגדולות, כאירוע חברתי; וגם חוויה לימודית מרתקת שמקרבת את המשתתפים לקהילתם ולעמם. כמו אחרים היא מציינת ש"נוכחותם של המרצים הישראליים מקרבת אותנו למשפחה הישראלית הרחבה שלנו".

כריסטיאן עזרי הוא איש נדל"ן, יליד העיר אורדיה והיום בבוקרשט, שהפך לחבר קרוב. הוא מודה שקשה להסביר את חוויית בראשית למי שלא חווה אותה בעצמו, וסבור שסוד הקסם שלה נעוץ ביחד הקהילתי של מבוגרים וצעירים. אנשי עסקים, אקדמיה וחינוך, מקצועות חופשיים ואמנים לצד בני נוער וילדים – כולם חווים את האווירה המשותפת, כל אחד מנקודת המבט שלו. הוא מציין שהלימוד והחוויה מתאימים לכל אחד, ברמות משתנות; למי שכבר יש ידע וניסיון ביהדות, כמו למי שחסרים כל רקע ומגיעים לאירוע מסוג זה בפעם הראשונה. "בימים אלה של קיטוב גובר, 'בראשית' היא גם התשובה שלנו, יהודי הגולה, הקובעת שעם ישראל הוא עם אחד", מוסיף כריס. "משתתפים בה יחד בני זרמים, עדות וקהילות שונות, מתוך תחושה שכל ישראל ערבים זה לזה, גם אם לא מסכימים בכל דבר".

מגדה טוקר מבוקרשט, שמנהלת תוכנית התנדבות המסייעת לילדים מרקע קשה, מספרת שהייתה מחוברת לקהילה היהודית מילדותה, אבל בבגרותה, הלימודים והעבודה התובענית גרמו לה לצמצם את פעילותה. "חשבתי שימי המדריכה שלי הסתיימו". ואז נכנסה בראשית לחייה, ומאז היא פעילה נלהבת בארגון התוכנית ובהדרכה בה. "ההשתתפות בבראשית הזכירה לי למה אני אוהבת להיות בקרבת העם שלי, ללמוד טקסטים יהודיים ולחגוג שבת. זה היה הטריגר שהייתי צריכה כדי להחזיר את סדר העדיפויות שלי למקום הנכון. 'בראשית' היא הדרך להטעין את 'הסוללות היהודיות' שלי, לצבור אנרגיה, התלהבות והשראה כדי להמשיך את המעורבות וההתנדבות שלי בקהילה. זה מזכיר לי שלקהילה היהודית שלנו ברומניה יש לא רק עבר אלא גם עתיד, וזו הזדמנות להתחבר למדריכים אחרים ומתנדבים שרוצים לעבוד יחד כדי ליצור את העתיד הזה".

פונים בשם פרטי

מהתרשמותי אני יכול להעיד שחלק נכבד מהצלחת התוכנית נובע מהצוות שבונה אותה. החל מישראל סבאג, הרוח החיה והתזזיתית מאחורי המפעל כולו, וכלה באנשי צוותו המסורים, שאחראים על הלוגיסטיקה הסבוכה של הבאת המרצים, שינוע מאות המשתתפים מכל רחבי רומניה, הלנתם וארגונם בכיתות לימוד, לצד הפקת אירועים, סיורים, הפעלות, ארוחות ומסיבות. זוהי חבורה תוססת של מדריכים צעירים נלהבים, שמשקיעים את זמנם ומרצם ומצליחים לארגן את הקבוצות, להנחות, לתרגם, לשעשע, לשיר ולהיות כתובת בכל עניין לכלל המשתתפים. גם עמיתיי ועמיתותיי המרצים, רובם מישראל, השכילו לשלב בין העברת ידע אקדמי לחיבור אישי, רגשי ונוגע.

בהקשר זה, מעניין היה להיחשף לאופן שבו תופסים המשתתפים את התוכנית. הנה מתוך מאמר שנכתב לאחר אחד הסמינרים:

"כמעט 300 איש מאכלסים את מסעדת המלון. כולם לבושים לשבת – נשים אלגנטיות, גברים עם כיפות, ילדים מתרוצצים – ושרים ביחד 'שלום עליכם'. המלצרים נראים מופתעים, זה לא מחזה שגרתי ברומניה. כל האנשים האלה התכנסו לתוכנית בראשית. הם מגיעים מ־39 קהילות יהודיות מרומניה, שחלקן מונה רק עשרה אנשים וחלקן כמה מאות. עבור משתתפים רבים, בראשית הוא האירוע היחיד שבו הם נמצאים ביחד באווירה יהודית אותנטית. בשולחן החגיגי יושבים הפרופסורים מאוניברסיטאות ישראליות ידועות. הם לא פונים אחד לשני בתואר ד"ר, אלא בדרך הישראלית הקלאסית בשמם הפרטי… הנוכחים מביעים להם כבוד כי הם 'האנשים שמביאים את הידע'.

"גולדה היא גברת אלגנטית בת 85. היא מרגישה שהלימוד קריטי בכל גיל. היא תמיד יצאה מכל בראשית עם רעיונות ומידע חדשים, שלא היו לה דרכים אחרות לגשת אליהם. היא שמה לב שהפרופסורים האורחים לא רק מלמדים, אלא גם מתקרבים למשתתפים; הם מעוררים דיון ומעודדים אותם ליצור אינטראקציה ולבוא עם פרשנויות משלהם. בנוסף למפגשי הלימוד, היא נהנית במיוחד מריקודי ההורה ומנגינת הכליזמרים, שלדעתה מביאים איתם משהו מאווירת השטעטל כפי שהיא מדמיינת אותה. לגולדה, כמו לרבים אחרים, יש כבר קבוצת חברים שהיא פוגשת בכל מפגש בראשית. כך נוצרה מעין רשת בראשית שנמשכת גם בחיי היום־יום.

"המילה הראשונה בתנ"ך הפכה כיום לשם נרדף ברומניה ללימוד ולאווירה משפחתית, עם מסורות יהודיות אותנטיות ותוססות. זהו ניסוי חינוכי מוצלח שמראה את פירותיו ומעורר חיים בקהילה הזו. ערים נוספות מחכות לארח את האירוע המיוחד הזה, והשמועה על המקום החדש שבו יתקיים בראשית הבא כבר מתפשטת. סיפור בראשית ממשיך!"

לי עצמי, ההשתתפות באירועי בראשית זימנה שורה של רגעים מרגשים, בממד ההיסטורי והאישי. להיכנס עם קבוצה גדולה של יהודים – חלקם היו עד כה נטולי כל ידע וזיקה למורשתם – לבית הכנסת על־שם הבעל שם טוב בעיר פיאטרה־ניאמט שבחבל מולדובה, ולמלא אותו בנרות, בתפילה ובריקוד – זו חוויה היסטורית מצמררת. להיות מעורב בסיוע להליכי הגיור של חברה יקרה, שגילתה כי היא יהודייה רק מאביה – זו חוויה אישית מרגשת עד דמעות (וגם, יש להודות, מתסכלת לא מעט). להכיר אחיות ואחים יהודים, משלל רקעים ומקומות, שעיניהם נוצצות מהתרגשות עם רכישת ידע חדש, קורנות בזמן הופעה וריקודים, ודומעות בעת תפילה (ובשירת "א יידישע מאמע") – זו חוויה יהודית עוצמתית ומעצימה.

"בראשית" הוא סטארט־אפ קהילתי מוכח שכדאי לאמץ, בהתאמות מתבקשות, בכל מקום, כולל בישראל. התקופה הנוכחית מוכיחה מה רב לפעמים המרחק והניכור בין קבוצות שונות בתוכנו, מתוך בורות ומיעוט היכרות, ומה קטן המרחק האמיתי בין דעות ועמדות שונות. את הקרבה הזו אפשר לגלות רק כשנפגשים יחד למטרה משותפת, באווירה בראשיתית שמצליחה להתעלות מעל חיי היום־יום.