משה ואהרן התבשרו לאחר מי מריבה כי מנהיגותם צריכה להסתיים. באופן טבעי, מיד לאחר מכן, מת אהרן והכהונה הגדולה עוברת לאלעזר בנו. אולם, למרבה ההפתעה, משה ממשיך להנהיג עוד חמש פרשות, שבהן מתוארים אירועים רבים. תקופה ארוכה זו של "ממשלת מעבר" אומרת דרשני. לכאורה תמוה מדוע משה לא מת יחד עם אהרן ומדוע לא התמנה יהושע יחד עם אלעזר. יתרה מכך, לו היינו קוראים את פרשתנו ללא ידע קודם, היה נראה כי משה הוא המכניס לארץ, שכן הוא עוסק ישירות בענייני הנחלות ובמפקד המשפחות המתקשר לכך. מה פשר העיסוק שלו בתחום המצוי מעבר לפרק מנהיגותו ושאמור להופיע בספר יהושע?
התבוננות רחבה על הפרשות המסיימות את הספר מראה כי העם נמצא במעין תחום ביניים שבין המדבר והארץ. עבר הירדן המזרחי שנכבש זה עתה הוא אזור שנחשב לחלק מהארץ אך לא ל"ארץ כנען", המקודשת יותר. אם כן, נמצאנו למדים כי משה אינו רק "מנהיג המדבר", אלא גם מנהיג "אזור הביניים". באזור זה הוא מסיים את מנהיגותו ובמרחב זה אף נמצא מקום קבורתו. בפרשתנו, מנהיגות הביניים של משה מקבלת משמעויות חדשות, המתגלמות בכך שהוא הפותח את תהליך ההתנחלות בארץ.
חיבורים בין הדורות
בעולם שלנו, כאשר עוסקים בחילופי דורות או חילופי מנהיגות, התהליך נראה לרוב כתהליך דיאלקטי הכרוך במאבק ובהורדת המנהיג הקודם מכיסאו. מודל זה שימש את פרויד למשל בבואו לתאר את תהליך ההתבגרות של כל ילד כתהליך אדיפלי שבו הגדילה כרוכה בהכרח במשאלות רצח כלפי האב. נראה כי תהליך הגדילה וחילופי הדורות אכן כרוכים בכאב ובמשבר, אולם ייתכן שקיימים מודלים אחרים, רכים והרמוניים יותר. כזה הוא התהליך המתואר בתורה של המעבר מדור המדבר לדור הנכנסים לארץ ובין משה ליהושע.
לו משה היה מת מיד לאחר מי מריבה ויהושע היה מנהיג את העם מפרשת חוקת ואילך, המעבר בין המדבר לארץ היה חד וכואב, ללא תחושת המשכיות. כנראה שלכך נוצר אזור הביניים של עבר הירדן המזרחי, שבו נוצר החיבור בין מצרים לארץ, בין האינטימיות והסגפנות שבמדבר לבין החיים הלאומיים בארץ. זוהי תקופה של חיבורים שרק משה, שליווה את העם בכל תהפוכותיו, יכול לחולל. זוהי לא ממשלת מעבר אלא תקופה קריטית שיש לנהל אותה בעדינות, כדי שהחיבורים בין הדורות יצליחו. הבה נתחקה אחרי תהליכי החיבור המתנהלים על ידי משה.
בשלב הראשון, המתרחש בפרשת חוקת, ניתן לראות כיצד משה מתחיל לצעוד אחורה ומפנה את הבמה בהדרגתיות לעם. את הפנייה לעבור דרך אדום פותח משה, אולם לאחר הסירוב הראשוני פונה העם בעצמו אל אדום, כיוזמה לאומית אקטיבית ראשונה, ללא משה (כ, יט). בהמשך, במלחמה עם הכנעני וסיחון, העם כבר עובד עצמאית, פונה לה' לעזרה מיוזמתו ללא תיווך משה ומנהל את המלחמה בעצמו (כא, ב־כה). כאשר העם חוטא ונענש בנחשים, לראשונה העם חוזר בתשובה מתלונותיו ופונה למשה לעזרה (כא, ז). משה אמנם מופיע מיד ומציב את נחש הנחושת, אך היוזמה הראשונית עוברת לעם. פרשת חוקת מסתיימת בהצלחה גדולה, שבה העם הצליח לכבוש את עבר הירדן ולאפשר את המרחב שבו כעת יפעל משה כחוליה המקשרת.
התייחסות לאבות האומה
השלב השני מצוי בפרשתנו. בתחילתה אנו עדים שוב לתזוזה של משה, המפנה את הדרך לפינחס, בן הדור החדש. בהמשך אנו עדים לחזרתו של משה לאקטיביות, אולם כולה מופנית ליצירת החיבורים. משה פוקד את העם יחד עם אלעזר. מפקד זה נעשה במפורש במתכונת המפקד שבראש הספר אך נעשה בשיתוף מנהיג העתיד. בנוסף, במפקד זה עם ישראל נמנה למשפחותיו, בדגם שנראה תמוה: "בני ראובן, חנוך משפחת החנוכי…" (כו, ה), וכן הלאה. תבנית זו נראית מיותרת – מה הטעם בכל פעם לציין את שם האב הקדמון של המשפחה, ואז את ההטיה של שם המשפחה הנוכחי (חנוך – חנוכי וכו')? בנוסף, לא ברור מדוע המשפחה נקראת דווקא על שם נכדי יעקב.
אם נחזור לספר בראשית, ניווכח כי כבר היה מניין דומה, של נכדי יעקב, בעת הירידה למצרים. התבנית של המפקד בפרשתנו נועדה ליצור חיבור נוסף בין הדורות, אולם כעת החיבור הוא בין הדור הנכנס לבין הדור שיצא מהארץ למצרים. כל משפחה מתחברת כך לאב הקדמון ביותר שלה, שעוד זכה לגור בארץ. כך ההתנחלות לא נעשית כיצירה חדשה אלא כחיבור הרמוני לאבות האומה.
מיד לאחר שמשה מסיים את המפקד והצווים הקשורים להתנחלות, מופיע צו ה' למשה לעלות אל ההר ולראות את הארץ. הפרשנים התקשו מדוע ציווי זה מופיע כאן, הלא הוא שייך ליום מותו, בסיום התורה. אולם נראה כי הדברים הובאו כאן כחלק מאותו תהליך. לראיית משה את הארץ אין שום תועלת קונקרטית, כיוון שהוא מת מיד לאחריה. אך היא מהותית ליצירת החיבורים. זהו רגע דרמטי, שבו מביט משה, בעינו הטובה, על הארץ שבה יממשו הדורות הבאים את חזונו.
רק לאחר שנוצרו החיבורים בין הדורות פונה משה לה' בדרישה למנות מנהיג במקומו. בעתיד יתחיל יהושע את מנהיגותו, גם כן, בעבר הירדן ובכך החפיפה בין המנהיגים תהיה מלאה.
ממעבר המנהיגות בין משה ליהושע ניתן ללמוד כיצד לנהל מעבר בין דורי, תוך הפחתת המשברים הפסיכולוגיים. תזוזה איטית הצידה, יצירת חיבורים עדינים והתבוננות בעין טובה על הדור הבא הן המפתח.
איתיאל גולד הוא פסיכולוג חינוכי ומורה למחשבת ישראל באולפנת נווה חנה
