"איך אפשר להישאר מאמינים אחרי השואה?", שואלת תלמידה, ומוסיפה: "אני חושבת על השאלה הזאת כל שנה מחדש ואף אחד לא נותן לי תשובה". "האם הצעת נישואין בפני קהל של חברים עלולה להיחשב כקידושין?", תוהה מחנכת בעקבות דיון שהתעורר בכיתה. "מה דעתך על חוק החמץ?", פונות תלמידות שלמדו את הנושא במסגרת שיעורי אזרחות. "הרבנית, את מוכנה שנלמד יחד קצת גמרא?'"; וכמובן השאלות הקלאסיות: "חברה שלי שואלת אם ידיד בכיתה ח' זה טוב"; "למה להתפלל אם הקב"ה בכלל לא עונה", וגם: "עם כל הפיגועים אני ממש מרגישה קשיים באמונה".
יש גם הורים שמבקשים להיפגש בדחיפות כי הם מטולטלים מהבלבול בזהות המינית של בתם, ואימא שזה עתה התגרשה ומבקשת עצה איך לנהל נכון את שולחן החג כשהיא המובילה. הורים מבקשים הכוונה בסוגיית צבא מול שירות לאומי; בוגרת שואלת בצהרי יום שישי אם מותר לה ללוות את אחותה לחדר הלידה בשבת; ואישה צעירה, גם היא מקרב הבוגרות, מתקשרת בענייני טהרה בתחילתו של הריון מסובך, כשבעלה בדיוק חוזר מהצבא, ונפשה בשאלתה.
כשהתחלתי את תפקידי כרבנית אולפנה חשבתי לתומי שהאתגר הגדול שעתיד לעמוד לפתחי הוא איך לגייס תלמידות ללימוד הרמב"ם היומי. מהר מאוד הבנתי שלצד האתגר החשוב הזה, מדובר בתפקיד שונה לחלוטין. היטיבה להגדיר זאת הרבנית חנה הנקין, שכאשר שיתפתי אותה במכלול הסוגיות המונחות על שולחני וביקשתי עצה טובה, אמרה בפשטות: "למעשה, התפקיד הזה הוא תפקיד של רב קהילה". המילים הללו מהדהדות באוזניי עד היום.
אחד המאפיינים המרכזיים של תפקיד הרב הוא שאף אחד לא יודע באמת מה הרב עושה, חוץ ממנו עצמו. רבות מהשאלות והמשימות המונחות על שולחנו הן אישיות, צנועות ודיסקרטיות, או מיועדות לקהל יעד מסוים ואינן עניין לציבור כולו. הציבור יכול לראות את הרב בדרשותיו, בפסקי ההלכה שהוא מפרסם או בהתבטאויותיו הציבוריות, אך המכלול המלא של עשייתו ידוע רק לו עצמו.
היטיב לתאר זאת הרב משה לוונטהל בספרו "שררה שהיא עבדות". הוא מתאר כיצד כרב קהילה "הואשם" בכך שאינו בקי דיו בסוגיה הלכתית ספציפית בנושא כשרות רפתות, שהונחה לפתחו ימים ספורים קודם לכן:
פתחתי לרגע את יומן הפגישות שלי ודפדפתי. אתמול ישבתי עם זוג להשכין שלום בית, בערב נתתי שיעור לגברים ושיעור לנשים וישבתי עם רבני האזור להקמת חברה קדישא אזורית, הלילה יש שיעור בביתי לבנות שנת שירות, ואחר כך פגישה עם ועדת חינוך, מחר בבוקר פגישה להכנת המשק לקראת השמיטה, בערב מגיע בחור כדי שאכין אותו לחתונה, מחרתיים יש יום עיון במכינה שביישוב ואני אמור לתת בו שיעור, ובאותו היום מגיע נציג המועצה לדון בבניית המקווה שטרם הסתיימה (חלק א', עמ' 452).
הזוג שביקש את סיועו של הרב בהשבת השלום למשכנם, לא היה מודע לסוגיה ההלכתית שתבעה מהרב זמן ומשאבים. גם בנות השירות דרשו את שלהן, ודאי הבחור שיום חתונתו מתקרב ואין זה מעניינו מה עוד מחכה לרב באותו יום או בימים הבאים. מכלול התחומים עצום, ובעיקר מאתגרת החשיבה הכוללת שהרב נדרש אליה: כיצד לתת מענה נכון לכלל הנושאים המשחרים לפתחו, וכיצד לרומם את צאן מרעיתו בכל מכלול חייהם.
למה בכלל צריך רב
ומרב קהילה לרב המכהן במוסד חינוכי. מטבע הדברים, רב בית החינוך אחראי לענייני ההלכה הבית־ספריים, לימוד פרשת שבוע, הכנה לחגים, דברי תורה בכינוסים ועוד. אך ככל שהרב הולך ומתערה בהוויית החיים הבית־ספרית והופך לכתובת רלוונטית עבור תלמידיו (בפרט אלה שבגיל תיכון), הוא מגלה שהוא לא רק הרב שלהם אלא רב של קהילה: קהילת הבוגרים, ובמידה לא מבוטלת גם ההורים. ודאי שהוא עשוי להוות דמות משמעותית עבור הצוות בעניינים תורניים־חינוכיים, ולא רק בהם.
זהו תפקיד מורכב ללא ספק, המשתרע על מכלול רחב של תחומים, ושגם הגדרתו במערכת אינה ברורה דיה. לפחות בחמ"ד ברור שדמות של רב היא חיונית בכל בית ספר, אך מה נכלל בתפקידו של רב? כיצד הוא שומר על עצמאותו הרוחנית (שהיא תנאי לתפקיד שכזה)? מה מערך היחסים בינו ובין המנהל, היועצת ואנשי הצוות הנוספים? מה יעשה הרב כאשר מגיעה לפתחו שאלה הנוגעת לעולם הרוחני של בית הספר אך מדובר בתחום שאינו באחריותו הישירה, כדוגמת שאלה על תכני הלימוד? ובכלל, מה יעשה הרב כאשר הוא רואה לנגד עיניו עניין הדורש תיקון אך הוא אינו בטוח שיש רצון, שהשטח בשל או שדבריו יהיו נשמעים?
יתרה מכך, אם ל"רב בית הספר כרב קהילה" אנו מכוונים את מבטנו, כזה שיוכל לתת מענה למכלול השאלות המשחרות לפתחו, מה אמורה להיות דמותו של רב כזה? מה היקף תפקידו? האם הוא "המורה לתושב"ע" שמאייש גם תקן של "רב בית ספר" כדי לתת לו עוד כמה שעות, או אברך צעיר מישיבת ההסדר הסמוכה שזקוק להשלמת הכנסה, או שמא אנו מכוונים לדמויות שזה עיקר עניינם ותפקידם, שאמונים על המשימה ושמקבלים את מלוא הגיבוי של המערכת כדי להתמקד אך ורק בנושא זה מתוך הכרה בחשיבותו?
למה בכלל צריך רב, ישאל מי שישאל. יש מנהל, צוות חינוכי, מורים למקצועות קודש, דמויות תורניות כאלה ואחרות, שגם כך קיימות במערכת. דומה כי מכלול השאלות שהבאתי בתחילת דבריי, ומדובר בדוגמית קטנה מן השאלות הרבות והצרכים שעולים, מעיד על החשיבות בתפקיד שכזה. הצמא גדול, ואם אנו רוצים לחנך את תלמידינו ל"עשה לך רב" לא רק בשאלות הלכתיות נקודתיות אלא כדרך של חיים שדבר ה' במרכזם, טוב נעשה אם ננגיש להם דמויות רבניות רלוונטיות ומשמעותיות כבר מגילאים צעירים. רבנים וגם רבניות שיודעים לדבר את שפת הדור, ושיש סיכוי שימשיכו ללוות אותם גם בהמשך דרכם.
אנחנו יודעים כציבור לשבת לרבי־שיח, להכות על חטא ולשאול את עצמנו שוב ושוב איפה פספסנו או מה קורה עם מספר הדתל"שים במחננו, אך השאלה הבסיסית ביותר אולי היא: מי אחראי על הנושא הזה במערכות החינוך? ידוע שהמורים והמורות, המחנכים והמחנכות עמוסים בשלל משימות ובהן שיח אישי ורגשי, ליווי במכלול התמודדויות, ציונים, תעודות, הורים ועוד. גם המנהל או ראש המוסד אחראי על מכלול עצום של תחומים. על כן יש לצרף אליהם תלמיד חכם או תלמידת חכמים שיהיו אחראים על התחום התורני־דתי־אמוני־רוחני, יניפו את דגל החינוך לתורה, למצוות וליראת שמיים, יהוו כתובת לפניות ויובילו תהליכים חינוכיים, תורניים ורוחניים משמעותיים, תוך שהם קרובים אל הנוער ומדברים בשפתו. אנחנו שואפים לדמויות שזה תמצית עניינם, שמקבלים את מלוא הקרדיט על תפקידם ולא עסוקים בו רק כדי להשלים שעות, ושמדירים שינה מעיניהם כדי לחשוב עוד ועוד כיצד מתחברים לעוד תלמיד ותלמידה ומנגישים גם להם את דבר ה'.
כפיפות לצד עצמאות
איך עושים את זה? מה נכלל בכלל בתפקיד הרב? זוהי אחת השאלות הגדולות שמהדהדות בעולם הרבנות מאז ומעולם. האם תפקיד הרב לשבת ספון בחדרו, לשקוד על תורתו והשואל יבוא וישאל, או כפי שהנחה הרב שלמה זלמן אוירבך: "כיום אין הרב רשאי להסתפק בעניית תשובות הלכתיות לשואלים את פיו, אלא מחויב להתעניין ולקחת חלק בכל ענייני הציבור כדי להכניס שם את הקודש… ועל הרב בעצמו מוטל התפקיד לברוא וליצור את הצורך והנחיצות ברב" (זכור לאברהם, תשנ"ט, עמ' שב)?
התפקיד המקסימליסטי הזה מאתגר. בשונה מהציבור החרדי, שבו מושג "דעת תורה" מאפשר לרב להתבטא בכל תחום, הציבור הדתי־לאומי בנוי בצורה שונה. כל עוד הרב, ולענייננו רב בית הספר, עוסק בענייני פרשת שבוע, דואג לכשרות המזוזות ושולח הלכה יומית, הכול בסדר, אך ברגע שהוא יבוא ויבקש לבחון בעדינות תכני לימוד או את האופי הראוי למסיבת סוף השנה (כאשר ייתכן שהוא התבקש לעשות זאת על ידי הורים שפנו אליו!) עשויה להתעורר מהומה. הרבה סבלנות, רגישות ועדינות נדרשות בתפקיד כזה.
במסמך המתאר את תפקידו של רב בית הספר בחמ"ד, מוגדר הרב ככפוף למנהל בית הספר ועובד תחתיו. אכן, מבחינה מנהלתית תקינה אין ספק שמנהל בית הספר מחויב לתכלל גם את התפקיד הזה. יחד עם זאת, עצמאותו הרוחנית של רב היא תנאי יסוד כדי שהרב יוכל למלא את תפקידו. אם רצוננו ברבני בתי ספר משמעותיים, חובה עלינו לדאוג לכך שתהיה לרב העצמאות שהוא זקוק לה, בדיוק כמו רבני קהילות, וכפי שכותב הרב לוונטהל:
כך בדיוק צריך הרב להיות, מצד אחד עליו להיות מסור לעדתו ונכון לעשות הכל למען הציבור, יומם ולילה בכל נפשו ובכל מאודו, בשליחות ובמסירות ובלי חשבון – היינו "שהכל דשין בו". אך מצד שני אין לשום אדם בעלות עליו, ובתחום פסיקת ההלכה והדעות איש לא יכתיב לו כיצד עליו לנהוג. מעל לרב ישנה סמכות אחת בלבד והיא מורא שמים, רק הקב"ה בעלים עליו… על הרב לתת ולהשקיע, להרגיש שכל כולו שייך לציבור, אך בד בבד עליו לעמוד על דעתו, דתו ותורתו ולמסור את דבר ה' המקורי והבלתי משתנה אל העם (שררה שהיא עבדות, עמ' 541).
הלכה בעולם החינוך
ומה לגבי רבניות? שאלת הכניסה של רבניות לתפקיד שכזה מורכבת כפליים. הצורך עצום: להנגיש את דבר ה' גם לציבור הנשים והבנות. ובכלל, טוב יהיה אם הדמויות החינוכיות הדומיננטיות עבור הבנות יהיו נשים, זאת על מנת למנוע מורכבויות וסיבוכים הנובעים מקשר קרוב מדי בין גברים בתפקידים משמעותיים לבנות בגילאי התבגרות (והשאלות שהבאתי בתחילת דברי ממחישות את עומק השיח הנדרש ורמת החשיפה שהוא מחייב).
אך כניסת נשים לתפקידים כאלה מעלה שאלות נוספות: מי הן הנשים הללו והיכן צמחו? האם יש לנו מספיק מסגרות שמיועדות להכשרת נשים תלמידות־חכמים עם זיקה עמוקה לעולם החינוך? מה היחס בין מנהלת בעלת זיקה תורנית ל"רבנית"? וכיצד תביא הרבנית לידי ביטוי בצורה מיטבית את כישוריה ותפקידה?
והערה נוספת: אנחנו רגילים למכונים העוסקים בהלכה ורפואה, בהלכה וכלכלה, בהלכה וטכנולוגיה, אך מערכת החינוך זוקקת גם מערכת של התבוננות על הלכה וחינוך, שתעסוק לא רק בבירור של תפיסות עולם אלא גם בממשקים שבין חינוך והלכה. במסגרת זו חשוב למשל, לדון באתגרי דור המסכים, לחזק את המחויבות למצוות עשה שהזמן גרמן אצל בנות כדי לחבר אותן בעבותות (של אהבה, יש לקוות) עוד קצת אל הקודש (ראו ספירת העומר כדוגמה), או מכיוון אחר: האם נכון להנחות בנות שחשות קושי בתפילה להתפלל לכתחילה תפילת עמידה מקוצרת, כעין ברכת "הביננו"?
ובענייני הנהגה ציבורית: כיצד נעניק ערך מוסף לחגים הנחגגים באולפנה? האם ניתן להנחות את כלל התלמידות לאכול בסיומה של תענית אסתר, קודם קריאת מגילה, כדי לקרוא אותה ברוב עם בתחילתה של מסיבה שמתחילה מאוחר יותר, ובכך למתג אותה כבעלת ערך תורני מובהק? וכיצד תיראה שמחת תורה, והאם הגיעה העת לחגוג את החג הזה קודם כול באולפנות, בפרט אלו הקהילתיות, מתוך מגמה לחזק את החיבור של הבנות לתורה ולשמחה בה?
שאלות אלו ורבות אחרות מצריכות לא רק פנייה לפוסק הלכה מובהק, אלא אנשי הלכה שמצויים בעומק עולם החינוך, מזהים את הצרכים, מבינים את הדילמות והשאלות הניצבות בפני המחנכים ובני הנוער בדור הזה, וחושבים בכלים הלכתיים ותורניים כיצד להנחות ולרומם על מנת לחזק את החיבור לקב"ה ולתורתו.
סיכומו של דבר: רבני בתי הספר והגדרת תפקידם הם הנושא של מאמר זה, אך הם ממש לא תורף הדברים. השאלה הגדולה היא חשיבה כללית ציבורית: כיצד מקרבים את דבר ה' אל הציבור כולו. כחלק מהחשיבה הכוללת הזאת, טוב נעשה אם נקדיש מאמץ ומחשבה להעצמת אותם "רבני קהילות" המצויים בתוך בתי החינוך של החמ"ד – המאגד בתוכו את רוב רובו של הציבור הדתי־לאומי. אם נזכה, יהיו בתוך בתי החינוך שלנו לא רק אנשי חינוך ומנהלים מן המדרגה הראשונה, אלא אנשים שההנהגה הרוחנית היא עיקר עניינם, תפקידם וייעודם, כלשונו של משה רבנו: "איש על העדה אשר יצא לפניהם ואשר יבוא לפניהם".
