ספר חדש סוקר את ה"בעיות" העולות מפירוש רש"י, ומוצא להן פתרון

הורתו ולידתו של הספר "רש"י צריך עיון", מאת הרב פרופ' נריה גוטל, היא בשיעורי תורה שניתנו על ידו בקהילה. בכך הולך הוא בדרכי קודמיו, כמו רבי יצחק עראמה בעל "עקידת יצחק", בעל "שפת אמת" ואחרים. בראשית דבריו מעמידנו המחבר על בעיה עקרונית המתעוררת אצל לומדי רש"י: היחס בין פשט לדרש בפירושו. וכך הוא כותב במבוא לספרו: "מתקיים בו, בפירוש רש"י לתורה, פער עצום בין שני קטבים: 'פשוט' שאינו 'קל'. ואם את נפשך לשאול, כיצד זה דרים שני היגדים אלה, שלכאורה סותרים זה את זה, בכפיפה אחת? ובכן, שוברך בצדך. מצד אחד הפירוש 'פשוט' ופרוס כמפה על השולחן, ומצד שני, הפירוש איננו 'קל' כלל וכלל, כפי שיודע כל מי שבאמת ובתמים חפץ לעמוד על עומקו. הפירוש מצריך עיון, אפילו עיון גדול, ומי שרק 'קורא' אותו ולא 'לומד' אותו, הרי שהוא נמצא לוקה בחסר ולמעלה מכך".

במהלך הדורות זכה רש"י כידוע למעמד־על בתחום פרשנות התורה. כך למשל כתב הרמב"ן בהקדמתו לפירושו לתורה: "ואשים למאור פנַי נרות המנורה הטהורה, פירוש רבנו שלמה עטרת צבי וצפירת תפארה, מוכתר בנימוסי במקרא במשנה ובגמרא, לו משפט הבכורה…". המחבר מביא גם את דבריו של רבי משה אבן־דאנון, חכם בן המאה ה־15: "כל הצרפתא השלך לאשפתא, חוץ מפרשנדתא ובן פורתא". כלומר, רק שניים מחכמי צרפת ראויים לדעתו ללימוד – רש"י ופרשן נוסף שהדעות חלוקות בנוגע לזיהויו.

למרות עמקות פירושו של רש"י, רבים קוראים אותו קריאה שטחית מבלי להתעמק בו. המחבר תולה זאת בלשונו הבהירה של רש"י, וכן בכך שבפירושו ניתן לקיים "שניים מקרא ואחד תרגום", דבר שגרם שהלומדים ימהרו לסיימו בכל שבוע. המחבר עמס על שכמו את המשימה "להדגים אחת לכל פרשה את העומק ואת השגב, את החידוש ואת ההברקה, את הסמוי ואת הרמוז בביאורו של רש"י, שהוא מצריך עיון. הוא אמנם 'פשוט', אך ללא ספק אינו 'קל'". על פני יותר מ־500 עמודים, דן המחבר בדוגמאות מפירושי רש"י לכל פרשיות התורה.

פשט ודרש

בעיה שהעסיקה את כל פרשני וחוקרי רש"י היא האם רש"י הוא פשטן, והאם אפשר למקם את פירושו במסגרת פרשנות הפשט. לכאורה התשובה חיובית, שכן רש"י עצמו מעיד: "ואני לא באתי אלא לפשוטו של מקרא ולאגדה המיישבת דברי המקרא דבר דבור על אופניו" (בראשית ג, ח). המחבר מצטט עשרה מקומות שבהם רש"י מעיד עצמו שהוא עוסק בפשט. לדעתו, רש"י "מבכר אמנם את ה'פשט', אך אינו נמנע מהבאת ה'דרש'… הוא עושה זאת, כאשר ה'דרש' משרת – ולו במידה מסוימת – את אחד מאפיקי ה'פשט'. הוא עושה זאת כאשר חשוב לו להעביר מסר חינוכי וערכי, והוא עושה זאת כאשר הוא רוצה – ולו אגב גררא – להחכים את הלומד בהלכה משמעותית".

מטבע הדברים נתקל כאן המחבר בשאלה הבעייתית, מהי הגדרת הפשט. חכמי הדורות האחרונים נלאו מלעסוק בשאלת הגדרת ה"פשט", וקולמוסין רבים נשברו בניסיונות לברר סוגיה זו. כך כתבה לי לפני שנים רבות מורתנו נחמה ליבוביץ: "עדיין אין לנו כל קריטריון אובייקטיבי למה שהוא פשט או אינו פשט. והרבה פירושים מדרשיים שבמאה ה־19 חשבו אותם חכמים וחוקרים לרחוקים מן הפשט – רבים כמו קאסוטו או בובר או ב. יעקב יתפשו אותם היום כפשוטו של מקרא. למי שמזהה 'פשט' עם פירוש מילולי, הלא הוא בוודאי טועה. והרבה פעמים מה שהרשב"ם חשב לפשט, הוא לדעתי ולדעת טובים וגדולים ממני רחוק מאד מפשט".

נראה שהמחבר נמנע מלהיכנס לסוגיה סבוכה זו, והוא מגדיר את הפשט תוך שילוב בין דעות שונות לדעתו, כשהוא מאחדם למזיגה טבעית וברורה: "היו שקבעו כי 'פשט' משקף את ההקשר הטקסטואלי, והיו שהדגישו את הממד הפילולוגי, ובמקביל הבהירו ש'דרש' נותן דעתו ללקחים וערכים, להגות ולמסרים. בתמצית: הפשט מניח שהתורה דיברה כלשון בני אדם ויש לפרש אותה בדרכים שבהן נוהגים לפרש לשון בני אדם. הווי אומר, לפי כללי הדקדוק והלשון, בהתחשב בהקשר הטקסטואלי, וכן במסגרת הסבירות של ההיגיון האנושי של המקובל בחברה ושל חוקיות הטבע. הדרש מניח שהתורה לא דיברה כלשון בני אדם, ויש לפרשה בדרכים מיוחדות, תוך שימת לב לאריכויות, לייתורים, ותוך שימוש במידות שהתורה נדרשת בהן".

עד כאן עסק המחבר בהגדרה הכללית של המושגים "פשט" ו"דרש". אולם מהי הגדרת ה"פשט" בפירושו של רש"י? כאן מאמץ המחבר את גישתו של פרופ' משה ארנד: "אשר לרש"י, דומה שלדידו ה'פשט' המקראי הוא 'הטקסט הפרוס לפני הקורא, הפשוט לפניו כאיגרת'". יושם לב לכך שהתיבה "פשוט" אין משמעה כהבנת בני דורנו, אלא משמעה פרוס, כמו שפושטים מגילה.

מה קשה בפסוק?

כאשר הוא דן בפירוש לפסוק "וַיְכֻלּוּ הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ" (בראשית ב, א-ג), מעמידנו המחבר על שאלה נוספת, שהיא מרכזית בלימוד רש"י: מה היה קשה לרש"י בפסוק. הוא מציין ש"לרוב, שאלותיו של רש"י סמויות ולא תמיד קל לעמוד עליהן". דוגמה לכך מביא המחבר מתחילת פרשת נח. על הפסוק "אֵלֶּה תּוֹלְדֹת נֹחַ, נֹחַ אִישׁ צַדִּיק", כותב רש"י: "הואיל והזכירו סיפר בשבחו, שנאמר 'זֵכֶר צַדִּיק לִבְרָכָה'. דבר אחר, ללמדך שעיקר תולדותיהם של צדיקים מעשים טובים". מה קשה לרש"י בפסוק שהצריכו לפרש כך? המחבר מביא את הסברו של בעל "עמר נקא", הלא הוא פרשן המשנה רבי עובדיה מברטנורה: "אחרי שכתב 'אלה תולדות נח' היה לו לכתוב 'שם חם ויפת', פי' תולדות – הבנים שהוליד. לכך אמר רש"י שהפסיק העניין, הואיל והזכירו סיפר בשבחו".

גוטל מסביר: "כל מי שמעיין בפסוק הראשון של הפרשה, ודאי נותן דעתו לפער שמתקיים, למצער לכאורה, בין ראשיתו של הפסוק ובין חיתומו. המילים הראשונות הן 'אלה תולדות נח', ואולם הפסוק אינו ממשיך במניית צאצאיו־תולדותיו כפי שהיה מתבקש, אלא בתיאור שבחיו של נח: 'נֹחַ אִישׁ צַדִּיק תָּמִים הָיָה בְּדֹרֹתָיו אֶת הָאֱ־לֹהִים הִתְהַלֶּךְ נֹחַ'. רק בפסוק הבא נאמר 'וַיּוֹלֶד נֹחַ שְׁלשָׁה בָנִים אֶת שֵׁם אֶת חָם וְאֶת יָפֶת'. הדבר אומר דרשני. ואם כן, לא בכדי פתח רש"י את פירושו לפרשה בהתייחסות לקושי זה". המחבר מוסיף ומסביר שהמענה "הואיל והזכירו סיפר בשבחו", מסתמך על הפסוק במשלי "זכר צדיק לברכה". כשמזכירים צדיק, מספרים בשבחו. ואילו המענה "ללמדך שעיקר תולדותיהם של צדיקים מעשים טובים", מלמדנו שעיקר צאצאיהם של צדיקים הם מעשיהם הטובים, ורק אחר כך מונים את תולדותיהם־בניהם.

דוגמה נוספת מפרשת השבוע, נשא. המחבר דן בפסוק מברכת כהנים, "יָאֵר ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ וִיחֻנֶּךָּ". וכך מפרש רש"י: "יראה לך פנים שוחקות, פנים צהובות. 'ויחנך' – יתן לך חן". המחבר מציין שמקורו של רש"י במדרש במדבר רבה, והוא שואל: מה ראה רש"י לברור מתוך שלל הביאורים דווקא את אלה? וכן מה ראה רש"י לשנות מסגנון המדרש "פנים מאירות", ולכתוב "פנים שוחקות, פנים צהובות". בהמשך הוא מביא כתשובה מדברי פרופ' נחמה ליבוביץ: "כאן שוב אנו רואים שהקובע בשביל רש"י בבחירת המדרשים הוא הקירבה ללשון הכתוב. הרי לא נאמר 'יאר פניך' אלא 'יאר פניו'… לכן בחר רש"י לפירושו בשני ביטויים 'פנים שוחקות, פנים צהובות' ולא הסתפק בראשון בלבד. נראה מפני שרוב שימוש 'שחק' במקרא הוא ללעג, לבוז, ורק מיעוטם לשון שמחה… ולכן הביא רש"י את התוספת 'יראה לך פנים צהובות', כדי להבליט את המשמעות החיובית". גוטל מוסיף הסבר משלו: "בעוד שעיקר מטרת הדרשן היא חינוכית, הרי שעיקר מטרת רש"י היא פרשנית. גם אם רש"י נוטל לידיו – לעתים ובזהירות – את שרביט המחנך, ברי שאת עיקר משימתו הוא רואה בביאור המקראות כמות שהם. אם כן, דייק רש"י בלשון הכתוב: אין מדובר בברכה לאדם שפניו הם שיאירו, 'יאר ה' פניו אליך', אלא ברכה שפני ה' יאירו כלפי האדם".

לפירוש רש"י לתורה נכתבו פירושים רבים מאוד, הן בדורות הקודמים והן בדורנו. לכאורה יש לתמוה, מה צורך בספר נוסף על פירוש רש"י? המעיין בספרו של הרב פרופ' נריה גוטל ייווכח שבקעה הותירו לו להתגדר בה. המחבר השכיל להעניק ללומדים ספר חדש שבשורתו היא דיון בבעיות העקרוניות המתעוררות למקרא פירוש רש"י, כשהוא סומך לכך דוגמאות הקשורות לנושאים אלה. הוא השכיל לשלב במזיגה נאה דיון מעמיק בפירוש, עם מסירתו לקורא בלשון רהוטה וברורה. אם נשתמש במושגים שעסקנו בהם בעיוננו, נגלה שהמחבר מציג בפנינו את רש"י ה"פשוט", היינו פירוש רש"י כשהוא פרוס בפנינו, מבואר דבר דבור על אופניו.

רש"י צריך עיון – לדרכו של רש"י בפירושו לתורה
נריה גוטל
מרכז תורה ומדינה, תשפ"ג, 530 עמ'