רות אדלר נולדה בטומסק שבסיביר לפני חמישים שנה, בבית אתאיסטי עם קשר של מוצא בלבד ליהדות. אבל כמו צאצאי יהודים רבים כל כך בברית המועצות לשעבר שנחשבים ל"זרע ישראל", היא הייתה חסרת מנוחה, וחיפשה וגם מצאה את הדרך לעבור־לחזור אל העם היהודי. היום היא חיה עם משפחתה בטלמון שבמערב בנימין, וחולמת להשתמש בכישוריה כמעצבת כדי להפוך את סיפור חייה המרתק לרומן גרפי.
סבה, אבי אמה, היה יהודי, אבל בבית שגדלה בו לא היה שום סממן יהודי. להפך, מתוך האידאולוגיה הקומוניסטית הייתה שאיפה להתנתק מכל מה שקשור ליהדות, והחינוך נשען על ערכי המדע וההשכלה. אבל רות תמיד חיפשה ושאלה. מגיל צעיר היא זוכרת את עצמה שוכבת במיטה בלילה ותוהה תהיות כמו "איפה סוף העולם". אמה אמרה לה שתמצא את התשובות בלימודי הפיזיקה והכימיה בבית הספר, אבל אלו אכזבו אותה: "אני זוכרת שבחוג ביולוגיה צפינו בפרפר דרך מיקרוסקופ, והמראה היה מושלם. כאמנית ראיתי את יד האמן שעיצבה את הפרפר, והבנתי שיש משהו מעבר".
אחרי התיכון פנתה ללימודי פילוסופיה באוניברסיטה וסיימה אותם בהצטיינות, אך גם בהם לא מצאה תשובות. במשך תקופה מסוימת ערכה בירור מול הנצרות, ביקרה בכנסייה וניסתה למצוא תשובות, אך גם שם לא מצאה את מבוקשה. בזכות סבה היא הייתה זכאית לעלות לארץ לפי חוק השבות, וב־1995 אכן עלתה במסגרת תק"א – תוכנית קדם־אקדמית לעולים. "היה לי ברור שצריך לעזוב את רוסיה, רציתי לראות עולם וזו הייתה הדרך הכי קלה", היא מספרת. "הגעתי לפי חוק השבות, קיבלתי אזרחות, וחשבתי שאמשיך מכאן לאירופה ולאמריקה".
היא הייתה אז בת 22. בתחילה, אחרי הנחיתה בארץ, היא לא ממש התחברה אל הישראלים. "הכול היה רועש מדי, חם מדי, אנשים חסרי נימוס, בלי טקט". ממרכז הקליטה באשקלון היא עברה ללימודי תולדות האמנות והתיאטרון באוניברסיטה העברית, אך מהר מאוד הבינה שהיא מעדיפה את הפן המעשי יותר של הלימודים על פני הצג התיאורטי, ועברה ללמוד בבית הספר לאמנויות בצלאל.
אבל בירושלים היא לא חשה שייכת. "היו פעמים שירקו עליי בשכונות חרדיות, ולא הבנתי מה ללבוש של הז'קטים והכובעים בחום של ישראל", היא אומרת.
לבסוף עברה לתל־אביב ומצאה עבודה כמעצבת גרפית במגזין תל־אביבי, ודווקא שם היא זוכרת שחוותה ריקנות, עד שב־2006 החליטה לממש את התשוקה שתמיד הייתה לה ליהדות, ולהתגייר.
את כל התהליך עברה במרכז הלאומי לגיור "נתיב", חלק ממערך הגיור של משרד ראש הממשלה. "למדנו יהדות, תורה, תולדות היהדות, הלכות מעשיות. לא חוויתי התגלות או הארה, כי הכול היה שם כבר קודם. מגיל צעיר ידעתי שיש מי שברא את העולם", היא אומרת.
המערך פועל בהתאם להנחיות הרבנות הראשית והגיור הממלכתי במדינת ישראל, והוא גוף הגיור היחיד שמוכר גם בארץ וגם בכל הקהילות בחו"ל. הוא מלווה את המעוניינים בכך משלב הלימודים לקראת הגיור, דרך המפגש עם בתי הדין המיוחדים לגיור וכלה בשלב הסופי של טבילה במקווה והנפקת "תעודת המרה". התהליך ידידותי ומונגש, בלי לפגוע ברף ההלכתי לגיור.
כיום, כאמור, היא גרה בטלמון, ויש לה שלושה ילדים: בנה תלמיד בישיבה גבוהה, ובנותיה לומדות באולפנה.
"טוב לי במקום שאני נמצאת בו", היא אומרת. "מצאתי כאן קהילה תומכת, מצאתי את עצמי, מצאתי משפחה".
