ראשיתו של החינוך היא בבית שבו גדלנו. שם נוצרת התבנית הראשונית שלאורה מתעצבת אישיותנו ונבנית זהותנו. אלא שמושג המשפחה עצמו אינו מובן מאליו. תרבויות שונות עיצבו מודלים שונים של משפחה, ויצרו מערכות ערכים מגוונות להבנתה: מהי משפחה ראויה? כיצד היא אמורה להיבנות? התשובות שניתנו על השאלות הללו שונות מאוד. ישנן תרבויות שהמבנה החמולתי, הנשלט על ידי פטריארך, נראה להן כמודל הטבעי ביותר. בתרבויות אחרות השבט או הכפר הם התשתית הברורה למבנה המשפחה. גם העולם המערבי בתקופתו הקלאסית, בעידן המודרני, יצר מודל משפחתי משלו, שאנחנו מכנים אותו "המשפחה הגרעינית": הורים וילדים, המהווים יחידה אוטונומית לחלוטין שלאף אחד (גם לא להורי הזוג, למשל) אין סמכות להתערב בהחלטותיו.
אלא שהמבנה הזה נמצא כיום בתהליך התפוררות מואץ. ברוח הפוסט־מודרנית החדשה מותקף עצם הרעיון שלפיו התרבות אמורה להעדיף מבנה משפחתי כלשהו. ארגונים כמו "משפחה חדשה" מדברים בשבחו של פלורליזם מוחלט, שבו כל האפשרויות כשרות. אולי משום כך השיח המערבי העכשווי מוותר, במידה רבה, על שיפוט ערכי, ומרבה לעסוק ברגולציה חוקית משפטית של המשפחה כמוסד חברתי, בהגדרות היסוד ובמקרי הקצה. הוא שואל, למשל, מתי נכון וראוי שהקהילה (בית המשפט ורשויות החוק) תתערב ואפילו תוציא ילד מחזקת הוריו; הוא תוהה, מצד שני, מהו מעמדו של ילד שגדל במשפחה שאינה הוריו הביולוגיים, כמו במקרה של ילד מאומץ; הוא עוסק רבות בזכויות בעלות (עיסוק שהיה קיים כבר בעולם העתיק, אבל התעצם מאוד בעידן המודרני): של מי הילד?
ברומא, למשל, שלטה ההנחה שהילד הוא רכושו של אביו. המשפט המודרני אינו יכול לקבל הגדרה פשוטה של בעלות, ומחפש את המענה המשפטי בתפר שבין זכויות ההורה לזכויות הילד. השיח המשפטי העדכני מנסה להבהיר מקרים של ספק בשאלות כמו מי הוריו של ילד מסוים, ומשתדל למצוא את אותם אנשים שזכויות ההורות שלהם הן הגדולות יותר. לאחרונה נתקלנו בסוגיה זו בפרשת "החלפת העוברים", כאשר בית המשפט עסק בשאלה למי מהאימהות יש יותר זכויות הורה על העוברים; הדיון הזה טרם הוכרע.
הספר שלפנינו נכנס למעמקי הסוגיה ומחפש את תרומתה הייחודית של החשיבה היהודית. הוא מברר את משמעות מושג המשפחה ברבים מסיפורי התנ"ך, שהרבה כידוע לעסוק במושג המשפחה. החל מגן עדן – שבו התהוותה המשפחה הראשונה בצלמו ובדמותו של א־לוהים – דרך אתגרי משפחות האבות בספר בראשית, משפחות בני ישראל, ולימים משפחות עם ישראל. חשוב להזכיר גם את הנביא ישעיהו (פרק נו, הפטרת תענית ציבור במנחה למנהג האשכנזים), המתאר באופן מרגש שני סוגי אנשים שמסתובבים בתחושת חוסר שייכות חברתית־לאומית משום שלא היו מסוגלים להקים משפחה: "בֶּן הַנֵּכָר" ו"הַסָּרִיס". שניהם רוצים משפחה, שניהם רוצים שייכות לקהילה, ולכאורה שני הרצונות שזורים זה בזה. לשניהם מבטיח הנביא בשם ה' שיש תקומה: "וְנָתַתִּי לָהֶם בְּבֵיתִי וּבְחוֹמֹתַי יָד וָשֵׁם טוֹב מִבָּנִים וּמִבָּנוֹת".
של מי הילד הזה
דרך העיסוק בסוגיות הלכתיות הקשורות באימוץ, מרחיבים כותבי הספר את היריעה ודנים בהגדרות יסוד של משפחה ומערכות יחסים שבין הורים לילדים. הם מציגים תוספת חשובה לשיח המשפטי והחברתי המקובל: לא להסתפק רק בשיקולים של אחריות ההורים על ילדיהם או זכויות ההורים על ילדיהם, אלא להוסיף קשר של זהות בין הורים לילדיהם. מדובר בשני ממדים משלימים של זהות: ההורים מעניקים לילד את זהותו הפיזית והרוחנית, והילדים מעניקים להוריהם את זהות ההמשכיות והנוכחות בעולם.
השער הראשון בספר הוא קריאת כיוון ראשונית למושג האימוץ בכללותו. בשער השני מציגים המחברים מקרה שבו ניסו לשכנע אם להסכים למסירת בנה לאימוץ, ודנים בשאלה האם להורים יש "בעלות" על ילדיהם. השער השלישי עוסק בנושא דרך מקרים שבהם כופים על הורים להוציא ילד מחזקתם, מה שמחייב עיסוק רחב יותר בשאלות של זכויות, חובות ובעיקר זהות (של ההורים ושל הילד).
הספר מכיל דיונים הלכתיים בעיקר, אולם כבר בהקדמה מקפיד העורך לציין כי הדיון ההלכתי נוגע בשורשים רעיוניים עמוקים, שהבנתם תאפשר לנו להבין בצורה בהירה יותר את עמדתו של השיח היהודי ביחס לסוגיות היסוד של משפחה וזהויות. הבחירה לעסוק בכל אלה דווקא דרך דוגמת האימוץ היא משום שרבים מהאתגרים שעומדים למבחן ההורות והמשפחה לא היו קיימים בימי חז"ל או בימי הביניים. אימוץ, לעומת זאת, היה תופעה מוכרת כבר בעולם העתיק, וממילא נמצא התייחסויות אליו בספרות התורנית לדורותיה.
כותבי הספר מעלים סדרת טענות ביחס למצב ההורות במציאות המודרנית: המפגש בין תרבויות ומוסכמות מחשבתיות־תרבותיות יוצר צורך לנסח בבהירות עמדה תורנית שבעבר הייתה מובנת מאליה; התפתחות הטכנולוגיה מאפשרת פוריות אך מאתגרת את שאלות היסוד מי הם הוריו של ילד; המדינה נוטה לנכס לעצמה יותר ויותר תחומי חיים שבהם היא מעורבת (או נאלצת להתערב); והתא המשפחתי "הקלאסי" (אבא־אימא־ילדים) מצוי בהתפוררות. כל אלה מחייבים דיון.
העיון בספר (חלק מהפרקים מחייבים לימוד של ממש, ולדעתנו המאמץ שווה) מחזק פן נוסף שחשוב לתת עליו את הדעת. בעוד שהשיח המשפטי מעצם טיבו, כשיח החותר להכרעה, בנוי על תפיסת מי צודק (או לפחות צודק יותר) מול מי טועה, הרי שהשיח היהודי המתואר בספר מציג תמונה עגולה ודיאלוגית יותר.
משה בתיבה
כידוע, טובת הילד יכולה להיות מיוצגת על ידי גורמי הרווחה בצורה מסוימת בבית המשפט, אך אותו ילד עשוי לבקש בבגרותו דווקא לפתוח את תיק האימוץ ולתור אחר הוריו הביולוגיים. המחברים טוענים שאסור להסתפק בשיקולים פורמליים־משפטיים, וחובה לשלב בשיח מערכת שיקולים רחבה בהרבה: לא רק "חובת ההורים" או "זכות ההורים", אלא גם היבטים רחבים יותר של מסוגלות, המצריכה ליווי והדרכת הורים, החשובים לא פחות. דווקא במציאות הפוסט־מודרנית, כשהגדרות היסוד של משפחה עומדות בפני אתגרים רבי עוצמה, מתגלה הכמיהה לשיח של זהות, שהוא מושג מורכב בהרבה מהחלטות דיכוטומיות ופורמליות.
כדוגמה אפשר להתייחס למקרה של משה רבנו, אשר נולד לעמרם ויוכבד אך אומץ בינקותו על ידי בתיה בת פרעה. מקורותינו לא עוסקים בהחלטה למי היה שייך. במקום זה נכון להעלות את האפשרות של משה לבנות זהות מלאה יותר, בהיותו גם וגם. לא רק בהקשר של ההגדרה המשפטית אלא ממש באופן מעשי – בן לשתי אימהות, שכל אחת מהן מעניקה לו פן ייחודי בזהותו כאדם. מה לעשות, המציאות מורכבת מאוד.
הספר שלפנינו נוסף לספרים אחרים שיצאו בשנים האחרונות על ידי מרכז תורה ומדינה: "ראויים לטוב" – על חירות ואחריות זכות וראוּיוּת בזוגיות; "שיח הראוּיוּת" – על שיח הזכויות; "מכת מדינה" על תקופת הקורונה, ועוד. בכולם מבקשים המחברים להציג דיון עומק ביחס למושגי יסוד בחיינו, שהפרשנות הקלאסית שאנו נותנים להם נטועה דווקא בשיח המערבי. השיח היהודי, מציעים הכותבים, מציב בפנינו משרעת עשירה ועמוקה מן המקובל, ומאפשר התנהלות הרבה יותר דיאלוגית והרבה פחות לעומתית ממה שמקובל.
לדעתנו, העיון בספר זה ובחבריו מעשיר את שדה השיח התרבותי־יהודי שלנו הרבה מעבר לגבולות הגזרה של נושא האימוץ או המשפחה. ההבנה שהשיח התורני מציע אופק של דיאלוג, מבוססת על סיפור בריאת האדם בשני הפרקים הראשונים של בראשית. כל אדם נברא בצלם א־לוהים ולכן – גם אם לעיתים יש הכרח לקבל הכרעה כואבת – היסוד שלפיו יש מקום לקולות ולרכיבי זהות שונים עדיין נשמר.
קשר אמיץ – אימוץ ילדים ומעמד ההורות – מבט הלכתי
עורך: הרב עזריאל אריאל
מרכז תורה ומדינה, 256 עמ'
