את הבעיה מכיר כל ר"מ בישיבה מקרוב. הנער המתבגר בכיתתו חווה שינויים פיזיולוגיים משמעותיים והמבוכה והסקרנות הטבעית מובילות אותו להתעניין בהיבטים שונים הכרוכים בשינויים אלה. סטטיסטית, קיים סיכוי גבוה שהוא ייחשף ברמה כזו או אחרת לפורנו, ומנגד גם לטקסטים הלכתיים העוסקים בנושא. אם הוא לומד במוסד של הציונות הדתית סביר להניח שהוא יגיע לספר "פניני הלכה" של הרב אליעזר מלמד, ובו יקרא בין היתר את הדברים הבאים:
בהוצאת זרע לבטלה יש משום חטא הניאוף החמור שבעשרת הדיברות… דבר זה רע בעיני ה'. בזוהר הפליגו בחומרת העוון, ואמרו שכל החוטא בו לא יראה את פני השכינה, ולא יזכה לעלות לגן עדן, מפני שהוא דומה למי שהרג את בניו ממש… חטא זה מבטא את שורש כל הרעות, את שיא התאווה האנוכית שפוגעת באופן העמוק ביותר באמונה בה' ובאהבת הבריות. מי שחטא בזה נפגם בעולם הזה ובעולם הבא. בעולם הזה שהוא פוגע ביכולתו לאהוב את אשתו ולשמוח בה שמחה שלמה, כי איבד חלק מכוחות אהבתו לריק, והם יחסרו לו בבואו להתחבר עם אשתו. וגם אם יתאמץ מאוד, קרום דק של אנוכיות יחצוץ ויפגום את הייחוד שביניהם. והוא נפגם בעולם הבא, שנשמתו אינה יכולה להתעלות וליהנות מזיו השכינה כפי הראוי לה.
אם הנער שלנו נמנה על הנותנים אמון מלא במחנך שלהם, הוא יבקש בדחיפות שיחה אישית, ויוודא שהדלת סגורה ואף אחד לא שומע. פניו החיוורות יסגירו בהלה ואשמה מהולות בחרדה. הוא ירמוז על הדבר הנורא שאירע מבלי לנקוב בשם המפורש וירצה שהאדמה תפער את פיה ותבלע אותו. הר"מ שלו ישב מולו, יבלע את הרוק, ויגמגם משהו על כוחה של התשובה.
נושא הסדרה שלנו הוא חינוך מיני לבנים דתיים. האם יש בכלל דבר כזה? עד לפני עשור התשובה הייתה שלילית. המוסדות כמעט לא עסקו בנושא, לא באופן מערכתי ולא באופן פרטני. אלא שבשנים האחרונות מתרחשת התעוררות עצומה בתחום. אלא שכגודל ההיצע כך גודל הפערים בין הגישות השונות. כדי לברר זאת יצאנו לתור את הארץ ולדבר עם העוסקים בתחום. מטבע הדברים אי אפשר להקיף את כולם, ואף לא את רובם, אך השתדלנו לגעת בעיקרי השיטות השונות. הפרק הראשון עוסק באגף החרד"לי, והוא מחייב אזהרת מסע לאיסטניסים – גם לאחר שהשמטנו אחדים מהביטויים – שכן חלק מהדברים שיתוארו להלן אינם קלים לעיכול.
פוגרום רוחני
"עזים בקדושה" הוא ארגון צעירים נמרץ של בחורי ישיבות ומכינות, שמתוך מודעות למצב המתדרדר והולך בשטח החליטו לקום ולעשות מעשה כדי ליצור נורמה של שימוש ראוי וערכי במכשירי המדיה וברשת המקוונת בהתאמה לסולם הערכים היהודי. בפרספקטיבה חברתית מדובר בפעילות מבורכת התורמת לצמצום החשיפה של בני נוער לתכנים פורנוגרפיים, שעל נזקיה אין חולק.
ביום ראשון שעבר ערכו אנשי "עזים בקדושה" כנס לר"מים בישיבות ובמכינות. הדוברים היו ראש ישיבת שבי חברון הרב חננאל אתרוג, ראש ישיבת רמת גן הרב יהושע שפירא והפסיכולוג ד"ר אליהו אקרמן.
השאלה שבה עסק הרב אתרוג בנאומו הייתה ממוקדת: בסיטואציה שבה יושב התלמיד עם הרב ומתוודה על חטאיו בתחום, האם הבעת אמפתיה מצדו של המחנך אינה עשויה להתפרש כלגיטימציה לחטא? עיקר הבעיה בעברה, הסביר הרב אתרוג, איננה המעשה עצמו אלא התודעה הנלווית אליו. "יצר הרע רוצה שנחשוב שעשינו עברות, הוא נאבק על התודעה". אלא שבניגוד לעברות רגילות, "יש עברות שהן חלון הראווה. כשהחלון מבולגן אף אחד לא ייכנס לחנות גם אם יש בה דברים טובים". והנמשל: "מי שדיבר לשון הרע התודעה של החטא לא עמוקה בו, אבל מי שנפל לחוסר צניעות, ההרס הוא רב מערכתי. מעבר לטינופת ולזוהמה יש כאן ייאוש עמוק מהריאליות של הקודש, פגיעה באמון שלו בעצמו, ביכולת שלו להיות שייך לתורה ולהקים משפחה ישראלית אמיתית. כשאדם נופל הוא מסתכל על העולם בצורה מכוערת ואגואיסטית".
הרב אתרוג משתף: "בא אלי תלמיד ואמר אני חייב לדבר איתך. הוא בוכה, בוכה, אין לי סיכוי להקים בית בישראל". הגורם לתחושה הוא "הרגשה פנימית של השפלה. אם תשימו לב, כל הביטויים בחברה של ענייני עריות הם מאוד אלימים. כי כשאין קדושה וברית הכול מאוד אלים. החיה בתוכי כופה אותי. קחו למשל את התנועה של הלהט"בים. לא רק בתורה כתוב שזה תועבה, בנפש של כל אחד כתוב שזה תועבה. מצעדי הגאווה לא יעזרו להם כי הם נלחמים נגד הנפש. יש כאילו חום וחיבוק אבל אין שם כלום, כל אחד מנצל את השני והוא קרוע בתוכו בזיוף אדיר. בחור שנפל הוא מרוסק, בעיקר באיום הכבד על היכולת שלו להקים משפחה אמיתית בישראל".
הפתרון לדידו של הרב אתרוג הוא הכרזה על מלחמת חורמה מניעתית: "צריך להילחם בכל הכוח. אין דבר העומד בפני הרצון, וצריך לעשות הכול כדי שזה לא יקרה. וכדי שזה לא יקרה, אני חייב בשיחה לצבוע את המעשה בצבעים האמיתיים, שהם קודרים וזוועתיים ושחורים. להבהיר לו שנפילה שלו מרסקת את העולם".
הרב אתרוג הרבה להשתמש בדימויים צבאיים: "אני מדמה את זה לכיבוש גבעה. אתה רץ ולידך נופלים חיילים. אסור לך לטפל בהם. תמשיך להסתער כי אם תעצור זה מוות בטוח. האויב בראש הגבעה, הוא שולט באש על כל המדרון. אני גם לא מטפל בעצמי. עכשיו נלחמים, למות או לכבוש את ההר. מה קורה אם נפצעתי, נפלתי? אסור לגמד את הנפילה. אסור להגיד לא נורא. צריך להגיד נורא ונורא. כי נפילה היא כמו פיגוע. מה עושים כשיש פיגוע, יש אבל כבד על כל פצוע והרוג. ויחד עם זאת לא ניכנע לטרור, נילחם כאילו לא קרה כלום. פגם הברית הוא טרור רוחני, וכשיש פיגוע צועקים על ראש הממשלה ושר הביטחון, שיעשו הכול כדי שזה לא יהיה. האומר אחטא ואשוב אין מספיקים בידו לעשות תשובה כי היסוד לכול הוא נטילת האחריות. לכן קודם כול התלמיד צריך לחשוב 'טוב מותי מחיי', להבין שזו זוועת עולם. רק אחר כך אפשר לבכות איתו ולדבר איתו על התנערי מעפר קומי, מתוך ההפיכה".
אחד הר"מים באולם מגשש ושואל האם השיחה האישית עם התלמיד מוכרחת להיות קשה כל כך. הרב אתרוג נחרץ: "כשנער מספר לי שהוא עשה דבר כזה זה כמו שמישהו יגיד לי אני רצחתי מישהו. 'שוחטי הילדים'. מצד שני, גם רוצח שבא בשברון לב צריך להיות איתו, בבחינת 'בכל צרתם לו צר'. התרחש כאן פיגוע, אתה קודם כל בוכה יחד איתו. הוא צריך לחוות את השבר בכל לב.
"החיבוקים עלולים לפגוע במתרסים שהבחור מקים, לסדוק את המבט האכזרי, את היכולת לראות את המפלצת. החטא הוא נורא ואיום, זוועת עולם כלפי א־לוהים, כלפי אשתי, כלפי הנשמה שלי. כשבחור מדבר איתי על עברה – הוא צריך לשחרר את הגועל הנפשי. אסור שהחיבוק שלי יבוא מהר מידי. כמחנך אסור לי להתרגל לזה, אסור לי להגיד לו 'כולם ככה'. מה שהוא עשה זה פוגרום רוחני וכל אחד צריך להזדעזע. אם האווירה לא מגעילה אותי אני לא יכול לטפל בו".
"העצות של ר' נחמן מברסלב לקרוא תיקון הכללי וללכת למקווה הן לא פתרונות של צ'יק צ'ק. הבחור הזה נמצא בקרב והוא חייב להעלות את כל החיים שלו לקומה הרבה יותר גבוהה. לפני החטא הוא צריך להילחם שזה לא יקרה, ואחרי החטא לא לשכוח את זה. בדיוק כמו הציפיות שלי מהממשלה בנוגע לטרור העפיפונים ושרפת השדות: זה חמור מאוד אבל זה לא ישבור אותנו. אחרי שנכבוש את ההר נטפל בפצועים".
חינוך מיני יכול להזיק
הרב יהושע שפירא עבר תהליך מעניין במהלך השנים. את הספר "אשיב ממצולות" הוא פרסם בשנת 2003, במטרה "להשיב את הנפשות מתהומות המצולה ששקעו בהן, ממצולות החטא, השעבוד, היגון והיאוש". נקודת המוצא שלו היא גישת ברסלב, שלפיה למרות חומרת החטא הקב"ה נמצא עם האדם גם בשאול. תשובה ממעמקי הלב תמיד מתקבלת ולכן עיקר עבודת המחנך היא לגרום לתלמיד להתעודד ולהאמין בכוחותיו. במקביל הציע רעיונות לבחורים החווים מתח בתחום כמו לימוד אינטנסיבי ופעילויות ספורט.
הרב שפירא, שיזם גם את הקמת חברת "אינטרנט רימון" לסינון תוכני אינטרנט, נחשף בתחילת העשור לשיטת 12 הצעדים. השיטה שפותחה על ידי ארגון "אלכוהוליסטים אנונימיים" נועדה במקור לטיפול במכורים קשים כמו אלכוהוליסטים, נרקומנים, מהמרים כפייתיים וסובלים מהפרעות אכילה.
היא מזוהה עם המשפט המפורסם "שלום, שמי פלוני ואני אלכוהוליסט", הבא לבטא את העיקרון היסודי של התוכנית, שהמכור נשאר מכור כל ימי חייו גם אם הוא "נקי" שנים ארוכות. הטיפול עצמו מתחיל בשבירה מנטלית. המשתתף מודה שהוא מכור ושאיבד שליטה על חייו, ושרק כוח גדול ממנו יוכל להחזיר לו את שפיות דעתו. השלב הבא הוא וידוי נוקב בפני קבוצת התמיכה והמנחים על החטאים והעוונות כדי לקדם הליך גמילה. היא כוללת ספירת "ימים נקיים" ופרקטיקות שונות.
הרב שפירא החליט לגייר את השיטה ולגייסה לטיפול בבחורי הישיבות. הרעיון הבסיסי הוא להתייחס אל הצעיר הנופל בענייני צניעות כאל נרקומן או מכור, ולהציע לו להשתתף בקבוצת גמילה. ארגון "שמור עיניך" שהוקם בשנת 2012 הכשיר מנחים רבים במגזר, והבשורה החלה להתפשט בישיבות ובמדרשות. ההצלחה האירה פנים אולם בהמשך נפתחה מולו חזית לא צפויה: הרב צבי טאו מישיבת הר המור והרב שמואל טל מישיבת תורת החיים הודיעו שהשיטה נגועה ביסודות נוצריים, ופסקו כי "אסור מהתורה לעשות שום שימוש טיפולי בשיטת 12 הצעדים מחמת הכפירה בעיקרי האמונה".
הרב שפירא ניסה בתחילה להיאבק על שמירת המפעל שלו. הוא פנה לבית דין פרטי בראשות הרב דב ליאור והעיד כי "יש לי מספר תלת ספרתי של בחורים שיצאו מהתהום. ליוויתי אנשים עם פאות שיצאו מהמועדונים הכי נוראים בתל אביב". בית הדין הכשיר את השיטה, אבל הבעיה הגדולה שלו הייתה עצם הנתק מול הרב טאו. בסופו של יום ראש ישיבת רמת גן חישב מסלול מחדש וקיבל את דרישותיו של הרב טאו.
"יש מחלוקת בין גדולי ישראל איך להתייחס לפגם הברית", הסביר בכנס. "יש ארבע שיטות: שיטת חסידות תולדות אהרן התומכת במלחמת חורמה חסרת פשרות בלי למצמץ; ר' נחמן מברסלב מסביר שלא משנה כמה נפלת, הקב"ה אוהב אותך; ר' צדוק הכהן מלובלין דן בשורשים הרוחניים הפנימיים של התופעה והשיטה הרביעית של רוב גדולי ישראל היא התעלמות. הרב קוק כמעט לא כתב שום דבר על זה". מהו הנימוק החינוכי להתעלמות? "כשאתה מדבר על ענייני עריות אתה זורק כדור למגרש. הבעיה היא שהיצר הרע תמיד ייקח ריבאונד, יקלע סל וינצח. חינוך מיני יכול להזיק. הדיבור על מיניות הוא חלק מהבעיה ולא חלק מהפתרון, עדיף לא להיכנס לבעיה ולהתבוסס בה".
כולנו שותפים לקשר השתיקה
סביר להניח שרוב המחנכים שאינם עוסקים כלל בנושא עושים זאת מתוך אינטואיציה פשוטה: מדובר מבחינתם במאבק אבוד מראש. עיסוק מוגבר בו עלול להכניס את התלמידים לאובססיות, חרדות, טראומות ומשברים. תחת זאת הם מעדיפים להשקיע את האנרגיה בלימוד ובפעילות יצירתית, ולהעביר את הזמן עד החתונה. במובן הזה תפיסת הרב שפירא שונה לחלוטין. מדבריו בכנס עולה שהוא הרכיב את השיטה הרביעית על השיטה הראשונה. ההתעלמות החינוכית היא חלק ממאבק חסר פשרות. החלק השני של המשוואה הוא אכיפה בלתי מתפשרת.
"אתן לכם דוגמה", הסביר. "הגעתי לאולפנה תורנית מכובדת ביו"ש וראיתי שחלק ניכר מהבנות מביע חוסר מחויבות מוחלטת להלכה בלבוש. הצוות שותק, הפחד משתק אותו. אמרתי לראש האולפנה – את חייבת להפסיק להיות סובלנית. יש לי הצעה פשוטה ולא חינוכית. לאגד 20 אולפנות, ללכת לגדולי ישראל שיגדירו את הגבולות שעליהם אסור לעבור, ולקבל פסק ברור על אורך הבגדים. יש להציב בכניסה לאולפנה אישה, עדיף דוברת רוסית שיודעת להגיד רק מילה אחת – 'נייט'. מי שלא מתאימה עפה החוצה. היא לא חלק מאיתנו. אם יהיה ויתור במילימטר הכול אבוד. אומרים לי שזה דרבנן, ואני אומר גם עוף בחלב זה דרבנן. צריך להפסיק להיות סובלניים. זה לא עסק חינוכי, זה עסק מנהלי של שימת גבולות".
מכאן מקיש הרב שפירא לסמארטפונים: "שאלתי את התלמידים, מי מבין מחזיקי הסמארטפון צופה בפורנו? הם אמרו לי: בין 80 ל־100 אחוז. הסמארטפון הוא בית הבושת הגדול ביותר שהיה אי פעם בהיסטוריה. הזמין ביותר, הזול ביותר, הקל ביותר. 50 אחוז מתלמידי כיתה א' מחזיקים סמאטרפון פתוח לגמרי. מה יעשה הנער ולא יחטא?! הבעיה המרכזית שלנו היא שאין לנו אומץ, כולנו שותפים לקשר השתיקה".
ההצעה שלו היא "אפס סובלנות כעיקרון ובפועל": תלמידים או ר"מים המחזיקים סמארטפון שאיננו מסונן בנטספארק ברמת סינון גבוהה לא יוכלו ללמוד או ללמד במוסד חינוכי. "אסור להסביר. כל ילד בחמישית מבין בדיוק מה הבעיה. אם שופכים עליי דלי של שמן רותח אני לא מתחיל להסביר. אני צורח, ומי שלא צורח משהו השתבש אצלו. המצב הוא שמאיימים להרוג אותנו רוחנית".
אלא שהמודל אותו מציע הרב שפירא נוסה כבר שנים בחברה החרדית. הוא גרם לכך שהמגזר הפך לשיאן ברכישת טלפונים ניידים. אלפי חרדים רוכשים מכשיר כשר שבאמצעותו מתקשרים למוסדות של הילדים, ומכשיר נוסף פחות כשר המוחבא בכיס. אבל הרב שפירא לא מוטרד מדפוס של חיים כפולים: "ביום שישי האחרון פנה אליי אדם חרדי שהתייאש מהמגזר שלו ורוצה לעבור לציונות הדתית. אמרתי לו – אל תעשה את זה, אם חשוב לך שהילדים שלך יישארו דתיים. הוא הקשה עליי, בחברה שלי המון מחזיקים טלפון כשר וטלפון מוסתר. אמרתי לו, אני מקנא בך. הלוואי שנגיע אנחנו למקום שבו אנשים מתביישים בטלפון שלהם, שלא יסתובבו עם טרף לעיני כול".
נניח שלקחנו להם את הסמארטפונים, שאל אחד הר"מים, ומה עם "בין הזמנים", ומה עם השבתות החופשיות בבית? "צריך להרחיק את התלמידים מהבית. לפתוח להם ישיבות בין הזמנים שלא יגיעו הביתה. צריך גם לדרוש מההורים ליישר קו עם המוסד", השיב.
לא להפנות למטפלים חילונים
"יש הבדל בין מוסר אלוהי למוסר אנושי", אמר הפסיכולוג ד"ר אליהו אקרמן בכנס. "בפסיכולוגיה הכללית הדבר היחידי שאסור הוא פגיעה בזולת, אצלנו דורשים הרבה יותר. הקב"ה רוצה אותנו בסיירת, ובסיירת עובדים קשה. כשאומרים על משהו שהוא נורמלי זה לא הופך אותו לטוב ומוסרי. הנורמה היא סטטיסטיקה. הרוב נמצאים באמצע ומחוץ לנורמה יש את הקצוות. אנחנו היהודים שייכים לקצוות, לשני אחוז מימין ושני אחוז משמאל".
בניגוד לרב שפירא, אקרמן מאמין בשיח פתוח עם התלמידים. לדעתו צריך ללמד את תהליכי ההתפתחות של הגוף, ובמקרה שמדובר בסטיות על המחנך לשלוח את התלמיד לטיפול מקצועי. אקרמן הקרין שקף ובו הכותרת "סטיות והפרעות אישיות", ותחתיה רשימה: "הומוסקסואליות, אונס ופדופיליה", והוסיף: "ייתכן שהילד פגוע. היום אחד מתוך שלושה ילדים עובר פגיעה או הטרדה מינית. 30 אחוז מהצופים בפורנו פיתחו דפוסי התמכרות. הם איבדו את היכולת לקחת על עצמם אחריות, איבדו את השליטה על החיים ועל יכולת הבחירה". אבל אקרמן מסביר שצריך להיזהר גם מהצלחה יתרה: "הגיע אליי לקליניקה צדיק שניצח את היצר הרע. הוא סירס את עצמו עד כדי כך שאין לו שום תאווה. כשהגיע לחדר הייחוד בחתונה אמר לאשתו, אל תיגעי בי כי אני קדוש. צריך להיזהר מזה, בורא עולם לא רוצה אותנו אנמיים".
כיצד יש לנהל את השיחה? כאן אקרמן חלוק על הרב אתרוג: "ברמת הפרט צריך להסיר כל ביקורת. כשאתם נכנסים לשיח, אתם לא בתפקיד הרב המייצג את המוסר והערכים, אלא באים לעזור לילד לפתוח סוד שהוא מסתיר במשך שנים. לשמוח בזה שהוא נתן בכם אמון ונותן לכם הזדמנות לממש את התפקיד החינוכי שלכם".
ויש לו גם פרקטיקה: "צריך לתת לו תחושת מסוגלות. להתחיל לספור את הימים. אני נקי שבוע, אני נקי שבועיים, אני מודע לזה שהיום אני יכול ליפול. כל יום הוא מלחמה מחדש. צריך להסביר לו שתיקון העריות הוא תיקון של כל העולם, תיקון האלף השביעי, סגירות אחרונות שיש לנו מחטא דור המבול. הוא יכול לבכות לכם, אני כבר חודש וחצי נקי ואני ב'דודה', אני משתגע. צריך לדבר איתו על העונג הגדול שהוא מוותר עליו, לא להתעלם מזה, כי תחושות הגוף חזקות יותר מהדעות".
המלצה חשובה נוספת: "לא להפנות למטפלים חילונים. וגם לא למטפלים עם כיפה שהאג'נדה שלהם היא 'היה דתי בביתך ופסיכולוג בקליניקה שלך'. טיפול הוא כמו ניתוח לב פתוח, ורק מי שהוא גם בעל מקצוע וגם מבין את החומרה של פגם הברית יכול באמת לטפל".
הכנס הסתיים לקראת השעה שתיים בצהריים. חלק מהנוכחים מיהרו לעלות במדרגות מקומה מינוס אחת של מכון מאיר הירושלמי כדי לצאת מפתח הבניין ולנשום קצת אוויר. במחשבה לאחור, המושג "חינוך מיני" אולי פחות מתאים לכנס הזה, שכן לא נאמרה בו מילה אחת על נשים, על מערכות יחסים או על התפתחותה של המיניות הגברית. משימת העל של הדוברים הייתה אחת: מלחמת חורמה בפגם הברית.
לא נעצור כאן. בפרק הבא נפגוש כיוון שונה ונכיר את תוכנית החינוך המיני לנערים של מכון ליברמן ברמות שפירא.
