למרות קיפאונם של בקרי דצמבר בשומרון, לא מעט אגלי זיעה נמחו ממצחיהם של אנשי המשלחת המדעית לחקר ארץ ישראל, כאשר טיפסו לפסגת הר גריזים בשנת 1863. כך כתב ראש המשלחת, הנרי בייקר טריסטראם, בספרו "מסע בארץ ישראל לחקר הארץ וטבעה":
הבה נתאר לעצמנו את הנשיאים והכהנים נקבצים במרכז העמק, את השבטים, אנשי המלחמה וראשי בתי אבות, נטושים ועומדים בחבורות צפופות, חציים מצפון וחציים מדרום, ומכסים בהמוניהם את המדרונות מזה ומזה… קולו של אדם אחד, המהדהד ועולה ויורד בין הגבעות הסוגרות מסביב, עשוי להישמע באוזני אלפים רבים.
האקוסטיקה המיוחדת במעבר הצר בין הר גריזים להר עיבל העניקה משנה תוקף למעמד הברכה והקללה בפרשתנו: "וְהָיָה כִּי יְבִיאֲךָ ה' אֱלוֹהֶיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה בָא שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ וְנָתַתָּה אֶת הַבְּרָכָה עַל הַר גְּרִזִים וְאֶת הַקְּלָלָה עַל הַר עֵיבָל" (יא, כט).
מהו הרעיון הגיאוגרפי־רעיוני העומד מאחורי בחירתם של הר גריזים והר עיבל כתפאורה למעמד הברכה והקללה?
בירה ללא כתר
למרות בקעותיה הפוריות של שכם, "לְיוֹסֵף אָמַר מְבֹרֶכֶת ה' אַרְצוֹ מִמֶּגֶד שָׁמַיִם מִטָּל וּמִתְּהוֹם רֹבֶצֶת תָּחַת" (לג, יג) והדרך הראשית העוברת בה, "דֶּרֶךְ מְבוֹא הַשֶּׁמֶשׁ", התיאולוג הגרמני אלברכט אלט (1920) כינה אותה "בירתה הבלתי מוכתרת של ארץ ישראל". בירה ללא כתר.
התלמוד כינה את שכם מקום מזומן לפורענות, וציין את הזיכרונות הקשים הטמונים במקום: "בשכם עינו את דינה, בשכם מכרו אחיו את יוסף, בשכם נחלקה מלכות בית דוד" (בבלי סנהדרין קב, ב). רבי דוד קמחי, רד"ק, בפירושו לספר יהושע (פרק כד) חשב אחרת:
אולי על פי הדיבור עשה זה שיכרתו הברית בשכם, כי בו נתעכב אברהם אבינו תחילה כשנכנס לארץ… ועוד כי שם נעשה נס גדול ליעקב אבינו… ועוד כי תחילת הנחלה אשר היה ליעקב בארץ ישראל בשכם היה שקנה חלקת השדה מיד בני חמור אבי שכם.
מעשה אבות סימן לבנים. המקום החשוב שבו התחיל אברהם את מסעו בארץ ויעקב קנה בו נחלה, הוא מקום סימבולי שראוי לקיים בו את מעמד הכניסה לארץ.
כאן, בין ההרים הללו, מכנס יהושע את העם למעמד טרם פרידתו: "וַיֶּאֱסֹף יְהוֹשֻׁעַ אֶת כֹּל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל שְׁכֶמָה וַיִּקְרָא לְזִקְנֵי יִשְׂרָאֵל וּלְרָאשָׁיו וּלְשֹׁפְטָיו וּלְשֹׁטְרָיו וַיִּתְיַצְּבוּ לִפְנֵי הָאֱלֹהִים" (יהושע כד, א). הפסוקים המכוננים הבאים מוזכרים בלילה החשוב ביותר של העם היהודי, בהגדה של פסח: "וַיֹּאמֶר יְהוֹשֻׁעַ אֶל כֹּל הָעָם כֹּה אָמַר ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל בְּעֵבֶר הַנָּהָר יָשְׁבוּ אֲבוֹתֵיכֶם מֵעוֹלָם תֶּרַח אֲבִי אַבְרָהָם וַאֲבִי נָחוֹר וַיַּעַבְדוּ אֱלֹהִים אֲחֵרִים" (שם כד, ב). מדוע מעמד הר סיני נעדר מתיאורו של יהושע?
ללא כפייה
פרשתנו מצווה על השמדת אלוהי הנכר: "וְנִתַּצְתֶּם אֶת מִזְבְּחֹתָם וְשִׁבַּרְתֶּם אֶת מַצֵּבֹתָם וַאֲשֵׁרֵיהֶם תִּשְׂרְפוּן בָּאֵשׁ וּפְסִילֵי אֱלוֹהֵיהֶם תְּגַדֵּעוּן וְאִבַּדְתֶּם אֶת שְׁמָם מִן הַמָּקוֹם הַהוּא" ( יב, ג). גם יהושע אינו מתפשר: "וְעַתָּה הָסִירוּ אֶת אֱלֹהֵי הַנֵּכָר אֲשֶׁר בְּקִרְבְּכֶם וְהַטּוּ אֶת לְבַבְכֶם אֶל ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל" (יהושע כד, כג), כפי שדרש יעקב זקנו באותו מקום: "וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל בֵּיתוֹ וְאֶל כָּל אֲשֶׁר עִמּוֹ, הָסִרוּ אֶת אֱלֹהֵי הַנֵּכָר אֲשֶׁר בְּתֹכְכֶם" (בראשית לה, ב).
מי מאיתנו לא העמיד בפני ילדיו בחירה מדומה? בהרים האלו, תפאורת טקס הברכה והקללה, מעמיד יהושע את העם בפני בחירה. את מי עובדים? "וְאִם רַע בְּעֵינֵיכֶם לַעֲבֹד אֶת ה' בַּחֲרוּ לָכֶם הַיּוֹם אֶת מִי תַעֲבֹדוּן, אִם אֶת אֱלֹהִים אֲשֶׁר עָבְדוּ אֲבוֹתֵיכֶם אֲשֶׁר מֵעֵבֶר הַנָּהָר וְאִם אֶת אֱלֹהֵי הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר אַתֶּם יֹשְׁבִים בְּאַרְצָם" (יהושע כד, יד). פרשנינו התלבטו לגבי חופש הבחירה: "אומר דבריו להטעותם שיחשבו כאילו הברירה בידם לבחור מי שירצו הם ולדעת מה ישיבו" (פירוש "מצודת דוד", מאת רבי דוד אלטשולר מפראג).
לא סתם מעמד הר סיני אינו מוזכר. "כפה עליהם הקב"ה הר כגיגית ואמר: אם אתם מקבלים את התורה מוטב, ואם לאו – שם תהא קבורתכם", אומר המדרש המפורסם במסכת שבת (פח, ב). רש"י מפרש: "שאם יזמינם לדין למה לא קיימתם מה שקבלתם עליכם, יש להם תשובה, שקבלוה באונס". את האמירה "כפה עליהם הר כגיגית" לא נוכל להחיל על מעמד הר גריזים והר עיבל. בהרי שכם, עם ישראל מקבל את דברי יהושע ב"נעבוד ונשמע": "וַיֹּאמְרוּ הָעָם אֶל יְהוֹשֻׁעַ אֶת ה' אֱלֹהֵינוּ נַעֲבֹד וּבְקוֹלוֹ נִשְׁמָע" (יהושע כד, כד).
בשונה ממעמד הר סיני, כאן קיבלו בני ישראל את התורה מתוך בחירה, ללא אותות ומופתים ובהיעדר כפייה:
השם יתברך מניח מקום לברואיו לעשות כפי מה שיבחרו ושלל ממפעליהם הגזירה וההחלטה בפרטיות… פירוש, שהתורה מדברת בלשון בני אדם… ויהיה בְּחִירִי חפשי לעשות טוב או רע כאשר יחפוץ נפשו, ויוכל לעשות דברים נגד מזגי טבעו ונגד הישר בעיני ה' ("משך חכמה" מאת ר' מאיר שמחה הכהן מדווינסק, פרשת בראשית)
פרשתנו מציינת שלא רק עם ישראל בחר בעבודת הקב"ה, אלא גם הקב"ה בחר בנו: "כִּי עַם קָדוֹשׁ אַתָּה לַה' אֱלֹהֶיךָ וּבְךָ בָּחַר ה' לִהְיוֹת לוֹ לְעַם סְגֻלָּה מִכֹּל הָעַמִּים אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה". המדרש בתהילים מחדד את ההדדיות: "הוא בחר בכם ואתם בחרתם בו" (מדרש תהילים קיט). ובמילותיו של השפת אמת: "ראה אנוכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה – בכל יום בחירה חדשה" (תרל"ג).
אשר על כן, הר גריזים והר עיבל הם מקומות ראויים ללמד אותנו על בחירה חופשית הדדית בכל יום, כהשלמה למעמד הר סיני.
