הרב משה כלפון הכהן (1874–1950) היה גדול חכמי האי ג'רבא שבדרום מזרח תוניסיה במאתיים השנים האחרונות; בהקשר רחב יותר אף ראוי לראותו כאחת מדמויות המופת של העולם היהודי כולו בתקופה זו. הספר שלפנינו, המושתת על עבודת הדוקטור שכתב המחבר לפני שנים אחדות, מעניק הסבר משכנע לקביעה הזו. הוא מצטרף למחקרים נוספים שנכתבו על אודות הרב כלפון, וכולם מרימים תרומה חשובה ומצטברת להארת דמותו רבת הפנים של חכם חריג בהיקף למדנותו ובחריפותו, אשר בה בעת שימש מנהיג חשוב, נועז ומעורר השראה לא רק לקהלו אלא גם לקהלים נוספים בצפון אפריקה, באירופה ובארץ. ירון נעים התמקד במחקרו בליבון "גישתו של הרב כלפון כלפי המודרנה על רקע סביבתו השמרנית מעיקרה של יהודי ג'רבא" (עמ' 3) – אכן סוגיה מרכזית בתפיסתו של הרב משה כלפון הכהן.
בספרו סוקר ומנתח נעים את קורות חייו של הרב כלפון על רקע תקופתו. יהודי ג'רבא התנגדו באופן כללי למודרנה ולרפורמות שהנהיג השלטון הצרפתי, ובכלל זה גם לכי"ח, שנחל הצלחה גדולה ברחבי תוניסיה. ב־1912 נוסד בית הדפוס היהודי הראשון באי, ומאז ועד 1956 נדפסו בו בין 300 ל־600 חיבורים תורניים. במקביל קם בשנת תרע"ט (1919), סמוך לאחר תום מלחמת העולם הראשונה, הארגון הציוני "עטרת (רמז לשנת הייסוד) ציון", בתמיכת רבנים ובראשם הרב כלפון (עמ' 28).
כרבנים רבים בצפון אפריקה סירב הרב כלפון להתפרנס מרבנותו, על אף קשיי קיום רבים שעימם התמודד. רק בשנת תרע"ז (1917) נאות לשמש דיין בדיני אישות וירושה. לפני שבועות אחדים נודע לי באקראי מפי סטודנטית כי הרב ציון כהן־יונתן, ששימש הסמכות העליונה בקהילה בשאלות של איסור והיתר והיה איש אמיד, דרש מדי שנה להעלות את שכרו רק כדי שכך ישופרו גם תנאי העסקתו של הרב כלפון. לאחר מותו של הרב כהן־יונתן התברר כי במשך עשרים ואחת שנים החזיר בסתר את כל שכרו, בלא שאיש מן הקהילה ידע על כך.
הרב כלפון התעתד לעלות לארץ בשנת 1950, אולם נפטר במהלך ההכנות. ארונו הובא לקבורה בירושלים בראשית תשס"ו (סוף 2005). הוא כתב ספרים רבים בסוגות מגוונות, ורק חלקם ראה את אור הדפוס. אני מקווה שמגמת הדפסתם תימשך בתנופה ניכרת יותר, כדי שאפשר יהיה לבחון את ממצאי המחקר עד כה ולתקף או לדייק אותם על בסיס כלל מפעלו הספרותי של הרב כלפון.
איסור מיקרוסקופ והיתר מצות
בהמשך הספר מנותחת התמודדותו של הרב כלפון עם המודרנה על שפעת מופעיה. נעים בחר בתבונה לבחון סוגיה זו לא באמצעות פסקי ההלכה של הרב כלפון אלא דווקא באמצעות דרשותיו, הממשק המעצב של יחסי רב עם הציבור הרחב. נעים זיהה היטב שהעיקרון החשוב ביותר בעמדת הרב כלפון היה שיש לקבל את המודרנה במגבלות הלכתיות, ולא לדחותה כליל. הצירוף "תקופת החופש והדרור" חוזר הרבה בכתביו, ותמיד לחיוב. הוא עמד על החשיבות העצומה של מתן זכויות אזרח וחירות דתית ליהודים, וראה בסובלנות ערך חיובי שיש לחזקו. ידיעותיו התבססו גם על קריאה סדירה במגוון עיתונים בערבית ובעברית. נעים הראה באופן משכנע שהרב כלפון נקט עמדה זו מתוך תפיסה שכל ערכי הדמוקרטיה והמודרנה טמונים במסורת היהודית, וממילא אין לדחותם על הסף. הוא אסר להשתמש במיקרוסקופ ככלי עזר לבדיקת כשרות במזון, ותמך את עמדתו בדרשה מרתקת על סדר המילים בפסוק "וַיָּרֻם תּוֹלָעִים וַיִּבְאַשׁ" (שמות טז, כ).
עוד דן המחבר ביחסו של הרב כלפון אל הנהגת הקהילה. הוא דרש מן ההנהגה הפוליטית ומן ההנהגה הרוחנית כאחת שיפעלו על פי עקרונות דמוקרטיים, והדגיש כתנאי סף בעבורם את המתינות, את הסובלנות ואת הידע הרב־תחומי גם בענייני חולין. מאחר שהכיר בכך שאין אדם מושלם, הטיף להנהגה בת חברים אחדים שמספרם אינו זוגי. הרב כלפון החשיב מאוד את חופש הביטוי ואת רווחת הפרט. הוא הכיר בכוח הדמוקרטי שיש לרבים בלא תלות במעמדם הכלכלי או האינטלקטואלי, ופעל במגמה זו.
הרב כלפון דרש מבית הדין היהודי להיות נגיש ולפעול לפחות שלושה ימים בשבוע ולעיתים גם ארבעה, בימי שישי, ודיבר וכתב על חשיבות המִנהל התקין של בית הדין. הוא תבע מן הרבנים להתפרנס מעמל כפיהם ולא מן הקופה הציבורית. הוא פעל להקל על הקשר בין הקהל לדיינים, ומאחר שסבר כי יש חובה לעדכן את הציבור בחידושים שחידשו החכמים יזם הוצאה לאור של ירחון תורני, "כנסת ישראל"; בין שאר מטרותיו קיווה הרב כלפון כי הירחון יסייע ביצירת אחדות לאומית.
הרב כלפון מתח ביקורת על גבאים שלא הקפידו על גביית כספים במועדם, דבר שפגע ביכולתה של הקופה הציבורית לתמוך בנזקקים. הוא יזם הקמתן של חברות גמילות חסדים בתחומים מוגדרים לצד מוסד שילמד מלאכה לעניים, כדי שיתפרנסו מעמל כפיהם ולא יהיו לטורח מופרז על הקהילה. בשנה שבה האמיר מחיר החיטה ולא היה אפשר לאכול מצות מחיטה שמורה, דרש להכריז ברבים שמדובר ב"חומרא וזהירות בעלמא" והורה לפרסם את הדברים גם בערבית כדי שכולם ידעו ויבינו, ולא יירתעו מלאפות את מצותיהם מקמח רגיל בלא נקיפות מצפון או תחושת נחיתות.
הקפדה על בריאות הגוף והנפש הייתה מן הנושאים שהרב כלפון רבה להתייחס אליהם בדרשותיו ובפירושיו לתורה. הוא אף ייחד לנושא את אחד מחיבוריו, "שער הבריאות". בקרב יהודי ג'רבא רווח המנהג להתענות לעיתים קרובות. לפיכך אין תמה שהרב כלפון הרבה לעסוק בנושא, בגישה מקלה ומתוך דוגמה אישית.
נשים שוחטות
שני נושאים מרכזיים בעת החדשה – חינוך ומעמד האישה – העסיקו את הרב כלפון. הוא הדגיש את חשיבות החינוך בבית, נקט עמדה עקרונית השוללת אלימות כלפי ילדים, והדגיש את החיוניות של יחס רך ואורך רוח כלפיהם. הרב כלפון טרח להדגיש באופנים שונים את חשיבותו המכרעת של מלמד התינוקות כמעצב עולמם הנפשי והרוחני, וקרא שוב ושוב ללמוד לימודי חול ולרכוש מקצוע. עוד ייסד קופה ציבורית, "אור התורה", שמימנה את לימודי התלמידים העניים, מתוך הכרה שיש לאפשר שוויון הזדמנויות בחינוך לכל המעוניין. נעים משאיר בצריך עיון את יחסו המסתייג של הרב כלפון לפתיחת בית ספר של כי"ח בג'רבא.
נושא נכבד בכתבי הרב כלפון היה מעמד האישה. בסוגיה זו הסתייג מן השוויון וחשב שמקומה של האישה בבית ומשימתה העיקרית חינוך ילדיה. הוא גרס שהזיקה בין בני הזוג אינה שותפות. בה בעת הורָה שאין מניעה שאישה תשמש שוחטת, דחה חששות בעניין יכולתן לשחוט, ונמנע מלנקוט עמדה נחרצת השוללת לימוד תורה לנשים. עוד חידש שאפשר למנוע הריון לא רק משיקולי בריאות פיזית אלא גם נפשית, ובזה הקל לעומת עמיתיו בג'רבא שנטו להחמיר בדיני אישות. נעים מראה היטב שיחסו של הרב כלפון למעמד האישה היה שמרני מאוד, ועם זאת פעמים רבות פסק לטובת האישה ונאבק למנוע פגיעה במעמדה.
בפרק החמישי מנתח נעים את משנתו הציונית־דתית של הרב כלפון, שהייתה ריאלית־מדינית מובהקת, בדומה לגישתו של הרב ריינס ובשונה מגישת הרב קוק שעימו היה בקשר מכתבים ידידותי. ידיעותיו על ארץ ישראל היו מוגבלות, והוא חתר להתאים את המידע המודרני לתפיסה המסורתית משום שסבר ששתי הגישות אמיתיות. הרב כלפון התייחס אל מלחמת העולם הראשונה כמלחמת גוג ומגוג, והבהיר בהזדמנויות מגוונות שלדעתו האנושות ניצבת על סף הגאולה. הוא מצא בשורה גדולה בכינון חבר העמים ובהצהרת בלפור, וראה בשני האירועים הללו אבני דרך חיוניות וחד־משמעיות בתהליך הגאולה.
הרב כלפון ייחד בכתביו דיונים על חובת האדם כלפי הארץ, השפה העברית והתורה, וראה בטיפוח הלאומיות נדבך חיוני בגאולת ישראל בתהליך טבעי. הוא ראה אותות מבשרי גאולה בהתיישבות העירונית והחקלאית בארץ, בפיתוח נתיבי התחבורה ביבשה, בים ובאוויר, ובאופן כללי יותר בהתפתחות הטכנולוגית ביישוב החדש (מים זורמים, חשמל, ואף הקמת הטכניון).
הרב ראה בהרצל שליח משמיים והשווה אותו למשה ולאליהו הנביא. את התנועה הציונית ראה כתנועה אלוהית, וביקורתו על הממד החילוני שבה הייתה רמוזה בלבד. הוא סבר שיש לתמוך בה ולחזק אותה, והתווה קווים כלליים לעיצוב המדינה היהודית בתחומי מערכת המשפט, הנהגת המדינה, יחסים בינלאומיים, חינוך ומוסר, עלייה וקליטה, רכש קרקעות, התיישבות בארץ, תמיכה פעילה בקרן הקיימת והטמעת השפה העברית בקרב הציבור היהודי – בניגוד גמור לעמדה החרדית כלפי לשון הקודש. דיון מרתק יש גם ביחסו של הרב כלפון לאומות העולם ובמאמציו לשכנען שתורת ישראל אמת.
הספר יצא לאור בהוצאה פרטית, ללא עריכת לשון והתקנה מקצועית, ופגמים אלה ניכרים היטב בספר החשוב הזה. לא הייתי כותב זאת אלמלא היה ספרו של נעים נציג של תופעה מתרחבת ומצערת. ד"ר ירון נעים הוא איש חינוך מובהק, אך לא חבר באיזשהו סגל אקדמי. המשמעות המעשית של נתון זה היא שאין לו כל קרן שתסייע לו בהבאת ספרו לדפוס, תהליך הכרוך בעלות של עשרות אלפי שקלים. בדלית ברירה השקיע סכום נמוך הרבה יותר, בהתאם ליכולתו, והוציא את מחקרו בהוצאה פרטית מתוך מודעות לפגמיה ולקושי שבהפצת הספר.
אני מקווה שדי בקריאת הדיווח שלי על הספר כדי להבין שמדובר במחקר חשוב על דמות שראוי כי שִמְעָהּ יגיע לידיעת הרבים בצורה נאה ובאמצעות מערכת הפצה מקצועית. למרבה הצער, בשוק הספרים הנוכחי נגזר לא רק על הספר הזה אלא גם על רבים וטובים אחרים לא להידפס או להישאר "מתחת לרדאר".
