להשתחרר מהאשמה: המכון שמציע אלטרנטיבה לחינוך מיני לנוער הדתי

הנערים יושבים במעגל גדול. במרכזו מונחות עשרות "קַפְּלות" – פיסות עץ שעליהן מודבקים פתקים עם ביטויים שונים – עבודת ה', הורים, חברים, היצר שלי, לימודים, ספורט, בנות, תפילה. המדריך משרטט מעגלים גדולים זה בתוך זה ומבקש מהצעירים למקם את הקפלות בתוכם. המעגל הפנימי מבטא את ה"אני" והחיצוני את ה"לא אני", כשבאמצע יש מצבי ביניים כמו "חלק ממני". חלק מהתלמידים מניחים את היצר במרכז, חלק בחוץ. מאוחר יותר הם יֵשבו סביב המדורה, יתבוננו בסיר הפויקה המתבשל, ישוחחו על אש הפריון והיצירה המתעוררת אצלם וידברו על חשיבות ההמתנה וההבשלה. עבור רובם זו תהיה התנסות ראשונה בשיח בין הגוף המתעורר לנפש הנבוכה.

"לא רק במגזר הדתי אין חינוך מיני אמיתי. גם לא בחילוני", אומרת מלכי כהן, מנהלת מכון ליברמן שברמות שפירא, המפיק את תוכנית "מרחיבים גבולות" לנוער דתי. "בשני המגזרים השיח ביסודו שלילי. בחינוך החילוני המטרה היא שאף אחד לא תיאנס, תילכד בקשר פוגעני, תחטוף מחלות או תיכנס להיריון לא מתוכנן, ותוכני הלימוד מכוונים בעיקר לזה: להזהיר את הצעירים מפני מין לא מוגן, כניסה להיריון והטרדות מיניות. בחינוך הדתי המטרה היא צניעות ושמירת הברית, וסביב זה התפתח שיח שלם של הפחדה".

מלכי כהן (41) למדה חינוך יהודי באוניברסיטה העברית ועבדה כיועצת הלכה במדרשת נשמת. בשמונה השנים האחרונות היא מנהלת את מכון ליברמן שברמות שפירא. המכון מפיק תוכניות לחיזוק הזוגיות לזוגות נשואים, ולחינוך מיני לבנות. "יום אחד אמרתי לעצמי – בנינו תוכנית נפלאה לבנות, שכוללת שיח נשי מעצים וחיבור לזהות הנשית, ואין לנו שום מקבילה לנערים. יש היום תנועות של גברים המעתיקים את התהליכים הנשיים. הם רוקדים ומודטים ומדברים על רגשות ומתחברים לעצמם. זה טוב וחיובי אבל לא לשם אנחנו חותרים. שאלנו את עצמנו – נפלא לחיות כאישה, איפה הפלא בחיים של הגבר? מהי הברכה המיוחדת שהוא מביא לעולם? יצאנו למסע ארוך של חיפוש עד שהגענו לרב דב ברקוביץ והוא הנחה אותנו בכתיבת התוכנית.

–פרק ראשון בסדרה: המתנגדים הדתיים לחינוך מיני לבנים

"כשהבת מגיעה ומספרת לאמא שלה שהיא קיבלה מחזור, האמא מחבקת אותה ואומרת לה 'זה נהדר, את אישה', ויוצאת איתה ליום כיף. למה כשהבן חווה את ההתבגרות ומגלה את יצירת הזרע בגופו הוא לא חווה חוויה דומה? למה אירוע כה טבעי ויפה איננו סיבה לחגיגה? הילד שלי גדל ומתברך בברכת הזרע, הוא יהיה אבא ואני אהיה סבתא. ההתבגרות הטבעית שלו היא שמחה גדולה. זה לא סותר את העובדה שהיא מציבה בפניו אתגרים ודורשת ממנו התפתחות לקומת קיום גבוהה יותר: התמודדות, העמקה, הבנת האחריות שיש לו כלפי העולם".

לגדול עם זהות גברית בריאה

האם אולי שמחה מהנכד העתידי אבל הנער הדתי נכנס לקונפליקט קשה ומייסר: הוא ניצב בפני תקופה מתסכלת שתארך לפחות עשור. הכול סוער בתוכו וההלכה אוסרת עליו כל סוג של מימוש.
"הציור הזה הוא חלק מהבעיה. התפיסה המיושנת של המחנכים ראתה בחופה את הפתרון לכל הקונפליקטים. הצעיר גדל בתחושה שברגע שהוא יתחתן ייגמרו האתגרים, ואין מסר מסוכן והרסני מזה. כשהוא יתחתן הוא יגלה שהאתגרים שהמיניות שלו מזמנת לו רק גדלים, והוא ייאלץ להתמודד איתם ללא כלים מספקים. הגישה התכליתית הזו שלטה בכיפה גם בישיבות התיכוניות. בעבר, כשהיינו פונים למוסדות, דלתות היו נסגרות כי הר"מים דרשו פתרונות מידיים. שאלו אם יש לנו פטנטים שיגרמו לתלמידים להיפרד מחברות שלהם או לצרוך פורנו. מוסדות אחרים אמרו לנו – למה אנחנו צריכים אתכם, הכול הרי כתוב בתורה. המצב הזה השתנה לחלוטין ובתקופה האחרונה יש ביקוש גדול מאוד לשיח חדש".

ומה חדש בשיח החדש?
"נקודת המוצא שלנו שונה כי אנחנו לא באים לפתור בעיות אלא לחנך. אני מאמינה שהצעיר צריך לפגוש את המיניות שלו בצורה בריאה ומאוזנת. החוויה שלו מול הגוף שלו צריכה להיות מקבלת וחיובית. הוא צריך לגדול עם זהות גברית בריאה ותפיסה מינית ראויה, ולהבין שעבודה על פיתוח הזהות המינית שלו היא משימה לכל החיים. כל זה מתחיל בשיח פתוח. הנער לומד לשתף, לומד מניסיון של אחרים, מניח את הקונפליקטים על השולחן ומתמודד איתם באומץ. עבור רבים מהם זוהי חוויה מטלטלת, זו הפעם הראשונה שהם שומעים מסר כמו 'אתם נורמליים. מה שקורה לכם בגוף זה דבר נפלא, ומכאן צריך לעבוד'".

הרבה ר"מים יגידו לך, זה ממילא מאבק אבוד. אין דרך להחזיק את ההלכה מבלי לחוות אכזבות קשות ושריטות ולכן עדיף לא להתעסק בזה בכלל.
"אני חושבת שזו טעות עם השלכות קשות שמתבטאות בשלבים מאוחרים יותר. קח את הזוג הצעיר שזה עתה נישא. אם הם צדיקים אז הפעם הראשונה שהם ייחשפו לעוצמת הרצון וההשתוקקות תהיה אחרי הכלולות. זהו מצב מחריד. שכל העבודה הפנימית שגבר צריך לעשות כדי לפתח עידון, מינון, איפוק ובחירה – תתחיל רק כשתהיה לו שותפה לחיים שתיאלץ לספוג את כל השגיאות והטעויות. הקב"ה הרי עשה איתו חסד ונתן לו עשור שלם כדי להתמודד. לאזן בין השתוקקות לעידון, ללמוד לבחור. צריך לזכור שאותו צעיר חשוף משלב מוקדם לתכנים קשים ופוגעניים ברשת ואין מי שמסייע לו לבנות יחס חיובי בקדושה. חינוך נכון יאזן אותו, ילמד אותו שגם אם הוא נפל הקב"ה אוהב אותו ומקבל אותו. הנפילות הן חלק מתוכנית העבודה הא־לוהית, חלק מהאתגר הנפלא שהוא מזמן לו כדי לגדול".

סוכני הרשע

מי שכתב את התוכנית המפורטת הוא נעם פרינס (41) מבית רימון העוסק בתחום המיניות מזה כעשור וחצי. "התוכנית בנויה על בסיס התורה של הרב דוב ברקוביץ שמדברת על שלוש רמות התפתחות: גוף, אדם, יהודי. המפגש עם הגוף מאוד בעייתי ביקום הדתי. צעירים לא יודעים לרקוד, ממעטים לנוע, ופוגשים את הגוף בעיקר בצבא. הרב קוק מדבר על תחיית הגוף כמשכן הקודש, אבל עוד לפני זה המתבגר צריך להכיר את הגוף שלו, וכשאני מדבר איתו על הנושא בחופשיות קל לו יותר להיפתח. הסדנה כאן כוללת חוויות גבריות כמו ניווט וריצה, לצד התנסויות כמו הבעה בצבע.

"אחרי השיח על הגוף מתקדמים לקומת האדם, לאנושיות שלנו. הרעיון הוא שבכל עליית קומה יש התפתחות והרחבת גבולות, אבל גם מחיר שצריך לשלם כדי להיות ראוי לקומה החדשה. בשלב הזה אנחנו מדברים על סוכני הרשע – סרטוני הפורנו. הם מעניקים סיפוק מיידי לגוף אבל שוחקים את האינטימיות, את היכולת לתקשר עם האחר, את האהבה. היחס המחפיץ והמבזה לנשים פוגע ביכולת של הצעיר לבנות זוגיות מכבדת ולכן מזיק לאנושיות שלו. כשאני בוחר להיות 'אדם' אני נדרש לשלם מחיר, לוותר על משהו כדי לחזק את האנושיות שלי. זה המקום שבו התלמיד צריך להתמודד עם הנפילות ולקבל אותן כחלק מהמסע. זה לא שונה מדיאטה. אדם מקבל החלטה לרדת במשקל ומוצא את עצמו מתנפל על עוגת קצפת. אם הוא יתבוסס בזה הוא לא יוכל לזוז. הוא חייב להבין שהנפילות הן חלק מתהליך ההתקדמות שלו. הרעיון המרכזי הוא שיקום יכולת הבחירה".

בהרבה סיטואציות ההיסטריה לא מגיעה מהמחנכים אלא מהתלמידים, שקראו טקסטים הלכתיים ובטוחים שהשואה הבאה רשומה על שמם.
"לכן היחס של המחנך כל כך חשוב. כשילד בן שנתיים משליך את קערת הקורנפלקס לרצפה, האם האבא מרגיש כישלון חינוכי? ברור שלא. הוא יודע שלוקח לילד זמן לאזן את הדחפים. למה זה שונה במיניות? מאיפה באה הציפייה שילד בן 13 שפוגש לראשונה את המיניות שלו ומעולם לא התנסה בחיים מאוזנים עם אישה ידע לאזן את היצר המיני? כשאני אומר את זה לבני נוער הם נרגעים. הם מבינים שהם לא צריכים להבין הכול ולהצליח בכול".

איפה פה נמצאת הקומה השלישית שעליה דיברת, קומת הקודש?
"כשאתה בוחר לחיות חיי ברית יש לזה מחיר. להחלטה לאכול כשר יש מחיר, וגם להחלטה להימנע מפגם הברית. הילד צריך להיות קודם כול מאוזן ברמת האנושית שלו, לכבד את עצמו, לכבד את הנשים שהוא פוגש. כשהוא לומד על הקודש נסביר לו שברכת הזרע אמורה לפתח בו את היכולת לבנות זוגיות עמוקה עם התמסרות, וממילא האנרגיה שבתוכו לא מכוונת לסיפור נרקסיסטי אלא להענקה וחיבור. כניסה אל הקודש היא בהגדרה עליית קומה, וכשהנער עולה קומה לפני שהקומות הקודמות מבוססות היטב הוא חייב לקחת בחשבון שיהיו נסיגות ולא להתייאש מזה.

"אתן לך דוגמה: גם לשון הרע הוא איסור חמור אבל אנחנו מודעים למצב האנושי. רוצים לצמצם אותו אבל מודעים לכך שהוא קיים. משום מה, בתחום המיני יש נטייה להתעלם מהמצב האנושי. התלמיד הכן לא קונה את ההכחשה. הוא מביט לך בעיניים ואומר לך, אתה לא אמיתי. אתה מתעלם ממציאות החיים שלי. אפשר לזרוק את הקודש כסיסמה אבל זוהי בריחה לא רצינית. אני רוצה להרחיב את העולם של התלמידים, להגדיל את טווח הבחירה שלהם, לתת להם אפשרות ממשית לגדול ולהתפתח, ושום דבר מזה לא יקרה בגישה של איומים והפחדות".

התמודדות ללא אשמה

אחרי שכולם הזכירו את הרב דב ברקוביץ הרמתי אליו טלפון וקבענו פגישה. מתברר שחוץ ממכון ליברמן, גם גופים אחרים העוסקים בחינוך מיני במגזר הדתי רואים בו את מורם הרוחני. עיקר מפעלו במשך השנים היה בתחום לימוד הגמרא, ובין היתר הוציא את סדרת ספרי "הדף הקיומי" שהתפרסמה כמדור שבועי במוסף זה. לתחום החינוך המיני הוא הגיע די במקרה.

זה התחיל לפני כעשור, כשהוציא את ספרו "מקדש החיים" העוסק בענייני זוגיות ומשפחה. בעקבותיו מטפלים שונים ביקשו הנחיה הלכתית ורוחנית בסוגיות אלו של התבגרות מינית אצל נערים, והוא נשאב אל הנושא. מעבר להנחיית מורים ומדריכים הוא פרסם לאחרונה חוברת מקיפה הנקראת "ברכת הבנים: התבגרות מינית של בנים – הלכה, מחשבה וחינוך" העוסקת בחינוך מיני לנערים (הופקה במסגרת "מרכז יהל" ומומנה על ידי "מכללת דעת"). חשיבותה של החוברת נעוצה בדגש ההלכתי שלה. הרב ברקוביץ הבין שאי אפשר לעסוק בנושא מהפן הפסיכולוגי מבלי להתמודד עם הסוגיה ההלכתית, וחלק הארי של החוברת החדשה עוסק בניתוח למדני מעמיק של הנושא.

"לפני שניכנס לפרטים חשוב לי להרחיב את מסגרת הדיון", הוא אומר. "החינוך המיני הוא לא רק בעיה של מחנכים מול תלמידים בישיבות תיכוניות. לחינוך הלקוי ישנן השפעות מזיקות ארוכות טווח, ובראשן משבר האינטימיות אצל זוגות צעירים. יועצי נישואין ומטפלים בתחום המיני שמטפלים בציבור הדתי מעידים על משברים חריפים בחיים האינטימיים של זוגות רבים. בחלק גדול מהמקרים שורש הבעיה נמצא ביחס של החתן הצעיר לגופו ולמיניותו: הוא חווה רגשות של ניכור מגופו, תחושה ממשית של לכלוך פיזי ונפשי – ולעיתים דווקא אצל 'הצדיקים' ו'הרוחניים' שבישיבות, אלה ששאפו לעבוד עבודת ה' כנה ועמוקה.

"מתוך תחושות עמוקות אלו שבַּנפש, החתנים הצעירים מתייחסים בניכור להתנסויות הראשונות ביחסי אישות עם נשותיהם הצעירות. מי שאחראי למציאות העגומה הזאת הם לא הבחורים עצמם, ובוודאי לא כלותיהם המסכנות, אלא מערכת חינוך שלא סייעה לאלפי המתבגרים לעצב תודעה חיונית ביחס לברכת גופם ומיניותם".

במה הדיון ההלכתי עוזר להם?
"הדיון ההלכתי חשוב מפני שהוא מכניס את הדברים לפרופורציה. אחד האחרונים שעשה את העבודה ההלכתית המרשימה ביותר הוא ר' צדוק הכהן מלובלין. הוא השקיע בסוגיה מאמץ לא פרופורציונלי, כתב על כך המון, והוכיח באותות ומופתים שמדובר באיסור מדרבנן. לשורה התחתונה זה אמנם לא משנה, כי גם אכילת עוף בחלב אסורה מדרבנן, אבל מבחינה חינוכית יש משמעות אדירה לניתוח שלו, כי הוא מאפשר לנו להבין לא רק מהם בדיוק גדריה של תקנת החכמים הזו, אלא גם מהו ההקשר הרוחני והחינוכי שלה.

"אין בכוונתי לפסוק הלכה ואינני רואה עצמי כפוסק לרבים, הטענה המרכזית שאותה אני רוצה לבסס היא שהניסוחים החמורים בחלק מהמקורות ההלכתיים לא מתייחסים לפסיקה הלכה למעשה, אלא מכוונים לאמירה חינוכית ביחס לפן הפנימי בנפש. כמחנכים אנחנו חייבים להתמודד עם מושג ה'נפילה' מבלי ליצור משקע של אשמה ושפלות נפשית הפוגעות בהתפתחות הרוחנית של המתבגר, ובמקרים רבים גם בקשר המיוחל שלו עם אשתו העתידית.

"אני טוען שהמגמה המרכזית של הדיון התלמודי בנושא היא כלפי גבר נשוי הפונה מאשתו אל עבר 'אישה אחרת', אולי דמיונית, ובכך נוצרת המציאות של 'לבטלה'. מדובר במעשה השולל קשר עם האישה שאליה הוא נשוי. המשמעות היא שהדרישה מגבר נשוי גבוהה בהרבה מהדרישה מרווק מתבגר".

שיח נטול פחד

אתה מעתיק את הדיון מהשדה ההלכתי הבינארי של איסורי תורה מוחלטים אל תחום של עבודת הנפש והתפתחות פנימית. יגידו לך שאתה מעודד זלזול באיסור.
"אני לא בא לשנות שום הלכה, אלא רוצה להראות את ההקשר השלם שהתורה נתנה לדברים. שלוש המצוות הראשונות של ספר בראשית עוסקות במערכת הפריון של האדם: פרו ורבו, ברית המילה וגיד הנשה שעל כף הירך, הרומז למקום בגוף שבו השביע אברהם את אליעזר עבדו. האבות הקדושים בורכו בברכת הזרע, ו'תיקון הברית' הוא לא רק הפנמה של הברכה הזו, אלא הבסיס לעיצוב הברית האישית של מתבגר עם חיוניות גופו ומיניותו. ברית אישית זו חייבת להיות נדבך מרכזי בקשר ההולך ונבנה בין המתבגר להקב"ה, שבירך אותו בחיות ובחיוניות כחלק מברכת החיים כולה".

אז מהו הפגם הפנימי?
"אני מנתח בחוברת את מעשה ער ואונן שפגעו במחויבות שלהם כלפי אחיהם המת. התורה ממקמת את הסיפור בין הטראומה של מכירת אח על ידי אחיו לבין יציאת המשפחה לגלות, מה שמעצים את ההבנה שהערך המוגן שנפגע פה הוא האחווה. בהקשר רחב יותר, סיפור ער ואונן משקף תובנת עומק שניתן לזהות לאורך ספר בראשית כולו: ההכרה בברכה הא־לוהית שבזרע שבגוף הינה מיסודות הדעת והקיום של הזכר על פי התורה. על בסיס סוגיה תלמודית, המהר"ל מכנה את הכוח העל־אנושי הזה 'אהבה הדוחקת את הבשר'. האנרגיה הזו יוצרת מתח מתמיד. היא לא נותנת לגבר מנוחה, דורשת את מימוש החיות שבה ומעוררת צורך עצום בסיפוקה. מאידך, היא מחַיה אותו בשורש אישיותו ומעוררת בו שמחת חיים".

אתה פוגש הרבה מחנכים, הם פתוחים היום למסרים מהסוג הזה?
"היום יותר ויותר מבינים שדקלום ציטוטים על הפחדות ועונשים איננו דרך חינוכית ראויה. הטלת מום כה כבד בנפש המתהווה של המתבגר ובאישיות הרוחנית שלו רק משפילה אותו, פוגעת בערך הקיומי העצמי שלו ומחללת את תמימות נשמתו. וכמו שראינו – היא פוגעת גם בקשר העתידי שלו עם אשתו. גישה כזו לא גורמת למתבגר לקחת אחריות על מעשיו, ולא משנה את המציאות שבה רוב ככל המתבגרים, גם הנורמטיביים ביותר, נכשלים בנושא.

"לצערי רוב המחנכים נמצאים במבוכה. אין להם משנה סדורה או מצע חינוכי מבורר. הם לא יודעים להצביע על דרך חיובית שתזמין את המתבגר לקבל על עצמו עבודה פנימית מאומצת, עבודה שתביא אותו לצמיחה רוחנית שאיננה סותרת את שמחת החיות שבגופו ובמיניותו. אנו זקוקים היום למחנכים שיעוררו שיח ולא יפחדו, שידברו על ברכת הזרע השמחה. על הזכות שהקב"ה נתן לנו לחיות כגברים שחיים חיים מלאים, ולהביא את חיוניות גופם ונפשם אל חיי הזוגיות והמשפחה.

"בשלב הראשון צריך להשתחרר מתחושת האשמה והאימה שהייתה פעם המפגש העיקרי של מתבגרים דתיים עם 'תיקון הברית'. עיקר העיקרים הוא להתרחק כמו מאש מאפיון הדחף היצרי כמשהו שלילי ביסודו. לא לתאר אותו ככוח נפול ושפל המאיים על כל הטוב באדם. זה לא סותר את העבודה הגדולה. שאלת חייו של האיש היא מה לעשות עם הדחף הזה הפועם בתשתית קיומו. אם יישאר במצב תודעה בוסרי כפי שנולד, הדחף הזה יהפוך לכוחניות. הוא צריך ללמוד שליטה ועידון, וכך לבנות את הברית העמוקה בינו לבין אלוהיו ובינו לבין אשתו".