"בציבור הכללי אני מוצא יותר צימאון לקבלה מאשר בציבור הדתי והחרדי"

אם היהודי החרדי לא רוצה לשבת ליד אישה, אז שהוא ינדוד למקום אחר, לא היא. אין לי שום ספק שעדיף לשבת ליד אישה מאשר לעבור את העבירה הנוראית של הלבנת פני אדם ברבים. יש כאן מערכת ערכים עקומה לחלוטין. אין שום איסור לשבת סתם ליד אישה". את הדברים הללו אמר הרב אברהם מרדכי גוטליב (60), מקובל ורב קהילה חסידית בקריית־יערים שליד ירושלים, בסרטון שהופץ ברשתות החברתיות והכה גלים.

המסר הזה הושמע בעקבות הסערה הציבורית שחולל המקרה של כתבת ערוץ 13 נריה קראוס, שטענה כי חרדים ביקשו ממנה לשנות מקום בטיסה כדי שלא ייאלצו לשבת ליד אישה.

הדברים יוצאי הדופן מפי רב בעל חזות חרדית וחסידית עוררו תגובות רבות. העסקן הליטאי מוטק'ה בלוי תקף אותו ואמר שהוא לא מייצג את הציבור החרדי, אך באולפנים הפך גוטליב למרואיין מבוקש המציג קול חרדי שונה. בין השאר הוא הופיע בתוכניותיהם של אברי גלעד, אופירה וברקו, בתוכנית "הצינור" ועוד. פוסט שהעלה חנוך דאום עם תמונתו של גוטליב לצד המילים "איש מיוחד", זכה לאלפי לייקים ותגובות בסגנון "אם רק כל הרבנים החרדים היו כמוהו".
הרב גוטליב מתחזק נוכחות אינטנסיבית ברשתות החברתיות ומפעיל חשבונות פייסבוק, טוויטר, אינסטגרם וטיקטוק, שם יש לו 45 אלף עוקבים ועוד היד נטויה. מדי יום הוא מעלה סרטונים קצרים שבהם הוא מציג את דעתו בענייני השעה. הסרטונים, המבטאים מסרים של הכלה ומתינות, "מהפכת האהבה" בלשונו של גוטליב, זוכים לפופולריות רבה.

"בציבור הכללי אני מוצא יותר צימאון לקבלה מאשר בציבור הדתי והחרדי. זו גלות בעיניי. הבן שלי למד בישיבה חסידית ולא למדו שם חסידות בכלל. הציבור החרדי מקיף את עצמו בנורמות חברתיות חיצוניות נוקשות, ועיסוק בפנימיות הדברים נתפס כאיום על הנורמות האלה"

בעבר ריכז הרב גוטליב את שיעוריו, העיוניים והארוכים, באתר "ברכת שלום", והיה מהרבנים החרדים הראשונים שעשו שימוש כזה באינטרנט. כיום הוא מתאים עצמו לדור המסכים ומנפיק גם סרטונים קצרים בעלי מסר קליל ואקטואלי. לצד זאת הוא ממשיך למסור שיעורים מסודרים לקהלים מגוונים. כך למשל, לאחרונה התארח בביתו של אברי גלעד ומסר שם שיעור שנמשך כשעה וחצי; השיעור עלה ליוטיוב וזכה לעשרות אלפי צפיות.

מבחינת הרב גוטליב, אין נושא ש"לא מתאים" לדבר עליו. לצד הסברים קבליים והדרכות חינוכיות, הוא משוחח בפתיחות גם על נושאים נפיצים במגזר החרדי ובהם יציאה לעבודה, גיוס לצה"ל, יחס חיובי לחילונים, ענייני מגדר ורומנטיקה והיחס ללהט"ב. לפני כשנתיים עורר סערה כשהשתתף בחתונתן של שתי תלמידותיו שנישאו זו לזו ובירך אותן. בעקבות לחצים פרסם גוטליב הבהרה וכתב כי "אנשי דמים ומרמה ניצלו את נוכחותי שם והפיצו עלילה כאילו אני חיתנתי אותן. חס ושלום שאעשה משהו כנגד התורה וההלכה, פשוט אותן נשים ביקשו לבוא ולאחל להן חיים מאושרים וזאת עשיתי".

האדמו"ר שעבד בבניין

אנו נפגשים בחדרו של הרב גוטליב, הצמוד לבית המדרש של הקהילה. בשיחתנו הוא מדבר על תולדות חייו בכנות ובפתיחות המאפיינות אותו, ומתאר כיצד הפך מילד בני־ברקי חסר בית לרב חסידי שעורך ומחבר עשרות ספרים בקבלה, מלמד תורה לחילונים ומחולל מדי פעם מיני־סערות.

"אבי היה ניצול שואה וספגתי אלימות קשה בבית", מספר גוטליב, ומבקש להדגיש כי "אני לא דן אותו ואין לי טרוניה כלפיו. בגיל תשע עזבתי את הבית ועברתי לגור אצל הסבא. רוב הזמן הייתי לבד, חצי הומלס. אבי חשב שהיהדות החרדית לא תחזיק פה מעמד ושהעתיד שייך לציונות הדתית, ושלח אותי לבית הספר הממלכתי־דתי מעלות בבני־ברק". הילדות הקשה שחווה גוטליב היא שעומדת אולי מאחורי קריאתו כיום לעורר מודעות לבעיות משפחתיות במגזר.

אביו היה קרוב לבניו של הרב יהודה לייב אשלג, אדמו"ר ומקובל שעלה ארצה מפולין בראשית שנות העשרים ונודע כ"בעל הסולם", על שם הפירוש שחיבר לספר הזוהר. לאחר מותו כיהנו שני בניו, ר' ברוך שלום (הרב"ש) ור' שלמה בנימין, כאדמו"רים, וניהלו חצרות חסידיות שלימוד הקבלה היה הציר המרכזי שלהן.

"אבי התפלל בבית מדרשו של האח הצעיר ר' שלמה, וכבר בגיל שבע לימד אותי מושגים בקבלה", מספר גוטליב. "בגיל 14 לימוד הזוהר הקדוש התחיל לבעור אצלי, והתחלתי ללמוד ברצינות את כל ספרי בעל הסולם. זה שינה לי את החיים, זה אלוקות. בהקדמה לפירושו על ספר הזוהר, בעל הסולם שואל את השאלות הפשוטות והמתבקשות – מה מהותנו, מה תפקידנו, מה משמעות הסבל. כלשונו, 'הלא מדרך הטוב להיטיב, ועל כל פנים לא להרע כל כך'. ואז הוא מביא תשובות מהזוהר והקבלה", אומר גוטליב, תוך שהוא מצטט פסקאות שלמות מהספר. "זה האיר לי כל כך חזק. הדברים נגעו לליבי בצורה עמוקה, שהייתי מזמין אלי כל שבת חברים מבית הספר ומלמד אותם את הזוהר הקדוש בענייני השבת.
"יום אחד שמעתי מאבי שאצל האח הבכור לבית אשלג, הרב"ש, לומדים קבלה בשעה שתיים לפנות בוקר. זה משך אותי ועברתי לשם. הייתי אז בין שני עולמות. הדרכתי בבני עקיבא בסניף רמת־חן, ולמדתי קבלה באשלג. רבי ברוך שלום היה העוגן של הקודש שלי. יותר ויותר נמשכתי אליו, ונהייתי דבוק בו".

בגיל 19 פנה גוטליב ללמוד בישיבה הליטאית "בית מאיר" בבני־ברק. "הרבי דרבן אותי להיות מספר אחד בישיבה. התאמצתי רבות שלימודי הקבלה האינטנסיביים לא יפגעו בהתקדמותי בישיבה. קבעתי חברותות עם טובי הבחורים ורבני הישיבה, וברוך השם זה הוכיח את עצמו". הרבי היה מעורב כמובן גם בשידוך של גוטליב לחנה זילברפלד, ילידת פרנקפורט, וערך את חופתם. כיום הם הורים לשלושה וסבים ל־15 נכדים.

"אחרי שהרב"ש חיכה שנים לציבור החרדי והתאכזב, הוא פנה לקהלים חדשים. דברים השתנו, הביאו גיטרה חשמלית לטיש, המושגים נהיו פתוחים יותר והוא לא נבהל מזה. גם אני ניסיתי הרבה להשפיע על החרדיות, שסובלת מיציאה בשאלה גדולה ומשפחות שמתפרקות. הם לא מוכנים לזה, אז פניתי לקהל יעד אחר"

גוטליב מתאר את עולמו של רבו, שניהל חצר חסידית בעלת מאפיינים ייחודיים. "הרבי קיים בעצמו את השיטה של אביו שצריך לשלב תורה עם מלאכה, ולא בחל בשום עבודה. בזמנים מסוימים הוא עבד כפועל בניין, סחב דליי מלט וסלל כבישים. בטישים ובאירועים אצלו השתתפו עשרות חסידים. אני הייתי מבשל את האוכל, והכנתי כ־150 מנות לסעודה סטנדרטית. בנוסף הוא היה מוסר שיעורים עמוקים וארוכים בקבלה בשעות הקטנות של הלילה, לא על חשבון שעות העבודה. היה שם אור גדול, הדרכה בעבודת השם, חינוך לאהבה ונתינה".

המורה של מנדלבליט

חצר אשלג, כפי שהיא מכונה, פעלה בבני־ברק, אך המיינסטרים החרדי התקשה לעכל אותה. "הרבי דחה הצעה לקבל מגרש גדול בכפר־סבא ולהקים שם חצר. הוא רצה לפעול דווקא בבני־ברק, בתוך הציבור החרדי. אבל זה לא קרה, הציבור החרדי פחות התעניין בקבלה, והוא פתח את עצמו לקהלים חדשים, כמו בעלי תשובה".

השינוי מאדמו"ר פנים־מגזרי לאדמו"ר שפונה אל העולם שבחוץ, היה כרוך במאמץ. גוטליב זוכר כיצד בגיל מתקדם נסע הרב"ש ללמוד עברית אצל מורה בגבעתיים, וטרח להנגיש את התכנים הקבליים למאזיניו החדשים. המהלך נתקל גם בקשיים מבית. "אתה יודע איך זה אצל חרדים, לא כולם אהבו את זה שהחצר הפכה להיות מקום לבעלי תשובה תל־אביביים, וחלק מהוותיקים עזבו". אחד מתלמידיו החדשים של רב"ש היה צעיר תל־אביבי בשם אביחי מנדלבליט, לימים היועץ המשפטי לממשלה. מנדלבליט שמר על קשר גם עם גוטליב. "הוא השתתף בקבוצה שלימדתי בה לפנות בוקר, עוד בחיי הרבי. היינו קרובים ומיודדים, ובמהלך שנת שבתון שלו למדנו יום־יום וסיימנו יחד מסכת שבת".

בשנה האחרונה לחייו עשה הרב"ש עוד צעד חריג במיוחד, שעורר התנגדות רבה: בגיל 84 הוא התחתן עם אחת מתלמידותיו, פייגה לונץ, רופאה חוזרת בתשובה בת 45. "בסביבתו הקרובה של הרבי היו כאלה שניסו למנוע את הבושה בכל מחיר. חצי שנה כמעט לא ישנתי, קיבלנו איומים". אגב, בנה של לונץ, הבמאי ינאי יעקב ליין, יצר את הסרט "מול התוהו שבה", על דמותה של אימו וקשריה עם הרב אשלג.

עם פטירת הרב"ש בראשית שנות התשעים, הוכתר בנו ר' שמואל לממלא מקומו. קבוצת חסידים, ובהם בעלי התשובה שהצטרפו לקהילה, בחרה לעזוב ולהקים את קהילת "ברכת שלום" בראשות הרב גוטליב בקריית־יערים. "עזבנו את בני־ברק בגלל מחלוקות בקהילה, וחיפשנו מקום עם טבע. אשתי ילדה אז והתאכסנה בבית ההחלמה ליולדות שביישוב, וכך גילינו את המקום".

בשלושים השנים האחרונות מנהל הרב גוטליב קהילה קטנה בקריית־יערים. לצד הכינוסים והשיעורים לבני קהילתו, הוא מוסר באופן קבוע שיעורים למשתתפים מבחוץ, בהם גם אנשי אקדמיה. "פרופסור אבי אלקיים השקיע מאמץ וארגן התכנסות שבועית של אקדמאים. מדי שבוע הגיעו לפה דוקטורים לפילוסופיה וקבלה מכל הארץ ובהם טוני לביא, בועז הוס, ישראל קורן ודוד הנסל. זה היה שיעור של כמה שעות בקבלה ועבודה עצמית". משתתף מפורסם נוסף בשיעוריו של הרב גוטליב היה הזמר אהוד בנאי.

הצצה ביומנו של גוטליב מגלה לוח זמנים עמוס בשיעורים ברחבי הארץ. בין השאר מופיעים ביומן קיבוץ בית־השיטה, קריית־טבעון, פרדס־חנה, חדרה, חיפה ומפגש עם להט"ב בתל־אביב. בסיור שאנו עורכים בבית הכנסת מראה לי הרב את סדרת הספרים שערך מתורת בעל הסולם ובנו הרב"ש, בשילוב ביאורים ותורות משל עצמו.

מטאטאים מתחת לשטיח

את דעותיו על החברה החרדית ואתגריה מציג הרב גוטליב במילים ברורות, ללא עיגולי פינות. מפעם לפעם הוא משתהה, שוקל את מילותיו, אך אינו מוותר על המהות. הוא מספר על עצמו ללא מבוכה, משלב תום וביקורתיות, ענווה ויומרה. ביקורתו על הנורמות החרדיות עשויה להזכיר דברים דומים שמשמיעים חרדים מודרנים, אך בעוד הם קוראים למשל להקים מוסדות ממ"ח ולהקנות לדור הצעיר השכלה כללית, הרב גוטליב מציע תרופה אחרת: "ללמוד את חכמת הקבלה", דבר שלדעתו ייתן מענה לאתגרי החברה. "על ידי לימוד הזוהר הקדוש", הוא משוכנע, "דורנו יכול לצאת מאפלה לאורה".

"בעל הסולם חילק את העולם לשניים – אלה שחיים כדי לקבל, ואלה שחיים כדי לתת. נתינה ותרומה לאחר זו הפסגה של האדם", אומר הרב גוטליב. חלוקה זו בין נותנים למקבלים עומדת במרכז תורת אשלג, כאשר האדם נדרש להיות בצד הנותן. "כתוצאה מתפיסת עולם זו בעל הסולם לא שלח את תלמידיו לכוללים, כי לא לומדים בשביל כסף, לומדים בשביל לתת. תלמידיו היו גדולים מאוד בתורה אבל עבדו בעבודות פיזיות כפועלי בניין, ואת התורה שלהם למדו בשעות לא שעות, בלילה ובכל שעת פנאי. לימוד תורה שלא מתבטא בנתינה לציבור זה דבר עקר".

אם בקהילת אשלג הוותיקה דיברו על חשיבות העבודה, הרב גוטליב מוסיף נדבך של השתלבות בשירות הצבאי. "בריאיון לכאן 11 אמרתי שבני ישיבות צריכים לקחת חלק בצבא בצורה שמותאמת להם. התורה צריכה להתבטא גם בשירות לציבור. יש כאלה שמתאימים להיות רק בתורה, אבל להגיד שעשרות אלפי איש בכל מחזור יכולים להיות מוסללים רק למשרות תורניות זה צחוק. צריך לקחת חלק במאמצי ההגנה על העם. הם אומרים 'תורה מגנא ומצלא', אבל פיגועים קרו גם אצל החרדים, והמגזר מלא בבעיות ובצרות פנימיות. אם התורה לא מגינה על החרדים, איך היא תגן על החילונים? תורה מגנא ומצלא, אבל חכמה לא. ולימוד יבש בלי פנימיות, בלי נשמה ונפש, זה כמו חכמה בלבד ואין לזה את סגולת התורה".

מורך, הרב"ש, לא שלח את תלמידיו לצבא.
"נכון, אבל אני בטוח שבמצב הנוכחי זה מה שהוא היה רוצה ועושה".

מסוגיות התעסוקה והצבא אנו עוברים לדבר על הבעיות הפנימיות במגזר. "יש תרבות של טאטוא מתחת לשטיח. לא מספרים, לא מדברים. צריך לדבר על הכול ולהעלות את המודעות להתעללויות במשפחה, פגיעות מיניות, כל הדברים האלה. בגלל שאני מדבר על זה פתוח, מגיעים אלי הרבה סיפורים נוראים. אנשים משתפים אותי. זה לא משהו שאפשר לטפל בו בשתיקה".

גם את העניין הזה הוא מקשר לחוכמת הקבלה ולעבודה עצמית לאורה: "הלימוד האמיתי עוזר לא רק כסגולה, אלא גם כתוצאה טבעית. כשאתה לומד את הנפש שלך ומכיר את עצמך, המודעות העצמית מונעת הרבה בעיות ועוזרת לפתח את היהדות שלך. אני לא מנסה לחנך אחרים. חוכמת הקבלה מתמקדת בתיקון עצמי, לא בתיקון עולם. אבל באים אלי כל כך הרבה סיפורים ואנשים שהמצב הנוכחי לא מספק להם מענה, אז אני מציע משהו אחר".

כשהרב גוטליב קורא "לדבר על הכול", הוא מתכוון גם לנושאים מושתקים לחלוטין בעולם החרדי, כמו סוגיית הלהט"ב שהוא מקדיש לה סרטונים לא מעטים. "אלו נשמות יקרות שמקבלות מענה נוראי, כמו 'עדיף שתהיה חילוני' או 'עדיף שתמות'. אני לא מבין את זה. מה שאסור אסור, אבל גם אם לא מתירים להם לחיות ככה, עדיין הם צריכים יד מושטת וכתף. צו השעה לחבק אותם, והמצוות שלהם חשובות עדיין".

"הלהט"בים בציבור החרדי הן נשמות יקרות שמקבלות מענה נוראי, כמו 'עדיף שתהיה חילוני' או 'עדיף שתמות'. אני לא מבין את זה. מה שאסור אסור, אבל גם אם לא מתירים להם לחיות ככה – הם צריכים יד מושטת וכתף. צו השעה לחבק אותם. המצוות שלהם חשובות"

ההשתתפות שלך בחתונה של שתי תלמידותיך עוררה עליך ביקורת רבה.
"הלכתי בדעה צלולה, אחרי שהתלבטתי. מכיר את הסיפור של רבי נחמן על ההינדיק? לפעמים יורדים מתחת לשולחן כדי לעזור למישהו. תלמידה שלי מתחתנת, אז באתי לברך. אחרי זה נאלצתי להוציא הבהרות כדי להדוף את האיומים ואת השקרים כאילו אני מתיר וכאילו חיתנתי אותן".

בעד ארץ ישראל ובעד שלום

שיטתו ופירושו של בעל הסולם לא תפסו בציבור החרדי והדתי. מדוע?
"זה יותר פופולרי ממה שמקובל לחשוב. במשך השנים לימדתי קבוצות של אברכים ממיר, קבוצות מהעולם החסידי, ומסרתי שיעורים כמעט בכל ישיבות ההסדר. אבל באמת, לצערי בציבור הכללי אני מוצא יותר צימאון לקבלה מאשר בציבור הדתי והחרדי. זו גלות בעיניי. הבן שלי למד בישיבה חסידית ולא למדו שם חסידות בכלל. בורחים מהעיסוק בפנימיות. בעל הסולם כותב בצער על החושך הגדול בזה שגם גדולי הדור 'שמטו עצמם מחוכמת הקבלה'".

הרב גוטליב מוסיף גם הסבר תרבותי: "הציבור החרדי מקיף את עצמו בנורמות חברתיות, שמטבען הן חיצוניות ונוקשות. עיסוק בפנימיות של הדברים נתפס בעיני רבים כאיום על הנורמות האלה. התנגדותו של בעל הסולם לכוללים למשל, היא דוגמא טובה להתנגשות ערכית בינו לנוהג המקובל".

יאמרו לך, אם אצלכם הולכים לצבא ולעבודה, במה אתם שונים מהדתיים-לאומיים? ובמילים אחרות, במה אתם חרדים?
"אנחנו חרדים לדבר השם, כל השאר פחות חשוב. פרט לעיסוק בעניין ארץ ישראל, אין הבדלים משמעותיים בין הסרוגים לחרדים. בעל הסולם היה מקורב מאוד לראי"ה קוק ואמר עליו שהיה בעל השגה אלוקית נפלאה. הרב קוק מינה אותו לתפקיד הרב של גבעת־שאול. גם הרב חרל"פ השתתף בהרבה משיעורי בעל הסולם. אני מזוהה עם הציבור החרדי ותמיד הצבעתי ג'. אנחנו מקפידים על קלה כחמורה, התורה עצמה לא משתנית. אגב, אנחנו גם בעד ארץ ישראל, אבל גם בעד שלום עם הערבים".

על רקע השסע המעמיק בין חרדים לחילונים, הרב גוטליב מביע את התנגדותו לכפייה דתית מכל סוג. "כלל גדול בחוכמת הקבלה לפי בעל הסולם הוא שאין כפייה על רוחניות. התוכניות החברתיות של בעל הסולם כוללות ביטול משטר הכוח, רק בנעימות ובהסברה. דווקא כשמשחררים, מעוררים רצון להתקרב. פרסמתי סרטון נגד חוק החמץ וקיבלתי אלפי תגובות אוהדות לדת. לא צריך גם לאסור תחבורה ציבורית בשבת. כפייה לא מביאה שום תועלת".

 

לחוכמת הקבלה, הוא סבור, יש מה לומר גם בסוגיית הרפורמה המשפטית. "מלחמת האחים הזו מביאה קרע גדול, אבל צריך לזכור שיש היגיון בשני הצדדים. לפי הקבלה כל נקודה מכילה שני הפכים. כל דבר טוב בנוי מפלוס ומינוס, חיסרון ומילוי, כלי ואור. לא צריך להיבהל מזה שיש חילוקי דעות בעם. כל הזוהר בנוי על ימין, שמאל ואמצע. מידת האמת נמצאת אצל יעקב, כי הוא האמצע בין אברהם ויצחק. האמת באמצע. צריך למצוא את הקו האמצעי, כי שני הצדדים נצרכים".

הנשים הן חלק מהלימוד

קהילתו של הרב גוטליב קטנה ומשפחתית. "גם פה מתקיימים שיעורים בשעה שתיים לפנות בוקר", הוא מספר. "בטישים ובאירועים יש מקום גדול לנשים. שלא כמו במקומות אחרים, כאן הבנות הם חלק מהלימוד – מעורבות, יודעות ולומדות. דיין חרדי שהגיע לפה פעם קינא בי על זה, איך שהבנות פה לומדות תורה".

במשך השנים קהילת אשלג בקריית־יערים הלכה על חבל דק ביחס לזהותה החרדית. בני הקהילה שמרו על קוד לבוש חרדי־חסידי, כולל הספודיק המסורתי, אך כקהילה המכילה בעלי תשובה רבים היא פתחה את שעריה בפני דמויות צבעוניות יותר.

בתקופת הקורונה, הפנייה החוצה עלתה שלב: "בזמן הסגרים, תלמידים ביקשו שאשים שיעורים ביוטיוב. גיליתי את הכלי האדיר הזה של האינטרנט, ושלא חייבים לנסוע רחוק. התחלתי להפיץ סרטונים ברשתות החברתיות וראיתי שיש צימאון גדול, יש ביקוש". המוטיבציה להגיע לקהלים בחוץ מוסברת אף היא בעקבות שיטת בעל הסולם, שראה ב"תפוצת חכמת הקבלה במרחבי האומה" כלי להכנת העם לביאת המשיח.

ככל שדעותיו המקוריות של הרב גוטליב קיבלו פומביות, הדבר גרם לקהילות האחרות לבית אשלג להסתייג ממנו. "הוא נהיה פתוח מדי לרחוב", אמרו לי אחדים מהם. גם בקהילתו לא כולם אהבו את השינוי. "אנשים התחילו לצקצק וחלק עזבו", מתאר בוגר הקהילה. "גם התוכן שונה. פרונטלית הרב מלמד שעות ארוכות קבלה בעיון, בבהירות ובעמקות גדולה. ברשתות הוא בעיקר מעביר מסרים קלילים ואקטואליים, ומטבע הדברים הם יותר שנויים במחלוקת".

הרב גוטליב מצידו משוכנע בצדקת דרכו: "הפריצה לאינטרנט אמנם זעזעה את הקהילה, אבל אני הולך בדרך שלו", הוא אומר, ומצביע על תמונת מורו הרב"ש, התלויה על הקיר. "גם הוא עשה שינוי. אחרי שחיכה שנים לציבור החרדי והתאכזב, הוא פנה לקהלים חדשים. דברים השתנו, הביאו גיטרה חשמלית לטיש, המושגים נהיו פתוחים יותר והוא לא נבהל מזה. גם אני ניסיתי הרבה להשפיע על החרדיות, שסובלת מיציאה בשאלה גדולה, נשירה ומשפחות שמתפרקות. הם לא מוכנים לזה, אז פניתי לקהל יעד אחר".