"מה שמנחה אותי זו שאלת הערך העצמי. תחושת הערך העצמי היא אחד המדדים הפסיכולוגיים החשובים ביותר בחיים. אדם בעל ערך עצמי נמוך מתקשה להשתלב בחיים – בעבודה, בזוגיות ובקשרים החברתיים שלו. כסקסולוג, אני פוגש בקליניקה גברים שבורים ורצוצי רוח. הם יכולים להיות צעירים שאומרים 'לעולם לא אתחתן', או נשואים עם 6־7 ילדים שמסתובבים שנים בתחושה של מי שעושים שקר בנפשם.
"קח את הנער שמאונן באופן קבוע, מנסה להפסיק ולא מצליח. כשהוא שומע מרבנים או מחברים מסר שמדובר במעשה הכי גרוע עלי אדמות, ולא משנה אם מכנים זאת 'רצח', 'שפלות', או 'נפילה', הוא מזהה את עצמו עם כוח של הרס. גם אם אחרי כן תדבר איתו על כוחה של התשובה זה לא יעזור, הוא לא ישתחרר מתחושת האפסות.
"תמיד מביאים כדוגמה את הבחור משיעור א' שלומד בישיבה במשך זמן 'אלול' ואז יוצא הביתה. אומרים שמה ששובר אותו זה הפורנו, אבל לפעמים מה שמרסק אותו הוא העובדה שהוא עולה לאוטובוס, רואה אישה יפה ולא מצליח להוריד ממנה את העיניים. הוא מעולם לא למד להכיר בזהות המינית שלו, לדעת שהיא חלק ממנו ותלווה אותו כל החיים, לנהל את החוויה הזו. זה קורה גם לגברים שנשואים באושר. הם חיים עם אישה שהם אוהבים ומתוסכלים כשהם מגלים שהם חשים עוררות מינית מול אישה אחרת. אם הם לא עברו תהליך עומק עם עצמם זה יכול לגרום להם לפירוק נפשי, לפגוע להם בתחושת הערך ולסדוק להם את האמון בזוגיות".
את הדברים האלו אומר אלישע אזר (43), תושב עלי ובוגר ישיבת שבי חברון, עובד סוציאלי קליני ומנחה מדריכים למיניות גברית במכון באר אמונה. את עבודת הדוקטורט שלו הוא כותב על טיפול מיני בזוגות דתיים.
איך מתמודדים עם זה?
"החינוך המיני צריך להתחיל בגיל צעיר. לא כי דחוף לי ללמד את הילד איך הוא בא לעולם, אלא בגלל שהוא צריך להתמודד עם החרדה שהמיניות מעוררת. אנחנו מופעלים מינית כל הזמן, וצריכים להכיר בזה ולבנות גבולות פנימיים. הבחור באוטובוס ילמד איך לא להטריד במבטים פוגעניים את הבחורה שהוא ראה, אבל יבין שהמשיכה היא חלק מחייו ולא יתמוטט ממנה. ברכת הזרע שלו תגיע בסוף למימוש מתוקן בזוגיות, אבל במופע הראשון שלה היא מעוררת בושה וחרדה, ולכן צעיר שמדבר לשון הרע לא חש אשמה כמו מי שחווה עוררות מינית.
"בעיה נוספת היא הטאבו החברתי. אנחנו כל הזמן מסתכלים ימינה ושמאלה, לומדים דפוסי התנהגות מקבוצת השווים ומשווים את עצמנו לחברינו. בתחום המיני הנער הדתי בודד, כי הוא עושה אידיאליזציה לחברים שלו ודה־הומניזציה לעצמו. הוא בטוח שאף אחד מחבריו לא צופה בפורנו או מאונן והוא החוטא היחיד. זה כמובן דמיון כי הכישלונות הם חלק מהאנושיות. לפעמים אומרים לי, רובנו גדלנו בלי חינוך מיני ואנחנו חיים עם זה בסדר. אני משיב, זה נכון, אבל יש בינינו אחוז לא זניח עם ערך עצמי מרוסק. כאלה שהכישלונות בתחום המיני עיצבו להם את האישיות".
פתיחת השיח הכרחית
איך המורים צריכים להתמודד עם הטקסטים ההלכתיים?
"הניסיון לזהות עמדה יהודית אחידה ביחס למיניות כושל מלכתחילה. היום מקובל לומר שהיהדות היא פרו־מינית, אבל בשולחן ערוך כתוב שאדם צריך לקיים יחסים כמי שכפאו שד, ולרמב"ם יש ביטויים קשים נגד 'חוש המישוש' המיני. יש תפיסות כאלה ויש הפוכות, וכל ר"מ צריך לבחור מה להדגיש".
אתה יכול להבין רבנים שטוענים ששיח המיניות מזיק?
"אני מבין את החששות, כי כבר היו מקרים שבעקבות שיחה עם נערים על פורנו התברר שאחד מהם טרם נחשף לתחום והלך לחפש ברשת בעקבות השיחה. גם אצל מבוגרים, קבוצות פייסבוק מנהלות דיונים פתוחים, ויש אנשים שנשאבים לזה ועוסקים בכך כל היום עד כדי פריצת המסגרת האישית והזוגית. יחד עם זאת, בשקלול הרחב פתיחת השיח הכרחית. המצוקה היא כה קשה שאני לא מפסיק לקבל תגובות בנוסח 'הלוואי שמישהו היה מדבר איתי כך כשהייתי ילד'. למה זה חשוב? כי כשיש טאבו חברתי ואסור לדבר על הנושא עם המורים והחברים, נוצר גם טאבו פנימי. האדם לא מדבר עם עצמו, וההדחקות מנהלות אותו באופן הרסני".
איך מתאימים את השיח לקבוצה?
"זו נקודה קריטית. הרבה נתקעים בסוגיית הוצאת זרע לבטלה, אבל לפעמים אתה מגיע לקבוצה של צעירים, אפילו דתיים, ומגלה שהסוגיה כלל לא מטרידה אותם, והם מתלבטים על גבולות המגע המיני. האם השיח מולם תחום לגבולות ההלכה? האם נדבר איתם על אמצעי מניעה ועל סוגיית ההסכמה?
"שאלה נוספת קשורה לעולם הפורנו, האם להישאר בשאלת האסור והמותר או להיכנס להשפעות של הצפייה על הנפש. האם אני נותן לתלמידים לגיטימציה לספר במה הם צפו, או שאני משדר להם שהדיבור הפתוח יכניס אותם לבעיה מול המערכת כי הם עברו על ההלכה? כאנשי טיפול השיח חייב להיות מתוחכם ומורכב. מי שמגיע עם משנה ברורה ואמת אחת לכולם בהכרח ייפול".
שומרי ברית שבחרו בחיי ברית
"התמודדות עם המיניות המתפתחת היא סוגיה מורכבת מאוד ועמוקה מאוד", אומר הרב פדיה נגר (42) מישיבת ההסדר בעתניאל. "הבסיס חייב להיות חיובי, לחנך למיניות כמרחב מקודש, חיובי ועמוק ומתוך כך לבחון את האתגרים שהיא מעמידה. המיניות משמעותית ועוצמתית כי היא נוגעת בשורשי הקיום האנושי דרך מגוון ערוצים. בתהליך ההתפתחות האוננות היא חלק מהמיניות הילדותית, והיחס בינה לבין מיניות בוגרת יושב על כמה צירים: הראשון הוא המעבר בין הדמיון למציאות, בין עולמות הפנטזיה והאשליה למערכות היחסים הממשיות. השני הוא המעבר מהשלב הנרקיסיסטי־ילדותי לתודעה הבוגרת, והשלישי הוא העצמי מול הזולת.
"צריך להבין מה עומד מאחורי הצורך באוננות, למה קיים בתוכנו צורך לגעת בעצמנו ולחוש את עצמנו. העונג הפנימי והתעוררות הפנימית הם דחף טבעי, והתלמיד צריך להבין איפה בתהליך ההתפתחות הוא הופך לקליפה שסוגרת אותו בתוך עצמו, ואיפה הסכנה שהקליפה הזו תהפוך לאלטרנטיבה למערכת הקשר הזוגי. המטרה הסופית היא 'ואהבת לרעך כמוך', כשה'כמוך' פירושו שהשלב הנרקיסיסטי מתכלל בתוך הקשר הזוגי והאדם יכול לשחרר אותו. המפגש הבשל עם בת הזוג כולל גם את המפגש האינטימי של האדם עם עצמו, אבל הדרך לשם ארוכה ומורכבת".
אם כן, הדרישות ההלכתיות לא מציבות רף גבוה מדי עבור צעירים רווקים?
"אוננות נפוצה אצל רוב הרווקים, ולכן אי אפשר להתייחס אליה כאל 'באג במערכת'. זה מנגנון עמוק בתוך הטבע שלנו. צריך להכיר אותו ולהתמודד איתו ולא להתייחס אליו כאל פשלה. אי אפשר לקחת תופעה כה רחבה ולתייג אותה כסטייה. צריך לזכור שבהתפתחות רוחנית ומוסרית היסודות הקמאיים תמיד נשארים בנפש, ולפעמים יש תהליכי רגרסיה. השאלה היא עד כמה האדם מסוגל לתקשר איתם ולהבין אותם.
"בנוסף, אין נקודה שבה ההתמודדות מסתיימת, כי התהליכים האלו יחזרו גם בנקודת הקצה של ההתפתחות הרוחנית. גם בוגר שחי בזוגיות בריאה עם אשתו פוגש את השלבים הקמאיים: היכולת להכיל את החלום בממשי, היכולת להכיל את העצמי בזולת והיכולת להיות ילד גם בתוך הקיום הבוגר. לא מדובר על ילדותיות שצריך להיפטר ממנה, אלא על מרכיב עמוק שצריך להכיל אותו. בכוונות האר"י לפסח כתוב שנשמות 'פגם הברית' גבוהות מהנשמות הרגילות, ומאידך נושאות הרבה יותר קליפות. זה ביטוי ציורי יפה של הקונפליקט: יש כאן טבע לא בוגר, בוסרי, אבל יש לו העומקים והאיכויות שלו".
איך מתרגמים את זה לגישה חינוכית?
"קודם להבין שלקחת פטיש ולהכות בילד זה חוסם ומדחיק ולא מבגר ומפתח. תהליך אמיתי מלמד את התלמיד להכיל את האנרגיות האלה מבלי להשתעבד להן, ואפשר לתאר אותו על כל אחד משלושת הצירים. האם אנחנו מתעלמים מהבעייתיות המוסרית וההלכתית שיש בהתנהגות הבוסרית? לא. אבל המטרה שלנו היא להכווין אותו לאינטגרציה שתפתור את הבעיה באופן עמוק ופורה ולא בצורה מסרסת. ברור שיש מחירים לגישה הזו. בשקלול הכולל אנחנו בוחרים לשלם אותם, וכך למשל אנחנו לא דוחפים ילדים להתחתן בגיל 13 למרות שזה יכול לפתור אי אילו בעיות".
אז איך אתה קורא את מדרשי חז"ל והזוהר בנושא?
"התיאורים הקשים של חז"ל מקובלים עלי כהווייתם, אלא שהם רובד של סופר אגו, אופק התפתחותי. אני מבין שיש איד ויש אגו ויש סופר אגו, אבל פתרון אמיתי שמכוון להתפתחות ופוריות לא יכול להיות מבוסס על סירוס ודיכוי. אנחנו רוצים לגדל שומרי ברית שבחרו בחיי ברית, ולא נשמות מרוסקות שחטפו פטיש על הראש. חלק מעבודת ה' זה ללמוד להתמיר את אנרגיות החיים העצומות שמתעוררות בנו, להכיל אותן בחיים שמחים ומתוקנים שיש בהם מערכות יחסים וזוגיות בריאה, ואם זה ייקח 20 שנה אז נמתין 20 שנה. כמחנכים יש לנו סבלנות".
המערב וחיפוש האיזון
שני הפרקים הראשונים בסדרה הכתבות הזאת עוררו התעניינות ציבורית רחבה. אני מתקשה להיזכר בכתבה שכתבתי בעשור האחרון שגררה כל כך הרבה טלפונים, מסרונים, הודעות דוא"ל ודיונים ברשתות החברתיות. מערכת החינוך של הציבור הדתי לאומי נמצאת בעיצומה של התעוררות גדולה בתחום. השיח עודנו בהתהוות, ומטבע הדברים הניסיון הארגוני בשימוש במתודות השונות עדיין ראשוני ובוסרי.
בנוסף, הפער הגדול בין השיח התורני־חינוכי החדש לזה שקדם לו עורר תגובות חריפות בקרב קוראים רבים. הצעתי היא שלא לאמץ את דפוסי השיח הפרוגרסיבי החותר לשלילה של כל מה שלא מתיישר עם "הערכים החדשים". עדיף לכבד את מגוון העמדות, ללמד זכות על הדוברים השונים ולחתור לאינטגרציה של הדברים.
כדי לברר את ההיבט הפסיכולוגי שוחחתי עם פסיכולוג קליני, בוגר ישיבה ועתיר ניסיון. הוא טען שההנחה הנפוצה שלפיה הפסיכולוגים טוענים שאוננות היא פעילות חיונית לשחרור לחצים וויסות רגשי רחוקה מהאמת. הספרות התיאורטית והניסיון הקליני מצביעים על קשרים הדוקים בין אוננות לסינדרומים כמו דיכאון, כפייתיות, פיצול בזהות המינית בין עולם הפנטזיה לעולם הממשי, קשיי תפקוד סקסולוגיים וקשיים ביצירת מערכות יחסים זוגיות. גברים רבים מגיעים לקליניקות לא בגלל מצוקה תיאולוגית אלא בגלל שהפעילות הזו מדכאת אותם. בקשר זוגי האדם נפרק מאנרגיית הארוס שלו אך נטען במקביל מהאנרגיה של המפגש האינטימי. באוננות זה לא קורה, יש התרוקנות ואין הזנה".
שוחחתי גם עם הפסיכולוג הרב יצחק מנדלבאום (56), שהאיר נקודה מעניינת: "בתחום הזה יש פער גדול בין התיאוריה הדתית למציאות. בהלכות שבת וכשרות יש קו ישיר בין לימוד ההלכה לקיום שלה. שומר מצוות לא יבשל בכלי שני, לא יטלטל מוקצה ולא יאכל ירקות לא מעושרים. בתחום המיני הוא עלול לגלות שזה לא עובד לו: כתוב שאסור לאונן, והוא נכשל פעם אחר פעם. לפער הזה יש מחירים, כי צעירים רבים חושבים שהם הרשעים ביותר בעולם. הם יכולים להסתובב שנים בתחושה של חיים בשקר ולסבול מדיסוננס רגשי קשה.
"אבל בפער הזה יש גם ברכה גדולה: התורה קובעת נורמת חיים שלפיה האדם לא בא לעולם כדי לספק את יצריו אלא להעניק וליצור חיים, ואין לגיטימציה חברתית להתנהלות נרקיסיסטית. חז"ל עצמם הכירו בכך שהנורמות אינן מתממשות ולכן כתבו 'אם רואה אדם שיצרו מתגבר עליו ילך למקום שאין מכירין אותו וילבש שחורים ויתכסה שחורים ויעשה כמו שלבו חפץ ואל יחלל שם שמים בפרהסיא'. הם הבינו שיש חשיבות לפרהסיה, כי מי שמפר את הכללים בריש גלי מרסק את המערכת הנורמטיבית ופוגע בתביעה המוסרית שהחברה מעמידה. לעומתו, מי שמעד בסתר חוזר למסלול ושומר על המערכת. האיזון הזה נותן פתרון למי שלא מצליח ושומר במקביל על השאיפה המוסרית של החברה.
"איך שומרים על האיזון? זו שאלה קשה מאוד. צריך להכיר בכך שהעולם לא שלם ויש בו דיס־הרמוניה. מחנך טוב צריך להעביר את המסר הזה לתלמיד: להגיד לו שאין רע ברגשי אשמה ואל תלקק את האצבעות אחרי החטא, מצד שני אם נפלת דע שאתה לא היחיד. שבע ייפול צדיק וקם".
ארגונים של עבודת קודש
בסיכום הסדרה הזו נחזור לארגון "עזים בקדושה" שבו נפתחה הכתבה הראשונה. השבוע נפגשתי עם נציגי הארגון והשתכנעתי שלגוף המארגן נגרם עוול שלא בצדק, למרות שכל הציטוטים שהבאתי בכתבה הראשונה היו מדויקים ושיקפו את ההתרחשות בכנס. הרבנים שדיברו בכנס אינם חלק מהארגון אלא הוזמנו כמרצים אורחים להביע את דעתם. הארגון עצמו עוסק בבעיה שעליה אין עוררין – החשיפה הגבוהה של נערים לפורנו והשימוש הבלתי מאוזן בכלי המדיה. המספרים והסטטיסטיקות מצביעים על מציאות קשה, גם בהיקף החשיפה וגם בגילים המוקדמים שבה היא מתרחשת.
הארגון מפעיל מאות מתנדבים בישיבות ומכינות, מחנך למודעות לסכנות ומנגיש כלים חינוכיים לשימוש הולם במכשירים הניידים התואם את סולם הערכים של הקהילה. לצד אלו הוא מקדם שימוש בפתרונות טכנולוגיים של סינון המכשירים, ומציע הרצאות וחומרים חינוכיים להיכרות והתמודדות עם אתגרי הרשת. הארגון מעודד את רבני הישיבות ותלמידיהם לעסוק באתגרי עולם המדיה הדורשים מענה רוחני לאור ערכי היהדות.
שמא מבורות ושמא מחוסר מודעות, הורים ומחנכים רבים מתרשלים ואינם מקפידים על סינון המכשירים של ילדיהם, והתוצאות הפסיכולוגית והרוחניות עלולות להיות קשות. אין אמנם מענה הרמטי לבעיה, שכן נער שרוצה להגיע לחומרים הללו ימצא דרך להגיע אליהם, אבל סינון טוב יכול לצמצם מאוד את היקף החשיפה ואת הנזקים הנגרמים בעקבותיה. בהקשר הזה "עזים בקדושה" הפועל בישיבות גבוהות ו"לוקחים אחריות" הפועל במוסדות תיכוניים ובמגזר הכללי עושים עבודת קודש חשובה.
ולסיום, שתי הבהרות: בכתבה הראשונה נכתב בטעות כי ארגונים אלו קשורים לארגון "בקדושה" של הפסיכולוג ד"ר אליהו אקרמן. בפועל מדובר בארגונים נפרדים.
בנוסף, שוחחתי ארוכות עם ראש ישיבת שבי חברון הרב חננאל אתרוג. התרשמתי עמוקות מפתיחותו ומהקשבתו, ואני משוכנע שהציטוטים שהבאתי מפיו אינם מייצגים את עמדתו החינוכית בפועל. הוא דוגל בגישה מורכבת הכוללת לצד ה"שמאל דוחה" גם "ימין מקרבת", במשמעות הפשוטה של הכלה וקבלה של התלמיד שמעד "באשר הוא שם".
