ביום רביעי שעבר, יומה החמישי של המלחמה, הופצו ברשת סרטונים שבהם נראה אל"מ במיל' ארז אשל – ראש מכינת עין פרת לשעבר, וממייסדי ארגון "השומר החדש" – נכנס במדים ונשק להיכלי הישיבות החרדיות בירושלים, עולה על מדרגות ארון הקודש וקורא ללומדים להצטרף למאמץ המלחמתי. התלמידים לא ידעו כיצד להגיב נוכח הקצין שדיבר מדם ליבו על ההרוגים ועל מצב החירום הלאומי. בישיבת "קול יעקב" הם הונחו לעזוב את ההיכל ולהשאיר את אשל לבדו, בישיבת חברון ניסו להשתיקו בדפיקות על הסטנדרים ורבני הישיבה ביקשו ממנו לצאת.
התיעודים מן המאורע עוררו דיון סוער בקבוצות החרדיות ברשת. היו שגינו בחריפות את אדישות התלמידים למראה הקצין שבא לזעוק בשעת מלחמה. אחרים ביקרו את התפרצותו לישיבות וכינו אותה "פרובוקציה". כך או כך, התקרית הזו והסערה שעוררה משקפות את הנפיצות הרבה של הסוגיה על רקע המציאות העכשווית. כזכור, הנושא הטעון עמד על הפרק גם לפני פרוץ המלחמה, והכנסת הייתה אמורה לאשר בכנס הנוכחי חוק חדש שיאפשר את אי־גיוס החרדים. אך המלחמה הקשה שהעם היושב בציון לא ידע כמותה, העצימה את הסוגיה שבעתיים. אשל, שהגיע להיכלי הישיבות ישירות מיישובי עוטף עזה, העניק המחשה חיה לעוצמת הקונפליקט.
"אמשיך לעשות את זה עד שעשרת אלפים בני ישיבות יתגייסו", אומר לנו אשל בשיחת טלפון. "עת לעשות לה' הפרו תורתך, וברור שעכשיו זו מלחמת מצווה. אבל אני לא מדבר רק על הצורך לקחת חלק במאמץ הכללי, אני מדבר על שמירת עולם התורה בעצמו. הם חייבים ללמוד להגן על עצמם. השבר של המלחמה הזו מלמד שאם אתה לא מגן על עצמך – אתה לא מוגן. לא ייתכן שאוכלוסייה שלימה תהיה בלי נשק ובלי שום ידע צבאי. אני נפגש עם ראשי ישיבות ומדבר לצעירים כדי שהם יבינו את המצב, שיהיו חלק ושיתגייסו קודם מעשה ולא חלילה לאחר מעשה".
דידי שור, עיתונאית: "החרדים חיים בתודעה גלותית שמרחיקה מהם את המושגים על צבא, גבולות ושליטה. אבל כשיש פרעות כאלה בשטח אזרחי זה מזכיר להם את זוועות הגלות. עם זה הם מזדהים מאוד"
הטור שנמחק
הקולות הקוראים לשינוי הגישה החרדית ביחס לצבא אינם נשמעים רק מבחוץ. גל של פטריוטיות והזדהות עם המדינה וחייליה שוטף את המגזר בימים אלה. המושב החרדי בית־חלקיה הקים בשדותיו מיצג תאורה ענק עם המילה "תודה", המופנית לטייסים החולפים בשמי היישוב בדרכם להפצצות בעזה. בבתי המדרש של חסידויות בעלז וּויז'ניץ נאמרה השבת לראשונה תפילת "מי שברך" לאלו "העומדים במערכה מול שונאי ישראל" (לא בנוסח הנפוץ, אלא כזה שחובר על ידי רבנים חרדים בעבר) , וילדי חיידר חילקו דגלי ישראל בחוצות ירושלים. בין חסידי קרלין הופצה רשימה של חיילים מבני הקהילה המשרתים במילואים, בבקשה להתפלל עליהם; צעד שמבטא לכאורה הכרה בלגיטימיות של הבחירה להתגייס.
בשכונות החרדיות הוקמו חמ"לים אזרחיים רבים, שסיפקו אוכל וציוד לחיילים בהיקפים גדולים. ערוצי החדשות דיווחו על חרדים שעוסקים מאז תחילת הלחימה במלאכה הקשה של זיהוי חללים, מטעם הרבנות הצבאית או זק"א, ונחשפים לקשים שבמראות. אך מתברר שהפעם חרדים רבים אינם מסתפקים בתרומה מסוג זה, שכבר מזוהה עם הציבור החרדי, ומעוניינים ליטול חלק ממשי בלחימה הצבאית. אמירות שמעולם לא נשמעו בפרהסיה החרדית, נפוצות כעת בגלוי.
הרב רפאל קרויזר, ראש בית המדרש "למען דעת", קרא לבני הישיבות "לקחת חלק עם המגינים על ארצם, בפועל ממש ובמסירות נפש". גם הרב ד"ר בניהו טבילה, איש חינוך, קרא לחשב מסלול מחדש: "נרצה או לא נרצה, כחברה מוסרית וכמגזר שהתורה היא נר לרגלו, אנחנו מוכרחים לקחת חלק ממשי, נרחב וקבוע בשדה הקרב ולשאת בנטל העול הפיזי והרגשי. הוסללנו בגיל צעיר ושלא מבחירה לתוך דרך ערכית מסוימת, ולא ידענו כי ביום מן הימים היא תגבה מאיתנו את מחיר חוסר הבושה והעמידה מן הצד".
האתרים החרדיים תרמו את חלקם ופרסמו את דעתם של מנהיגים חרדים חשובים בתקופת קום המדינה שתמכו, בסייגים מסוימים, בגיוס בני ישיבות. ישראל כהן חשף באתר כיכר השבת מסמך היסטורי מחודש אייר תש"ח, ובו הוראות לגיוס בני ישיבות בגיל 22-17 במסגרת "פיקוד דתי", עקב מה שהוגדר כ"מצב חמור המאיים ח"ו בסכנה מוחשית". על המסמך חתומים גדולי ראשי הישיבות הירושלמיות באותה תקופה: הרב איסר זלמן מלצר מישיבת עץ חיים, הרב אליעזר יהודה פינקל ממיר, הרב יחזקאל סרנא מחברון, ואפילו הרב יוסף צבי דושינסקי, רבה של העדה החרדית (!).
הגדיל לעשות יוסי ריינר, כתב אתר "בחדרי חרדים", שפרסם טור נחרץ בעד גיוס לצה"ל. הוא ציין שלא די בהשתקת המצפון באמצעות רכישת מצרכים לחיילים, סיוע אזרחי או תרומת דם, אלא יש לקחת חלק ממשי בסכנות המלחמה ולהתגייס, תוך שמירה "על קוצו של יוד מבחינה הלכתית וקבלת ברכת הדרך מרבם". לדבריו, אין תחליף ללחימה בשטח ולנשיאה בנטל הסכנה, הדאגה והשכול. "הגיע הזמן שאנחנו נאמר זאת. לא אתם, אנחנו. דווקא קול בוקע מהמגזר שיזעק את הזעקה הזו. 'לוחמים קדושים ואהובים שלנו, מדינתכם מדינתנו, ארצכם ארצנו ודמכם דמנו'", כתב ריינר. דבריו צוטטו בכלי תקשורת מחוץ למגזר, אך הטקסט עצמו נמחק עד מהרה מאתר "בחדרי חרדים", כנראה בעקבות לחצים וביקורת.
לאחר שכמה אנשי תקשורת במגזר דיווחו ברשת על רצונם של חרדים רבים להתגייס, צה"ל הרים את הכפפה. לדברי יואלי ברים, הכתב לענייני חרדים של גלי צה"ל, "הגיעו לאכ"א הרבה מאוד פניות של חרדים. כדי לבדוק כמה זה רציני הפיצו שאלון גיוס קצר לחרדים, שהניב אלפי נרשמים. אני עצמי קיבלתי ביום פרסום השאלון כ־150 פניות אישיות מכאלה שרצו להירשם. צריך לזכור ששאלון ההרשמה פורסם בעיקר במדיה החרדית, מה שאומר שאנשים בלי גישה לאינטרנט לא קיבלו אותו. ביקרתי בבני־ברק ושאלתי אנשים רנדומליים אם שמעו על ההרשמה ואם הם רוצים להירשם. הרוב לא ידעו על היוזמה, אבל ביקשו ממני פרטים כדי להצטרף. כלומר, יש היענות מפתיעה גם בגרעין המנותק מהאינטרנט".
יוסי ריינר, אתר בחדרי חרדים: "כשהגיעו השמועות הקשות בבוקר החג, חלק מהמתפללים נקראו מיד להתגייס. ראיתי איך שאר המתפללים מלווים אותם בהערצה ואפילו בקנאה. יש פה נקודת מפנה משמעותית"
נכון למועד כתיבת השורות התקבלו כ־1,500 חרדים למסלול הזה, ועוד כמה מאות מצויים בהליכי מיון. לדברי ברים, "כדי לא לגעת בתפוח האדמה הלוהט של בני הישיבות עשו את ההרשמה רק לבני 26 ומעלה, שכבר יש להם פטור, אבל יש פניות רבות מצעירים יותר שרוצים להצטרף". על פי התוכנית שגיבשו בצה"ל, המצטרפים יעברו חיול מהיר וטירונות מקוצרת של 14 יום.
היוזמה הנועזת ביותר היא קריאה לגיוס נערות ונשים שהפיצה התנועה החרדית־פמיניסטית "נבחרות". בדף ההרשמה שהפיצה העמותה מצוטטים דבריה של מנכ"לית הארגון אסתי ביטון־שושן, שמתעמתת עם התפיסות המקובלות במגזר. "בסמינרים למדנו ששירות בצבא או שירות לאומי הם בבחינת ייהרג ואל יעבור. גישה זו הייתה רלוונטית לזמנים אחרים, כאשר אימהותינו וסבתותינו לא עבדו בחוץ ולא התערו בעולם, והציבור החרדי היה מיעוט נכחד. המציאות מראה שהנשים החרדיות משתלבות בעשורים האחרונים בכל ענפי המשק, חלקן באקדמיה, ורוכשות השכלה מערבית חילונית. האם הטיעון שאישה עוברת מרשות אביה לרשות בעלה תקף?", התייחסה ביטון־שושן לטיעון המיוחס לחזון איש, המנמק מדוע אישה איננה יכולה להתגייס ולקבל עליה את מרות הצבא. לדבריה "העובדה שאנו כנשים וכצעירות חרדיות לא נוטלות חלק כמעט במאמצים הביטחוניים והאזרחיים, כשמאות אלפי אימהות, אחיות ורעיות לא ישנות בלילה, היא עובדה שהמוסר וההיסטוריה היהודית ישפטו אותנו קשות עליהם".
ממתקים גם ללומדים
התסיסה הזו איננה נעלמת מעיניהם של רבנים וראשי ישיבות, והללו מנסים לעצור את הסחף. חלקם מנצלים את המחדלים הצבאיים בפרוץ המלחמה כדי לטעון שלא זה הזמן להתגייס לצבא כזה. ראש ישיבת חברון הרב דוד כהן דיבר באוזני תלמידיו על כך ש"שלחו לנו שוב משמיים את התזכורת. אנשים התרגלו לתעמולה הנוראה הזו שזו גאולה, יש לנו מדינה, כוח של עם ישראל, ושוכחים שכל זמן שמשיח לא הגיע אנחנו עדיין בגלות. הכוחי ועוצם ידי הזה חדר גם לתוכנו. אנחנו רואים בעיניים שעל פי דרך הטבע אין לנו אפשרות לחיות כאן, ואין לנו להישען אלא על אבינו שבשמים". עם זאת, הרב כהן קרא "להשתתף בצער השבויים, החיילים והפצועים, שהם אחינו בית ישראל", והסביר שיש "להפריד את הנושא של המדינה והציונות. עכשיו זה עת צרה, הם באו להרוג את כולם, להשמיד להרוג ולאבד".
"מוזר שבדיוק עכשיו כשהצבא נכשל רוצים להצטרף אליו", אומר לי גם חיים, צעיר חרדי. לדבריו, "היום יודעים יותר מתמיד שצריך הגנה רוחנית".
אחד מהוגי הדעות הפופולריים במגזר, הרב יעקב צבי בוצ'קובסקי, פרסם מאמר נגד "הבלגן ההשקפתי שחוגג". לדבריו, האסון קרה בגלל חרון אף ה' על אי שמירת התורה, ששיאה בקיום מסיבה של "גילוי עריות ועבודה זרה". דעה זו, שלפיה האסון היה עונש משמיים על המסיבה ההמונית בשבת, נשמעת מפי רבים בחברה החרדית. בוצ'קובסקי מזהה היטב את רגשות הנחיתות שקיימים אצל חלק מבני הישיבות: "אם יש צורך להכין לחיילים פיצות – אכן מגיע להם, אבל כמה פיצות מפנקות צריך להכין כנגד זה לבחורי הישיבות? ואם אדם חרדי שהניח תפילין הבוקר וקיבל עול מלכות שמיים, בשעה שהוא מכין את הפיצה מתגנבת לליבו המחשבה שהחייל עדיף עליו – מסתבר שהנזק רב על התועלת. הבחור החילוני שנמצא עכשיו בגבול ומסכן את חייו למעני ראוי לכל הערכה, אבל פי אלף יש להעריך את בחור הישיבה. כמה חיבוק הוא צריך לקבל והוא לא מקבל. אין בעיה לעזור לחיילים, זה דבר חשוב, השאלה היא כיצד זה נעשה, האם במשקל נכון, או בנחיתות מטופשת ועיוורת ששמה עיקר לטפל וטפל לעיקר".
ברוח הדברים הללו, היו מי שיזמו ארגון משלוחי ממתקים לבחורי הישיבות השוקדים על תלמודם בימים אלה, כאיזון למשלוחים ששוגרו לחיילים.
מתקשים ללמוד
השינוי בתחום הגיוס לצה"ל מגיע בעיקר מהשטח ומהצעירים, לא מההנהגה. "עשרות אלפי הישיבישער'ס צריכים לדרוש מההנהגה שלהם, רבניהם וראשי הישיבות, שהם רוצים, חפצים ומשתוקקים לשאת במשא העם ולהיות חלק מהמגינים על ארצם", כתב קרויזר.
שלמה, אברך כולל ירושלמי, סבור שהסוגיה הזו מרחיבה את הפער בין הממסד לחלקים מהציבור. "בעיתונות הממוסדת ובישיבות ממשיכים לדבר כרגיל נגד הגיוס, אבל בשטח רואים התגייסות ורצון לקחת חלק". צעירים חרדים התראיינו בימים האחרונים לתקשורת וביטאו את רצונם להתגייס. "גיליתי שבני הישיבות רוצים את זה", אומר גם ארז אשל. "הם כותבים לי הרבה, יש להם אש בעיניים ורצון חזק. אם הרבנים לא יאפשרו להם, הם יעשו את זה עצמאית", הוא משוכנע.
מעבר לשאלת הגיוס, בישיבות מתמודדים כעת עם תלמידים שמתקשים להחזיק בשגרה הישיבתית ולהתרכז בלימוד. "אני לא מצליח להתרכז בכלל, איך אפשר להתעניין עכשיו במשהו שלא קשור למצב? אני רוצה להוסיף זכויות לכלל, אבל איך אפשר ללמוד כאילו לא קורה כלום?", אומר לי בכנות תלמיד ישיבה ירושלמי. צעיר אחר סבור: "אין ספק שמשהו ישתנה, החיים מתחלקים ללפני ואחרי. זה קו פרשת המים לבחורי הישיבות, כולם מבינים שהפעם זה שונה".
יצחק, אברך חסידי ממרכז הארץ, קורא לרשויות לנצל את המצב. "המדינה צריכה לנצל את הרצון של הציבור כדי לקבוע עובדות בשטח, לעשות קורסים מזורזים לחרדים שרוצים לשאת נשק, לייצר מסגרות התנדבותיות וכולי. זו הזדמנות לחזור למצב נורמלי שבו אנחנו אזרחים מן השורה".
ריינר, שהטור שלו נמחק כאמור מאתר "בחדרי חרדים", מספר: "קיבלתי ביקורות, ברור שיש אנשים שלא יכולים להכיל את הדעה הזו, אבל קיבלתי גם הרבה תגובות אוהדות של חרדים שחושבים כך אך מפחדים להגיד זאת בגלוי". ריינר, המתגורר בבית־שמש, מתאר את הרקע לפרסום הטור : "כשהגיעו השמועות הקשות בבוקר החג, חלק מהמתפללים נקראו מיד להתגייס. ראיתי איך שאר המתפללים מלווים אותם בהערצה ואפילו בקנאה. שמעתי את השיח שהתעורר, והבנתי שיש פה נקודת מפנה משמעותית. חשוב לי לשמש פה לקול הזה, כי שינוי יגיע רק מאנשים פרטיים שכותבים ומדברים ללא חשש".
מחפשים את השבאבניק והחב"דניק
הפתח שאולי דרכו ייכנסו חרדים רבים לשירות משמעותי הוא הגנת העורף. הרב מאיר קסלר, רבה של מודיעין־עילית, קרא לבעלי נשק בעיר לשאת אותו על גופם גם בשבת, "באופן צנוע ובלי למשוך תשומת לב מיוחדת". "כולם מבינים עכשיו שצריך הגנה עצמית ונשקים בעורף. גיוס למשימה כזו, שהיא לא חיול מלא, ייתקל בהרבה פחות התנגדות", מעריך שלמה, האברך הירושלמי.
העיתונאית דידי שור, תחקירנית לשעבר בערוץ 13 וחסידת חב"ד, פרסמה בימים האחרונים ציטוטים שונים מהרבי מלובביץ', התומכים בגיוס לצה"ל. "תקפו אותי גם נשים מחב"ד וגם חרדים פתוחים יותר", היא מספרת. "אנשים התרגלו לפטור הגורף הזה, אבל זו לא דעתו של הרבי. אדרבה, מי שמוציא עצמו מן הכלל הוא רשע".
גם היא מזהה שינוי, ולא מעכשיו. "מאז שומר החומות אנשים מבינים שאי אפשר רק לתת לאחרים לעשות את העבודה". המעבר של הלחימה לתוך הערים והיישובים, יוצר לדבריה מציאות שונה. "החרדים חיים בתודעה גלותית שמרחיקה מהם את המושגים של צבא, גבולות ושליטה. אבל כשיש פרעות כאלה בשטח אזרחי זה מזכיר להם את זוועות הגלות. עם זה הם מזדהים מאוד".
שור, המתגוררת בשכונה חרדית, מספרת ש"יש פחד גדול. מבינים שבלי קשר לשאלות ערכיות, ברמה הכי פשוטה ויומיומית צריך נשק וידע צבאי. פתאום מחפשים את כל ה'מנודים' – את השבאבניק, את בעל התשובה או החב"דניק שעשו צבא ויש להם נשק. צריך לעשות ריסטארט לכפיות הטובה הזו. להבין את האחריות האזרחית, להתגאות באלה שנוטלים חלק, להבין שאנחנו צריכים אותם ולהצטרף אליהם. אנשים מתחילים להבין שהם צריכים להגן על השכונות שלהם, וזה יגרור הבנה יותר גדולה מה זה שמירה על הגבולות והארץ. החרדים משתמשים בביטוי 'כלל ישראל' יותר מהחילונים, אז הגיע הזמן שהם ידאגו לכלל ישראל גם במאמץ ההגנה. דבר כזה צריך הכוונה מראש בזמני שגרה. אי אפשר לבוא בזמן חירום ולבקש להתגייס ולעזור. צריך לקחת חלק בתחזוק השגרתי של הצבא כדי למנוע זוועות בזמני חירום".
האם אחרי עשורים של מאבק ציבורי סוער, בין כותלי הכנסת ובאולם בית המשפט, החרדים מתחילים להתגייס מרצונם, בניגוד לעמדה הרשמית? "אין ספק שהתמונות הקשות והמצב הקיצוני דוחקים הצידה את השיקולים השגרתיים", אומר אהרן, בוגר ישיבה מירושלים. "כשיש שריפה, קשה להתפלפל מי חייב לכבות. השאלה הגדולה היא האם תחושות אלו יישארו גם בזמני שגרה".
דווקא הכישלון החמור של שעות המלחמה הראשונות עשוי לסלול את דרכם של החרדים לצבא. "הייתה אמונה כזו שלצה"ל יש מספיק כוח, ושהרצון לגייס חרדים הוא רק מטעמי שוויון. במצב כזה אנשים העדיפו אולי ערכים אחרים. עכשיו התחושה היא שאין מספיק חיילים. הרי אם היו עוד חיילים בשטח, היו יכולים למנוע הרבה מהזוועות. ברגע שהשיקול הוא פרקטי וקריטי, קשה לאנשים להישאר בבית ולהסתפק באמונה", אומר אברהם, אברך בני־ברקי. "עד היום ההצלחה הציונית איימה על החרדיות", מוסיף אהרן. "כיום הם מבינים שכישלון הציונות מסוכן יותר מהצלחתה. הפחד מכריע את רגש הבדלנות".
משיחות עם צעירים חרדים עולה שרבים מהם רצו להתגייס כבר בעבר, אלא שהלחץ החברתי מנע זאת מהם. כעת, מצב החירום והרגשות שהוא מעורר עשויים לגבור על החשש החברתי ולהביא אותם לשלם את המחיר. עם זאת, במיינסטרים החרדי משוכנעים או מקווים שאין שינוי אמיתי, ושהמתגייסים הרבים כעת הם "תופעת שוליים", כהגדרתם.
