עם ישראל עושה הכל להציל את שבויו – עוד מימי אברהם אבינו

הדברים הללו נכתבים ברגע פנוי בתוך שירות צבאי במלחמה הגורלית הנוכחית.

בפרשתנו מופיעה המלחמה הראשונה במקרא: מלחמת "אַרְבָּעָה מְלָכִים אֶת הַחֲמִשָּׁה", מלחמה שבה מלכי האימפריות הראשונות שמתהוות בצפון, מנסות לקבל דריסת רגל גם בכנען. בתוך מלחמה גדולה זו מתוארת גם המלחמה הראשונה של אבי האומה הישראלית, אברהם. ובאופן מרתק, הסיבה להצטרפותו של אברהם למלחמה היא לקיחת שבויים.

נתחיל מהבנת המלחמה הגדולה. השם שלה, "ארבעה מלכים את החמישה", עלול להטעות. הוא יוצר את הרושם כאילו מוקד המלחמה הוא בין ארבעת מלכי הצפון לחמשת מלכי סדום. אבל עיון בכתובים מראה תמונה אחרת. מלכי סדום הם רק אקורד הסיום בניסיונם של מלכי האימפריות הצפוניות לשלוט על ארץ כנען.

ארבעת המלכים שיוצאים למלחמה הם "אַמְרָפֶל מֶלֶךְ שִׁנְעָר, אַרְיוֹךְ מֶלֶךְ אֶלָּסָר, כְּדָרְלָעֹמֶר מֶלֶךְ עֵילָם, וְתִדְעָל מֶלֶךְ גּוֹיִם". עילם, שנער, וכנראה גם אלסר וגויים, הם אזורי נהרות הפרת והחידקל, האזור שבו קמו האימפריות הראשונות של התרבות האנושית, שוּמֵר ואַכַּד.

האימפריות הקדומות קמו ליד נהרות ענק: הפרת והחידקל, הנילוס, נהר האינדוס בהודו והנהר הצהוב בסין. הסיבה לכך היא שמדובר במקורות מים מתוקים אדירים, אבל כדי לנצל אותם אין די בהתארגנות מקומית, אלא יש צורך בשיתוף פעולה של עשרות אלפי אנשים שיקימו סכרים, תעלות השקיה ובריכות. התאגדות זו הביאה שפע גדול, ולצידו הכרח במערכת מסודרת של שימור ידע (כתב), מערכת חלוקת עבודה (ממשל) ושמירה על המזון (צבא).

מסע לילי מהיר

כדרכן של אימפריות, הן לא מסתפקות רק בניצול השטח שלהן, והן כובשות ומנצלות גם עמים שכנים. מסע המלחמה המתואר בפרשתנו הוא מסע לשליטה בכל חלקה המזרחי של ארץ כנען:

וּבְאַרְבַּע עֶשְׂרֵה שָׁנָה בָּא כְדָרְלָעֹמֶר וְהַמְּלָכִים אֲשֶׁר אִתּוֹ וַיַּכּוּ אֶת רְפָאִים בְּעַשְׁתְּרֹת קַרְנַיִם וְאֶת הַזּוּזִים בְּהָם וְאֵת הָאֵימִים בְּשָׁוֵה קִרְיָתָיִם. וְאֶת הַחֹרִי בְּהַרֲרָם שֵׂעִיר עַד אֵיל פָּארָן אֲשֶׁר עַל הַמִּדְבָּר.

מבלי להיכנס לזיהויו של כל אתר, נציין בקווים כלליים שהמסע מתחיל בארץ הבשן, נע משם דרומה להרי הגלעד ואדום, ואז עולה צפונה דרך הערבה, עד לאזור הפורה והמשגשג של ערי סדום, בשפכי הנחלים של החוף המזרחי של ים המלח. שם, ב"עֵמֶק הַשִּׂדִּים", כנראה בדרום ים המלח, מתרחש חלקו האחרון של מסע המלחמה הגדול הזה, במלחמה מול חמשת מלכי סדום.

כחלק קטן ממלחמה עולמית זו נשבה לוט, אחיינו של אברהם. כשאברהם שומע שאחיינו ומשפחתו נופלים בשבי, הוא יוצא למסע מלחמה מהיר וממוקד:

וַיִּשְׁמַע אַבְרָם כִּי נִשְׁבָּה אָחִיו וַיָּרֶק אֶת חֲנִיכָיו יְלִידֵי בֵיתוֹ… וַיִּרְדֹּף עַד דָּן. וַיֵּחָלֵק עֲלֵיהֶם לַיְלָה הוּא וַעֲבָדָיו וַיַּכֵּם וַיִּרְדְּפֵם עַד חוֹבָה אֲשֶׁר מִשְּׂמֹאל לְדַמָּשֶׂק. וַיָּשֶׁב אֵת כָּל הָרְכֻשׁ וְגַם אֶת לוֹט אָחִיו וּרְכֻשׁוֹ הֵשִׁיב וְגַם אֶת הַנָּשִׁים וְאֶת הָעָם.

המילים קצרות ותמציתיות, והן מעבירות לנו את תחושת הבהילות והזריזות. כדרכן של אימפריות, מלכי עילם מגלים אנשים ולוקחים שבויים לארצותיהם. אברהם לא מתמהמה ויוצא למסע לילי מהיר עם כוח קטן. באזור דמשק הוא מסתער על האזור שבו מוחזק לוט, ומצליח לשחרר אותו ואת אנשי סדום מגלות צפונה.

הקרב הראשון של אבי האומה הישראלית מתחיל מתוך הרצון להחזיר שבויים. זה מרתק מכיוון ש"מעשה אבות סימן לבנים"; גם הקרב הראשון של עם ישראל בארצו התחיל מתוך הרצון להציל שבויים. בסוף שנת הארבעים, לאחר מות אהרן, עומדים ישראל בשעריה הדרומיים של הארץ, אבל אז הכנענים מתקיפים:

וַיִּשְׁמַע הַכְּנַעֲנִי מֶלֶךְ עֲרָד ישֵׁב הַנֶּגֶב כִּי בָּא יִשְׂרָאֵל דֶּרֶךְ הָאֲתָרִים וַיִּלָּחֶם בְּיִשְׂרָאֵל וַיִּשְׁבְּ מִמֶּנּוּ שֶׁבִי (במדבר כא, א).

תוצאות המלחמה לכאורה לא קשות, "רק" שבי. חז"ל אומרים שהייתה זו שפחה קטנה. אך התגובה של ישראל קשה וקטלנית:

וַיִּדַּר יִשְׂרָאֵל נֶדֶר לַה' וַיֹּאמַר אִם נָתֹן תִּתֵּן אֶת הָעָם הַזֶּה בְּיָדִי וְהַחֲרַמְתִּי אֶת עָרֵיהֶם וַיִּשְׁמַע ה' בְּקוֹל יִשְׂרָאֵל וַיִּתֵּן אֶת הַכְּנַעֲנִי וַיַּחֲרֵם אֶתְהֶם וְאֶת עָרֵיהֶם.

כמו הקרב הראשון של אברהם, כך גם הקרב הראשון של עם ישראל בארצו היה בעבור הצלת שבויים.

אליה וקוץ בה

בספרו "מדינת ישראל תעשה הכל" מגולל רונן ברגמן את מאבקה יוצא הדופן של מדינת ישראל להשבת חטופים ונעדרים מכל רחבי העולם. "מסע החיפוש הגדול ביותר בתולדות המין האנושי", כך הגדיר איש מוסד ותיק את המאמצים האדירים שהשקיעה קהילת המודיעין הישראלית בנושא.

זהו מאבק שאין לו אח ורע במדינות אחרות, ודי אם נציין את המסע בן אלפי הקילומטרים לשחרור חטופי אנטבה, היציאה למלחמת לבנון השנייה בעבור שני חטופים, או שחרורם של אלף מחבלים בעבור חייל ישראלי אחד. כמובן, אליה וקוץ בה; אויבינו מכירים בתכונה הזו שלנו ומנצלים אותה כדי לגבות מחירים פיזיים ונפשיים אדירים, באמצעות לקיחת חטופים ושבויים. גם אנחנו מאבדים לעיתים פרופורציות במהלכי שחרור שנזקם עולה עשרות מונים על תועלתם.

אינני מתכוון לנקוט עמדה ברורה בנושא הכה מורכב הזה, אלא רק להראות עד כמה הוא נטוע עמוק בדי־אן־איי היהודי, עד שהקרב העברי הראשון בתנ"ך כולו הוא למען שחרור חטופים ושבויים.

נתפלל לאזור גבורתנו כאברהם, ולהצליח בכך גם אנחנו במהרה.

נתנאל אלינסון הוא ראש מיזם תנ"ך ישראלי