בין האיגרות הידועות בספרי "איגרות הראי"ה" נכללות תשובותיו הראי"ה קוק לרב דובער מילשטיין (רד"מ), שבניו מרדו בדרך התורה בהשפעות המודרנה, האמנציפציה והתנועות האידיאולוגיות המהפכניות לפני כמאה שנה. במקום להרחיק את הילדים, כותב הרב קוק שיש להרעיף עליהם אהבה וקרבה. הוא כותב בביטחון שגישה זו תועיל כך שלפחות חלק מהילדים ישובו למוטב.
ואכן, בשנת תרע"א (1911) העיד הסופר אז"ר על אחד מהילדים שהגיע לארץ: "לימים בא בן אחד של אותו רב לארץ ישראל, ונכנס אל הראי"ה ואמר לו כי אביו הראה לו את מכתבי הראי"ה ופעל עליו פעולה כבירה מאד, עד שנשתנה לגמרי, והודה לו על זה מעומק לבו". עדות זו תמוהה, שכן ב־1913 רד"מ עוד מתאונן במכתבו לראי"ה קוק על מרידת ילדיו. לפנינו אפוא חידה: מיהו זה מבניו של רד"מ שאיגרותיו של הראי"ה קוק השפיעו עליו, ובכלל – מה עלה בגורל ילדיו?
מחקר שערכתי בנושא חשף שבניו של רד"מ הפכו למפורסמים יותר ממנו, אך משום שינוי האיות של שמותיהם ומחסור מצער בעיסוק במחקר בין־תחומי בעולם התורה, המידע לא "סונכרן" עד כה. להלן יובאו הממצאים, המלמדים על גורלם המרתק של הצאצאים.
הנוכרייה לא הועילה
הרב דובער מילשטיין (1855־1935) היה בעל עסקי עצים משגשגים בוורשה. הוא התמיד בלימודו, ובמיוחד בשינון משניות, אפילו תוך כדי עבודתו ביערות. לאחר 12 שנות נישואין נולדו לדובער ולמרים בנם הבכור חיים־זאב. לאחר כארבע שנים נולד שמואל (שמולקה), ולאחר מכן נולד נפתלי.
בצעירותם, הושפעו שמולקה ונפתלי מיהודים סוציאליסטים ופולנים־לאומיים. במיוחד דיברו אליהם הרעיונות של שוויון ליהודים ולאנושות כולה, ודרישת העצמאות הפולנית – ארץ שנשלטה במשך יותר ממאה שנה בידי רוסיה, גרמניה ואוסטריה. לימים הורחקו השניים מהישיבה והשקיעו מרצם בלימודים כלליים. ב־1905 אף לקחו חלק בניסיון המהפכה הכושל נגד הצאר הרוסי.
בשנת 1906 השתתף רד"מ בסיור יקר ונדיר באותם ימים בארץ הקודש. ביפו הוא נפגש לראשונה עם הראי"ה קוק במטרה להתייעץ עמו כיצד להתייחס לבנים ה"סוררים". פגישה זו הייתה הרקע להתכתבות שתבוא בהמשך בין האישים. בניגוד להוראת רבו, האדמו"ר מפוריסוב, להחרים את בניו – העדיף האב את הדרכת הרב קוק להתפייס איתם.
ב־1908 נעצרו שמולקה ונפתלי בעקבות פעילותם הלאומית לשחרור פולין. עורכי דינם סידרו את שחרורם בתנאי שיֵצאו מוורשה ומאזור שלטון הצאר הרוסי. עם מעברם לגליציה הפולנית ולאחר מכן לז'נבה, לצרפת ולבריסל הם השלימו את תואריהם, ושם פגשו לראשונה את המנהיג יוסף פילסודסקי ואת אנשי האינטליגנציה של מהפכתו. ההתרשמות ההדדית הייתה חזקה במיוחד. למרות התרחקות הבנים מבחינה רוחנית וגיאוגרפית, המשיך רד"מ בהדרכת הרב קוק לפרנסם בנדודיהם עד תום מלחמת העולם הראשונה.
משנת 1919 חזר נפתלי לפעילות יהודית. הוא כיהן כאיש ביצוע תחת איל־ההון היהודי פראנץ פיליפסון ועזר בהכוונת היהודים הרבים ממזרח אירופה שביקשו להגר לדרום אמריקה, קנדה וארץ ישראל. גם כעבור יותר מעשור הוא עזר לאחיו היהודים בארגון פיק"א, ואף תרם להם כסף לפחות במשך 25 שנה.
לאחר הכרזת העצמאות של פולין התחיל נפתלי, שנודע כ־Anatole Muhlstein, לשרת בצוות הדיפלומטי בבלגיה, ולימים היה סגן שגריר פולין בצרפת. הוא נחשב ליועץ מדיני מרכזי וסייע מאוד בקידום הקשרים בין פולין למדינות רבות. לדמותו הוקדש ערך ארוך באתר הרשמי של פולין, ואף נכתב עליו ספר ביוגרפי בשם "היהודי של פילסודסקי". לאחר נישואיו הראשונים לאינה יהודיה התחתן נפתלי בשנת 1932 בשנית והפעם ליהודייה מיוחסת – דיאנה, נינתו של ה"הנדיב הידוע" הברון אדמונד בנימין דה־רוטשילד. קשריו לרוטשילד חיזקו את מעמדו, והביאו לביתו אח"מים רבים ומשפיעים.
כצפוי, הצלחתו והשפעתו של אנטול גרמו לקנאה אצל חלק מהפולנים. בסופו של דבר, לאחר פטירת פטרונו פילסודסקי הורידוֹ שר החוץ לתפקיד "יועץ". לאחר כניעתה של צרפת לגרמניה בשנת 1940 ברח נפתלי לניו יורק עם משפחתו הרחבה. אכזבתו מלאומיותו הפולנית התבטאה בכך שהוציא אזרחות אמריקאית, ולאחר המלחמה חזר לפריס והוציא אזרחות צרפתית. שמולקה, הקרוי בשמו הפולני סטניסלב ("סטוך") מילצקי, התגורר בוורשה והתקדם בניהול הבנק הפולני. בעזרת נפתלי עבר לפאריס, אך בניגוד לאחיו הלה לא חש דחיפות לעזוב, וסמך במיוחד על נוכריותה של אשתו ועל שמו הפולני. לפי מקור אחד הוא התנצר. כל זאת לא הועיל לו לבסוף. שמולקה נעצר על ידי משטרת וישי ונרצח במחנות ההשמדה בשואה.
בן גוריון הציע את תיק החוץ
במשך שנות פעילותם של הבנים באירופה המצב במשפחת מילשטיין "התהפך". הרעה חמורה חלה במצב נכסיו של רד"מ, ובמקום שהעסקן האמיד יתמוך בבניו – בניו הרגישו מחויבות לכלכל את אביהם. הוא עלה לארץ ובשלב הראשון גר בביתו של הרב קוק, ולאחר מכן חי בצניעות בבתי ורשה. בין השנים תרפ"ד־תרפ"ה עלו גם בנו ר' חיים־זאב ומשפחתו, מהאגף הדתי והעני של בני רד"מ.
על אף השחיקה במטבע הפולני, שלחו הבנים, ובמיוחד הכלכלן סטוך מילצקי, כסף לפרנס את אביהם, אשתו השנייה ובני־ביתם. נפתלי אף ביקר את אביו בירושלים וקנה עבורו דירה גדולה בת שלושה חדרים. תמיכת הבנים נמשכה אפילו אחרי פטירת רד"מ בשנת 1935 כשנפתלי שלח 26 ליש"ט מדי חודש דרך פיק"א לאחיו חיים־זאב.
נפתלי מילשטיין לא חזר לדתו, אך מעולם לא הכחיש את יהדותו. הוא כתב רבות על אנטישמיות, חזה שרבבות יושמדו בפולין והתאונן שאינו מבין איך העולם שונא את היהודים, בעודו חייב לעמנו כל כך הרבה. לפי המשפחה נערך סדר פסח בביתם, ונפתלי היה היחיד שידע לקרוא עברית. לפי הביוגרף הפולני שלו, כאשר קמה מדינת ישראל הציע בן־גוריון לנפתלי את תיק שר החוץ, אך הוא סירב בטענה שהקב"ה לא ייעד את היהודים לגדל פרדסים. הוא גם התקשה להאמין שמדינת היהודים תשרוד מול כל אויביה. נפתלי נפטר 1957. בניגוד לנפתלי, שמולקה לא השאיר אחריו ילדים. רק בנו בכורו של הרד"מ, הרב חיים־זאב, נשאר נאמן לשמירת התורה והמצוות, עלה לארץ והקים שבט גדול של צאצאים שהמשיכו את דרכו.
אם כן, על מי מבין הבנים כתב הסופר אז"ר שבעת ביקורו בארץ הודה לראי"ה קוק על כך שאיגרותיו עשו עליו "פעולה כבירה מאוד עד שנשתנה לגמרי". לא מסתבר שמדובר בנפתלי או בשמולקה, לפי שאז היו בשיא פעילותם הסוציאליסטית־לאומית האתיאיסטית. נוסף על כך, גם לאחר דברי אז"ר הללו מצאנו שהרב קוק נזקק שוב לחזק את רד"מ באהבת בניו הסוררים שבוודאי לא "השתנו לגמרי".
שתי אפשרויות עומדות אפוא לפנינו. הראשונה – חיים־זאב, הבכור הדתי, הוא זה שביקר בארץ בשנת תר"ע ואף לו היו ספקות מבחינה דתית. אך לשתי ההשערות הללו אין כל זכר בזיכרונות רד"מ או אצל בני המשפחה. עוד קשה לתאר שהיה אומר על עצמו שהשתנה לגמרי, שהרי סוף סוף היה נאמן לדרך התורה. האפשרות השנייה היא שהסופר היצירתי אז"ר, שהעריץ את הרב קוק ואף שימש לו מעין "סוכן" שהנגיש את משנתו לחבריו הסופרים מהעלייה השנייה, המציא את הסיפור על אודות "הבן של אותו רב". בהחלט ייתכן שסופר ימציא סיפור המשרת את מגמותיו המוצהרות, ובמיוחד כשעדיו כה רחוקים (האיגרות תתפרסמנה רק כעבור 13 שנה, וגם אז בלי השם "מילשטיין" שנחשף רק כעבור 33 שנה).
בין כה ובין כה, חשיפת הרקע של בני רד"מ מעידה על גבולות סובלנותו של הראי"ה קוק. יחסו האוהב לאותם בנים איננו ביטוי רק לאהבת ישראל אלא גם לטקטיקה חכמה, שנועדה לשמור על קשר איתם ועם צאצאיהם. ועל כך כתב הראי"ה:
ואפילו אם חלילה יהיה המושפע כל כך גרוע עד שהוא בעצמו לא יזכה לשוב בתשובה, יפעול כח הגרעין הזה על טבע־נפשו ונפיק מיניה זרעא מעליא שישוב בתשובה, ויתקן גם כן את נפש אביו, כדין 'ברא מזכא אבא' (איגרת קפח).
