פרשת שופטים: החקירה כחלק מהליך פסיקת הדין

הציווי המקראי המרכזי ביותר הנוגע למערכת המשפטית מצוי בפתח פרשתנו (דברים טז, יח):

שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך…
ושפטו את העם משפט צדק.

במקרא נזכרים השוטרים, בדרך כלל, בסמיכות לבעלי תפקידים אחרים. השוטרים סייעו לנוגשים הממונים עליהם בפיקוח על עבודת המס של פרעה (שמות ה, ו ואילך; וראו במיוחד פסוק יד), הם עזרו בגיוס העם ובהכנתו לקרב (דברים כ, ה ואילך; יהושע א, י; ג, ב), וכן שימשו פקידים שסייעו לשופטים כפי שעולה מהפסוק למעלה וכן מדברים א, טו (השוו יהושע ח, לג; כג, ב; כד, א; דברי הימים א כג, ד; כו, כט).

דא עקא, בעוד שבשמות ה' וכן בדברים כ' ניתנת תמונה ברורה למדי על תפקידי השוטרים: פיקוח על עובדי כפייה, גיוס וסידור המערכה; לא כן המקראות המזכירים את השוטרים שפעלו ליד השופטים. מה היה עיסוקם של אלו?

עד שיראו ויבינו

כנראה שבתקופת המקרא היה השופט מעורב בחקירת העברה והעדים החל מהשלבים הראשוניים וכלה בפסיקת הדין. אלא שלשם כך היה נעזר בשוטרים בביצוע משימתו. הם היו כפופים לו והוא היה מפקח על מלאכת החקירה. רמז לכך ניתן למצוא בפסוקים המתארים את הדרישה והחקירה של העדים (דברים יט, יח־יט), שלא מוזכרים בהם השוטרים אלא השופטים בלבד.

מעורבותו העמוקה של השופט בכל פרטי חקירת האירוע באה לידי ביטוי אף בתיאורי שופט כל הארץ – הקב"ה. בתיאור מעשה דור הפלגה נאמר (בראשית יא, ה): "וירד ה' לראות את העיר ואת המגדל אשר בנו בני האדם". תיאור זה של שופט כל הארץ היורד ל"זירת הפשע" ובוחן את מכלול הדברים לפני שהוא מעניש את העבריינים לא בא, לפי תפיסת חז"ל, ללמד על הקב"ה בלבד – אלא על כלל הדיינים, המצווים ללמוד ממעשיו של הקב"ה. וכך מפרש רש"י שם על יסוד התנחומא: "לא הוצרך לכך, אלא בא ללמד לדיינים שלא ירשיעו עד שיראו ויבינו". תיאור דומה מצוי אף בנוגע להפיכת סדום (בראשית יח, כ־כא): "ויאמר ה' זעקת סדם ועמורה כי רבה וחטאתם כי כבדה מאוד, ארדה נא ואראה הכצעקתה הבאה אלי עשו כלה ואם לא אדעה". על הדיינים מוטלת אפוא חובה לראות, להבין ולחקור את העדים עצמם.

ושמא תחומי האחריות הנרחבים של השופט יכולים להסביר אף את תופעת ריבוי השופטים במקרא. בפרשת יתרו (שמות יח, כא) מציע יתרו למשה לבצע רפורמה מהפכנית במערכת המשפט: "ושמת עליהם שרי אלפים, שרי מאות, שרי חמישים ושרי עשרות – ושפטו את העם בכל עת". מדובר כאן על מספר מדהים ביותר של שופטים, ללא תקדים בשיטות משפט עתיקות וחדשות כאחד. כיצד ניתן להסביר מספר רב כל כך של שופטים?

כוח אדם גדול

ייתכן שפשר תופעה זו קשור לתפקידיו המרובים של השופט בתקופת המקרא, השונה מעמיתו המודרני. תפקידים מרובים, כמו חקירה, תשאול ופסיקת הדין, מבוצעים בתקופה המודרנית לא בידי גוף אחד (השופט) אלא בידי כמה גופים האמונים על שלטון החוק: משטרה, פרקליטות ובית המשפט. בימינו, מקובל ברוב מדינות העולם שהמשטרה היא חלק מהרשות המבצעת, ואף על פי כן היא נוטלת לעצמה פונקציות רבות הנוגעות אף לרשות השופטת. כך למשל גילוי עבריינים, הבאתם לדין וניהול החקירה היסודית לבירור העובדות והמניעים לפשע מבוצעים על ידי אגף החקירות במשטרה. לאור "תיק החקירה" מגבשת המשטרה המלצה האם להעמיד לדין את החשוד, ומעבירה את התיק לפרקליטות, אשר מגישה את "כתב האישום" לבית המשפט. בית המשפט מכריע את הדין לאור חומר הראיות שהובא לעיונו.

לעומת כל זאת, ממקורות המשפט העברי (החל במקרא, דרך ספרות חז"ל, וכלה בדברי הפוסקים) עולה כאמור שהשופט היה מעורב בכל שלבי חקירת העברה והעדים; ואילו השוטר היה כפוף לרשות השופטת, ושימש זרועה הביצועית של רשות זו, ולא היו לו סמכויות חקירה עצמאיות.

לפיכך, אין להתפלא על כך שבתקופת המקרא נזקקו למספר רב ביותר של שופטים, אשר ביצעו את כל הפעילות הענפה האמורה. אלא שכאמור, ייתכן מאוד כי השופטים לא היו מבצעים כל זאת באופן אישי, אלא שהיו נעזרים בכפופים להם – השוטרים. מכל מקום, מסתבר כי השוטרים לא פעלו כגוף עצמאי, כמקובל כיום, אלא שהשופטים היו מפקחים על פעולתם, ולכן הכתוב הדגיש והזכיר במקומות רבים את השופטים בלבד ללא ציון השוטרים.