מיד לאחר התוכחה שבפרשתנו, מקדים משה לכריתת הברית בין ה' ובין ישראל פסוקים שפרשנים רבים התקשו בהסברם (דברים כט, א־ג):
ויקרא משה את כל ישראל ויאמר אלהם אתם ראיתם את כל אשר עשה ה' לעיניכם בארץ מצרים לפרעה ולכל עבדיו ולכל ארצו. המסות הגדלת אשר ראו עיניך האתת והמפתים הגדלים ההם. ולא נתן ה' לכם לב לדעת ועיניים לראות ואזנים לשמע עד היום הזה.
שתי שאלות מתבקשות כאן: האחת היא פילוסופית, שכן פסוקים אלו נראים סותרים את עקרון הבחירה החופשית, כביכול א־לוהים מנע מישראל דעת ותבונה. השנייה נוגעת לפשט: מה קרה באותו יום שדווקא עליו נכתב "עד היום הזה"?
השלב השלישי והמתקדם
על השאלה הראשונה יש שענו שהדברים נאמרו כאן בתמיהה – "ולא נתן ה' לכם לב לדעת, ועינים לראות, ואזנים לשמוע עד היום הזה?". דהיינו, הפסוק מציג שאלה רטורית על כוחו של האדם לראות את הנפלאות שעשה ה'. ואולם, כבר כתבה נחמה ליבוביץ' שקשה להפוך משפט חיווי למשפט שאלה מבלי שיהיה אף סימן לשוני אשר יכריח אותנו לפרש כך. על כן היא עצמה הציעה: "ונראה שיש להבין דברי משה אלה כנאמרים באירוניה מרה ויחד עם זה מתוך צער עמוק על אשר הוא המוציאם ממצרים והמוליכם במדבר", ו"לא יכול היה לשנותם ועדיין נתונים הם בכל חולשתם האנושית, בכל תלונותיהם, נסיגותיהם וכישלונותיהם – ממרה ועד ערבות מואב". אלא שגם פירושה נראה דחוק לנוכח העובדה שדברי התוכחה של משה כלפי בני ישראל כבר הסתיימו בפרקים הקודמים וקשה לקבל שהוא מדבר כאן באירוניה בגנות ישראל.
ייתכן שפשר דבריו של משה כאן נעוץ בשאלה השנייה ששאלנו: מה פירוש "עד היום הזה"? ובכן, נראה ש"היום הזה" הוא היום שבו מדבר משה אל בני ישראל לפני כניסתם לארץ (הוא גם היום הנזכר בפתח הפרשה הבאה, "אתם ניצבים היום כלכם"). "ביום הזה" נמצאים ישראל בשלב השלישי והמתקדם בדרך עיצובם כעם, במעבר מההנהגה הניסית שבמדבר להנהגה הטבעית הנוהגת בארץ ישראל. את השלבים השונים מתאר משה בדבריו בהמשך (שם, ד־ח), כפי שנציג להלן.
בשלב הראשון דור המדבר חי בהנהגה ניסית. הוא היה סמוך על שולחנו של ה' שהאכילו מן המן, כמו שנאמר: "ואולך אתכם ארבעים שנה במדבר לא בלו שלמתיכם מעליכם ונעלך לא בלתה מעל רגלך. לחם לא אכלתם ויין ושכר לא שתיתם למען תדעו כי אני ה' א־לוהיכם". בשלב השני נתקלים בני ישראל לראשונה במלחמה בעבר הירדן המזרחי, כמו שנאמר: "ותבאו אל המקום הזה ויצא סיחן מלך חשבון ועוג מלך הבשן לקראתנו למלחמה ונכם. ונקח את ארצם ונתנה לנחלה לראובני ולגדי ולחצי שבט המנשי". השלב השלישי הוא השלב שבו נמצאים עם ישראל "ביום הזה", הוא השלב שלפני הכניסה לארץ ישראל, ובו הם מצווים על שמירת הברית, שנאמר "ושמרתם את דברי הברית הזאת ועשיתם אתם למען תשכילו את כל אשר תעשון".
לגלות את הנס
רק בשלב מתקדם זה, של מעבר מהנהגה ניסית להנהגה טבעית, נעזרים בני ישראל סוף סוף באותם כלים אמוניים שהיו מובנים מאליהם עד כה ועל כן הם לא היו מודעים לקיומם: לב לדעת ועיניים לראות ואוזניים לשמוע. אותם כלים היו מצויים בתוכם בכוח גם לפני "היום הזה", אך לוקח זמן עד שהם יוצאים אל הפועל, שהרי באמת "הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים".
ביראת שמים אין ניסים ואין קיצורי דרך. יש תהליכים חינוכיים מתמשכים. בעת הנדודים במדבר לא הייתה לבני ישראל פניות ולא היה להם לב רחב לקלוט את גודל הניסים והמאורעות שאירעו "עד היום הזה", ערב הכניסה לארץ ישראל, שהרי אין בעל הנס מכיר בניסו, והוא נזקק לזמן ולפרספקטיבה כדי לגלות זאת. את זאת מלמדם משה: כעת הם רוכשים את היכולת לשמוע ולראות, שכן כעת יש להם "לב לדעת".
מי שתיאר בבהירות תהליך חינוכי זה היה הרש"ר הירש:
על יסוד ההכרה הזאת של הלב, היה עליכם לראות את העולם ואת תופעותיו באור אמת ובעיניים אחרות: היה עליכם לפקוח עיניים כדי לשמוע את תורת האמת והחובה, ועל ידי כך כבר הייתם מוכשרים להתחיל בהגשמת ייעודכם כעם ה' בארץ ה'. אולם כל הניסיונות האלה שעברו עליכם ביציאת מצרים לא הספיקו לחנך אתכם. ה' עשה עמכם את כל אלה, ועדיין לא היה בהם כדי לתת לכם לב לדעת ועיניים לראות ואזניים לשמוע; והיה צורך להוסיף את כל הניסיונות שעברו עליכם מאז עד היום הזה.
אכן, רק בכניסה לארץ נושבת זוכים בני ישראל באותו לב. רק אז "נתן ה' לכם לב לדעת ועיניים לראות ואוזניים לשמע". ומהיום הזה נזקקים בני ישראל לכל מה שחונכו וספגו בצורה לא מודעת בשנות הנדודים במדבר, ואותם כלים אמוניים הם שיעמדו להם לעזר לנוכח האתגרים העומדים בפניהם בארץ ישראל.
פרופ' יובל סיני הוא נשיא מכללת אורות ישראל
