ערב חתונתו לפני כשבועיים עלה צעיר ששמו דניאל יהודה לראשונה להר הבית. בהזדמנות החגיגית הזו, על ההר, סיפר החתן לנוכחים על הקשר הממושך של משפחתו עם המקום הזה. אבי סבו, האדריכל יעקב יהודה, עלה ההרה כבר לפני 96 שנים, בזמן שנוכחותו של יהודי במקום הקדוש הייתה מחזה נדיר מאוד ולחלוטין לא מובן מאליו. הסבא נולד בשנת 1901 באוקראינה למשפחה משכילה ורחוקה מדת ומיהדות. בטרם חזרה בתשובה נתקל בספר "תבנית ההיכל", שכתב לפני 400 שנה יהודי מאמסטרדם שנשא שם כמעט זהה לשמו שלו: יעקב יהודה ליבאי. מכאן ואילך נמשך לנושא המקדש, וזאת אף שכאמור עדיין לא שמר מצוות. יהודה עלה ארצה ב־1922, ומיד המשיך ועלה לירושלים ולהר הבית, והגיע עד אבן השתייה שבכיפת הסלע.
בירושלים חזר בתשובה, ועל אף רקע אקדמי נרחב ולימודי אדריכלות אוניברסיטאיים, הוא למד בישיבה בשכונת מאה שערים. יום אחד הגיעה אמו גולדה לישיבה וחוללה מהומה רבה כשזעקה שבנה מוכרח לעזוב את הישיבה ולעבוד במקצועו כדי להביא פרנסה הביתה. ראש הישיבה הציע לשניים לבוא לדין תורה אצל הרב הראשי אברהם יצחק הכהן קוק. הרב קוק שמע בנחת את שני הצדדים ופסק לבסוף שהצדק עם שניהם. בתהליך גישור הכריע הרב קוק שיהודה ילמד ובמקביל יעבוד לפרנסתו כאדריכל. הרב ביקש ממושל העיר הבריטי רונאלד סטורס להעסיק את יעקב כאדריכל באגודה למען ירושלים שבראשה עמד. סטורס נעתר, ומכאן ואילך עסק יהודה במיפוי העיר העתיקה. במיוחד, איך לא, התעמק במחקרים ובמדידות של הר הבית.
בניגוד למקובל בעניין הרב קוק, המסורת של משפחת יהודה גורסת שהרב לא נבהל כלל כשהאדריכל סיפר לו על כך שעלה להר הבית ואף נכנס לכיפת הסלע – מקום קודש הקודשים. לפי עדות בנו של האדריכל, שאול, הרב קוק נישק את יהודה כששמע על כך, ואמר לו שהוא מקנא בו על שזכה להיכנס בשגגה לקודש הקודשים, מקום שככוהן הוא עצמו משתוקק להגיע אליו.
היחסים בין הרב לתלמיד הלכו והתהדקו, והרב קוק אף סמך לרבנות את האדריכל. בעבודה אקדמית בעניין שמגיש בימים אלו דניאל יהודה – נינו של יעקב יהודה, עליה מבוססת כתבה זו – משער הנין שהרב חתר להקמת המקדש בפועל וראה באדריכל את מי שיביא את החזון לפסים מעשיים.
בשנת 1932 איתר הרב קוק יהודי אמריקני אמיד ששמו ישראל רוקח, שהסכים לתמוך במחקר של יהודה. חוזה מפורט נרקם בין השלושה – רוקח, הרב קוק ויהודה – ובמסגרתו התחייב יהודה ללמוד באופן יסודי, במשך כמה שעות בכל יום, את המקורות הקשורים במשכן ובמקדש, ולבנות דגמים של המשכן ושל בתי המקדש הראשון, השני והשלישי, וזאת לאורך תקופה בת שש שנים. הרב קוק והרב איסר זלמן מלצר, מבכירי רבני ירושלים בעת ההיא, אף ניאותו להעביר ליהודה את התשלום שיגיע מרוקח. הוא מצידו התחייב למסור דין וחשבון על מחקריו אחת לחצי שנה לרב יחיאל מיכל חרל"פ, בנו של בכיר תלמידי הרב קוק הרב יעקב משה חרל"פ, ששהה באותה עת בניו־יורק בסמיכות לרוקח.
כחלק מהעמידה במטלות החוזה, בשנת 1934 הציג האדריכל דגם של המשכן ביריד המזרח בתל־אביב, אחד הלהיטים הגדולים של היישוב היהודי המתחדש בארץ באותם זמנים. המשורר חיים נחמן ביאליק בכבודו ובעצמו ביקר בתערוכה, שהתקיימה זמן קצר לפני מותו, והתרשם עמוקות מדגם המשכן. הוא כתב מכתב נרגש ליהודה, ובו המליץ לכל מוסד חינוך להזמין עותק מהדגם והביע תקווה שהאדריכל יבנה דגמים נוספים.
בשנים הבאות נסע יהודה לאירופה כדי להתעמק בנושא המקדש במסגרת התחייבותו לרוקח ולרב קוק (שהלך לעולמו ב־1935, אולם ההסכם הוסיף להתקיים). הוא חקר את הנושא בכתבי הגניזה הקהירית, בגנזי הוותיקן, במוזיאונים של רומא, בלובר בפריז ובספרייה האוניברסיטאית בז'נבה. ב־1936 שב לירושלים, ובמשך שנתיים בנה דגם עצום של המקדש, בגודל שלושה מטרים על שלושה מטרים ובמשקל של יותר מטון. עם הדגם הוא נסע לניו־יורק בשנת 1939, והציב אותו בביתן הארץ־ישראלי ביריד העולמי.
הרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג, סבו של יו"ר הסוכנות הנוכחי ומי שהחליף את הרב קוק אחרי פטירתו בתפקיד הרב הראשי לארץ ישראל, כתב על דגם המקדש של יהודה שהוא "יצירת מופת אמיתית" שמשלבת את המקורות הקדומים עם המחקר המודרני ועם הארכיאולוגיה.
גם יצחק בן־צבי, לימים הנשיא השני, שיגר מכתב נלהב להסתדרות הציונית בארה"ב והמליץ על הצבת הדגם בביתן בניו־יורק: "ראיתי את תבנית המקדש שהקים האדריכל יעקב יהודה ונתרשמתי רושם עמוק. האיש כבר הראה זאת בתערוכת תבנית המשכן, שיצאו לה מוניטין בעולם ושביאליק ז"ל דיבר עליה בהתפעלות עצומה. ואולם תבנית המקדש עולה על כל מה שנעשה בשטח זה עד היום. מובטחני שכל יהודי שיראה את התבנית בתערוכה, יתעוררו בו זיכרונות עברנו הגדול, ימי היות עיר הא־לוהים על תילה והמקדש על מכונו, ויתקשר קשר אמיץ במפעל בנייננו ובכל תקוותינו".
אורח הכבוד בטקס הפתיחה של הביתן בניו־יורק היה לא אחר מאלברט איינשטיין. "פה אנו רואים את התבנית של בניין המשקף את הבית הלאומי בארץ ישראל", אמר אז איינשטיין בהתייחס לדגם של יהודה. את הביתן הארץ־ישראלי פקדו באותה שנה 2.5 מיליוני מבקרים, וחזו בדגם המקדש שהוצב במרכזו. גם המגזין "לייף" הקדיש באותה שנה כתבה מקיפה לאדריכל "הפלשתיני" המבטיח, והתעמק בדגם ובמשמעותו.
עקב פרוץ מלחמת העולם השנייה נאלץ האדריכל לנטוש את ניו־יורק בחופזה ולשוב ארצה ללא הדגם, שהוזנח עם השנים ולבסוף נעלם. למרות זאת, הדגם שבנה יהודה הותיר רושם גדול על רבים, ובין השאר גם על פרופ' מיכאל אבי־יונה, שבנה לימים במלון הולילנד בירושלים את הדגם המוכר של ירושלים מימי הבית השני – ובמרכזו המקדש. כאשר בנה אבי־יונה את השחזור הוא נעזר בתצלומים שנותרו מהדגם שהציב האדריכל יעקב יהודה בניו־יורק, ואף עמד בקשר בעניין עם האדריכל עצמו. הדגם של אבי־יונה מוצב כיום במוזיאון ישראל.
דגם המקדש שבנה יהודה אמנם נעלם, כאמור, אבל הוא עצמו הוסיף להקדיש גם את עשרות השנים הבאות, עד לפטירתו בשנת 1986, לחקר המקדש ומבניו. אפילו מצבתו עוצבה בהשראת שרטוט צורת המזבח שנותר על שולחן עבודתו כשהלך לעולמו. "כל חייו מקדש", נכתב עליה.
