פתאום קם רב עיר בבוקר ומגלה שמשרתו נחתכה ב־50 אחוז בידי פוליטיקאים מהרשות שבה הוא מועסק. הוא מנסה לברר כיצד זה התאפשר, ומגלה "קומבינה" של משרד המשפטים ומשרד הדתות שקיבלה את אישור בג"ץ. מהי ההשלכה של הצעד הזה על העצמאות המקצועית שלו? כיצד הוא משפיע על מערכת היחסים בין הרבנים שמשרתם טרם קוצצה לראשי הרשויות והמועצות הדתיות?
"מקרים רעים יוצרים חוק רע" (Bad cases make bad law), אמר השופט האמריקני אוליבר הולמס. זה בדיוק מה שקרה בראש־פינה וביסוד־המעלה לפני כעשור: ראש־פינה היא מושבה קטנה של כאלף בתי אב, חילונית ברובה. הרב המקומי כיהן עשרות שנים בתפקיד, וגובה משכורתו הגיע לרמה דומה לזו של ראש המועצה – עלות שכר שנתית של כחצי מיליון שקלים. יסוד־המעלה התמודדה עם בעיה דומה. שתי המועצות טענו שאין שום יחס בין עלות השכר ובין היקף העבודה הנדרשת בפועל מן הרבנים ברשויות הקטנות, שכן היקף פעילותו הפורמלית של הרב – הנפקת תעודות הכשרות, תעודות הנישואין וביצוע טקסי הקבורה – דליל מאוד. את יתר שירותי הדת – מקווה, עירוב וניהול בתי הכנסת – עושה המועצה הדתית ולא הרב.
שתי הרשויות עתרו יחד לבג"ץ בדרישה כפולה. הראשונה לעתיד: להעניק לרשויות המקומיות שיקול דעת בשאלה אם בכלל למנות רב עיר, ואם יחליטו למנות – לאפשר להן לקבוע באיזה היקף משרה הוא יועסק. השנייה למפרע: לאפשר להן לפטר את הרבנים שהם מעסיקים או לחלופין לקצץ את משרתם. הם לא דמיינו שהעתירה תשנה דרמטית את מצבם של עשרות רבני עיר אחרים, גם במקומות שבהם הבעיה הנקודתית של ראש־פינה ויסוד־המעלה אינה קיימת.
תוך כדי הדיון בתיק התרחש אירוע מפתח שעתיד לשנות את הסיפור כולו. מרכז השלטון המקומי עתר לבג"ץ נגד 'תקנות שירותי הדת היהודיים (מינוי רבני עיר)'. הוא טען שהן נוסחו בלי להתייעץ איתו, ודרש לשנותן. המשרד לשירותי דת נלחץ והגיע להסכמה שעל פיה היקף המשרה של רב ביישובים קטנים ייקבע בשיח בין השר לשירותי דת למועצת הרשות המקומית. במקרה שהללו לא הגיעו להסכמה, ברירת המחדל תהיה 50 אחוז משרה בלבד. צריך לומר: בהחלטה הזו היה היגיון, שכן במועצות קטנטנות אכן אין הרבה עבודה בתחום שירותי הדת. הרב יכול לכהן בחצי משרה, ולהשלים את פרנסתו כראש ישיבה או מכינה.
ואולם המשרד לשירותי דת לא צפה שהשינוי הזה יוביל למפולת שלגים בבית המשפט העליון. השלב הראשון התרחש בבג"ץ ראש־פינה שהוזכר לעיל. בית המשפט דחה אמנם את העתירה הספציפית, מאחר שהמועצה הגיעה לפשרה עם הרב שלפיה הוא ימשיך בתפקידו עד סמוך לגיל הפרישה, אולם השופטות דורית ביניש ועדנה ארבל התבססו על שינוי התקנה וקיבעו בפסק דינן כמה החלטות תקדימיות: הראשונה, שעצם מינוי רב לרשות מקומית הוא רשות, והמועצה יכולה למנות או שלא למנות בהתאם לשיקול דעתה. השנייה, המועצה המקומית יכולה לקבוע בעצמה את היקף העסקתו של הרב. בדעת המיעוט כתב השופט מלצר שמינוי רב הוא חובה של כל רשות כלפי תושביה, ושקציבת המשרה חייבת להתבצע בהסכמה בין הרשות המקומית למועצה הדתית.
רבע רב
השלב הבא התרחש בסכסוך משפטי בין המועצה הדתית בשלומי לרב העיר משה אלחרר, המכהן בתפקידו מאז 1998. כחמש שנים לאחר כניסתו לתפקיד קיבל הרב אלחרר מכתב מהמועצה הדתית, שבו נאמר כי המועצה מצויה בקשיים תקציביים ואיננה מסוגלת לשלם את משכורתו, ועל כן החליטה בישיבתה לקצץ את משרתו בחצי. התיק התגלגל עד לבית הדין הארצי לעבודה. ראש המועצה הדתית הציג פרוטוקול דיון מישיבה שבה התקבלה לכאורה ההחלטה, אולם הרב טען שהישיבה לא התקיימה וכי הפרוטוקול מזויף. בית הדין קבע שהרב לא הצליח להוכיח את זיוף הפרוטוקול, אולם החלק החשוב בפסק הדין הגיע בהמשך.
הטענה המרכזית של המועצה הדתית הייתה שבג"ץ ראש־פינה מאפשר לה לא רק להימנע ממינוי רב או לפרסם מכרז למשרת רבנות חלקית, אלא גם לקצץ במשרתו של רב מכהן. הרב אלחרר טען מנגד שקביעות השופטות היו בהערות אגב ולא בהכרעה המרכזית, והכלל הוא שפסיקות בג"ץ מהוות תקדים רק בליבת פסק הדין. עוד טען ששופטי בג"ץ התירו למועצה המקומית להחליט מראש על היקף המשרה של הרב ולפרסם מכרז תואם, אולם אין באפשרותה לחתוך כהונה של רב מכהן.
טענתו המרכזית הייתה ההסתמכות. הליך בחירת רב עיר הוא ארוך ומייגע; הוא כרוך במשא ומתן פוליטי ארוך בין גורמים פוליטיים ורבניים, וכל מועמד עובר מסלול ייסורים עד לזכייה במשרה הרמה. לא ייתכן, טען הרב אלחרר, שלאחר שהרב קבע את משכנו בעיר והשקיע בה את מרכז חייו ופעילותו, תחליט יום אחד הרשות לקצץ במשרתו. אפילו לעובדי מועצה זוטרים יש הסכמים קיבוציים המגנים עליהם מפני קיצוץ שרירותי במשרתם. בשורה התחתונה, בית הדין הארצי פסק אמנם לרב אלחרר פיצויים, אולם דחה את טענותיו העקרוניות. השופטת רונית רוזנפלד קבעה שהמועצה הדתית רשאית לקצץ את כהונתו של הרב.
שני התקדימים הללו פתחו תיבת פנדורה. בתחילת החודש נבחר הרב אליהו בר־שלום לתפקיד רב העיר בת־ים בהיקף משרה של 50 אחוז בלבד. בת־ים איננה עיירה נידחת בפריפריה שאיננה מסוגלת לממן משרת רב ראשי. הגדילה לעשות העיר חדרה, שהודיעה כי רב העיר החדש יועסק בהיקף משרה של 20 אחוז בלבד. הבחירות היו אמורות להיערך בשבוע שעבר, אולם נדחו בהנחיית היועץ המשפטי לממשלה. אוריה אלקיים דיווח בחדשות 'כאן 11' שהדחייה התרחשה לאחר שיועמ"ש המשרד לשירותי דת, ישראל פת, הגיש תלונה למשטרה על מועמד מפלגת ש"ס הרב ישראל מאיר ביטון, בטענה שהציע סכום כסף כדי להביא לרצח בכיר בעירייה. בתגובה אמר הרב כי מקור התלונה במתלונן סדרתי שפוטר ממשרתו אצלו לפני כעשור, וכל מטרתו היא שיבוש ההליך הדמוקרטי של בחירת רב העיר חדרה. "מובן שאין אפילו צורך לומר, כי האירוע כלל לא התרחש והרב העלה חיוך על שפתיו כששמע על בקשת התגובה", אמרו בלשכת הרב.
התפתחות משפטית נוספת הייתה בפרשת הרב יגאל קמינצקי. הרב כיהן במשך עשרים שנה כרב גוש קטיף, ולאחר הגירוש קיבל משרה מצומצמת כרב קהילה ביישוב ניצן. הרב קמינצקי הגיש תביעה נגד המדינה לבית הדין הארצי לעבודה בטענה שההתנתקות פגעה בזכויותיו, שכן אלמלא הגירוש היה זכאי להמשיך לכהן כרב עיר עד לגיל פרישה.
תשובת המדינה כללה כמה טענות, ובהן אחת מעניינת: "המערער לא מונה כעובד מדינה. מעסיקתו הייתה המועצה הדתית ושכרו שולם בידיה… סיום כהונתו התחייב עם יישומה של תוכנית ההתנתקות, שכן המועצה הדתית פונתה כולה ולמעשה חדלה להתקיים". בפסק הדין שהתקבל לאחרונה דחה בית הדין הארצי לעבודה את טענות הרב קמיצנקי וקיבל את עמדת המדינה. המשמעות הנגזרת ברורה: מבחינת המדינה, המועצה הדתית שולטת שליטה מלאה ברב.
חוששים לדבר
הרב אלחרר משלומי החליט לצאת למאבק. בשיחה עמנו הוא מספר שהראשון שהתעורר לעסוק בעניין היה יו"ר 'ארגון רבני ישראל', רבה של עתלית הרב שמעון אלמליח, אלא שעתלית הייתה מועצה מקומית עצמאית שאוחדה עם המועצה האזורית חוף־הכרמל. הרב אלמליח המשיך לקבל משכורת של רב עיר, אף שעתלית הפכה ליישוב נוסף מיישובי חוף־הכרמל. הוא הבין שאם יפעל או ידבר, הוא יינזק מיד. מחליפו בתפקיד היה הרב דוד אוחיון מאלפי־מנשה. גם הוא חושש למטה לחמו. היישוב שבו הוא מכהן מוגדר יישוב קטן, כזה שיכול לקצץ את המשרה שלו לחצי. יש כמה עשרות רבנים במצבם שמשרתם עלולה להיחתך בכל יום, אומר הרב אלחרר, ולכן הם ירדו למחתרת.
המועצה הדתית שלך טענה שאין לה כסף לממן את המשכורת שלך, ושזה בא על חשבון מחויבויות אחרות שלה לקהילה. אולי הקיצוץ מוצדק?
הרב אלחרר: "הסיפור הוא לא כסף, כי האחריות על משכורת הרב מתחלקת בין המשרד לשירותי דת לרשות המקומית. במקומות גדולים רוב הנטל נופל על הרשות המקומית, ובקטנים רוב הנטל על המשרד, והכסף הוא בבסיס התקציב שלו. 75 אחוז משכרי הגיעו מהמשרד ולא מהרשות".
אז מה הסיפור?
"הסיפור הוא שליטה פוליטית. אני מאמין שלמשרד המשפטים יש אינטרס להגיע לשליטה מלאה ברבנות ולהעמיד את הרבנים בתלות מוחלטת בפוליטיקאים ובפקידים, שלא יוכלו להיאבק על המדיניות ההלכתית שלהם. אני רוצה שתבין את הבעיה. ראש המועצה הדתית הוא גורם פוליטי, ורב העיר לא יכול להיות כפוף לו. תאר לך שראש המועצה רוצה למנות מישהו כמשגיח, או מבקש להעניק כשרות לעסק שמקורב לו, אבל זה לא עומד בקריטריונים של הרב. הוא יכול להגיד לרב: אם לא תעשה מה שאני אומר, אחתוך לך מהמשכורת. אין לו שום בעיה להציג את הדברים כאילו יש בעיה אובייקטיבית בתקציב. מספיק שהוא יביא אמן לאירוע ב־20 אלף שקל, והוא מחסל את התקציב. המכון הישראלי לדמוקרטיה חקר וגילה שיש כמות עצומה של משרות ללא תקנים במועצות הדתיות. במילים של מחבר הדו"ח: 'המועצות הפכו למכונת ג'ובים למקורבים'. ואיזו מפלגה שולטת בהן? אני מניח שכולם יודעים".
אתה טוען שהם מתנהלים בצורה בעייתית?
"אספר לך סיפור שהתרחש באחד היישובים בצפון. כידוע, הרב ממונה על העירוב. פעם הוא בדק את העירוב, והוציא בקשה לתיקון קטן של כמה עמודים. להערכתו העבודה הייתה אמורה לעלות 2,000 שקל. במקרה, מכיוון שהפקס נמצא אצלו במשרד, הוא ראה דרישת תשלום של גורם מהמועצה הדתית על 100 אלף שקל. הבעיה היא שאין פיקוח על הדברים האלה. במרכז שלומי עומד מבנה נטוש שהיה שייך פעם לכנסייה היוונית־אורתודוקסית. בעיר עצמה אין אזרח יווני־אורתודוקסי אחד, אבל הם רצו לשפץ את המבנה ולעשות בו 'פעילות קהילתית', שזה שם מכובס למיסיון. כשהתחלתי לפעול נגד זה, קיבלתי איומים מגורמים שונים. קיים חשד שגורם המקורב להנהלת המועצה נהנה כלכלית מהפעלת הכנסייה. עכשיו תחשוב איך יגיב רב שאומרים לו 'או שתסתום את הפה או שנחתוך לך חצי מהמשכורת'. האם הוא יוכל לתפקד? במקרה הזה הצילה אותי עו"ד דפנה איתן מהמועצה הדתית, שהייתה היועמ"שית של תנועת אומ"ץ. היא חקרה והוכיחה שהפעילות המיסיונרית אינה חוקית".
"אני חסיד גדול של הרב עוזיאל והרב משאש שהיו גדולים בתורה וגם ציונים ובעלי גישה הלכתית ורוחנית מאירת פנים בכל תחומי התורה והלאומיות העומדים היום על הפרק. זו הייתה גישתם של כל חכמי ספרד לדורותיהם. אבל תנועת ש"ס השולטת היום במועצות הדתיות, מתנגדת לכל רפורמה ורוצה לקדם אג'נדה חדשה ואינה מתביישת לומר שהם יילחמו מלחמת חורמה במי שלא יישר איתם קו. אם אתה לא אומר פעמיים ביום שהרב עובדיה הוא האלוקים, הם יילחמו בך. רבנים כמוני שרוצים לקדם את הנושא יחשבו פעמיים, כי המועצה הדתית מחזיקה אותם קצר. במצב הנוכחי הפוליטיקאים הם שיקבעו מי יהיו המשגיחים, מי תהיינה הבלניות, מי יתגייר ומי לא".
הם יכולים לטעון שאתה מועסק בחצי משרה, ויכול לעבוד בעבודות נוספות בחצי השני.
"זה מה שהם טוענים, אבל זה תלוש לגמרי מהמציאות. כרב עיר אני יכול להגיד לא לזוג שרוצה שאחתן אותו? אני יכול לא להגיע להלוויה, לא להעביר שיעורים בשבת או לא לפקח על הכשרות של כל העסקים בתחום שלי? אם מגיע זוג עם בעיית שלום בית ביום שלישי, מה אגיד להם – היום אני לא עובד? אני מקדם תפיסה ציונית־דתית, ואפשר לצפות שבממשלה שחברים בה בנט ושקד דברים יתנהלו אחרת, אבל לצערי הבית היהודי לא מתעניין בכלל בענייני הדת".
בתגובה לפסק הדין, פרופ' אביעד הכהן שמייצג את הרב אלחרר כתב לשר לשירותי דת דוד אזולאי כי: "ברוב המקרים כהונתו של רב העיר מחייבת אותו להתמודד בבחירות, לעקור עם כל בני משפחתו ליישוב חדש, להעתיק את מקום חינוכם של בניו ומקום עבודתה של אשתו. והנה לנוכח פסק דין ראש־פינה, בלי הודעה מוקדמת, עשוי רב עיר לגלות מהיום להיום שמשרתו ופרנסתו קוצצו בחצי בהליך שרירותי. משרתו ולא עבודתו, שכן גם חצי רב עיר שמכהן בחצי משרה ימשיך להרביץ תורה בלילות ובימים, להשיב לפונים אליו בכל שעות היממה, לפקח על מערכת הכשרות, לדאוג לתקנת העירוב, להשיא זוגות ולהיות אוזן קשבת".
"זו זילות עמוקה של הרבנות", אומר גורם ברבנות, "בכל עירייה יש רשימה של בעלי תפקידים שאי אפשר להעסיק בחצי משרה, והרב הפך לגורם בתחתית שרשרת המזון. פסקי בג"ץ יצרו מציאות עגומה. המשרד לשירותי דת לא דמיין שזה מה שיקרה כתוצאה מהסכמתו לשינוי התקנות".
