"בדקו גם אתם אם בבית הספר או בגן של ילדיכם אמורות לפעול בשנת הלימודים הקרובה עמותות דתיות, גרעינים תורניים, בנות שירות לאומי הקשורות לארגון ורבני חב"ד. חשוב שתדעו: הורים חזקים הפועלים באופן מאורגן יכולים לפעול להוצאת ארגונים דתיים מבתי הספר, והשבת המנדט על החינוך הערכי למורים". כך נפתח אחד הסטטוסים של ארגון 'הפורום החילוני' לקראת שנת הלימודים החדשה. אחרי שנה מוצלחת למדי, שבה הצליחו פעילי הפורום בערים השונות להוציא בנות שירות לאומי ועמותות המזוהות עם הציבור הדתי־לאומי ועם חב"ד מבתי הספר הממלכתיים, פועלים אנשי הארגון החילוני הרדיקלי למטרה הבאה: ועדי ההורים בבתי הספר.
מאחורי ההתמקדות של 'הפורום החילוני' בוועדי ההורים בבתי הספר עומדת ההבנה, שאופיו של בית הספר יכול להיקבע בידי מספר קטן של הורים דומיננטיים. היחס למסורת וליהדות שונה ממשפחה למשפחה, וכדי להצליח לכוון את בית הספר ליעד מסוים, הצעד הראשון צריך להיות מעורבות בוועדי ההורים במוסדות הלימוד ובגנים.
אלא שלא כל ההורים בבתי הספר הממלכתיים תומכים בגישת הפורום החילוני ובמטרותיו. בתי הספר הממלכתיים משלבים ציבור חילוני מגוון, חלקו מסורתי, חלקו גם שומר מצוות; הוצאת תכנים יהודיים וגם דתיים ממערכת החינוך הממלכתית, גורמת להורים חילונים רבים לקבול על השינויים המהירים שעוברים בתי הספר של ילדיהם.
אמיר צירין, תושב גדרה, הוא אב לשלושה ילדים הלומדים בבתי הספר הממלכתיים. הוא חילוני, חבר בוועדי ההורים במוסדות החינוך של ילדיו, ולטענתו קבוצה של הורים בעלי תפיסות עולם חילוניות מכתיבה את הטון בבית הספר. "לוועד ההורים אצלנו נכנסה קבוצה של הורים שרואה כל מה שקשור ליהדות בצורה מאוד קיצונית", הוא אומר. "לדעתי הם מסתכלים על הדברים בצורה פנאטית. כל נושא שיש לו קשר לדת יוצר התנגדויות, ואלה דברים שלא היו בעבר".
כשבתו הגדולה למדה בכיתה ב' נערך בבית ספרה "טקס קבלת התורה" – אירוע חגיגי שמסמל את תחילת לימוד החומש, ובמהלכו הילדים מקבלים חומשים בבתי הכנסת. "ארגנו אירוע שכבתי מאוד מרשים. גבינו יותר כסף, הזמנו מפעיל. האירוע נקבע ליום שישי והיו בו טקסים, שירה, ריקודים והמון שמחה. הילדים התוודעו למורשת היהודית שלהם בצורה מאוד חווייתית ושמחה".
אחר כך, כשבנו השני הגיע לכיתה ב', קמה קבוצה בוועד ההורים וטענה שמדובר בכפייה דתית ובהדתה. "פתאום נתקלתי בהורים מהוועד שהתנגדו להוציא כסף על האירוע הזה. מבחינתם, שבית הספר יארגן משהו קטן וגמרנו. זה לא אירוע שצריך לחוות אותו. הופתעתי כי זו התנגדות שלא הייתה אף פעם. זה היה מאוד מוזר כי היו כיתות שכן רצו לקיים את כל החגיגה, ורק הכיתה שלנו לא. אחרי הרבה מאוד קשיים הביאו איזה נגן קלרינט, ואפילו עוגה לא הביאו. אני נאלצתי לעטוף את החומשים בעצמי, וכשנסענו לשם לארגן את האירוע מגיע אחד ההורים ואומר לי 'מה אנחנו צריכים את זה? זו כפייה דתית. עוד מעט יתחילו לנשק פה מזוזות'. אמרתי לו 'מה קרה, אנחנו במדינה יהודית'. הוא רק התעצבן עוד יותר".
הסיפור לא נגמר בוויכוחים על אירוע קבלת התורה. החיכוכים, אומר צירין, הולכים ומתחדדים בכל סוגיה שיש בה אלמנט מסורתי או דתי. "בשנים האחרונות ביטלו למעשה את הפעילות בל"ג בעומר. באופן רשמי אומרים שזה בגלל איכות הסביבה או שזה מסוכן, אבל המתנגדים הראשיים הם ההורים, לא בית הספר. לדעתי זה נובע גם מהעובדה שמדובר באירוע הקשור למסורת היהודית, כי כשדיברתי עם כמה מהם אמרו לי 'למה זה אירוע חשוב בכלל?' בכל מקרה, בבית הספר אמרו לנו שחבל לבטל אירוע כזה שמגבש את הכיתה, ובמקום זה יהפוך לאירוע מפלג בין הילדים. התלמידים רוצים, המורים רוצים, יש רק הורים שמסיבות שונות ל"ג בעומר לא מתאים להם".
אבל הטענה של אותם הורים, אני מניח, היא שמדובר בבית ספר ממלכתי ושאם אתה רוצה שילדיך ישתתפו באירועים דתיים או שילמדו על היהדות ועל הדת היהודית, בשביל זה יש ממ"ד.
"אני אינני דתי אבל נולדתי יהודי. ואני גאה ביהדות שלי, ומותר לי להתגאות במורשת התרבותית וההיסטורית והדתית של העם שלי וגם להעביר את זה לילדיי. אני רוצה שהילדים שלי, למרות שאנחנו לא דתיים, ידעו מה זה חומש ובית כנסת ומהי מורשת של אלפי שנים. משם אנחנו באים, אלו החגים שלנו והמסורות שלנו והמאכלים שלנו. זה אנחנו. אני לא חושש או מפחד מזה, ודאי לא מביקור בבית כנסת. אבל אני כן חושב שצריך למצוא פתרונות מאוזנים בלי כפייה על אחד הצדדים".
"מתייגים אותנו כמשיחיים"
צירין הצטרף לאחרונה לקבוצה של הורים לא דתיים שהחלו לפעול עם ארגון 'הפורום הציבורי לישראל יהודית ודמוקרטית' כדי להתמודד עם בתי ספר שמאמצים את אג'נדת הפורום החילוני. כך גם רועי מקריית־אונו, שלחם השנה נגד הורים שלחצו להוציא את בנות השירות הדתיות־לאומיות מבית הספר של ילדיו.
"בבית הספר של הבן שלי נמצאות בנות נפלאות של עמותה מהשירות הלאומי", הוא מסביר. "הן עושות הצגות בכל חג, עושות פעילויות עם הילדים, עוזרות להם בשיעורי הבית. הן עזרו מאוד לילדים שלי בבית הספר מכל הבחינות. בעקבות כל ענייני ההדתה הוציאו אותן כמעט מכל בתי הספר בקריית־אונו. מצאו באתר של העמותה הזאת משפט שאומר 'החזון שלנו הוא להשריש יהדות'. גילו קשר כלשהו בין מפעילי העמותה לבית היהודי, ובזה נגמר הסיפור. התחיל מכבש לחצים שיוציאו אותן מבית הספר כי אוטוטו כל הילדים חוזרים בתשובה. הנהגת ההורים לחצה להוציא אותן, המפקחת יישרה קו, ורק אני שאלתי: האם בכל השנים שבנות השירות נמצאות אצלנו בבית הספר אפשר למצוא ילד אחד שחזר בתשובה, ביקש לבדוק מזוזות, או ילדה שכעסה על אימא שלה שלא לבושה בצניעות? כולם אמרו לי – לא. אמרתי להם שאם כך אני לא מבין מה הפחד הגדול שלכם".
אז הבנות יצאו או לא?
"הגענו לפשרה: הבנות יישארו בבית הספר אבל לא ילמדו שום תוכן. כל תוכן שקשור ליהדות יועבר על ידי המורה והן יעשו פעילויות שגרתיות של עזרה בשיעורים וליווי תלמידים. כך הן לא יפזרו או ידביקו תלמידים בדבר הזה שנקרא יהדות".
זה מכעיס אותך.
"מאוד. היהדות קרובה לליבי, ואני שמח שיש לימודי יהדות בבית הספר של הילדים שלי. אני שמח שהילדים שלי יוכלו לראות הצגה לחג מבנות השירות הלאומי. אבל יש זרם בתוכנו ששם לו למטרה, ואני אומר דברים קצת חריפים אבל זו המציאות, לקעקע את הזהות היהודית שלנו, ולהעלים אותה. זה מטריד אותי מאוד כי יש כאן דפוס פעולה של אנשים שמצטרפים לוועדי הורים בכל בתי הספר, הופכים להיות חלק מהנהגת ההורים ומשם משפיעים על בתי הספר ועל מקבלי ההחלטות. וכשהם קרובים למנהלת או למנהל – לא נשארות לו יותר מדי ברירות כי זה מכבש לחצים".
מכבש לחצים?
"זה מתחיל עם בנות השירות – לחץ מאסיבי על הנהלת בית הספר ועל המנהלת להוציא את הבנות. אחר כך רצו לבטל את 'טקס קבלת התורה'. גם על זה נלחמתי, אבל עוד שנה־שנתיים מה שקרה בגבעתיים יקרה גם אצלנו (עמותות דתיות־לאומיות הוצאו ברבים מבתי הספר, י"פ). יותר ויותר בתי ספר יאמצו אג'נדות חילוניות ומי שיתנגד יתויג כמשיחי והזוי".
רועי לא מוכן לפרסם את שמו המלא. הסיבה לכך היא החשש מהתיוגים והצגתו כעושה־צרות, מה שעלול לפגוע במשלח ידו. לדבריו, השיח נהיה קיצוני מאוד. "אחד האירועים שהצחיקו והכעיסו אותי גם יחד היה פוסט שכתבה אחת האימהות אצלנו אחרי שנודע לה שתלמידי בית הספר למדו על השופר. הציגו לילדים שופר, אחד הילדים שאל מה העניין בשופר והמורה אמרה שהשופר מחבר בינינו לבין א־לוהים. התלמיד שאל מה זה א־לוהים והמורה ענתה – א־לוהים הוא האבא של כולנו. אותה אימא העלתה פוסט זועם ובו שאלה את ההורים האם הם מודעים לכך שיש 'הדרכה משיחית' בבית הספר. כשאומרים עליך שאתה משיחי, זה כמו להגיד שאתה הזוי. זה לומר שאתה מאמין באגדות של האחים גרים. השפה הזאת מפעילה לחץ על הורים אחרים. לאן אתם שולחים את הילדים, לאנשים משיחיים? לכת? אני ראיתי את ההצגות של בנות השירות הלאומי, הילדים מתים עליהן. אבל יש פה גורמים שקמים בבוקר ועובדים בדבר הזה של יצירת מאבקים ומלחמות".
קיצוניות הרסנית
סיגל נחמיאס, אם לבת מרמת־גן, חברה בוועד ההורים בבית ספרה. היא נתקלה במלחמות ההדתה לראשונה כשהחל ויכוח מדוע התלמידים צריכים לחבוש כיפה ב'טקס קבלת התורה', שחלקו נערך בבית הכנסת. היום היא פעילה ברשת נגד מה שהיא מגדירה כ"לוחמי ההדתה".
"אני חילונית לחלוטין אבל אני מזהה שיש כאן כוחות שמתנגדים לדבר שהוא בעצם חלק ממני, מהזהות והתרבות שלי, ואני לא יכולה לשבת בשקט", מסבירה נחמיאס. "יש כאן קיצוניות שפועלת למחוק את הקשר שלנו עם היהדות".
עד כדי כך?
"כן, ממש כך. אני יהודייה ולא מוכנה לוותר על היהדות שלי, גם אם אני אדם חילוני לחלוטין. אין שום דבר קיצוני בזה שתלמידים יבקרו בבית כנסת ויחגגו עם ספר תורה. אני גדלתי במושב חילוני וזכורה לי השמחה שהייתה בשמחת תורה סביב ארון הקודש וספרי התורה. אני לא רוצה שימנעו את זה מהילדים שלי".
אבל מה את משיבה לטענות בנוגע להדתה? "לוחמי ההדתה", כלשונך, טוענים שיש מאמץ מרוכז להחדיר תכנים דתיים למערכת הלימוד.
"בגדול, זה מצחיק אותי. היום קוראים 'הדתה' לדברים שאני למדתי וחוויתי כילדה וכנערה במערכת החינוך, פעם זה היה ברור. בוויכוחים שלי ברשתות אני מואשמת כדתייה, אבל אני לא. אני רואה ביהדות וגם באלמנטים הדתיים שלה חלק ממי שאני, ממי שאנחנו. אלה הזהות וההיסטוריה המשותפת שלנו. אז מה, נמחק את זה? נתבייש בזה? יש פה קיצוניות שאוכלת כל חלקה טובה".
ההורים האלה ואחרים הצטרפו כאמור ליוזמת 'הפורום הציבורי'. בדומה לפורום החילוני, שמדריך הורים כיצד להשפיע על המרחב הבית ספרי ואופיו, גם הפורום הציבורי מתעתד לפעול באותה דרך. עם זאת, לפורום החילוני יש כבר עשרות התארגנויות בבתי הספר בכל רחבי הארץ, ואילו הארגון שמנגד עדיין בתחילת דרכו.
גם בפורום הציבורי הבינו שהסיפור על לימודי יהדות ובנות שירות הוא שאלה של מי עומד בהנהגת ההורים ומי מכתיב את הטון. "העניין הזה התעורר אצלנו בתחילת שנת הלימודים הקודמת", מספר איתי גרנק, יו"ר הפורום הציבורי. "זה היה בחודש אלול. ישנו בית ספר באזור השרון שבכל שנה התלמידים שלו הולכים לסליחות בבית הכנסת הגדול בעיר. מנהל בית הספר שם הודיע אז לרב בית הכנסת שהשנה התלמידים לא יגיעו לאירוע הסליחות, כי יש צעקה גדולה בקרב ההורים ומדברים על הדתה. רב בית הכנסת אמר למנהל – אני לא רוצה לכפות שום דבר, אבל כמה הורים מתנגדים? המנהל בדק וגילה שמדובר בשלושה הורים. הרב פנה ליו"ר ועד ההורים, והוא ענה לרב בעקבות אותה שיחה שהוא מתנגד לכפייה חילונית כמו שהוא מתנגד לכפייה דתית. אירוע הסליחות התקיים בסופו של דבר, אבל זה מראה לך כמה כוח יש לנציגות של שלושה הורים בלבד. הם יכולים להכתיב לבית הספר מה לעשות".
לטענת גרנק, בלא מעט בתי ספר שבהם יש מאבקים על הדתה המציאות היא שמיעוט בעל אג'נדה חילונית רדיקלית כופה את דעתו על הרוב החילוני שקרוב למסורת. "סקרים שיש בידינו מראים ש־80% מהציבור החילוני מעוניינים מאוד בלימודי מסורת ויהדות בבתי הספר. הם גם סבורים שאין מספיק לימודי יהדות בבית הספר. כלומר, הרוב בבתי הספר הממלכתיים רוצים אירוע סליחות, טקס קבלת תורה וחגיגת בר מצווה. אבל זה רוב דומם. מספיק שתהיה קבוצה של מיעוט קיצוני והיא קובעת את הטון. הרוב לא מחפשים מלחמות".
אז הצפי הוא למאבקים בין הורים על סוגיות של הדתה ולימודי יהדות?
"זו למעשה האסטרטגיה של הפורום החילוני ושל כל הגופים שמצטרפים לאג'נדה הזאת. הם הוציאו את 'המדריך להורה החילוני' שבגדול אומר לפעילים שלהם להיכנס לוועד ההורים של בתי הספר ולייצר התנגדויות סביב אירועים. אנחנו רוצים להעיר את הרוב הדומם, במקומות שבהם באמת יש רוב למי שמעוניין במסורת ויהדות. הצפי הוא שהמאבקים הללו רק ילכו ויתחדדו. סיפרה לי אימא אחת מתל־אביב שבבית הספר של ילדיה היה ויכוח על אירוע שבו התלמידים עולים למצדה ומקבלים ספר תנ"ך. ההתנגדות הייתה גם למצדה וגם לעצם קבלת התנ"ך. שוב טענות על הדתה. אבל היא אמרה – מה זאת אומרת, התנ"ך הוא שלי. אני לא מוותרת עליו. והיא גם טוענת שרוב ההורים חושבים כמותה.
"המטרה שלנו היא לא לייצר מלחמות וויכוחים אלא לעורר הורים להתערב בחינוך בבית הספר של ילדיהם. המטרה היא להקשיב לציבור ולא לעקוף אותו דרך השתלטות על ועדי הורים שבסוף לא מייצגים נאמנה את רוח בית הספר. אם הורים רוצים יהדות ומסורת בבית הספר של ילדיהם, הם לא צריכים להתבייש בזה, או לחשוש מקולות, תיוגים או השמצות. זכותם לדרוש שילדיהם לא יהיו מנותקים מיהדות וממסורת ישראל".
תגובת הפורום החילוני: "'הפורום הציבורי' הוא גוף שהוקם ומנוהל על ידי אדם דתי שלו אין שום ילד במערכת הממלכתית. יתרה מכך, מדובר במנכ"לה לשעבר של עמותת 'זהות' – שעמדה בראש המאמץ להחדיר עמותות דתיות למערכת הממלכתית, וכאשר כשל מפעלו כתוצאה מפעילותנו, הוא מנסה להקים ארגון 'אותנטי' לכאורה שכאילו ייאבק בנו מבפנים על החזרת עמותות ארגון 'זהות' שהוצאו מבתי הספר.
"לעצם העניין – מערכת החינוך הממלכתית משרתת ציבור חילוני וציבור מסורתי. ייתכן שהציבור המסורתי אינו מתנגד להדתת מערכת החינוך. לכן עמותות 'זהות' הוצאו בדרך כלל בבתי ספר באזורים חילוניים מובהקים. באזורים מעורבים ייתכן שיש לשקול לאפשר לתלמידים בחירה בין העשרה תרבותית ומדעית לחילונים, והעשרה דתית למסורתיים. איננו באים לבצע כפייה חילונית על מי שאינו מעוניין בכך, אבל ניאבק בכל הכוח נגד כפייה דתית מהסוג שאיתי גרנק מתמחה בה. בעיקר אנחנו מוחים על שדתיים כמו גרנק בוחשים במערכת החינוך שילדיהם אינם לומדים בה".
