מודל לאחריות חברתית
"יופי היא עבורי מודל לחיקוי, אולם המאבק שלה עלול להביא להפסקת השתלבות החרדים במערכת המשפט". פרופ' יובל אלבשן כותב לד"ר יופי תירוש
באופן אבסורדי דווקא הפקולטות למשפטים בארץ הן המקום הכי לא מגוון בעולם המשפט הישראלי. בכל האקדמיה המשפטית יש תת־ייצוג לנשים, למזרחיים, לחרדים ולערבים. בבתי משפט, בכנסת ובמשרד המשפטים נמצא הרבה יותר מייצגים לקבוצות האלה מאשר באקדמיה המשפטית. מעבר לצביעות ולמוסר הכפול שכרוכים בכך, העור האחד של האקדמיה גורם למספר תוצאות קשות. בין השאר הוא מרחיק את האקדמיה המשפטית מהחברה שבה היא חיה ומביא להזנחת המשפט הישראלי והחברה בישראל לטובת התמקדות (מנקודת מבט מתבטלת) במשפט האמריקני.
אמת, לכל אקדמיה יש תמיד רכיב לוקאלי ורכיב בינלאומי. מצד אחד היא נטועה במקום ומצד שני היא חלק מקהילה פורצת גבולות. אבל השאלה היא תמיד שאלת המינון. בפקולטות למשפטים בחמש עשרה השנים האחרונות הרכיב הישראלי צומצם מאוד עד שכמעט נמחק. אנשי הסגל מתומרצים לחקור את מה שמעניין את עמיתיהם מעבר לים ולא את מה שקורה פה. הם מכירים את הקפיטריה המפוארת בבית המשפט בדלוואר אבל לא יודעים היכן שוכן בית המשפט המחוזי החדש בלוד ולמה החניון שצמוד אליו נקרא "חניון הציונות". במילים אחרות, האקדמיה המשפטית מדברת אמנם עדיין עברית אבל מתקשה להבין ישראלית.
וכאן מתבלטת בחריגותה ד"ר יופי תירוש, בת הפלוגתא שלי לעניין ההפרדה המגדרית באקדמיה החרדית. יופי היא דוברת ישראלית רהוטה. היא מכירה את בתי המשפט בישראל מבפנים ואת החברה הישראלית אשר בחוץ. בניגוד לרבים אחרים, יופי חוקרת את החברה הישראלית ובנוסף לכך גם פועלת באופן אקטיבי כדי לנסות ולתקנה. בכך היא מהווה בעיניי מודל ראוי לחיקוי עבור אנשי אקדמיה שמבינים את האחריות החברתית המהווה חלק ממקצוענותם המשפטית והאקדמית.
דרוש אומץ לומר את שהיא אומרת ודרושה אמונה אמיתית כדי לצאת נגד גורמי כוח אחרים באקדמיה. פשוט הרבה יותר לחקור ולעסוק בנושאים שלא מקוממים איש. כך הדרך לקידום תהיה קלה יותר. אבל נדמה לי שיושרתה ועקשנותה של יופי לא מאפשרות לה לעשות זאת.
הפחד מקבל לגיטימציה
"אני יודעת שאתה שותף לרצון להגן על השוויון בישראל, אבל מתקשה להבין איך אתה לא רואה שהקו שאתה מקדם דווקא מאיים על כך". ד"ר יופי תירוש עונה לפרופ' יובל אלבשן
אנחנו מכירים שנים רבות, מימי התואר הראשון במשפטים באוניברסיטה העברית. עוד מאז אני יודעת שטובת החברה הישראלית חשובה לך לפחות כפי שהיא חשובה לי. אני יודעת שאתה שותף לרצון להגן על השוויון בישראל בכל המישורים: מעמדי, לאומי, אתני, דתי, בריאותי, גיאוגרפי ומגדרי. אתה חושב כמוני שהפרדה בין המינים היא פסולה ומתנגד, למשל, להפרדה בשוק העבודה. אך אתה סבור שלימודים אקדמיים בהפרדה הם שלב הכרחי ולכן מוצדק לשילוב חרדים בחברה הכללית והלא מופרדת. המציאות שנפרשת לנגד עינינו מוכיחה שאין בסיס לתקווה שהקו שאתה מוביל יוביל לתוצאות המקוות.
התוכניות הנפרדות לתואר ראשון באקדמיה הוצדקו בתחילה כאמצעי זמני וחיוני, שנועד לסלול את דרכם של חרדים מובהקים לתארים מתקדמים רגילים ולשוק העבודה. תוך שנים ספורות הפכה ההפרדה מפגיעה מהותית אך חיונית בשוויון לזכות בסיסית שמגיעה לכל דכפין, כולל דתיים לאומיים, גם בתואר השני. המוסד שבו אתה משמש דיקן מוביל את המגמות הללו: האיסור על מרצות ללמד בכיתות הגברים, ההימנעות של בית הספר למשפטים בראשותך אפילו מקיום בחינות באותו יום לגברים ולנשים בכיתות נפרדות, ונזיפה בסטודנטית חרדית שנוהגת בקטנוע – כל אלו אינם מבטאים רוח של שילוב.
כאנשי מעש וכחוקרים של משפט וחברה, שנינו יודעים שמעגלי האדוות של ההשפעה ההדדית בין מוסדות ונורמות הם דיפוזיים ודינמיים. ההפרדה באקדמיה סללה את הדרך להפרדה בהכשרות מקצועיות כמו קורס ״משפיעים״ בשירות המדינה לגברים חרדים בלבד, להושבת תלמידות חילוניות בשורות האחרונות של תיאטרון בכפר־סבא מחמת רגישותם של תלמידים דתיים, ולאיסור על חיילות לעלות להסעה שיש בה חרדים והשארתן להמתין בטרמפיאדה. והרשימה עוד ארוכה.
קשה שלא לזהות את הקו בין הסטודנטית החרדית בקריה האקדמית אונו שננזפת כי באה בלי גרביים לבין פיקוח על צניעותן של חברות כנסת. לא קוד לבוש ענייני יש כאן, אלא פחד מתגבר, שמקבל יותר ויותר לגיטימציה, מנשים כמסוכנות ופתייניות.
אפשר שהייתי צריך לסיים את המשפט האחרון ב"למרבה הצער" שכן יופי מובילה את המאבק נגד הפרדה מגדרית בקמפוסים החרדיים שאני מנהל כדיקן הפקולטה למשפטים. מאבק שבעיניי הוא לא רק שגוי ומבוסס על עובדות לא נכונות אלא גם עלול להביא להפסקת השתלבות החרדים והחרדיות במערכת המשפט ולהשבת הנשים החרדיות לתפקידיהן המסורתיים המחלישים. אבל לא בכדי לא הוספתי את המילים האלה. אני באמת לא מצטער. להיפך: אני גאה להיות חלק מאקדמיה משפטית שיש בה יותר מאשר רק אמת אחת, וחשוב יותר – שיש בה אנשים כמו יופי אשר מוכנים לצאת למאבק על אמונותיהם, יהיה המחיר אשר ישלמו אשר יהא.
אז יופי יקרה, מאחל לך שגם בשנה הבאה תמשיכי לאתגר אותנו במאבקייך ותמשיכי להוות מודל לחיקוי עבור כולנו. שנה טובה! (אבל אם אפשר לא טובה מדי בעניינים המקצועיים שאת מובילה…).
פרופ' יובל אלבשן הוא דיקן הפקולטה למשפטים בקריה האקדמית אונו המפעילה חמישה קמפוסים ובהם שניים ייחודיים לחברה החרדית
נשים אורתודוקסיות לא יכולות לעבור ברחובות מסוימים בבית שמש כי החצאית שלהן לא מספיק צנועה. בקרב ראשי מכינות דתיות מתקיימים היום דיונים בשאלות לא ייאמנו, כמו האם לגיטימי שחיילת תנהג ב״האמר״ – לא בלילה או מחשש ״ייחוד״, אלא באמצע היום ועם יותר מחייל אחד. מכאן ועד איסור על נשים לנהוג באוטובוס או במונית באזרחות הדרך קצרה.
אני יודעת שאתה שותף לתקווה שלי שהחברה הישראלית תצליח לגבש דרכים לחיות יחד בלי להיות מאוימת מההבדלים בתוכה. אני כותבת את דבריי בכאב ובתמיהה אמיתיים. אני מתקשה להבין איך אתה לא רואה שהקו שאתה מקדם חותר תחת חזון השיתוף, ומאיים על השוויון ועל עתיד של שגשוג לכולם.
גם אם אנו חלוקים מאוד על הדרך, בפועל אתה ממלא תפקיד מרכזי במטרה החשובה של הנגשת ההשכלה הגבוהה לחרדים. אני מכבדת את תחושת השליחות שלך, גם אם אינני שותפה לתפיסתך באשר לדרך לעשות זאת.
הימים הנוראים מעודדים אותנו להתכוונות אחרת. אני מייחלת לכך שתזהה עד כמה הימים אכן נוראים. נוראים לחברה הישראלית בכלל, ובמיוחד נוראים בעתיד שהם מסמנים לנשותיה. ולעצמי אני מאחלת שאזהה את אזורי המשגה שלי, ושהמאבק של חבריי ושלי בהפרדה לא יפגע מהותית בזכויותיהם הבסיסיות של דתיים וחרדים ובהשתלבותם. שנה טובה!
ד״ר יופי תירוש היא ראש בית הספר למשפטים במכללה האקדמית ספיר. מובילה עתירה לבג״ץ של אנשי אקדמיה נגד ההפרדה בין המינים בהשכלה הגבוהה
