את העיסוק בהגדה של פסח החל ד"ר בני גזונדהייט עוד כתלמיד תיכון בשווייץ, שבה גדל. הוא ביקש אז ללמד שיעור על ההגדה, וכדי שהלומדים יוכלו להבין את מבנה ההגדה הוא צילם את הנוסח המלא שלה והדביק אותה על גיליון אחד גדול. בדרך זו, הוא מסביר, "אפשר היה לראות את כל ההגדה ולהבין את המבנה של ה'סדר' במבט אחד".
עם השנים שכלל גזונדהייט את הרעיון הבסיסי הזה, ובימים אלה הוא מוציא לאור, בשיתוף פעולה עם מקור ראשון, הגדה ייחודית בשם "הגדת דור ודור". היא בנויה כמו אקורדיון שניתן לפתוח כדי לראות את מבנה ההגדה כולה במבט אחד, ולקפל כדי להשתמש בה בנוחות בליל הסדר עצמו. בעזרת צבעים שונים ניתן לזהות בקלות את המבנה הרב־שכבתי של ההגדה על פי מקורותיה מהמקרא, המשנה, התלמוד והמדרש, ובתקופות מאוחרות יותר.
"הרעיון של חלוקת נוסח ההגדה באופן היררכי וצבעוני הוא לא מקורי שלי", אומר גזונדהייט. "זה כבר נעשה בהגדות שונות, אבל שם אתה צריך לדפדף עשרות עמודים כדי לקרוא את ההגדה. לכן, אף שהן הגדות יפות מאוד, המבנה הכולל של ההגדה לא בא שם לידי ביטוי ברור. כאשר אתה רואה את כל ההגדה מול העיניים, מהקידוש ועד 'נרצה', אתה מבין רק מהמבט את המבנה הכללי שלה".
"מביאין" או "היו מביאין"
"אנשים קוראים את ההגדה בלי להבין את ההתפתחות שלה", מסביר גזונדהייט את נקודת המוצא שהביאה אותו לעמול על ההגדה הזו. "הבסיס העיקרי של ההגדה הוא פרק 'ערבי פסחים', הפרק האחרון של מסכת פסחים במשנה. על פי המשנה יש לנו שני מקורות עיקריים להגדה במקרא: פסוקי 'מקרא ביכורים' מפרשת כי־תבוא, שההגדה דורשת אותם ומרחיבה בהם, ואחר כך פסוקי ההלל, שחז"ל מכנים אותו 'הלל המצרי' בגלל פסוקי יציאת מצרים שנכללים בו, ו'הלל הגדול' (שפסוקיו מסתיימים ב'כי לעולם חסדו')".
ברובד הזה של ההגדה, המקראי, "עולה בעצם השאלה למה הבסיס של ההגדה הוא פרשת מקרא ביכורים. הרי את הביכורים מביאים בשבועות, אז איך הגענו מפסח לשבועות? האמירה היא שיציאת מצרים לא מסתיימת עד שנגיע לארץ ישראל. זה מסר ציוני מובהק של ההגדה. גם הפיוט 'דיינו', שאנחנו אומרים מיד אחרי מדרש פרשת ביכורים, לא מסתיים ביציאת מצרים אלא בכך שהקדוש ברוך הוא בנה לנו את בית הבחירה בירושלים. אחרי ההלל המצרי, עם 'בצאת ישראל ממצרים', מגיע 'הלל הגדול' עם 'ונתן ארצם לנחלה, נחלה לישראל עבדו', וההגדה מסתיימת בשירת 'לשנה הבאה בירושלים הבנויה'".
"בפשוטו של מקרא, בשאלה 'מה העבודה הזאת לכם' אין שום בעיה, אבל כשחז"ל צריכים להתמודד עם הנצרות– הם הופכים אותה לשאלת הבן הרשע. בנוסח התלמוד הירושלמי, התשובה לשאלת הבן הרשע היא 'לי עשה, לאותו האיש לא עשה'. לא צריך להסביר מיהו 'אותו האיש' שעליו מדברים חז"ל כמה דורות אחרי עליית הנצרות"
אחרי המקרא, ממשיך גזונדהייט, "המקור השני של ההגדה הוא המשנה, פרק ערבי פסחים, שרצוי ללמוד היטב כדי להבין את סדר ההגדה". נוסח הפרק מופיע בפתח ההגדה שלו בנוסח המקובל בדפוסים שלנו, אך גזונדהייט מזכיר כי זה איננו הנוסח היחיד. "למשל, משנה ג' בדפוס שלנו מסתיימת במילים 'ובמקדש היו מביאים לפניו גופו של פסח'. אבל בתלמוד הירושלמי, בכתב־יד קויפמן ובעוד מקורות, הנוסח הוא 'ובמקדש מביאין לפניו גופו של פסח', בלי המילה 'היו'. רבי יהודה הנשיא מסדר את המשנה בערך 150 שנה אחרי חורבן בית שני, כשכבר אין בית מקדש, אבל בשבילו בית המקדש הוא לגמרי חלק מהמציאות שלו.
"אותו דבר אנחנו רואים גם בנוסח 'מה נשתנה' של המשנה, שמתייחס לקורבן כחלק אינטגרלי מליל הסדר. ליל הסדר של רבי יהודה הנשיא כבר לא היה 'כולו צלי', כמו בנוסח מה נשתנה במשנה. זו מציאות שהוא מעולם לא ראה, אבל מבחינה מנטלית הוא חי את תקופת המקדש, ולכן הוא גרס במשנה 'ובמקדש מביאים לפניו גופו של פסח', בלי לשון עבר. בהגדה שלנו אנחנו עושים 'זכר למקדש כהלל', אבל במשנה אין זכר למקדש כי המקדש עדיין נוכח.
"רבי יהודה הנשיא דובר עברית יפה, נשאר בארץ ישראל, מנהל דו־שיח עם הרומאים ומייחל לבניין הבית כשאיפה ריאלית מציאותית. בעולמו של רבי יהודה הנשיא ארץ ישראל ממשיכה להוביל, בית המקדש ממשיך להיות המרכז, והכול משולב יחד. לכן הוא גם התרחץ בי"ז בתמוז וביקש לבטל את תשעה באב. התלמוד הבבלי מסביר שמדובר בצום נדחה ועוד כל מיני הסברים, כי הבבלי לא מוכן להשלים עם זה שמישהו בארץ ישראל לא מפנים שאנחנו בגלות, אבל מבחינת רבי יהודה הנשיא אנחנו עדיין במציאות של מקדש. לצד המשנה שמתי את סימני הסדר, אף על פי שזה אנכרוניזם גמור, כדי להראות שהמשנה היא הבסיס לסדר ההגדה. אתה קורא את המשנה ורואה איך כל פרט ופרט מתחבר להגדה שלנו".
בעקבות חוקרי מצרים העתיקה
כדי שניתן יהיה לעשות בה שימוש בליל הסדר, ההגדה מעוצבת כאמור כמין אקורדיון. בצד הקדמי מופיע נוסח המשנה וכל נוסח ההגדה, ובגב ההגדה ישנן תוספות המסייעות ללימודה והבנתה. בין השאר ניתן למצוא שם את פרשת מקרא ביכורים; את פסוקי עשר המכות כשהן מחולקות בהתאם לסימניו של רבי יהודה, דצ"ך עד"ש באח"ב, ועל פי ניתוח ספרותי של סיפור המכות; את ארבעת הבנים כפי שהם מופיעים בתורה מול הופעתם בהגדה וכן בהשוואה בין נוסח ההגדה לנוסחי המדרש, ועוד.
שאלת הבן ותשובת האב בעניין יציאת מצרים חוזרת בתורה ארבע פעמים, וחז"ל דרשו זאת כדו־שיח עם ארבעה סוגים שונים של בנים. "לפי פשוטו של מקרא", טוען גזונדהייט, "אלה הם בעצם שלבים בהתפתחות הדתית של עם ישראל לאורך התקופות. בשלב הראשון הם עדיין במצרים ושואלים 'מה העבודה הזאת לכם'. כשהם במצרים הם מדברים בשפה של עבודה, והשאלה שלהם פשוטה מאוד: יש לכם כל כך הרבה עבודה אצל פרעה, זה לא מספיק לכם? אין לכם מספיק צרות שאתם צריכים 'עוד עבודה'?
"מיד אחרי שיצאו, אותה שאלה משתנה. המילים 'העבודה… לכם' נמחקות, ונשארת השאלה 'מה זאת'. זוהי שאלת תם. אחרי ארבעים שנה השאלה הופכת ל'מה העדות והחוקים והמשפטים'. ארבעת הבנים משקפים את תפיסתו החינוכית המשתנה של משה רבנו בהתאם לצורכי הדור, כמו 'מאמר הדור' של הרב קוק. זה הפשט של ארבעת הבנים.
"בשאלה 'מה העבודה הזאת לכם' כאשר הבן במצרים אין שום בעיה, אבל כאשר חז"ל צריכים להתמודד עם הנצרות – המציאות משתנה והם הופכים אותה לשאלת הבן הרשע. בנוסח התלמוד הירושלמי, התשובה לשאלת הבן הרשע היא 'לי עשה, לאותו האיש לא עשה. אילו היה אותו האיש במצרים לא היה ראוי להיגאל משם לעולם'. נדמה לי שלא צריך להסביר מיהו 'אותו האיש' שעליו מדברים חז"ל כמה דורות אחרי עליית הנצרות".
עמוד נוסף שמופיע בחלקה האחורי של הגדת דור ודור, נושא את הכותרת "זכר ליציאת מצרים: סיפור יציאת מצרים לאור התרבות המצרית", ובו ציורים ממצרים העתיקה. "לפני שאנחנו לומדים מה כתוב במקרא, צריך להבין את הרקע של יציאת מצרים", מסביר המחבר. "הקשר בין אגיפטולוגיה למקרא זה חידוש שאנשים לא מרבים להתייחס אליו. אגיפטולוגים (חוקרי מצרים העתיקה) לא כל כך מתעניינים בתנ"ך, ומי שלומד תנ"ך ואת ההגדה לא בהכרח חושב שיש סיבה ללמוד את זה, הרי זה לא פירוש קלאסי להגדה. אבל החיבור ביניהם מרחיב אופקים, ומתחבר לסיפור ההגדה בצורה מקורי". בין הפנינים מהאגיפטולוגיה ניתן למצוא הסבר היסטורי ל"הכבדת לבו" של פרעה, לנס הפיכת המטה לנחש ועוד.
"המטרה שלי היא לתת מבט מלמעלה על ההגדה", מסכם גזונדהייט. "כמו מצגת ריקה, שאני בא ובונה בשכבות: איך כתבו את ההגדה בזמן משה רבנו? מקרא ביכורים מספר דברים. מה הוסיף דוד המלך? את 'בצאת ישראל ממצרים', הלל המצרי ובהמשך הלל הגדול, ועוד מזמורי תהילים המשובצים בהגדה. אחר כך באה המשנה, אחר כך התלמוד והמדרש, וזה צומח ועולה. זה הסדר הכרונולוגי, שרק בסוף שלו מגיע 'אחד מי יודע', שזו תוספת מאוחרת מאוד.
"הבסיס המקראי של ההגדה הוא פרשת מקרא ביכורים, אבל את הביכורים מביאים בשבועות, אז איך הגענו מפסח לשבועות? האמירה היא שיציאת מצרים לא מסתיימת עד שנגיע לארץ ישראל. זה מסר ציוני מובהק של ההגדה, שחוזר גם בפיוט 'דיינו', באמירת ההלל ובשירת לשנה הבאה בירושלים"
"פרנץ רוזנצווייג מציע פירוש מאוד עמוק", מוסיף גזונדהייט בהקשר של מבנה ההגדה. "בהגדה יש שלושה חלקים: בהתחלה הילד שואל את הדור הקודם 'מה נשתנה'. בהמשך אתה לא מסיים את הסעודה עד שאתה מקבל את האפיקומן מהילד. המנהג הזה הוא כמובן לא תורה מסיני, אבל הוא יפה כי הוא אומר לנו שהילד הופך להיות חלק מהעניין. בסוף האבא שואל 'אחד מי יודע', והילד משיב את עיקרי האמונה, 'אחד אלוהינו', 'שני לוחות הברית' וכו'. כך שהילד והאבא הם חלק משיחה אחת, שהכיוונים שלה מתהפכים. חיבור הדורות בעבר, בהווה ולקראת העתיד, הוא המסר של הסדר".
מתרשימי אק"ג לסידור התפילה
גזונדהייט (62) מתגורר באלון־שבות עם רעייתו, אב לחמישה וסב ל־14. הוא בנם של שני ניצולי שואה מהעיר קרקוב, שהכירו אחרי השואה. סיפור ההצלה של האם בת ה־96 על ידי משפחה של חסידי אומות העולם, תועד לפני שנתיים בסרט. "אבא היה באושוויץ והצליח להניח שם תפילין, לבנות סוכה קטנה, סיפורים מדהימים. הוא עבר את הגיהינום יום־יום, שרד בגיל 16־17 עם 27 קילו ובנה את עצמו. לפני שבע שנים הוא נפטר. כל זמן שאבא היה בחיים, אימא לא דיברה הרבה על הסיפור שלה, אבל אחרי פטירתו היא נפתחה יותר והמשפחה החליטה ליצור סרט עם הקולנוען נעם דמסקי על סיפור ההצלה שלה בשואה בידי חסידי אומות העולם בסלובקיה. גם משה רבנו ניצל על ידי חסידת אומות העולם הראשונה, בת פרעה, למרות הגזירות הקשות של אבא שלה.
"אשרינו ואשרי הדור שלנו שאנחנו זוכים לחגוג את חג החירות במדינת ישראל. דורנו זכה לראות הצלה מאפלה לאור גדול. מאז שמחת תורה עם ישראל עובר לצערנו תקופה קשה מאוד, וכהכרת הטוב לחיילים ולעם ישראל אני מקדיש את הגדת דור ודור לחיילי צה"ל, ומתפלל לשחרור החטופים מאפלה לאור גדול, כמו בצאת ישראל ממצרים".
גזונדהייט נולד בשווייץ, ולאחר מסע שקיים בישראל במהלך שנות התיכון, שבו השתתפה גם מי שלימים תהיה רעייתו, הם החליטו שבבגרותם יעלו לארץ; השניים היו אז בני 15. בהמשך הוא הגיע ללמוד כאן בישיבת הר עציון. "הייתי בישיבה חמש שנים, וזכיתי להיות קרוב מאוד לרב עמיטל. למדתי רבנות בישיבה ואז חזרתי לשווייץ, ללמוד רפואה. בזמן לימודי הרפואה השתדלתי לעסוק בלימוד תורה ובחינוך, ואהבתי את זה מאוד. אהבתי להכין דפי מקורות, שיעורים מסודרים. בלימודי הרפואה למדתי שיטות גרפיות מדהימות לארגון חומר לימודי, והשתמשתי בזה ללימוד התורה. אני רואה למשל תרשים שמתאר איך התקף לב נראה באק"ג, איך הוא נראה בקליניקה, איך הניתוח והתרופות משפיעים. חשבתי למה שלא נעשה תרשימים כאלה להגדה של פסח או לתפילת שמונה עשרה?"
את ההתמחות ברפואת ילדים עשה בישראל, בבית החולים הדסה, ואחר כך יצא לטורונטו, לתת־התמחות באונקולוגיה ובהמטולוגיה ילדים. "כשחזרתי לישראל עבדתי בסורוקה שנתיים, ואחר כך בעין כרם, בהשתלות מח עצם. בשנת 2011 התחלתי שני מחקרים שלי, שעובדים ברוך ה' מצוין – אחד בתחום האונקולוגי והשני על אוטיזם.
"התלבטתי בין חינוך לרפואה, אני עדיין מתלבט", מציין גזונדהייט בחיוך, "אבל החלטתי לנסות לעשות את שניהם, עד כמה שאפשר. הדוקטורט הנוסף שלי, מטורונטו, הוא באתיקה רפואית. הצלחתי לעשות אותו תוך כדי התת־התמחות, והשלמתי אותו אחרי שחזרתי לארץ. בעבר גם לימדתי את התחום, אבל מאחר שהיום אני לא בבתי חולים התרחקתי מהנושא, והיום אני חוקר ומלמד על תפילה ועל ספר תהילים. ספר תהילים הוא הבסיס לסידור התפילה וגם להגדה של פסח. מלימוד ספר תהילים בעיון אפשר להוציא תובנות רבות להבנת ההגדה".
תהילים שלם על קנבס
עולם התפילה משך את גזונדהייט כבר בנעוריו. "ידעתי אז קצת עברית, אבל לא ברמה שיכולתי להבין כל מילה בתפילה. קראתי את ספרו של הרב ד"ר אליהו מונק, 'עולם התפילות', וממש נדלקתי. זה ספר יפהפה. משם המשכתי ללמוד את הנושא והתחברתי אליו מאוד, ובהמשך התחלתי גם ללמד את זה. כשהייתי סטודנט לימדתי בשווייץ את נושא התפילה בקהילה, בבני עקיבא, בקבוצות של צעירים ובעוד מקומות. זה היה כיף גדול לראות איך אנשים שיודעים את התפילות מתעניינים בנושא. אנשים אמרו לי 'וואו, אני יודע את המילים של התפילה בעל פה, אבל לא בדיוק הבנתי את המשמעות. עכשיו אני מבין'. אנשים שלא מגיעים בדרך כלל לבית כנסת, למדו את התפילה ופתאום התחברו לזה והתחילו לבוא יותר. עם הזמן הבנתי שזה נושא שמעניין אנשים, עובר לסוחר כמו לחמניות טריות, וזה חיזק את המשיכה שלי לעסוק בזה".
העיסוק בתפילה הביא את ד"ר גזונדהייט גם לעיסוק בספר תהילים. הוא מראה לי כיצד את אותו רעיון שביצע עם ההגדה הוא מימש גם בספר תהילים, שהוא הדפיס אותו כולו על בד קנבס באורך 12 מטרים. "ככה אפשר לראות את ספר תהילים כולו במבט אחד. כשלמדתי תהילים בצעירותי ניסיתי לגלות את היופי של כל מזמור, אבל לא ראיתי את הקשר בין המזמורים. רבים מאלו שלומדים את ספר תהילים לא רואים את הקשר בין המזמורים השונים. מקובל לצטט את ההלצה שלפיה 'בספר תהילים אין קשר בין פרק לפרק, בספר משלי אין קשר בין פסוק לפסוק, ובספר איוב אין קשר בין מילה למילה'. האמת היא שזה לא נכון לא כאן, לא כאן ולא כאן".
ההבנה שמדובר בספר אחד, בעל סדר ומבנה, החלה לנבוט אצל גזונדהייט בעקבות פירושו של עמוס חכם לספר תהילים, בסדרת דעת מקרא. "עמוס חכם מציין קשרים בין פרקים שונים בספר תהילים ועושה רשימה כדרכו בקודש, אבל לא נמצא שם פירוש כולל ומקיף למבנה של כל ספר תהילים. כשלמדתי על התפילה והתחלתי לעסוק בקבלת שבת, ראיתי שיש שם קשר בין המזמורים. התחלתי לעסוק בזה כשכתבתי משהו לקראת החתונה של הבת שלנו. הבנתי איזה סדר מושלם יש פה, ופיצחתי את הסדר של המזמורים הללו.
"בשלב הבא זיהיתי את הסדר של הספר הרביעי והספר החמישי בתהילים, ואז הבנתי שלא יכול להיות שבספר הרביעי והחמישי יש סדר ובהתחלה אין. מצאתי שני חוקרים גויים, קתולים, שכתבו על זה. הם בעצם פיתחו רעיון של חוקר אמריקני משנות השמונים, ג'רלד ווילסון, שהיה עוד חלק ממסורת הביקורת ההיסטורית של המחקר. פתאום אתה רואה את הסדר הכולל. אתה רואה את דוד הצעיר, שהולך ומתבגר ומזדקן, עד לפרק ע"ב, שבו 'כלו תפילות דוד בן ישי'. אחר כך יש את דוד שמדבר על שיבת ציון, בית שני, נהרות בבל, וכך דוד המלך מלווה את כל הדורות הבאים.
"מי שרוצה יכול למצוא באתר שלי שיעורים על ספר תהילים, שבהם אני מראה את הסדר הזה. כל ספר תהילים הוא הספר של דוד המלך, והוא ספר עם מהלך אחד, שלם. משהו מהתובנות האלה מובא גם בהגדת דור ודור, על הפיצול של הלל המצרי לשני חלקים, לפני ואחרי הסעודה, והלל הגדול בסוף הסדר".
מטבע הדברים, צורתה הייחודית והפרקטית של הגדת דוד ודור אפשרה לגזונדהייט לשלב בה רק מעט מאוד מממצאיו על מבנה ההגדה, חלקיה וסדרה. הוא מציע למי שמעוניין להתכונן לליל הסדר לפנות לאתר שלו, tefilah, ולמצוא שם קורס מקוון ללימוד ההגדה, לצד ביאורים והשלמות, בעברית ובאנגלית; וכאמור לא רק על ההגדה אלא גם על סידור התפילה היהודי בכלל, בימות השנה ובמועדים. אתר נוסף, Tehillim, מוקדש לפרשנותו ה"הקשרית", כפי שהוא מכנה אותה, לספר תהילים.
