חוק הגיוס מטלטל את ש"ס ומחדד את הפער בין שתי הזהויות של המפלגה

הודעה שפורסמה לפני כשבועיים בעמוד הראשון של ביטאון מפלגת ש"ס, "הדרך", בישרה על פרק נוסף בסערה שמטלטלת את המפלגה הספרדית החרדית. בהודעה, מטעם מועצת החכמים של המפלגה, התבשרו הקוראים כי המועצה ממנה ועדה שתתווה את מדיניותה של ש"ס בכל הנוגע לסוגיה הבוערת של גיוס בני הישיבות. ההרכב החריג של הוועדה כולל מלבד היו"ר, חבר מועצת החכמים וראש ישיבת פורת יוסף הרב שמואל בצלאל, ארבעה רבנים נוספים שאינם משמשים כחברים במועצת חכמי התורה, ולצידם שני אישים פוליטיים: יו"ר התנועה ח"כ אריה דרעי, והשר לשעבר אריאל אטיאס.

מדוע זקוקה מועצת החכמים לוועדה חיצונית שחלק מחבריה אף אינם רבנים, כדי להתוות מדיניות בנושא ציבורי ותורני מן המעלה הראשונה?

המהלך יוצא הדופן לא נולד בחלל ריק. זה כמה חודשים שרבנים המזוהים עם ש"ס משמיעים אמירות חריפות וקוראים להתנגד בתוקף לגיוס בני ישיבות, ולמעשה לא רק בני ישיבות אלא צעירים חרדים בכלל. רבנים ספרדים בולטים פרסמו "הוראות ברורות מול גזירת הגיוס", שלפיהן "אפילו בחור שאינו במסגרת לימודים אסור לו ללכת לצבא". בפורים האחרון פורסמה קריאה מטעם רבנים ספרדים, שנדמה כי יצאה מבית מדרשה של סאטמר, הקוראת "להזהיר את הילדים לבל יתחפשו לשוטרים וחיילים וכיו"ב". על הכרוז חתם גם הרב יהודה כהן, מחברי מועצת החכמים של ש"ס. יומיים לפני הפרסום ב"הדרך" על הקמת אותה ועדה פנה הרב משה צדקה, ראש ישיבת פורת יוסף, במכתב פומבי לדרעי, ובו דרש שלא להסכים לשום פשרה מול "גזירת השמד".

כזכור, הראשון לציון הרב יצחק יוסף אף איים בירידה המונית מהארץ "אם יכריחו אותנו ללכת לצבא". למעשה, דברים דומים נאמרו על ידי אביו הרב עובדיה יוסף בשנת 2013, אך כעת, כאשר הם נשמעו מפיו של נושא משרה ממשלתית ובעת מלחמה קשה, הם עוררו סערה ציבורית.

לעומת זאת, שר הפנים משה ארבל, שמבטא את הצד המתון במפלגה ועשה בעצמו שירות צבאי, קרא לאחרונה ל"חשבון נפש פנימי בציבור חרדי, שצריך להבין ולהפנים שאין אפשרות מוסרית לפטור את החרדים שאין תורתם אומנותם". בתגובה תקף אותו הרב משה צדקה במילים קשות: "זה ארבל הלך אחר חבר מרעיו. אסור לו להיות בש"ס, אסור לשמוע בקולו לא בנושא הגיוס ולא בכל נושא דעלמא". ש"ס מיהרה להתנער מדבריו של ארבל ולהצהיר ש"נושא חוק הגיוס מופקד אך ורק בידי מועצת חכמי התורה ומנוהל על ידי יו"ר התנועה ונציגו למו"מ אריאל אטיאס".

שלושה גלים

הטרמינולוגיה הקנאית מעוררת אי נוחות לא רק אצל מצביעי ש"ס המסורתיים, אלא גם בקרב הקהל החרדי של המפלגה. "זו לא ש"ס שהכרנו, לא ש"ס של הרב עובדיה", אומר לי יוסף, חרדי ירושלמי שהצביע ש"ס. ניסים, אברך ספרדי, מוסיף: "אם אצל האשכנזים היה דיון כמה אמפתיה להרגיש לחיילים, אצלנו זה לא יכול להיות דיון – החיילים הם אנחנו, זה אח שלי ודוד שלי".

בתגובה לדברי הרב יצחק יוסף על כך שהצבא מצליח "רק בזכות בני התורה", היו שהזכירו את דברי אביו ביום הזיכרון 2012, כי "אלמלא חיילי ישראל לא יכולנו ללמוד תורה". על פי סקר שערך לאחרונה מנו גבע ופורסם ב"ישראל היום",14% ממצביעי ש"ס תמכו מאז ומעולם בגיוס חרדים, ובעקבות המלחמה הצטרפו אליהם עוד 26% שסבורים כך. זהו שינוי העמדה הבולט ביותר בקרב מצביעי המפלגות השונות בסוגיה זו.

פרופ' בנימין בראון: "התפיסה שהספרדים הם בהכרח רכים ומתונים יותר היא במידה רבה מיתוס. בארצות האסלאם לא צמחה אורתודוקסיה חריפה כי לא הייתה שם מודרניזציה ורפורמה קיצונית. כיום, ככל שהחברה הספרדית מרגישה מאוימת, אין לצפות שהיא תגיב אחרת מהאשכנזים"

על רקע הלחצים הסותרים והזרמים המנוגדים הנאבקים על נשמתה של ש"ס, ונוכח הסתירה המזדקרת בין רבני המפלגה לציבור מצביעיה, לא מפתיע אפוא שבש"ס מנסים לעקוף את הסוגיה הנפיצה באמצעות הקמת ועדה חיצונית שתנסה ללכת בין הטיפות. הניסוח בהודעת המועצת מאופק באופן יחסי, ומתחייב רק "כי כל אשר נפשו חשקה באמת בלימוד התורה יוכל לעשות זאת ללא הגבלה והפרעה", תוך התעלמות מהקולות שדורשים לפטור מגיוס כל צעיר חרדי באשר הוא. המכתב אף מסתיים בקריאה לבני הישיבות ואברכי הכוללים "שאין להם לעסוק בנושא זה", ניסוח שמבקש למתן את הקו הקיצוני ולהשקיט את התסיסה בציבור.

הקולות הבדלניים החריפים שנשמעים בתקופה זו מצד רבנים ספרדים בולטים, מעלים את התהייה לאן מועדות פניה של החרדיות המזרחית, שנתפסה לרוב כמתונה ומכילה יותר. "העולם החרדי הספרדי בישראל מורכב מיסודות תרבותיים שונים", מסביר חוקר החברה החרדית, פרופ' בנימין בראון, ומונה בהקשר זה שלושה שלבי התפתחות מרכזיים. "הגל הראשון הוא החרדיות הספרדית הירושלמית, אליטה תורנית שמרכזה ההיסטורי הוא ישיבת פורת יוסף והורכבה בעיקר מיוצאי בגדד וחאלב. ישיבה זו, ששילבה הלכה וקבלה וטיפחה בני תורה ספרדים, התאפיינה מלכתחילה בבדלנות והייתה חלק מהיישוב החרדי הישן בירושלים. רבניה הזדהו עם אגודת ישראל, וחלקם אף חברו לקנאים הירושלמים והקימו את 'העדה החרדית הספרדית'. חלק מבוגרי פורת יוסף הפכו לדמויות מרכזיות בעולם התורני הספרדי, הבולט שבהם הוא כמובן הרב עובדיה יוסף".

הגל השני, על פי בראון, הוא התפתחותה של חרדיות ספרדית־ליטאית. "מול העליות הגדולות והניסיונות שנעשו להטמיע את העולים בישראליות החילונית, נחלצו פעילים חרדים 'להציל' את הנוער העולה ולשכנע אותו להגיע לישיבות הליטאיות האשכנזיות. חניכים אלה התערו בעולם התורה הליטאי, קיבלו את האתוס שלו, העריצו את רבניו, ושמרו בקושי על כמה סממנים ספרדיים ברמה כזו או אחרת".

ההשתלבות של הספרדים־הליטאים בעולם הישיבות האשכנזי לוותה גם בתופעות של קיפוח והדרה, הן בקבלה למוסדות והן בייצוג פוליטי. בעקבות זאת קמה בשנות השמונים תנועת ש"ס, שהפכה למעין כור היתוך חרדי מזרחי, במידה רבה הודות לדמותו הכריזמטית וגדולתו התורנית של הרב עובדיה יוסף. הרב עובדיה, בוגר ישיבת פורת יוסף הירושלמית, חבר לספרדים בוגרי ישיבות ליטא ובנה זהות ספרדית חדשה, שלתוכה יצק את משנתו ההלכתית הייחודית, שבין השאר התנערה מהאופי הקבלי של פורת יוסף.

עם הזמן התגבשה ש"ס לכדי מגזר חרדי עצמאי. בתחום הפוליטי באה עצמאות זו לידי ביטוי כאשר בשנות התשעים פעלה המפלגה בניגוד לעמדת פטרונה הליטאי הרב שך, והצטרפה לממשלת השמאל בראשות יצחק רבין.  בתחום הישיבתי־תורני החלה להתפתח דמות של בן ישיבה ספרדי, שנשמע לדעת התורה של "מרן" ושואף להחזיר עטרה ליושנה, אך גם מאמֵץ חלקים רבים מהאתוס הליטאי, כמו מרכזיות לימוד התורה ואורח חיים אברכי.

פרופ' ניסים ליאון: "במשך שנים ש"ס שימשה פוליסת הביטוח של חברת הלומדים. הם הביאו את קולות המסורתיים ושיתפו פעולה למען החרדיות. עכשיו הם כבר רוצים להיות חרדים בעצמם. יש כבר דור שני לחברת הלומדים הספרדית. דור שלא צמח בחברה מסורתית ופתוחה, אלא גדל כבר כחרדי לכל דבר"

לצד בני הישיבות הספרדיות, כור ההיתוך הש"סי פנה גם לאנשי הפריפריה ולמזרחיות המסורתית, בעיקר  יוצאי צפון אפריקה וצאצאיהם. "החיבור הזה התאפשר בזכות המכנה המשותף של שמרנות ולאומנות, והוא יצר חרדיות רכה שיודעת לדבר גם מחוץ לעולם התורה ולייצר הזדהות אצל המסורתיים", מסביר הסוציולוג פרופ' ניסים ליאון, מחוקרי ש"ס הבולטים. "הצינור שחיבר את ההנהגה החרדית לציבור המסורתי קיבל שמות כמו 'החזרה בתשובה' או 'זיכוי הרבים'".

בהנהגת הרב עובדיה יוסף הצליחה אפוא ש"ס להכניס תחת מטרייה זהותית אחת אוכלוסיות מארצות מוצא שונות ובעלות רמות משתנות של הקפדה דתית. דוגמה אופיינית למיזוג הש"סי ניתן לראות ביחס ליום העצמאות. אם במגזר החרדי האשכנזי נוהגים להתעלם לחלוטין מהיום הזה, הרי שהרב עובדיה הורה לא לומר בו תחנון ודיבר ברגש על נס הקמתה של מדינת ישראל. עם זאת, הוא ניתב את רגשות ההודיה לאידיאל התורני וקרא "ללמוד בהתמדה ביתר שאת ויתר עוז". במסגרת זו הוא הקים כבר בשנות השבעים את מיזם "יום שכולו תורה", שבמסגרתו מנצלים את יום השבתון ללימוד תורה ולשמיעת שיעורים בבית הכנסת, ולא רק למנגלים בפארקים. אם תרצו, זהו שילוב אופייני של ציונות עממית, קירוב רחוקים ולימוד תורה.

הגיוון של ש"ס הציב בפניה אתגר דואלי: מצד אחד היא טיפחה את השיח עם הקהל המסורתי, מצד שני כלפי החברה החרדית פנימה היה עליה להיחשב לא פחות תורנית וחרדית מאחותה האשכנזית יהדות התורה, כדי שבני התורה הספרדים ירגישו בה בבית. ואכן, חלק מהבוגרים הספרדים של הישיבות הליטאיות בחרו לאמץ את השקפת העולם שבה התחנכו, והתנגדו לדרכו של הרב עובדיה. הם התאגדו במסגרת "ארגון מרביצי תורה", ומוכרים במגזר בכינוי "מרבי־צי", במלעיל.

בין פורת יוסף לדימונה

עם פטירתו של הרב עובדיה ב־2013, נותר הציבור הספרדי ללא דמות מאחדת שבכוחה לגשר על הפערים בין פורת יוסף לדימונה. "הדבק שחיבר בין החלקים נעלם, קווי השסע בין חרדיות למסורתיות הלכו והעמיקו, והרבנים דחפו את המפלגה לצד החרדי יותר", מתאר פרופ' ליאון. ממלא מקומו של הרב עובדיה בנשיאות מועצת החכמים, ראש ישיבת פורת יוסף הרב שלום כהן, כבר השתמש בטרמינולוגיה ישיבתית בדלנית. בניסיון לאזן את הקו החרדי החדש ולשמר את הקהל בפריפריה, צורף למועצת חכמי התורה הרב ראובן אלבז, ראש ישיבת אור החיים, דמות שמזוהה עם תנועת החזרה בתשובה.

הפער בין שתי זהויותיה של המפלגה, והתגברות הצד החרדי שבה, מחוללים מתחים רבים. לשיא הגיעו הדברים בשנה האחרונה, עם הצטרפותם למועצה של רבנים מאותו "ארגון מרביצי תורה", שכזכור קם כדי להוות אלטרנטיבה "ליטאית" לש"ס של הרב עובדיה. מדובר ברב אברהם סלים והרב שמואל בצלאל, שבמשך השנים שמרו אמונים לגדולי התורה האשכנזים. "צירופם לש"ס של אנשי 'מרביצי' הוא שינוי טקטוני במפלגה", מדגיש ליאון.

גם בקרב רבני ש"ס שאינם תלמידי ה"גדולים" האשכנזים, הולכים וגוברים הקולות המזוהים עם ישיבת פורת יוסף ועם הקו הבדלני שלה. הרב יהודה כהן, ראש ישיבת יקירי ירושלים ובוגר פורת יוסף, צורף למועצת בעקבות פטירתו של הרב שלום כהן ומייצג בה קול שמרני. בקול־קורא שפורסם נגד "גזירת הגיוס'", בולטים חתימותיהם של רבני פורת יוסף.

מצביעי ש"ס ששוחחתי איתם מתקשים להסתיר את תסכולם: "לא תשמע אצלנו אנשים שידברו נגד רבנים, אז כולם שותקים, אבל יש תסיסה וכאב גדול. משכיחים את הרב עובדיה ומכניסים את מתנגדיו למפלגה", הם אומרים.

"גם הרב יצחק יוסף, שבכובעו הממלכתי היו מי שציפו ממנו להיות זה שפונה ללב הציבור הרחב, מדבר כמו ראש ישיבה חרדי ודואג לחזק את הציר עם החרדיות הקשיחה ועם דמויות שמרניות כמו הרב דוד כהן מישיבת חברון", מוסיף פרופ' ליאון.

נטייתו הקנאית של הרב יצחק יוסף באה גם על חשבון קירוב הרחוקים הש"סי. כך קרה לפני כחודש, כשהוא ביקר בחריפות את הרב אייל עמרמי – רב פופולרי בקרב החוזרים בתשובה המזרחים, ומי שעשוי לשמש ערוץ לקהל הפריפריאלי – על כך שהוא עורך תפילת הלל מוזיקלית בבית הכנסת. הרב עמרמי הסביר את מנהגו בנימוקים ש"סיים להפליא: "ראינו שהרבה בעלי תשובה אוהבים את הניגונים ורגילים לזה מהחיים הקודמים שלהם. מגיעים אנשים מהקריות, מדימונה, וזה נותן להם שמחת חיים. להם אין הנאה מתורת ההלכה". למרות זאת, הוא נתקל בהתנגדות נחרצת מגבוה. "הראו לי את ההסרטה, איך שכולם קופצים באמצע התפילה", התרעם הרב יוסף. "מביאים עוגב, תופים ומחולות בהלל וכולם קופצים. זה חיקוי של הרפורמים". בקבות זאת הגיע הרב עמרמי לשיעורו השבועי של הראשל"צ, כדי להודיע על כניעתו ל"רבנו מורנו מרן מלכא" ועל ביטול המנהג.

המאבק הפנימי בתוך ש"ס מתבטא גם בדמויותיהם של חברי הכנסת לשעבר הרב חיים אמסלם ויגאל גואטה, שביטאו קו מתון יותר ומצאו את דרכם אל מחוץ למפלגה. "בש"ס תמיד יכניסו מישהו רך יותר כדי לקרוץ לאלקטורט הפחות חרדי, אבל בשלב מסוים הצד החרדי יגבר והם ייפלטו",  מאבחן נדב כהן, בוגר העולם החרדי־ספרדי וממקימי "ישיבה מזרחית". "ימים יגידו אם גורל דומה מחכה לשר ארבל", הוא מוסיף.

העימות בין חרדיות למסורתיות אינו מתבטא רק במישור הפוליטי, וניכר גם בעולם התורני. כך למשל מתאר אברך ספרדי את המורכבות של הישיבה הספרדית החרדית בת ימינו: "הצוות קרוב בדרך כלל לאליטה הרבנית הקיצונית, ואילו התלמיד בא מהפריפריה, ממשפחה שבה חלק מהאחים אינם דתיים כלל. נוצר פער גדול בין הישראליות של הציבור לטון החריף של הרבנים. אני מכיר מישהו שהגיע לאחת הישיבות האלה והופתע לשמוע מפי ראש הישיבה, בוגר ישיבות ליטאיות, דברים חריפים בגנות שיטתו ההלכתית של הרב עובדיה, שהוא גדל על דמותו".

"הפרדוקס הוא שככל שהם יותר גאים בספרדיות שלהם, הם יותר מאבדים את האפיון המזרחי", אומר נדב כהן בנוגע לישיבות הספרדיות. "כשאתה מגיע לישיבה כזו אתה לא מזהה שום הבדל בינן ובין ישיבת חברון. שיטת הלימוד ליטאית, הדגש על הלכה הולך ופוחת, אין סיפורי מקובלים, ואין כמעט זכר למזרחיות מבחינת האופי והמנגינות. נוצרה זהות ספרדית גאה אבל חסרת תוכן".

לא רק חיקוי

"בבחירות מוציאים מהבוידם את מרן, וכך עדיין מצליחים להביא את המסורתיים לש"ס", אומרים לי חרדים מצביעי המפלגה. "גם החיבוק שש"ס נותנת לביבי קורץ למזרחים, אבל לא לעולם חוסן", הם מזהירים, ומשוכנעים כי מגמות ההתחרדות בש"ס יביאו בסופו של דבר לנשירה של הקולות המסורתיים. ייתכן גם כי הבחירה של דרעי לתת ביטוי לקול החרדי על פני הקול המסורתי, נובעת מהבנה שהציבור המסורתי נמצא בין כך במגמת פרידה מהמפלגה, ולא נותר אלא להשקיע בגרעין ההולך ומתחרד.

מקובל לתאר את הקנאות הספרדית כחיקוי לאשכנזים, אך פרופ' בראון מזהה בה גם שורשים אותנטיים. "כמו שיש אשכנזים כאלה, יש ספרדים שרואים את עצמם כמגיני היהדות. התפיסה שהספרדים הם בהכרח רכים ומתונים יותר היא במידה רבה מיתוס. אורתודוקסיה צומחת איפה שצריך מגננה. בארצות האסלאם לא צמחה אורתודוקסיה חריפה כי לא הייתה שם מודרניזציה ורפורמה קיצונית. כיום, ככל שהחברה הספרדית מרגישה מאוימת, אין לצפות שהיא תגיב אחרת מהאשכנזים".

חוק הגיוס נתפס כמאיים במיוחד על החרדיות הספרדית, דווקא בגלל אופייה המתון. "אחוזי היציאה מהחרדיות בעולם הספרדי גדולים לאין ערוך מבשאר הקהילות, ומגיעים ליותר מ־25%. הם מבינים שהם הראשונים למלא את המכסות של הגיוס, ועל הרקע הזה יש יותר קולות קיצוניים", מסביר פרופ' ליאון.

לצד החשש מפגיעה בעולם הישיבות הספרדי, הקנאות הספרדית החדשה נובעת גם משאיפה לשיפור תדמית בתוך העולם החרדי. "כשהשסע בין החרדיות הרכה לקשיחה גדל, יש שיבחרו בחרדיות הקשיחה כדי להפוך לאליטה", אומר פרופ' ליאון. "במשך שנים ש"ס שימשה פוליסת הביטוח של חברת הלומדים. הם הביאו את קולות המסורתיים ושיתפו פעולה למען החרדיות. עכשיו הם כבר רוצים להיות חרדים בעצמם. יש כבר דור שני לחברת הלומדים הספרדית. דור שלא צמח בחברה מסורתית ופתוחה, אלא גדל כבר כחרדי לכל דבר. הם נושאים עיניים לאדיקות ורוצים להידמות לה. אך טבעי ומתבקש שהפריפריה החרדית תיאבק על מקומה במרכז ותנסה להוביל. יבוא יום והם יטיפו לאשכנזים שהם לא מספיק חרדים".