וילך משה וידבר את הדברים האלה אל כל ישראל (דברים לא, א).
בעוד הפרשה הקודמת עסקה בבני ישראל "הניצבים", עניינה של פרשתנו הוא משה שהולך. חיי משה מתחילים ב"וילך", שנאמר "וילך איש מבית לוי ויקח את בת לוי" (שמות ב, א), וחייו מסתיימים ב"וילך משה". להיכן הלך משה ומדוע מציין זאת הכתוב? נחלקו בכך פרשנים ורבו הפירושים השונים.
יש שפירשו שעד עתה היה משה במעמד הברית, שם היו ישראל ניצבים ושומעים דבריו. כעת, משסיים דבריו ואיש איש פרש לביתו, הלך משה אליהם להודיעם על מותו, כדי לחזקם. מנגד, יש שפירשו על דרך הדרש כי משה הלך לבשר לאבות – אברהם, יצחק ויעקב – כי הקב"ה יקיים את שבועתו וינחיל את ארץ ישראל לעם ישראל. אך בצדק כתב בעל אור החיים ש"הכתוב סתום הוא, ואין ממנו היכר לאחד מהדרכים". אכן, "וילך משה" הוא מן הכתובים הניטרליים שניתנים לפירושים שונים. אין בו פשט ברור והוא אומר דרשני.
הסוד, הדרוש והחינוך
במקרה שבו אין מובן פשוט ומידי לפסוק, אין הפירוש שניתן בו אלא תמונת ראי של הפרשן והדרשן עצמו, על הזמן והמקום שבהם פעל. בדרך שבה רוצים הפרשן, הדרשן או ראש הישיבה להוליך את משה הם מוליכים אותו. הנה כי כן, בעל אור החיים פירש זאת על פי תורת הסוד: "וכאן אמר וילך משה, פירוש רוח החיים שבו שתקרא משה הלכה כסדר הרגיל למי שמגיע קצו, וכינה לנפשו לשון זכר, כי הוא סימן לגודל הנפש כשתהיה במדרגת זכר".
לעומתו, הרב והדרשן רבי שלמה אפרים מלונטשיץ, ששימש רבה של פראג אחרי המהר"ל, הביא בחיבורו "כלי יקר" פירוש שמתאים מאוד לדרשן הסוחף את לבבות השומעים ומלמדם מוסר בעצם ימי התשובה. הוא מפרש כי הפסוק "וילך משה וידבר את הדברים האלה" מוסב על התשובה: "שרצה משה לזרזם על התשובה אשר עיקרה בדברים, כמו שנאמר (הושע יד, ג) 'קחו עמכם דברים ושובו אל ה". על כן אמר וילך משה שהוא הלך מאהל לאהל אל כל אחד מישראל והיה מדבר על לבו את הדברים האלה, היינו ענייני התשובה".
הרש"ר הירש פירש שבפרדתו של משה הוא "לא הקהיל את העם אליו כדרך שנהג כל אימת שאמר לו דברים בשם ה', אלא 'וילך', הוא הלך אל העם כדי להיפרד ממנו באותה פשטות המאפיינת את האיש הענו מכל אדם". המסר של המנהיג הדגול והעניו שאינו רוצה להטריח את העם שיבואו אליו, אלא הוא בכבודו ובעצמו ניגש אליהם, אופייני לרש"ר הירש, איש החינוך השם דגש גם על דרך ארץ שקדמה לתורה, כיאה לרב שפעל בגרמניה לפני למעלה ממאה שנה.
משה של כולנו
בהתאם לכך, אין זה מפתיע למצוא בכתביהם של המשגיחים בישיבות הליטאיות דגש דווקא על כך שאף בזקנותו הלך משה לבית המדרש (על פי התרגום המיוחס ליונתן: "ואזל משה למשכן בית אולפנא") כדי לא להתבטל מתלמוד תורה. ויש מי שביאר שגם בזמן שמשה לא יכול היה לחדש בעצמו שום חידוש בתורה הוא הלך לבית המדרש כדי לשמוע את תורתם של אחרים.
בתורת החסידות מתבארת הליכתו של משה בנוסח אחר, על פיו האדם נקרא הולך בניגוד למלאך הנקרא עומד. יכולת הבחירה החופשית מאפשרת לאדם את היכולת ללכת ולהתקדם. כל ימיו אמור האדם להתקדם במעשים טובים לקראת בית עולמו; לא לעמוד במקום אחד ובמדרגה אחת, אלא ללכת וללכת.
בספרי חסידות מובא עוד כי משה נכנס לכל נפש של כל אחד מישראל, והמשמעות היא שבכל יהודי קיים הניצוץ של משה, כדברי הרב אליעזר הלוי הורביץ, מגדולי הדור השלישי לחסידות: "'וילך משה' – אפילו לאחר שכבר הלך משה רבנו מן העולם – 'וידבר את הדברים האלה אל כל ישראל' – עודנו מדבר תמיד את דברי התורה אל כל ישראל. כל חידוש שמתחדש בכל עת שהיא הריהו נובע מכוחו של משה רבנו. על כן קראו חכמינו לכל תלמיד־חכם בשם 'משה' ('משה שפיר קאמרת') – לפי שתורתו באה מכוחו של משה רבנו" (נועם מגדים).
מסר דומה בגרסה ליטאית־בריסקאית־ארץ ישראלית עולה מדברי הרב אהרן ליכטנשטיין בשיעור שמסר לתלמידי ישיבת הר עציון. הרב ליכטנשטיין ביאר: "'וילך משה' – יש אומרים כי הלך אל מקום קבורתו אשר לא ידעו איש. אך אם נרצה נאמר אף אנו כי הולך הוא אלינו, מתקדם הוא לעברנו ומוסר לנו בכל עת את תורתו, תורה שבה ר' עקיבא איגר ור' עקיבא מקושרים אל משה רבנו ואל דמותו".
ואם בתורת ארץ ישראל עסקינן, מן הראוי לעבור לבית מדרש אחר, ישיבת מרכז הרב, שבה השמיע הרצי"ה קוק מסר של פעלתנות ועשייה ללא לאות, מסר המתאים כל כך לרוח המפעמת בקרב תלמידיו. ואלו דבריו: "'וילך משה' – משה תמיד הולך! זאת מדרגת צדיקים יסודי עולם אשר תמיד הולכים. 'תלמידי חכמים אין להם מנוחה… שנאמר 'ילכו מחיל אל חיל'. ודרך הליכה זו מתברר שאתם ניצבים וקבועים". דור דור ודורשיו.
פרופ' יובל סיני הוא נשיא מכללת אורות ישראל
