מבקש אני שבפתח דרשתי הקצרה והפשוטה לכבוד יום הכיפורים נלמד קטע ממשנת תענית (ד, ח), שאותו שמר עבורנו רבן שמעון בן גמליאל, הנשיא השישי מבית הלל:
לֹא הָיוּ יָמִים טוֹבִים לְיִשְׂרָאֵל כַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר בְּאָב וּכְיוֹם הַכִּפּוּרִים, שֶׁבָּהֶן בְּנוֹת יְרוּשָׁלַיִם יוֹצְאוֹת בִּכְלֵי לָבָן שְׁאוּלִין, שֶׁלֹּא לְבַיֵּשׁ אֶת מִי שֶׁאֵין לוֹ… יוֹצְאוֹת וְחוֹלוֹת בַּכְּרָמִים. וּמֶה הָיוּ אוֹמְרוֹת, בָּחוּר, שָׂא נָא עֵינֶיךָ וּרְאֵה מָה אַתָּה בוֹרֵר לָךְ.
אחד הימים שהפך לחגיגת המפגשים הוא יום הכיפורים. דווקא ביום הכיפורים? דווקא כיהודים רבים סוגרים את עיניהם כי יום קדוש הוא, ושומרים את מבטיהם? התשובה לתמיהות אלו קשורה לדעתי בעובדה אחת חשובה. במוקד המדרש שלפנינו עומדים הנישואים ומעבר להם מצוי יום הכיפורים. מכאן פתרון הטקסט. מבקש אני לקרוא את הקשר שבין יום הכיפורים לבין הזוגיות והנישואים בכך שפעמים רבות במהלך החיים המשותפים עלולים אנו לחטוא נגד בת הזוג או בן הזוג, או אז אנו חייבים לפנות אליהם בבקשת סליחה או בהענקת סליחה. ומקווים אנו שהקב"ה ייתן לנו קורטוב מסליחתו כדי להשלים את סליחתנו.
עד כאן התחלת הדיון, צעדים ראשונים של המכלול. ההבנה השלמה יותר של הכתובים מאותם הימים קשורה להבנת התרבות ששררה בעולם המזרח העתיק של אז. באותו עולם הקהילות היהודיות השתדלו לשמור על טהרה, בו בזמן שבעולם התרבותי המקיף אותם שררה תרבות מושחתת שבה גבולות ואיסורים כמעט לא היו קיימים. ה"עולם הגדול" של אז היה בפועל לא כל כך רחוק מהעולם הפוסט־מודרני של ימינו. מבחינה מסוימת היה זה עידן של אובדן דרך וגבולות, ובתוך עולם זה רצתה היהדות לומר את דבריה ולבנות חיים המבוססים על ערכים. מתוך כך רצו אבותינו לגאול את היסוד הגדול של קיומנו, שנדמה לי שהוא מתבטא ביחסים שבין בני הזוג, ובאפשרות הקיום והשימור של הקשר והנישואים.
אומר עוד שהחיבור שעושה המדרש שלפנינו בין הנישואים ליום הכיפורים מלמד אותנו שיש בנישואים יניקה מהקדושה. אכן, יש בנישואים שתי מדרגות: טהרה וקדושה. אולם לדעתי, באופן פרדוקסלי, הנישואים יכולים עדיין להגיע למעלת קדושה אף על פי שיחסרו מהם חלקי טהרה, למשל בגלל אי הקפדות של בני הזוג בתחומים שונים. הקדושה היא עניין שונה וכולל יותר. כיום יש הרבה טוענים לקדושה, אך לדעתי בימינו לא נשארו אלא שני מקורות קדושה אמיתיים: קדושת הנישואים הנלחמת כנגד חברה מושחתת והדוניסטית וההליכה כחייל למלחמת ישראל. המיזוג בין שניים אלו הוא קודש הקודשים האמיתי של היום.
