ספר השנה
סולם גנבים // ליאור אנגלמן | כנרת־זמורה־דביר
משפחת טייב מ"התקווה־תחתית" היא משפחת פשע מכובדת. האב נהרג ב"תאונה", האם והאחים ממשיכים בדרכו. אבל בן אחד מיועד להישאר "מחוץ לעסק" ולהשכיל, ובתור פיצוי למשפחה – להפוך לעורך דין. אלא שהבן, יודה, מסרב. יש לו תוכניות אחרות. ויש לו מורה פרטי, שהוא גם חונך, מודל ומשענת, שמכין אותו להתקבל למוסדות הלימוד הטובים בעיר. יודה מתגייס ואפילו מפקד על "נוער מרקע עברייני", ושם הוא מכיר את ליאת, שמחליטה לצאת מהפשע ונישאת לו. יחד הם מקימים, כמו שיודה חלם, כפר לנוער כמו שהם היו. המורכבות המשפחתית וההתלבטויות בין שני העולמות מייצרות תהפוכות בספר שמצליח לשעשע ולהכאיב, ולהציג עולם שיש בו תערובת של אכזריות ודורסנות עם אמונה וגאולה. הסופר, ליאור אנגלמן, רב קהילה, חודר לשפה האופיינית, לאורח החיים ולמנטליות של עולם שונה ממנו לגמרי, וכותב פרוזה משכנעת, מרתקת ולקוחה מהמציאות.
// חבצלת פרבר
עד שתדעי לכתוב אהבה // גבריאלה אביגור־רותם | כנרת־זמורה־דביר
למי שטרם נתפס לכתביה של גבריאלה אביגור־רותם, למי שניסה ואיבד אחיזה בזרמים הגועשים של הקולות והסיפורים והדבר־מתוך־דבר המאפיינים אותם, ספרה "עד שתדעי לכתוב אהבה", שראה אור בתחילת השנה המו"לית, הוא הזדמנות מצוינת להתחיל. סגולותיה המיוחדות נמצאות בו, רובן ככולן, אך במתכונת נוחה וקליטה. אחדות מהן הן היכולת לשחזר עולם לפרטי פרטיו, עולם היסטורי־חיצוני וגם עולמות פנימיים, ולברוא, מחומרים קיימים תקופתיים בלבד, שפה עברית וסיפורית חדשה המממשת את העולמות הללו בתוכה ומתוכה. הפעם עוסקת אביגור־רותם בילדותה שלה, בקיבוץ של עולי דרום־אמריקה בקרבת רצועת עזה בשנת 1952. דברים קשים קורים בחברת הילדים, ודברים לא פשוטים קורים, וקרו לאחרונה, גם בעולמם של המבוגרים. כל אלה מובאים במסננת יוצאת הדופן, הקסומה אפשר לומר, של תודעתה של ילדה מחוננת וחולמנית.
כשלושה חודשים לאחר הופעת הספר קרו הדברים האיומים בקיבוצים שבקרבת רצועת עזה, וברית דמים כמו נכרתה לו עם שנת הופעתו.
// צור ארליך
החדר הדרומי // אדוה בולה | כתר
מלבד היותו רומן מהוקצע, חכם ומפתיע, "החדר הדרומי" הוא מופע מרתק של חריגות מחופשת למיינסטרים. היא באה לידי ביטוי בעיקר בדמות הראשית תמר, אישה צעירה שנתלשה מעץ החיים אך מתחילה לבנות עץ חלופי משלה. הספר מעורר מחשבות מרתקות על אהבה – איך היא נוצרת, מדוע היא מסרבת להיעלם, מדוע היא נעלמת כשהיא נעלמת, ולמה היא כל כך טוטאלית שהיא מסוגלת להגדיר אותנו, להפיל אותנו לתהום, להקים אותנו על הרגליים.
// עמיחי שלו
הצחוק האדום, עול המלחמה // ליאוניד אנדרייב. מרוסית: אולגה סונקין | פרדס
קריאת צמד הנובלות "הצחוק האדום, עול המלחמה" של אנדרייב, אינה מאפשרת טיפה אחת של אסקפיזם. הקריאה מטיחה בפניך את כל זוועותיה של המלחמה. הנובלות עוסקות במלחמת העולם הראשונה, אך תיאורי הכאוס רלוונטיים גם במלחמה הנוכחית. אף שמדובר בתיאורים קשים, הכתיבה העזה של אנדרייב לופתת ומושכת פנימה לתוך הסיפור. גיבורי שתי הנובלות לא רק חווים את הקרבות אלא גם מתבוננים במלחמה ומביעים את שלל הרגשות שהיא מעוררת: זעם ותרעומת, ייאוש, זעזוע, אימת הלוחמים, אשמת הניצולים, תחושת הניתוק של העורף וביקורת מרה על השלטון והממסד. רק תבוסה ומפסידים יש בכאוס שזורעת המלחמה, ואם בכל זאת קיימת נחמה במציאות הזאת, הרי היא טמונה במלאכת הכתיבה עצמה שמספקת משמעות. התיעוד של הזוועות הוא לא רק הדרך היחידה להנציח את ההיסטוריה, אלא גם אמצעי תרפויטי להתמודד עם תחושת הניכור והאבדון.
// כנרת רובינשטיין
רבות וטובות // עמיה ליבליך | דביר
ראיונות עם נשים ממגוון הקשת היהודית שעוסקות בתפקידי רבנות והנהגה רוחנית. בתבונה רבה בחרה המחברת שלא לחלק את הספר על פי זרמים דתיים אלא לפי שנות לידתן של המרואיינות, וכך הן מספרות לא רק על תהליך דתי אלא גם על התפתחות בהתאם או כנגד לגלים השונים של הפמיניזם. מניפת הראיונות מעניקה מבט חשוב על מקומן של נשים בעולם היהודי בתקופתנו ועל החסרים שמניעים אותן לפרוש מהזרם הדתי המקובל. זהו ספר חשוב ומרתק לא רק משום שהוא פורש בפני הקורא את מהלכי הפמיניזם הישראלי, אלא משום שהוא עוסק בחיפוש רוחני של נשים המסופר בקולן שלהן, נושא שכמעט אין מדובר בו. וכך, לא פחות משהוא ספר פמיניסטי, הוא ספר על אהבת התורה.
// בכל סרלואי
אהבה אחת // שרה מסה. מספרדית: משה רון | לוקוס
ביקום שטבח שבעה באוקטובר לא התרחש בו, "אהבה אחת" הוא מבחינתי הספר המוצלח של 2023. סיפור מרשים בצלילותו על אהבה מהחיים, כזו שקווי הבסיס שלה חוצים תרבויות ויבשות. אישה שהיא לא הגיבורה מהסרטים, פוגשת גבר שהוא לא הגבר המושלם. היא מתאהבת בו בכל זאת. האהבה הזו מורכבת,כמו שקורה בחלק ממתכוני האהבה, משילוב של אגו, משיכה ואובססיה. האישה מתנהלת באופן הלא מושלם שבו כולנו התנהלנו מתישהו. איך זה נגמר בסוף כולם יודעים. הכותרת הלקונית מעט מתארת די במדויק את הסיפור: סיפור של אהבה אחת, אבל בלי לייפות ולהסתיר. ספר מתורגם נוסף של שרה מסה אמור לראות אור לקראת סוף השנה הנוכחית. ובמסך המפוצל שהוא הנפש, בחלק שממשיך להקרין את סוגיות היום־יום הפרטי, אלו חדשות נהדרות.
// גילית חומסקי
כשאנחנו חדלים להבין את העולם // בנחמין לבטוט. מספרדית: מיכל שליו | בבל
אי הבנה נובעת לרוב מחוסר בנתונים או מגילוי גדול של פרטים שלא מסתדרים יחד. בימים שבהם נדמה שכולנו חדלים להבין את העולם, ספרו של הסופר הצ'יליאני הצעיר שולח אותנו אל עולמם של המדענים הגדולים של ראשית המאה העשרים, שצללו אל נבכי האטום והגרעין, עמדו במה שנדמה כמרחק נגיעה מפיצוח סודות היקום, והבינו שהם רק מבינים פחות ופחות. בשילוב בין תיעוד לבדיה מתאר לבטוט את חייהם של מדענים כמו פריץ הבר – שהצליח להפיק חנקן שסייע להצמיח מזון למיליונים ברחבי העולם, ופיתח את הגז "ציקלון בה", ששימש את הגרמנים להשמדת היהודים במלחמת העולם השנייה ובתוכם משפחתו של הבר; אלכסנדר גרותנדיק, שהיה גורו רוחני לא פחות מגאון אלגברה מטורף; הפיזיקאי קרל שוורצשילד – הראשון שמצא פתרון למשוואת השדה של איינשטיין, ואחרים. כולם הקדישו את חייהם למספרים, למרחבים ולרעיונות מופשטים ומדויקים שנותרים עלומים עבור רבים. במפגש בין הבדיון לאמת מצליח לבטוט לייצר כתיבה סוחפת, מעוררת שאלות ומלאת חיים.
// אלעד נבו
החוקים // כתבה ואיירה: ליאורה גרוסמן | כנרת־זמורה־דביר
יש ספרים שמספרים סיפור אישי, ויש ספרים שמספרים סיפור של דור. "החוקים" מביא את סיפורה של העלייה הרוסית מפרספקטיבה ילדית, בכתיבה מופתית ובליווי איורים רכים, חכמים ורבי משמעות. גרוסמן עלתה ארצה בשנות השבעים, ומתערובת של חוויות אישיות וחוויות של עולים אחרים היא רקחה סיפור על אחווה ועל בריונות, על חברות ועל בחירה. נהוג לומר שספרי מופת הם על־גילאיים; את הספר הזה חלקתי עם בתי בת ה־12. כשקראתי, חזרתי להיות בת 10, ילדה ישראלית העֵדה לגל העלייה הגדול ששטף את ישראל בשנות התשעים. זכרתי הכול: את סרטי הפפיון המוגזמים בשיער, את החשדנות כלפי הכריכים הרוסיים, ואת ההורים שהפכו ממהנדסים למנקי רחובות. הכתיבה הכנה והחשופה, העלילה הנוגעת ללב, הדמויות הבנויות בקפדנות, איורי העיפרון המופלאים והפורמט הפוליפוני – הופכים את "החוקים" לאחד הספרים הטובים ביותר של השנה החולפת.
// פנינה גפן
מחר מתחיל יום חדש // יצחק אוורבוך אורפז | הקיבוץ המאוחד
האסופה "מחר מתחיל יום חדש" מאגדת את מבחר סיפוריו של יצחק אוורבוך אורפז, שזכה בפרס ישראל לספרות (2005), ורואה אור כעת במהדורה מחודשת בעריכת אבנר הולצמן. מבין הסיפורים מזדהרים במיוחד סיפורי "רחוב הטומוז'נה", שהם מבחינות רבות פריצת דרך בספרות הישראלית וכן בכתיבתו של אורפז, החוזר אל מחוזות ילדותו ושורשיו הגלותיים. בעזרת קורטוב של מאגיה הוא בורא מחדש עולם שנחרב בשואה. הסיפורים הם גרסה מעט מקברית יותר של חלם, ובזכות הספר אפשר, כמדומני, להכתיר את אורפז כמנדלי מוכר ספרים של הספרות הישראלית. השנה ראה אור בהוצאה מחודשת גם ספר שיריו של אורפז, "לצלוח את המאה", ובו מתגלה צד פחות מוכר שלו: לא רק פרוזאיקון בולט אלא גם משורר טוב.
// ירון אביטוב
ופתאום בוקר // נעמה דעי | עם עובד
אישה אחת יוצאת לעצמאות מהחוטים שכובלים אותה לאנשים שאוהבים אותה. גבר אחד חוזר הביתה, למרות שאין לו ממש לאן. תיאור המפגש בין עדן ורועי ודרכיהם ההפוכות בקיץ אחד הוליד ספר נפלא, רגיש וחכם. ספרות המקור העברית משופעת בספרי ביכורים, ולא מובן מאליו למצוא על המדף ספר שני ששומר על הרף הגבוה שהציבה המחברת בספרה הראשון. דעי מבססת את קולה ככותבת, בסגנון שהולך ומתעצב, בעל שפה עשירה ומלאת צבע. זהו סיפור קטן ועדין, שכוחו נמצא בהתרחשויות הפנימיות, בשינויים המינוריים שמכילים בתוכם עולם ומלואו. זה ספר מלא לב, עם מבט חד ומרענן על העולם, תשומת לב רבה לפרטים ופואטיקה יפהפייה. זה גם סיפור ישראלי מאוד – לא כי הוא מדבר על מלחמה או על פוליטיקה, אלא כי הוא מכיל בתוכו פסיפס אקלקטי של רגעים שוליים שלא היו יכולים לקרות באף מקום אחר בעולם. בשנה כזו, כמה אנחנו זקוקים ליופי. כולנו זקוקים לחסד, לתזכורת שלפעמים הבוקר יכול להגיע כך, פתאום.
// רעות גזבר
סיפורת – מקור
אמור מילה למעני // יהודית רותם | מסות וסיפורים קצרים | ידיעות ספרים
בספרה האוטוביוגרפי כותבת יהודית רותם על חייה בז׳אנר שבשנים האחרונות מוצא את מקומו בספרות העברית בעיקר בכתיבתן של נשים – המסה. הצורה הגמישה של המסה מאפשרת מבט אינטימי ועיוני כאחד על שאלות קיומיות. כסופרת מנוסה, רותם בוחנת את חייה במבט מורכב ומלא חמלה: ילדות בצל השואה, נישואים קרים וחסרי אהבה לאברך בבני־ברק, אימהות ואובדן ותשוקה עמוקה לספרות, מפגש וחיים. בספר גם כמה סיפורים קצרים מנקודת מבטן של נשים מקראיות, אך שיאו בעיניי הוא העיסוק המפוכח והנדיב בזקנה ובמחשבות שהיא מעוררת.
// בכל סרלואי
סיבוב ההופעות של הגולם מפראג // אריאל הורוביץ | ידיעות ספרים
הרומן הבלתי אפשרי בין כפיר החילוני, שהקים הרכב רוק קטן וחולם על פריצה לשוק, ובין נירית הדתייה, שהתחברה לשיר אחד של כפיר, באה להופעה ומשם נוצר סיפור אהבה עם עליות ומורדות. יצירה ישראלית עכשווית מורכבת ויפה, המלווה בפסקול מקורי של כל שירי ההרכב המוזכרים בו.
// גדי איידלהייט
מסכת תהום // איל חיות־מן | כנרת־זמורה־דביר
הכותב הנכון מצא את הדמות הנכונה – אלישע בן אבויה, ואת הרגע ההיסטורי הנכון – יהודה של אחרי החורבן, כדי לשחרר לחלל הספרות שמץ ממרבץ כביר של אנרגיה רוחנית המצוי תחת ידינו, במקורות שלנו.
// צור ארליך
יומן פרידה // ניצן ויסמן | כנרת־זמורה־דביר
יומן אישי שתיעד את הליך שקיעתם של הוריו אל מותם, ולאחר מכן את תחושות האבל והאשמה ואת החששות מהזקנה והמוות, הפך בידי המחבר לספר אינטימי שמעורר דילמות וגם הזדהות ומצליח לגעת בלב הקורא.
אל תקרא לי אום כולתום // יוכי שלם | עם עובד
פקידה במשטרת חולון נחלצת לעזרת חברתה הטובה מימי המעברה בחקירה עצמאית של היעלמות בעלה. רומן בלשי מקורי ומעמיק על גילוי עצמי והעצמה נשית על רקע מלחמת ששת הימים, שמצליח להחיות את התקופה.
קאמי // רן יגיל | טוטם
נובלה מעניינת הנכתבת במיומנות מתוך תודעתו של אלבר קאמי, ומתארת בגוף ראשון את מסכת חייו של חתן פרס נובל ומגדולי הספרות במאה העשרים, תוך השוואות ליוצרים כקפקא, אורוול וסארטר. כולל הנקודה היהודית.
// ירון אביטוב
סיפורת – תרגום
רדיו בנימין II // ולטר בנימין. תרגום: תומר דותן־דרייפוס | תשע נשמות
לפעמים אחרית דבר אחת עושה ספר שלם. "הרהורים על תפיסת ההיסטוריה של בנימין", שכתב ינון פליישמן, אשר נהרג בגבול הצפון ב־29 באוקטובר, מובאים בסוף הספר ומכריחים אותנו לקרוא בו מחדש. פליישמן כותב בעקבות הכרך הראשון של "רדיו בנימין" על הגאולה הבנימינית והמרקסיזם. הרהוריו מאפשרים להתבונן שוב בטקסטים הקטנים המאכלסים את הכרך השני – על מבריחי האלכוהול בתקופת היובש בארה"ב, על דמותו המסתורית של נווד בן אצולה, על שיטפון נהר המיסיסיפי ועוד. ולטר בנימין סיפר את הסיפורים הקטנים האלה ברדיו הגרמני בין המלחמות, וביקש באמצעותם לגעת בדינמיקה שבין כסף, כוח, מסתורין וגורל. חבל על דאבדין.
// אלעד נבו
זה לא הזמן לפאניקה // קווין וילסון | תרגום: שירי שפירא | עם עובד
מהתלה משעשעת של שני צעירים בשנות הנעורים שלהם, פרנקי וזיק, מתפתחת לאירוע חסר שליטה שתוצאותיו טרגיות. שנים עברו ונדמה שאותו תעלול נשכח, עד שעיתונאית מצליחה לעלות על עקבותיה של פרנקי, ומאלצת אותה להתעמת עם העבר שהדחיקה ולסגור סופית את הפרשה.
// גדי איידלהייט
כשהחיפושיות האפורות השתלטו על בגדד // מונה יחיא | תרגום: חסיה חומסקי פורת | כנרת־זמורה־דביר
גיבורת הרומן היא לינה, נערה שחיה בקהילה היהודית הקטנה שנותרה בעיראק ומוצאת עצמה קורבן למסע נקמה אחרי מלחמת ששת הימים, עד בריחתה עם משפחתה לארץ. רומן מוצלח המתאר את חיי היהודים בעיראק בשנות השישים ואת הרדיפות שסבלו.
// ירון אביטוב
התאבדות // אדואר לוה | תרגום: לנה נטע אטינגר | בבל
על פניו, מי רוצה לקרוא ספר בשם "התאבדות" שעטיפתו שחורה משחור, והדימוי במרכזה הוא פרצוף מקווקו ועמום? ולא מדובר בשם סימבולי, המחבר אכן התאבד והשאיר את כתב היד למו"ל שלו. אבל אם צולחים את המהמורות הלא ממש מזמינות, נכנסים לטריטוריה ייחודית מאוד. זהו מונולוג הכתוב בגוף שני ויש בו לא מעט רגעים פיוטיים ותובנות סמי־פילוסופיות לא יומרניות, המכילות חוכמות קטנות ומוכחות. לכן כשמסיימים את הספר אין כלל קדרות או מועקה. ההפך, יש תחושה של התרוממות רוח מפעימה, כזו שמתחוללת אחרי שקראתם טקסט שנכנס עמוק ומיידי לנשמה.
מבנה // סרחיו ביסיו | תרגום: שוש נבון | תשע נשמות
צמד נובלות משונות, מיוחדות ומעוררות מחשבה, בעיקר על מושג הבית ומשמעותו בחיי האדם. ביסיו לוקח את הסוגיה למקום הכי קיצוני, קומי ואבסורדי, ויוצר מעין קרקס אינטלקטואלי מרשים ומשעשע, מבלי לסטות לפסיכולוגיזמים או לתיאורים ארוכים. עלילתית, אין בו רגע אחד צפוי. נדמה שכל דבר יכול לקרות בשורה הבאה. ואכן כמעט כל דבר קורה.
// עמיחי שלו
חנות הספרים במגדלור // שרון גוסלינג | תרגום: שאול לוין | תכלת
בעל חנות ספרים הממוקמת בתוך מגדלור עתיק הוא איש שתקן וערירי, שתחביבו הליכה בודדת בחוף. לצידו רייצ'ל העוזרת, שלא ידוע מהיכן באה ומדוע, וג'ילי ההומלסית, שנודדת עם שקית מאוהל למחסן ומסתירה עבר אפל. וישנה מכשפת הכפר שחולמת רק על נדל"ן, ואפילו חתול, סמל המסתורין. אבל למרות מאבקי ירושה ותאוות בצע, זיופי מסמכים וסודות עבר, זהו רומן שהאהבה היא עניינו: אהבת אדם, ואהבת ספרים. הוא כתוב היטב ויש בו דמויות מהמציאות ובעיות אמיתיות, ועדיין הטוב מתגבר בו על המכוער, והוא מושך לשקוע בו ולשכוח את הרע שבחוץ.
// חבצלת פרבר
עיון – מקור
בנות סוררות | מרד הנערות בגליציה ההבסבורגית // רחל מנקין | תרגום: יפתח בריל | מאגנס
במחקר ראשון מסוגו חושפת המחברת את תופעת הבריחה מהבית של מאות צעירות יהודיות ממשפחות אורתודוקסיות בקרקוב וסביבתה בסוף המאה ה־19 וראשית המאה ה־20. הבנות, שנחשפו להשכלה רחבה ולעושר תרבותי בתיכון הפולני וברחו משידוך כפוי לנערים שכל עולמם הצטמצם ללימוד בישיבה, ביקשו מקלט במנזר בקרקוב והתנצרו. חלקן נשארו במנזר, אחרות נישאו לגויים שהכירו באמצעות הנזירות. בחלק מהמקרים הן שבו לאחר מאבק לביתן, בתנאי שהמשפחה תאפשר להן ללמוד באוניברסיטה ותוותר על השידוך הכפוי. ספר חשוב ונוגע ללב שכתוב כמו ספר מתח, ומציג עוד היבט לא מוכר של חיי עמנו בגלותו הארוכה.
// חבצלת פרבר
אמת וחובה – דת, מוסר ומה שביניהם // משה רט | ידיעות ספרים
"אמת וחובה" מצטיין במיפוי בהיר של תורות המוסר ושל דיכוטומיות שונות שהן מעלות, בהצגה פשוטה ואינטליגנטית של הסוגיות שבמחלוקת, וביחס של כבוד לאינטליגנציה של הקורא שאינו אקדמאי. כל זאת, לצד ההעלאה המשכנעת לכאורה של הטיעון העיקרי.
כל החוקים נשמעים לו – מדע ומיתוס בשירת דן פגיס // עדי וולפסון, ורד טוהר | פרדס
שירתו של דן פגיס לא רק רוויה במושגים ממדעי הטבע, אלא גם מציגה עצמה בכותרות פסאודו־מדעיות כמו "חקירה", ורומזת לעולמות ודמויות ממיתוסים ומיצירות אחרות (קין והבל הם דוגמה מוכרת) – לרוב כדי להפוך אותם על פניהם. המחברים, איש מדעי הטבע ואשת מדעי הרוח, מציעים צמדי־קריאות בשנים־עשר שירים. זוויות הראייה המעשירות הופכות את השירים לתלת־ממדיים.
// צור ארליך
ללא מרשם רופא // אדם קיי | תרגום: תומר בן אהרון | הכורסא
את ספרו הראשון של קיי, ״זה הולך לכאוב״, ממואר על חייו כמתמחה לגינקולוגיה, קראתי פעמים רבות, ובכל פעם צחקתי בקול. בספרו השלישי חוזר המחבר אל אותה תקופה, אך בניגוד לסגנון הקליל שאפיין את ספריו הקודמים, הפעם הוא יורד לעומק הקשיים שאפיינו את חייו האישיים, וחושף התמודדות עם חיים בארון, הפרעת אכילה ותקיפה מינית. זה ספר לא פשוט לקריאה, אך מכיל גם הוא את אותו סגנון חד ואינטליגנטי ואותו הומור עוקצני ומשובח.
// רעות גזבר
עיון – תרגום
מיהו האדם? // אברהם יהושע השל | תרגום: דרור בונדי | ידיעות ספרים
את הדוקטורט שלו בשפה הגרמנית הגיש אברהם יהושע השל כחודש לפני עליית היטלר לשלטון. הפילוסופיה של מרטין היידגר שלטה בכיפה הקיומית בשנות המלחמה האיומות, והשפיעה גם בשנים שלאחריה. בעוד היידגר מעמיד במרכז את ההוויה האילמת והזמן, השל מבקש לשאול מיהו האדם שפועל בתוכם. בדומה לעמנואל לוינס, גם השל מעמיד את האדם והאלוהים בלב הגותו, כמענה לניכור ההיידגריאני ומלחמת העולם השנייה. זהו ספר שפורש משנה הגותית משמעותית, ומצליח בתוך זאת לייצר שפה אישית, כנה ומשתוקקת.
שיעורים במנהיגות // הרב יונתן זקס | תרגום: צור ארליך | מגיד
תרגום עברי לאחד מספריו האהובים ביותר של הרב זקס, שנכתב במקור לפני לא מעט שנים. עולה ממנו שהדרישה למנהיגים טובים וראויים היא עניין בסיסי. מי ייתן ואלו המתיימרים להנהיגנו יפנימו את היותם שליחי ציבור ויפעלו בהתאם.
// גדי איידלהייט
מילים פשוטות // הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ | תרגום: יהודית שבתא | מגיד
תרגום לספר שראה אור לראשונה לפני כמעט עשרים שנה, ובו מבצע הרב שטיינזלץ ניתוח עומק למילים הבסיסיות ביותר בשפה, תוך הצגת עושר רעיוני מרהיב. קריאת הספר והפנמתו תובעת מאיתנו לחשוב על המילים שאנחנו אומרים מבלי משים ועל המשמעויות שלהן ברבדים שונים, ואת התהליך נוכל ליישם גם במילים אחרות. ספר עמוק ומלא תובנות, ובעיקר מדגים תהליכי חשיבה של אחד המוחות הגדולים בדורנו.
מאמרים על מוסריות ועידן חילוני // צ'ארלס טיילור | תרגום: יואב אשכנזי | כרמל
ההוגה הקנדי צ'ארלס טיילור הותיר חותם עמוק בכל תחום שחקר וכתב עליו – המודרנה, העצמי, פלורליזם, דת וחילון. אסופת המאמרים החדשה מאפשרת לקורא הישראלי להיחשף לתפיסתו המורכבת של הפילוסוף בדבר החילוניות המודרנית והאלמנטים הדתיים שבתוכה. ספרו הגדול בנושא, "עידן חילוני", טרם תורגם לעברית, והמאמרים פותחים פתח לנושאים כמו הסרת הקסם מהעולם, המיתוס של המודרנה, מקומה של הדת בחברה מודרנית ועוד. טיילור הוא פילוסוף מעמיק ומקורי, שפורש את מבחר העמדות הפילוסופיות בכל סוגיה ומציע את עמדתו שתמיד מצליחה לחדש.
ארס פואטיקה // הורטיוס | תרגום: יואב גלבוע | קתרזיס
צוואר סוס עם ראש אישה, נוצות צבעוניות מבצבצות מבין האיברים ופלג גוף תחתון של דג, או ברוש הנמלט בשחייה מספינה טובעת. אלה לא דימויים שחוללה הבינה המלאכותית, אלא דוגמאות שכתב המשורר הרומאי הורטיוס כדי לתאר את הדרכים שבהן מורכבים דימויים. המתרגם יואב גלבוע מצליח לצקת את הלטינית לעברית שוצפת ועשירה, ולהזכיר מה אפשר לעשות עם מילים. בימים שבהם הדמיון האנושי נלחם במכונות משוכללות, שורותיו של הורטיוס מזכירות מהו מותר האדם מן המכונה.
// אלעד נבו
איינשטיין בזמן ובמרחב // גריידון סמואל | תרגום: מיכל אלעזר | ידיעות ספרים
מה כבר יכולה לחדש עוד ביוגרפיה על אלברט איינשטיין (גם שרה אהרוני עשתה זאת לאחרונה ב"עד שאיינשטיין בא", 2022)? גריידון עונה על השאלה הזאת בדרך ייחודית. הוא מפזר 99 חלקיקים – קטעי טקסט קצרים יחסית – שחושפים במצטבר את אופיו מלא הסתירות ורב הרבדים של המדען, שלרגע לא משעמם לקרוא שוב כמה היה הפכפך, מבריק ובעל קסם אינסופי.
// עמיחי שלו
שירה
בשקט הולך וגובר // צדוק עלון | גמא
הספר פורסם בסוף הקיץ, לפני 7 באוקטובר, אך נדמה כי מילות שמו, המבטאות כמיהה עמוקה לשקט, הפכו לרלוונטיות מתמיד בתקופת המלחמה. בקובץ זה, ספרו השנים־עשר של המשורר הירושלמי, אפשר למצוא התבוננות מפוכחת ומלאת רגש בזיכרונות ילדותו, לצד שירים מהורהרים המתארים את מצבו הרגשי של משורר בשל בהווייתו הנוכחית. אחד השירים היפים עוסק בזיכרון כפול – הזיכרון של הוריו מצפירת הזיכרון: "כשהייתה נשמעת צפירת הזיכרון ברחבי הארץ/ אבי שהיה ישוב על הרצפה/ וכותב על קלף/ את התורה כולה/ היה נעמד ומסדר על ראשו את כובע הקסקט… אמי הייתה פוסקת מעיסוקיה במטבח/ מסדירה את סינרה/ ומהדקת את הצעיף המשובץ לראשה/… וכך שניהם היו עומדים בחצר ביתנו/ עד תום הצפירה/ כפופים וזקופים כאחד".
שירת אוקטובר // מיכל סנונית | ציפור
שירים שנוצרו בפרץ של כתיבה במשך חודש וחצי לאחר פרוץ המלחמה. הספר הדק והשירים המודפסים בפורמט של יומן אישי, מצליחים להעביר באמצעים גרפיים את תחושת הזמן שקפא ואת ההרגשה שמאז אותה שבת ספירת הזמן הפרטית שלנו התלכדה עם הספירה הכללית בארץ. ההלימה בין צורתו ותכניו של הספר, שעוסקים כולם בתחושות לאחר המלחמה, נותנת תוקף לכעס ולבלבול ומבטאת את הכאבים המאובנים נוכח המציאות. באחד השירים היפים, "הישרדות", נכתב: "לשרוד זה לצוף בין הכאבים / ולהישאר בחיים".
// כנרת רובינשטיין
הודעות מארץ רחוקה // אמיר מנשהוף | נצח
בימים הכואבים שאחרי שבעה באוקטובר, רבים איבדו את המילים. בזמן הפצוע הזה תיעד אמיר מנשהוף תחושות אישיות בשפה נוזלת, דולקת, פעורת לב. זהו ספרון קטן שמחזיק מטען בלתי נתפס שכולנו ניסינו להחזיק איכשהו. המילים של מנשהוף מחזיקות בשפת שיר את סערת הרגשות, האובדן והכאב הקולקטיבי, ומציגות את האדם הפרטי המחובר בעורק ראשי לכאב שזרם בכל לב ישראלי.
// אלעד נבו
ב
לעדינו מתחוללים החיים הדקים // סיוון הר שפי | מקום לשירה
זו הייתה שנה ספרותית טובה למשוררת סיון הר־שפי, ששני ספרי שירה שלה ראו אור. השני שבהם הוא ״בלעדינו מתחוללים החיים הדקים״ – פרגמנטים זעירים ויפהפיים, חלקם במתכונת ההייקו היפנית, וכולם יונקים משירת הזן הבודהיסטית המביטה באופן שווה על העולם, קטן כגדול. כשמשוררת מוערכת כהר־שפי נוקטת התנסות צורנית חדשה, זהו יותר מאשר תרגיל בסגנון; מדובר במפנה ובהעמקה בשירתה. הנטייה אל המיסטי ובחינת הגבוה והנמוך, שמאפיינות תמיד את יצירתה, מקבלות עכשיו משנה תוקף מתוך מבט בחי ובצומח, הזעיר ביותר כגדול ביותר. זהו ביטוי עמוק לנפש השרה ולנוכחות הבורא בעולם. היכולת של האדם להישיר מבט בכל אלה, מאפשרת מעשה של בריאה מחדש ושותפות ענווה במעשה בראשית.
// בכל סרלואי
מקום בו העור הופך עיניים // אבישג עמית־שפירא | פרדס
בספר שיריה השני נוגעת אבישג עמית־שפירא בדופק הפועם של הימים באמצעים ליריים מגוונים, עתירי הדים והקשרים, שבכולם היא מפגינה שליטה עדינה. חוויותיה בצל המציאות הביטחונית בארץ, כילדה, כנערה, כאישה וכאם, ובמיוחד כמורה שמלמדת תלמידים ערבים, נוצקות בכלי שיר של מי שעורה הדק הוא עיניים.
שער האשפות // אבישלום פון־שילוח | בלימה
המחבר עזב את העולם החרדי, אך התשוקה לאל חי ולמסתרי תורתו עדיין מסחררת אותו. הוא כותב כאחוז דיבוק, ובאורח שיהיו שיזהו כשיגעון גדלות, אבל הגעש שלו מבעבע ומשכנע בכנותו.
// צור ארליך
מתוך מחברות ישנות // רות דולורס וייס | עם עובד
מקבץ מקטעים שהם גם יומניים וגם שיריים. כולם בגוף ראשון של דמות שהיא מעין גרסה נשית של מולוי (מהטרילוגיה של סמואל בקט), שכמו מתעוררת, או נרדמת, ולא ברור לה איפה ולמה היא נמצאת ומה בכלל ממשי, והיא מתחילה לכתוב את פתח היציאה. לא מדובר בפעולות אלא בחוויה תהליכית מזוגזגת, לעיתים צעד קדימה ואז צעד אחורה. לא כמו לשבור חלק מהקיר. הפתח נמצא רק בנפש. ושלה מלאה תהום, וגם יופי עוצמתי.
// עמיחי שלו
תעודה
יום אחד באוקטובר | ארבעים גיבורים, ארבעים סיפורים // עורכים: יאיר אגמון ואוריה מבורך | מגיד
אנו עדיין בעיצומה של המלחמה, וספרים עליה כבר מתחילים להופיע. בספר זה, שעמלו עליו צוות מראיינים, מובאים ארבעים סיפורי גבורה מהיום הנורא, מסופרים בגוף ראשון מפי ניצולים או קרובי משפחה של החללים. למרות העצב והצער, הקריאה בספר מחוללת גם תחושות של התרוממות רוח ושאיפה לכבד ולנצור את זכר הנרצחים וללמוד מגבורתם.
// גדי איידלהייט
החיים במלואם | ספר דוקומנטרי על התמודדות // סיגל זהבי | פרדס
המכלול הנוצר מהודעות הוואטסאפ של סיגל זהבי לחברותיה, בתקופת מאבקה בסרטן, הוא יצירה ספרותית רבת ערך; למעשה, גם סופר מעמיק שהיה מבקש להעמידנו על עוצמתם של החיים על קו הקץ ועל כוחן של חברוּת ותמיכה רגשית, יכול היה לבחור לכתוב כך רומן בדיוני.
// צור ארליך
אמן הבריחה רודולף וֶרבָּה: האיש שברח מאושוויץ כדי להזהיר את העולם // ג'ונתן פרידלנד | תרגום: תמי זר | דביר
דמותו של רודולף וֶרְבָּה התפרסמה בעולם כולו בזכות הופעתו בסרט "שואה" משנות השמונים. הוא חברו, פְרֶד וֶצלָר, היו היהודים היחידים שהצליחו לברוח מאושוויץ. השניים הכינו מסמך מפורט שתיאר את מיידנק ואושוויץ ויועד להפצה בעולם, אבל מנהיגי המערב לא התרשמו ולא נקטו בפעולה. כישלון שליחותו להניע את העולם מבעוד מועד ערער את וֶרבָּה והשפיע עליו בשארית חייו, עד מותו ב־2006. ביוגרפיה מרתקת ומכמירת לב.
הסיפור המדהים ששינה את העולם על 116 הימים שקדמו להטלת פצצת האטום על הירושימה // כריס ואלאס | תרגום: דפנה לוי | מטר
הספר בנוי ככרונולוגיה של האירועים שהובילו להטלת הפצצה. ואלאס מקדיש מקום נרחב ללבטים המוסריים שליוו את הפרויקט, כשכל המעורבים, כולל הנשיא טרומן, החלו להבין את משמעותו ואת מחיריו בחיי אדם ובעתיד העולם. זהו ספר מרתק ומרגש, השם דגש על ההיבטים האנושיים של פיתוח פצצת האטום והטלתה. זעקתו של הטייס "אלוהים, מה עשינו?", מהדהדת באוזנינו גם כשסיימנו לקרוא.
// חבצלת פרבר
הדרכה ופנאי
ריפוי עצמי // ניקול לה פרה | תרגום: אסף כהן | מטר
לא מדובר בעוד ספר שמבטיח לשנות את החיים, ובמקרה הטוב מתגלה כאשפת AI. ד"ר ניקול לה־פרה מציגה בו גישה חדשה והוליסטית לריפוי, נוכח התסכול שחשה ממגבלות הפסיכותרפיה המסורתית. למעשה היא מציגה פילוסופיה המאחדת בריאות נפשית, גופנית ורוחנית, אבל כזאת שמגובה במחקרים ובניסיון אישי. היא לא בהכרח סותרת את עתיד הרפואה אלא הולכת איתו יד ביד, בכתיבה פשוטה אך עמוקה.
// עמיחי שלו
מתיקות מרירה // סוזן קיין | תרגום: עפר קובר | מטר
העולם משתחרר בהדרגה מתבניותיו. אחת הנציגות החביבות עלי בז'אנר היא סוזן קיין. בספרה הקודם, "שקט", היא הבדילה בין אנשים שקטים למופנמים, ונתנה מקום של כבוד לאנשים שלא רוצים להצטרף למסיבה. כמו בקודמו, גם ב"מתיקות מרירה" יש שאלון לאבחון עצמי ואנקדוטות חביבות. הפעם במרכז: הקשר בין רגשות כמו עצב וכמיהה לתכונות כמו חמלה ויצירתיות. קיין מוצאת יתרונות רבים ברגשות שנחשבים רשמית על הסקאלה השלילית, או לפחות הלא שימושית. הזרקור נעים לקריאה, בטח למי שמזדהה עם האישיות המתוארת בספר, אבל לא רק.
// גילית חומסקי
נשימה // ג’יימס נסטור | תרגום: שאול לוין | מטר
כולנו צריכים אוויר, ובספר זה נלמד דברים ששכחנו אבולוציונית, או שמעולם לא ידענו, על נשימה. הנשימה היא לכאורה פעולה בסיסית כל כך, כזו שלא צריך להקדיש לה כל מחשבה, אולם כאן ניווכח שזה אינו המצב, ושיש דרכים רבות לנשום. נסטור מלמד אותנו על טכניקות נשימה שונות, טובות ורעות, וכיצד הן משפיעות עלינו.
// גדי איידלהייט
ילדים
ארכיאולוגים במקרה // שרה אלבי | תרגום: אסנת הדר | איורים: נתן האקט | מטר
הספר מציג מבחר תגליות ארכיאולוגיות חשובות מהשנים האחרונות, שרובן התגלו בדרך מקרה, על ידי אנשים שאינם ארכיאולוגים, כדוגמת החקלאים הסינים שגילו את האוסף הענק של חיילי הטרקוטה. בדרך זו הוא מעודד לפקוח עיניים כאשר נמצאים בשטח, ותופעת לוואי אפשרית שלו היא שהילדים יתחילו לחפור. באדמה, לא לכם.
// גדי איידלהייט
משעמם לי // מייקל איאן בלק | תרגום: מיכל לבינסון | איורים: דבי רידפת אוהי | מטר
ילדה, פלמינגו ותפוח אדמה הם גיבורי הספר הזה, והליהוק המשעשע מאפשר מבט רענן על שעמום ויצירתיות ומכניס הרבה קומיות למפגש שבין הילדה המשועממת לתפוד המשועמם. הספר מצליח לנסח תובנה על טיבו של השעמום ועל האופן שבו אפשר להתמודד איתו, ומזכיר שעם קצת דמיון אף פעם לא משעמם.
קטן־בטן // ורד לבר | איורים: כנרת גילדר | כנרת־זמורה־דביר
ילדה קטנה אוספת לביתה גוזל פצוע ומטפלת בו, למרות חוסר האמון של סובביה. היא מגדלת אותו ומטפחת אותו, ולא נרתעת מלהרחיק מי שעלול לפגוע בו. זהו סיפור שאיננו מדבר על אמפתיה וחמלה אלא מראה אמפתיה וחמלה, וכוחו במנגינה הפנימית ששזורה במילותיו, הכתובות בעברית נפלאה ובחרוזים מושלמים.
רק לא שמוליק // רן שחם | איורים: אביאל בסיל | עם עובד
ספר עם שלל חידות וכלל אחד: אסור להגיד אף פעם שמוליק. החידות, מסוג קצת פחות צפוי, כוללות פירות, חיות, רהיטים ולימון נרגן במיוחד. שאלות "מי יוצא דופן" הן הזדמנות מצוינת לפתח חשיבה מחוץ לקופסה, ללמוד על דמיון ועל שוני ועל מכנים משותפים מסוגים שונים. "רק לא שמוליק" מצליח להצחיק ולהיות לא שגרתי, מפתיע ומרענן בפריזמה הילדית שלו.
שנינו // כתבה ואיירה: אורית מגיע־שולב | טל מאי
אחות גדולה ואח קטן משחקים יחד, אך כל משחק שנחווה כהנאה מצד האחות, הוא חוויה עגומה עבור האח. בעוד הטקסט מציג את נקודת המבט של האחות, האיור מגלה את חוויותיו של האח. נקודת המפנה מתרחשת כאשר האחות מבינה לראשונה את החוויה של אחיה, והרגע הקטן הזה לבדו הוא סיבה מופלאה לקרוא את הספר הזה.
ליבי או: לאן הולכות המחשבות // הדס ליבוביץ | איורים: דניאל פלג | הקיבוץ המאוחד
יומן הוא מקום מפלט, אי של ביטחון ומקום לסדר בו את המחשבות. הספר החדש בסדרה "ליבי" יצא לאור כ"מחשברת", מחברת מחשבות, המזמינה את הילדים למלא אותו בעצמם, יחד ובמקביל למונולוג של ליבי בתחילת כל פרק אודות עצמה. החלוקה הפנימית לקטגוריות שונות (אני, המשפחה, הבית, החלומות שלי ועוד) יוצרת סדר מונחה שמפחית את האיום מול דף לבן וריק, ומציע לילדים שער כניסה לעולם של כתיבת יומן.
דרושה תאומה // יערה שחורי | איורים: עמר הופמן | כתר
יום אחד מחליטה איה שהיא צריכה תאומה, ויוצאת לחפש אחת כזו. התאומה לא צריכה להיות ילדה זהה לה, אלא בעיקר תאומת נפש. מסע החיפושים מזמן מועמדים בדמות ילדים, ילדות, קשיש וגם כלב, ומעלה תובנות על שוני ודמיון, שייכות וקשר. יד האמן של הופמן מכניסה הרבה הומור לסיפור, כמו גם דימויי תאומוּת השזורים לאורכו, לחדי העין.
פוני // ר"ג פלאסיו | תרגום: לי עברון | כנרת־זמורה־דביר
סיילס, נער יתום בן 12, יוצא למסע חיפושים, על פוני לבן ופלאי, אחר אביו שנחטף בלילה אחד על ידי שלושה גברים זרים. סגנון הכתיבה ציורי וחושני, והדמויות עגולות, מסוגננות ובעלות עומק רגשי. הספר פותח צוהר גם אל תולדות הצילום. אחד המסרים המרכזיים הוא שאובדן הוא חלק טבעי מהחיים, וכי אפשר למצוא נחמה וכוח גם במצבים הקשים ביותר. ספר על־גילאי שמספק סיפור מסעיר, חוכמת חיים ותזכורת חשובה לכך שאהבה ותקווה הן הכוחות החזקים ביותר של האדם.
// פנינה גפן
מחזות
מולייר: ארבעה מחזות. תרגום: אלי ביז׳אווי | לוקוס
את התענוג בקריאת המחזות של מולייר אין צורך להציג. תרגומים חדשים למחזותיו נדרשו עד מאוד. מולייר כתב צרפתית מבריקה ושנונה, אך תרגום כתביו לעברית (חלקם על ידי מתרגמים דגולים) לא נעשה מהמקור, ומתוך כך הם לקו במליציות יתר שפגעה בנגישות ובעונג שבהם. המתרגם אלי ביז׳אווי עשה חסד עם הספרות העברית בכך שתרגם את מולייר בלשון הנאמנה לשפת המקור, ומתוך כך קרובה לעברית ימינו: שפה טבעית, זורמת, נקייה וחריפה לפרקים, בהירה אך לא מליצית. תרגומיו לארבעה ממחזותיו של מולייר, "בית ספר לנשים", "טרטיף", "הקמצן" ו"החולה המדומה", ראויים לקריאה בפני עצמם כמופת של תרגום. כך זוכה הקורא העברי לפרצי צחוק של ממש כשהוא נאנק עם תחלואיו של ארגן החולה המדומה או עם צדקנותו של טרטיף, העושה מעשה זמרי ומבקש שכר כפנחס. ואם הדמויות הנפלאות של מולייר מזכירות לקורא הישראלי דמויות מוכרות מחיינו, ההשוואה באחריות הקורא בלבד.
// בכל סרלואי
