לפני כחודש סערה קהילת חב"ד בישראל, לאחר שחילוקי דעות בין בכירי רבניה קיבלו פרסום ועוררו הדים. "בית דין רבני חב"ד בארץ הקודש", שהוקם בשנות השבעים, הוא הגוף הסמכותי הרשמי שתפקידו להתוות מדיניות לכלל ארגוני חב"ד בישראל. בין שבעת חברי בית הדין פרץ לאחרונה עימות חריף בנוגע לצירוף חברים חדשים. באופן חסר תקדים יצאו מטעם בית הדין מכתבים סותרים: חלק מחבריו פרסמו את רשימת הרבנים שנוספו לדבריהם להרכב, ואילו אחרים ביטאו את עמדתם שלפיה המינויים החדשים נעדרי כל תוקף, ונעשו "שלא כנדרש לפי ההלכה ולפי השכל הישר".
מאבקי השליטה הללו מלמדים על המציאות שתנועת חב"ד מתמודדת עימה בשלושת העשורים האחרונים: היעדר מנהיג סמכותי שיכריע בשאלות מעין אלה, ושהוראותיו יהיו מקובלות על הכול. המאבקים הללו מציפים גם את המתח הוותיק הקיים בחב"ד בין הפלג ה"משיחיסטי", המאמין שהרבי מלובביץ', ר' מנחם מנדל שניאורסון, עתיד עדיין להתגלות כמשיח (אמונה שכלל חסידי חב"ד החזיקו בה בחייו של הרבי), ובין הממסד האנטי־משיחיסטי, ה"אנטים" כפי שהם מכונים בעגה הפנימית, המקבלים את עובדת מותו של הרבי ואינם עוסקים בשאלת משיחיותו.
"אפשר להגדיר את המשיחיסטים כ'חב"ד השנייה", מציע מנדי, משיחיסט לשעבר. "יש שם נוכחות משמעותית של בעלי תשובה שהצטרפו לחב"ד במהלך השנים. הם פחות שמרנים מהממסד, ויותר פעילים בשטח ועם הנוער"
אף שבית הדין מזוהה עם ה"אנטים", המשיחיסטים קיוו שככל שיצורפו חברים חדשים, חלקם יבואו גם מהזרם שהם משתייכים אליו. משהדבר לא קרה, הם השתמשו בעימות המדובר כדי לבטא את איבתם הוותיקה לממסד המדיר אותם לטענתם. באתר "חב"ד אינפו", המזוהה עם המשיחיסטים, גוללו את הפרשה לפרטיה והאשימו את בית הדין בנטייה מובהקת ל"אנטים" וב"התעמרות ורדיפה" כלפי המשיחיסטים והפריפריה החב"דית. עוד טוענים אנשי האתר כי חברי בית הדין מתמנים בשיטת חבר מביא חבר, "מחזיקים בדעה אחת בלבד", ואינם מייצגים את הזרם שמהווה "לכל הפחות מחצית מכלל חסידי חב"ד בארץ הקודש". אם תרצו, זוהי מעין גרסה חב"דית לסערת הרפורמה המשפטית, כאשר הממסד ההגמוני והאליטיסטי מוצג כמנותק מהעם שבשדות.
שבר אמוני
השבוע ציינה חב"ד, על פלגיה השונים, שלושים שנה למותו, הסתלקותו או שמא היעלמותו של הרבי – תלוי את מי שואלים. ככלל, בחסידות מעדיפים להימנע מלציין במפורש את מותו של הרבי, ולהשתמש בקוד "ג' תמוז", יום פטירתו. ירידתו מהבמה של המנהיג הנערץ, שהבטיח לחסידיו "משיח נאו" ולא הותיר מקום רב לדמיון בנוגע לזהותו של המשיח המדובר, השאירה את התנועה הגדולה על מוסדותיה הרבים ואלפי סניפיה ברחבי העולם, ללא מנהיג ומורה דרך, ועם שורה ארוכה של שאלות לא פתורות.
שלמה (מרבית השמות בכתבה בדויים, לבקשת המרואיינים), שהיה אז ילד בקהילת חב"ד בלוד, זוכר היטב את הבלבול והמבוכה ששררו בין החסידים. "ביטלו את הלימודים ב'חדר', לא הסתכלנו אחד בעיניים של השני, וגם ההורים לא ידעו איך להגיב לסיטואציה. מבוגר אחד אסף את כל הילדים ושאל 'במה אתם מאמינים'. הוא הסביר זאת באמצעות הסיפור התלמודי על 'פסוק לי פסוקך', כאשר המבוגרים לא יודעים כיצד לנהוג ושואלים דווקא את הילדים".
"לאנשים כמו אבא שלי", אומרת חני, בתו של שליח חב"ד נלהב, "ג' תמוז היה כמו ההתנתקות לדתיים־לאומיים. שבר שמאתגר את התפיסה האמונית שלך עד היסוד".
שורשי הפיצול הנוכחי החלו כבר באותו יום. בשעה שרוב חסידי חב"ד בארץ ובעולם התעטפו במבוכה ובאבל, היו גם מי שמצאו לנכון לפצוח בריקודים ולשתות "משקה", מתוך אמונה שאנו מצויים בשלב מכריע לקראת הגאולה, וכי "הסתר הפנים" הזמני יתפזר בקרוב, כאשר הרבי יקום ויגאל את ישראל.
שניאור, שמגדיר את עצמו "משיחיסט שהתפכח", היה גם הוא ילד באותה תקופה: "מצד אחד ילדים בני שש בכו, מצד שני הבנות מקריית־החינוך בכפר חב"ד יצאו בצעדת תופים ובקריאות 'הנה הנה משיח בא'", הוא זוכר.
המבוכה והבלבול השפיעו גם על אופי הלווייתו של הרבי. "לאחר שמיטתו יצאה מבית המדרש של חב"ד, הקבורה נעשתה בצורה מהירה מאוד, והסתיימה לפני שמלווים רבים הספיקו להגיע לבית הקברות. הם לא ידעו איך לקיים אירוע שסותר את אמונתם הגאולית, והדחיקו את קיומו", מתאר פרופ' שמואל היילמן, שחיבר יחד עם פרופ' מנחם פרידמן המנוח את הספר "הרבי מלובביץ': בחייו ובחיים שלאחר חייו".
מוסדות מקבילים
עד מהרה התגבשו בחב"ד דרכי תגובה תיאולוגיות ל"ג' תמוז". הממסד החב"די הוותיק זנח את העיסוק במשיחיותו של הרבי והחל לפרש את רמיזותיו הגאוליות והמשיחיות כתפילה ולא כהבטחה. היו אף מי שטרחו ומצאו בדבריו אמירות שניתן לפרשן כמתייחסות לאפשרות של מותו. הזרם המשיחיסטי, לעומת זאת, המשיך לדגול במשיחיותו של הרבי המנוח. רבים מהם אף מתכחשים למותו של הרבי, מתייחסים לקבורתו כאל אחיזת עיניים של השטן (בדומה לדברי חז"ל על משה רבנו בחטא העגל), מסבירים שהוא רק "התכסה" זמנית עד שיחזור ויתגלה כגואל, וממשיכים להצמיד לתוארו את המונח "שליט"א" – שיחיה לאורך ימים טובים אמן. המשיחיסטים מוכרים לציבור הרחב בדגלי המשיח שהם מניפים, ובהמנון שהם שרים בכל הזדמנות: "יחי אדוננו מורנו ורבנו מלך המשיח לעולם ועד".
החלוקה של חב"ד לשני זרמים מרכזיים, כרוכה מטבעה בהשטחה מסוימת של הניואנסים השונים בתוכם. כך למשל, דעה רווחת היא שגם רובם המכריע של ה"אנטים" מוסיפים להאמין במשיחיותו של הרבי, אך סבורים כי לא נכון לעסוק בכך ברבים, בין השאר כדי לא לפגוע ב"הפצת המעיינות", כלומר בקירוב אנשים נוספים לתנועה ולמשנת הרבי. מנגד, גם בין המשיחיסטים יש המקבלים את עובדת מותו של הרבי ואף עולים לקברו. קשה למפות במדויק את האמונות השונות בתוך חב"ד, מה גם שמדובר בדברים שבלב, שאין להם ביטוי יומיומי.
פרופ' שמואל היילמן: "באופן פרדוקסלי, ברבי הווירטואלי יש עוצמות ואפשרויות שלא היו קיימות אצל הרבי החי. חסידים שבעבר נדחקו בהתוועדות וראו את הרבי מרחוק, פתאום רואים אותו בבירור ובנחת על המסך, ויכולים לצפות בקטעים קצרים בקצב שלהם"
פרופ' יורם בילו, מחבר הספר "אתנו יותר מתמיד: הנכחת הרבי בחב"ד המשיחית", רואה בכך שלא מונה לרבי יורש, עדות לכך שהמשיחיות משותפת גם כיום לכל חסידי חב"ד: "לא מוותרים על התקווה שהוא יחזור, אין לו תחליף כי זה לא צדיק רגיל, ואסור למנות יורש כי אז אתה עובר דור בלי שתבוא גאולה". פרופ' בילו מזכיר את ההקשר ההיסטורי של המשיחיות החב"דית: "אחרי מאות שנים שהממסד הרבני דחה כל ניסיון כזה, מאז השבתאות, הצליחו חסידים בני זמננו לפתח תודעה משיחית פעילה".
"בתחילה הוויכוח התנהל כדיון ער בתוך הקהילה", מתאר שניאור את השתלשלות הפיצול. "למעשה גם בחייו של הרבי היה ויכוח אם הוא המשיח, ובעיקר עד כמה נכון לפרסם זאת. לאחר פטירתו, נוסף לכך הוויכוח אם הוא בכלל מת. אבל עדיין כולם השתייכו לאותם מוסדות ולמסגרת קהילתית אחידה. בתחילת שנות האלפיים החלה להיווצר חלוקה של ישיבות משיחיסטיות לעומת ישיבות 'אנטיות', ומשם החלוקה הלכה והתפשטה גם בשאר המוסדות. כילד, המדריכים שלי ב'קמפ' של חב"ד היו משני הצדדים, כיום אפילו מחנות הקיץ נפרדים", מספר שניאור, שלמד בעצמו בישיבת חב"ד בצפת, מעוז משיחיסטי מובהק.
עם השנים הקימו המשיחיסטים מוסדות נפרדים ומקבילים למערכת החב"דית הממסדית והוותיקה. כך למשל, מול השבועון הוותיק "כפר חב"ד", הנחשב לביטאונם המרכזי של חסידי חב"ד בישראל, הוקם השבועון "בית משיח", הנותן במה להשקפה המשיחית, מכתיר את הרבי כ"מלך המשיח שליט"א" וממשיך להדפיס את ההצהרה "יחי אדוננו" (כפי שעשה, אגב, "כפר חב"ד", בשנותיו האחרונות של הרבי). גם כינוס השלוחים השנתי, אירוע שיא של תנועת חב"ד, זכה לתחרות מקבילה ולאירוע נפרד של המשיחיסטים.
הפיצול הגיע גם לארגוני "הכנסת האורחים" במרכז חב"ד בברוקלין, שתפקידם ללוות את האורחים הצעירים שמגיעים מישראל כדי להסתופף בצילו של הרבי. לדברי שניאור, "ה'הכנסת אורחים' של ה'אנטים' מוודאת ש'הנסיעה לרבי' תכלול גם כניסה ל"ציון' ולא רק ל־770" (מרכז חב"ד בניו־יורק, על שם מספר הבניין; מ"ל).
בחב"ד, שדוגלת באהבת ישראל ובקבלת האחר, הפיצול לא הביא למחזות קשים של מאבקים אלימים כמו בקהילות אחרות. "בסופו של דבר בכל משפחה יש גם משיחיסטים וגם אנטים, והרוב לא נמנעים מלהתחתן אלה עם אלה", מתארת דבורה, אשת תקשורת חב"דית. "הפיצול הוא בעיקר בארגונים ובישיבות", מעיד גם שלמה. "במרחב הקהילתי, בבתי הכנסת ובמוסדות לגיל הרך – הציבור עדיין מאוחד".
עממיות מול אליטיזם
עם הזמן התפתחה חלוקה סוציולוגית מובהקת בין חב"ד הממסדית והאליטיסטית, שהשאירה את הפרק המשיחי מאחוריה, לחב"ד המשיחיסטית והעממית יותר. "אפשר להגדיר את המשיחיסטים כ'חב"ד השנייה", מציע מנדי, גם הוא משיחיסט לשעבר. "יש שם נוכחות משמעותית של ספרדים ובעלי תשובה שהצטרפו לחב"ד במהלך השנים. הם פחות שמרנים מהממסד, ויותר פעילים בשטח ועם הנוער".
כידוע, חב"ד היא הקהילה החסידית היחידה (מלבד ברסלב) שמכילה בתוכה קהלים מגוונים מעבר לגרעין המקורי והמסורתי, בעקבות פעילות שיטתית ורבת שנים של "קירוב" ו"הפצת המעיינות". ייתכן אפוא שכיום אנו עדים לתופעת הדור השני, שכמו במקומות אחרים מאופיין בהקצנה אידיאולוגית מצד אחד, בדמות המשיחיסטים, ובנשירה מהקהילה מצד שני.
"כשאני סוקר בראשי את החב"דניקים הספרדים ובעלי התשובה שלמדו איתי במוסדות חב"ד בלוד, אני מגלה שאצל רובם הגדול, הדור השני כבר לא משתייך לחב"ד", מספר שלמה, שבעצמו עבר תהליך דומה במידה מסוימת. "ראינו את ההורים שלנו מתבטלים לכור ההיתוך החב"די, לנו זה פחות התאים".
האנקדוטה הבאה ממחישה את המתח התרבותי הקיים לפעמים בין ותיקי הקהילה לחדשים שמקרוב באו: "כשיאיר כלב, זמר בעל־תשובה פופולרי מאוד בחב"ד, הגיע לישיבה בברינואה (ישיבה חב"דית נחשבת השוכנת בפרוור פריזאי; מ"ל) עם הגיטרה והדיבורים שלו, אחד מאנשי הצוות חשש מהסחף שהוא עלול ליצור, ומיהר להבהיר ש'זו לא ליובאוויטש המקורית'". הפערים הללו משתקפים לעיתים גם במתחים שבין המשיחיסטים למתנגדיהם.
העממיות של המשיחיסטים גורמת להם להיות יותר "סוערים, אותנטיים ומלאי רגש", מתאר שלמה. הם לועגים ל"מרובעות" של הממסד, לא תמיד מקפידים על קוד הלבוש, ולעיתים אף מבצעים מעשי קונדס, כפי שמספר שלמה: "באחת השנים הגענו לכינוס השלוחים עם בסטה של עניבות מוזרות, עם ציורים של דונלד דאק וכדומה, כדי לצחוק על האנטים המעונבים".
שני הצדדים מתחרים ביניהם על ליבו של הדור החב"די הצעיר. "המשיחיסטים יותר מחוברים לצעירים", מאבחן הרב אברהם אלאשווילי, רב חב"די ש"איננו מזוהה עם המשיחיסטים" כהגדרתו. "יש להם יותר כוח משיכה, הם יותר פעלתנים, יש דגלים ורעש. האנטים זה פחות צבע, יותר שכלתני". אלאשווילי חיבר, יחד עם העיתונאי בנימין ליפקין, את הספר "חשבונו של עולם", שבו סוקרים השניים את הליכותיו ואמירותיו של הרבי בשנותיו האחרונות, ומצביעים לדבריו על "עובדות שהיו נסתרות מעיני החסידים ואינן מתיישבות עם ההשקפה המשיחית, כמו למשל שהרבי התכונן היטב למצב שאחרי פטירתו, ואפילו הכין צוואה על מינוי אנשים במוסדות חב"ד העיקריים. גילינו רמיזות רבות שמוכיחות שהדיבורים על חיי נצח של הרבי לא היו הבטחה כפי שהבינו החסידים".
הרב אברהם אלאשווילי: "קשה להמשיך עם המתח המשיחי לאורך זמן. צריך לזכור גם שהרבי פירש את התמורות בעולם כמבשרות גאולה – מלחמת ששת הימים, נפילת מסך הברזל. כשהמצב בארץ כל כך מדורדר, הפרשנות הגאולית קשה יותר"
מול העממיות הפופולרית של המשיחיסטים, הצד השני מציע מרכולת תורנית ולמדנית מפותחת יותר. "לאנטים יש מגוון גדול יותר של רבנים, שלוחים ומשפיעים. כשבחור מגיע לחגי תשרי ב־770 יהיה לו הרבה יותר חומר מעניין בפעילות שלהם", מספר שניאור.
חברת השלוחים
בעבור ישראלים ויהודים רבים, האסוציאציה הראשונה למשמע השם חב"ד היא מפעל השלוחים המסועף, שבמסגרתו מקימים החסידים "בתי חב"ד" בכל נקודה ברחבי הגלובוס, ומפיצים יהדות בגרסה חב"דית. גם אם מרבית חסידי חב"ד אינם מתפקדים כשלוחים, מפעל השליחות מארגן סביבו את התנועה כולה כחסידות שאיננה מתמקדת רק בעבודה רוחנית של אנשיה, אלא רואה עצמה מחויבת לדאוג לרמתו הרוחנית של העם כולו, ובמובנים מסוימים גם של העולם.
"מגיל קטן ממש מחנכים את התלמידים שייעודם בחיים הוא השליחות", מספר חיים לוריא, פסיכולוג קליני ששימש כשליח חב"ד באוקראינה עד פרוץ המלחמה שם. "כשזוגות נפגשים לפני החתונה הם משוחחים על מקום השליחות שלהם. זה הציר של חיי הקהילה". על משקל "חברת הלומדים" הליטאית, מציע לוריא לראות בחב"ד "חברת השלוחים", אף ש"רק" כ־10 אחוזים מהחסידים משמשים כשליחים.
מאז מות הרבי, העיסוק במוסד השליחות גבר. "בשנים האחרונות זה הפך להיות הערך הבלעדי בחב"ד, ויש לחץ חברתי עצום ברמה שזוג צעיר מרגיש מצפון או בושה שהוא לא עוסק בשליחות", מעידה דבורה. היא מספרת גם על תופעה חדשה, של רווקים שיוצאים לשליחות, דבר שמעורר גם ביקורת ואמירות בנוסח "הרבי לא היה מאפשר את זה".
מפעל השלוחים בנוי על מנגנון מסודר והיררכי שנבנה עוד בחייו של הרבי ושתפקידי המפתח בו מאוישים בידי ה"אנטים", עניין שמעניק להם יתרון במוקד כוח משמעותי. בנוסף, מעצם תפקידם השלוחים מתחככים עם העולם החיצוני ודואגים יותר לייצוגיות ולנראות, מה שלא עולה בקנה אחד עם המסרים המשיחיסטיים. עם זאת, קיימים גם בתי חב"ד המופעלים בידי משיחיסטים, חלקם כאלה שמוחזקים בידיהם עוד מתקופת הרבי, ואחרים שהוקמו בשנים האחרונות ופונים בעיקר למטיילים ישראלים ויהודים במדינות השונות ולא לקהל היהודי המקומי. בעבור ה"אנטים", ההתמקדות בשליחות, מפעל חייו המרכזי של הרבי, מהווה חלופה ראויה לבשורה המשיחית שנזנחה במידת מה.
יותר קרוב מבחייו
במקביל להתמודדות האמונית עם השבר של מות הרבי, התפתחה והתרחבה תופעת הדיגיטיזציה של דמותו ומשנתו. במסגרת המהפכה הכללית שחולל הרבי בחב"ד – מחסידות אליטיסטית שעסוקה בעבודה פנימית ובהגות חסידית מעמיקה, לתנועה אוניברסלית שעסוקה בהפצת רעיונותיה ברחבי העולם – הוא עודד את השימוש באמצעי הטכנולוגיה, באופן שאין לו אח ורע בעולם החסידי ואף החרדי. הרבי היה כנראה המנהיג המתועד ביותר במאה העשרים, ומאז מותו משמשים התיעודים הרבים מספור שנוצרו בחייו להנכחת דמותו בחיי היום־יום של חסידיו. בכל אירוע ניתן להשמיע שיחה מוקלטת מתאימה או להקרין התוועדות שהתקיימה באותו תאריך; למעשה אין כמעט יום בלוח השנה שלא ניתן לשלוף בעבורו סרטון רלוונטי. קידוש הטכנולוגיה במשנת חב"ד, והאופן המוחשי שבו הרבי נראה על המסך, אף מביא את החסידים לחגור אבנט ולהתנדנד בדבקות מול המסך המקרין את דברי הרבי.
פרופ' היילמן נוכח בתופעה הזו מקרוב, כאשר השתתף בהתוועדות שהתקיימה במסגרת כינוס השלוחים. "הרבי הוקרן בענק בכל פינה באולם", הוא מספר. "המארגנים עשו עבודה טובה בשילוב ההתוועדות של הרבי עם ההתוועדות הנוכחית. החסידים באולם התמזגו עם הרבי והחסידים שנראו על הקירות, כך שלא ידעת אם אתה צופה במה שקורה עכשיו או בתיעוד מהעבר. הם הצליחו לייצר את התחושה שהוא נמצא ברגע זה עם הקהל.
"באופן פרדוקסלי", ממשיך פרופ' היילמן, "ברבי הווירטואלי יש עוצמות ואפשרויות שלא היו קיימות אצל הרבי החי. חסידים שבעבר נדחקו בהתוועדות וראו את הרבי מרחוק ובאופן מקוטע, פתאום רואים אותו בבירור ובנחת על המסך. שיחות שלמות וארוכות, שבשעת מעשה התקשית להתרכז ולהקשיב להן, אתה יכול לשמוע אותן כעת בקצב שלך, ואת הקטעים שמעניינים אותך. מישהי סיפרה לי שבחיי הרבי היא מעולם לא העזה להישיר מבט בפניו, והנה לאחר מותו היא גילתה לפתע על המסך את עיניו הכחולות ומבטו העז. הרבי נכנס הביתה והפך לדמות שמרגישים כלפיה יחס אינטימי והיכרות אישית".
לפי השערה שמעלה פרופ' בילו, מהפכת הצדיקות הווירטואלית הייתה מתוכננת. "בתחילת נשיאותו הרבי פחות אהב שמצלמים אותו, אך בהמשך הוא שיתף פעולה עם התיעודים באופן מלא. אולי הוא צפה את השימוש העתידי בזה". אם זו הייתה המטרה, הרי שהיא הושגה. "הדור הצעיר קשור אל הרבי יותר מהדור הקודם", מפתיע אלאשווילי. "הם מוצאים חיזוק אינסופי בשיחות, בווידאו, בנסיעות לאוהל ול־770".
דרך נוספת ליצור אינטראקציה עם הרבי המנוח ולראות בו מורה־דרך עכשווי לשאלות המתעוררות בהווה, הוא מנהג השאלה ב"אגרות קודש" – עשרות כרכי תשובות ומענים שהרבי כתב במשך השנים. החסידים תוחבים פתק עם שאלתם באחד הכרכים, ומחפשים תשובה לשאלתם בקרבה למקום שבו נתחב הפתק.
עם התפתחות הטכנולוגיה, השיח עם הרבי לאחר מותו עשוי להשתכלל עוד ועוד. פרופ' בילו: "לאחרונה שמעתי על יוזמה להמציא צ'אט GPT שיענה תשובות המבוססות על אגרות וכתבי הרבי. הם יעשו לזה תיאולוגיזציה ויטשטשו את ההבדל בין חי למת. אם לפי הרבי הרדיו לא נברא אלא בשביל משיח, יהיה קל מאוד להסביר שגם הבינה המלאכותית לא נבראה אלא לזה". מי יודע, אולי התפתחות כזו תייתר במקצת את שאלת חיותו של הרבי בגוף גשמי.
הלהט הצטנן
ולמרות כל התחליפים היצירתיים, צעירים בחב"ד חשים קושי במציאות הנוכחית, נטולת הרבי החי. צעיר חב"די המשתייך ל"אנטים", מתאר רגעי שבר כשעמד בקברו של הרבי. "לא הבנתי מה בדיוק אני עושה עם רבי מת, למי אני מתקשר ואיך זה אמור לעזור לי", הוא אומר.
"לפני שנה כתבתי מכתב כואב לרבי", מספרת חני בגילוי לב. "שאלתי אותו 'מה עשית? הרמת את החסידים שלך לכזה שיא, ועם מה הם נשארו עכשיו?'. אני מזהה משבר עמוק אצל חסידים חושבים. כמה זמן אפשר להחזיק את המתח של גאולה מיידית בעולם שבכלל לא נראה שהולך לשם? כמה זמן נעמוד עם 'כפתורים מצוחצחים' ונתאכזב (בשנותיו האחרונות הרבי דיבר על כך שאנו כבר אחרי "צחצוח הכפתורים", דימוי לכך שהעולם מוכן לגאולה; מ"ל)? חב"ד רואה את עצמה כחסידות שכלתנית שנותנת תשובות, אבל היום היא כבר מדברת בסגנון חרדי שאומר 'לא הכול אנחנו מבינים וזהו".
"קשה להמשיך עם המתח המשיחי לאורך זמן", מסכים אלאשווילי. "צריך לזכור גם שהרבי פירש את התמורות בעולם כמבשרות גאולה – מלחמת ששת הימים, מלחמת המפרץ, נפילת מסך הברזל. בזמננו, כשהמצב בארץ כל כך מדורדר, ויש גם דרדור מוסרי, הפרשנות הגאולית קשה יותר". כחסיד נאמן, אלאשווילי מוסיף ש"הרבי עצמו צפה את העתיד ורמז לזה בסוף ימיו, כשדיבר על זעקת המשיח הנדרשת אצל החסידים מול המצב".
פרופ' יורם בילו: "שמעתי על יוזמה להמציא צ'אט GPT שיענה תשובות המבוססות על כתבי הרבי. יעשו לזה תיאולוגיזציה ויטשטשו את ההבדל בין חי למת. אם לפי הרבי הרדיו נברא בשביל משיח, יהיה קל להסביר שכך גם הבינה המלאכותית"
גם מי שהרפו מהאמונה בזהותו של הרבי כמשיח, מחויבים לכאורה להכרזותיו החוזרות ונשנות על בואה הקרוב של הגאולה, "הנה הנה משיח בא", ועל החובה לפעול לזירוזה. עד כמה האמונה הזו עדיין בתוקפה? בני שיחי חלוקים בשאלה הזו, אבל על דבר אחד קשה להתווכח: המשמעות המיידית שלה אבדה. "לא משנה איך תמשיך לתחזק את סיפור המשיח – אם עברו כבר שלושים שנה, אז אין גבול לזמן שזה יכול לקחת", אומר שלמה. "בשלב הזה מדובר כבר באמונה תיאורטית, לא במשהו מעשי ומיידי".
הלהט המשיחי הצטנן אפוא במהלך השנים, והתנועה עוברת מעין נחיתה רכה למציאות. "כולם מדברים על משיח, אבל בהרבה פחות שטורעם (סערה ביידיש) מבעבר. זה כבר לא הנושא המרכזי. יש תהליך טבעי של התקררות והבנה שזה לא הזמן", אומר מנדי.
"ברגע שישנה הבנה שלא מדובר במשהו מיידי, הציפייה למשיח הופכת להיות אמונת גאולה רגילה כמו בעולם היהודי כולו. האמונה המשיחית עברה השגָרה", מגדיר זאת פרופ' היילמן.
גם אצל המשיחיסטים, ההתמסדות וגיבוש הקהילות הביאו איתם פרגמטיזם והתמתנות. "כבר אין להט לכבוש את העולם. ההפרדה הארגונית שנוצרה בין האנטים למשיחיסטים הפחיתה גם את הדיונים ההשקפתיים, והנושא פחות מעסיק את הציבור", סבור שניאור, ומסכם: "החיים ממשיכים, ובאופן כללי חב"ד פועלת מכוח האינרציה".
היעדרה של סמכות מוסכמת פותח פתח לאנרכיה, שקיבלה ביטוי מפורסם בפרשת המנהרות שנחפרו מתחת מרכז חב"ד בברוקלין, על ידי צעירים קיצוניים מהפלג המשיחיסטי שסברו כי הם מקיימים בכך את מצוות הרבי להרחיב את בית המדרש. "ב־770 אין היום בעל הבית. יש שם אנרכיזם מוחלט. תלמידי ה'קבוצֶה' (צעירים ישראלים שבאים לעשות תקופה במרכז חב"ד; מ"ל) שולטים ומכתיבים את האג'נדות", אומר שניאור. לדברי היילמן, "לפעמים נוח לרשת גדולה שיש לה מנהיג תיאורטי כזה. הוא לא יכול לחלות, הוא כבר לא יכול למות, לא יכול להכחיש מה שנאמר ונעשה בשמו, ולא יכול לשים קו אדום. זה מעורר יצירתיות וחופש פעולה, אבל גם סכסוכים וכאוס".
יש מי שרואים במציאות הנוכחית גם הזדמנות לבנייה מחודשת. "ככל שהאקסטזה יורדת, אנחנו הולכים ונהיים ככל הקהילות, ומתחילים להתעסק בבניית החסידים בפנים במקום בהפצה בחוץ", אומר שלמה. חיים לוריא קורא למוסדות חב"ד לפתח גם תודעה של "קהילה", בנוסף לתודעת ה"תנועה". "הרבי יצא כל שנתיים ב'מבצע' חדש ונתן זריקת חיים. מה עכשיו? כבר עשינו הכול, כולם יודעים על משיח, וגם 'הידברות' כבר מציבה דוכני תפילין. כעת צריך להפנות את האנרגיה לבניית הקהילות פנימה. כל המאמצים הארגוניים משמשים לבניית אליטה של שליחים ולהפצה בחוץ, אבל מזניחים את כל השאר שזקוקים למענה קהילתי פנימי – מוסדות חינוך מגוונים, הכשרת רבני קהילות, ארגוני סיוע וכדומה. נוצר מצב שרוב הפעילויות מאורגנות על ידי המשיחיסטים, והממסד עצמו עסוק בשלוחים. מבחינה ארגונית חב"ד קפאה בתשנ"ד. הגיע הזמן לעדכן תוכנה".
בין שמרנים לפתוחים
למרות הנראות החרדית על פי רוב, חב"ד שונה באופן מהותי מהעולם החרדי, ומפגינה נוכחות רבה בשוק העבודה ובעולם הטכנולוגי. כשפתיחות זו פוגשת קהילה גדלה ומתרחבת ללא מנהיג, יש מי שמזהים התרופפות במישור הדתי־חסידי. "גם הרבי עצמו מעולם לא הפעיל סנקציות ואכיפה, אבל היום יש יותר תופעות של התמדרנות בשולי הקהילות. כמו כאלה שמסדרים את הזקן (מעשה חמור בתפיסה החב"דית; מ"ל) או הולכים לאקדמיה לפני החתונה, דבר שהרבי התנגד לו במפורש", מספר אלאשווילי. מנדי מתאר ירידה גם בהיקף היציאה ל"מבצעים" – פעילויות הפצת היהדות של החב"דניקים, כמו הקמת דוכני תפילין – אצל הדור הצעיר. "אבא שלי עשה יותר 'מבצעים' מכל חבריי בני גילי יחד", הוא אומר.
"אין אצלנו מנגנון סינון במוסדות, כל מי שרוצה חינוך חב"די מתקבל. נוצר מנעד רחב של רמות דתיות, וזה מאפשר גם לבני המשפחות הוותיקות למצוא את עצמם בתוך הרצף הזה", מתארת דבורה. שלמה יודע לספר ש"בפלורידה, במיאמי ובעוד מקומות בחו"ל מתפתחות קהילות חב"דיות עם רמה דתית קלילה, כמו יאנג יזראל", וצופה שבעתיד הם "יאתגרו מאד את חב"ד הממסדית". שניאור מעריך שבשנים הבאות, החלוקה בין משיחיסטים לאנטים תיטשטש לטובת חלוקה פנים־חב"דית אחרת: בין שמרנים לפתוחים יותר. לדבריו, סוגיות נפיצות שמעסיקות כיום את הציונות הדתית, כמו ענייני להט"ב ומגדר, עשויות להעסיק בעתיד הלא רחוק את קהילות חב"ד.
באופן עקיף, פטירת הרבי השפיעה גם על שאלת הגיוס לצה"ל. "עד ג' תמוז היה לחב"ד הסדר עם צה"ל שהגיוס נדחה עד שהבחורים חוזרים מהשנה של ה'קבוצה', שבה נוסעים לרבי", מספרת דבורה. "אחרי ג' תמוז היו בממסד כאלה שרצו לבטל כליל את נסיעות הקבוצה, ולכן מסמסו את ההסדר הזה. הדבר גרם לבחורים שרצו לנסוע בכל זאת להוציא פטור, ואחוזי הגיוס ירדו. בשנים האחרונות החזירו את ההסדר שהגיוס נדחה, וכשחוזרים מהרבי חלק גדול מתגייסים. התשתית החב"דית מאפשרת ותומכת גיוס".
לדברי לוריא, "בחב"ד לא מחנכים להתגייס, אבל אברך שהולך עם מדי צה"ל בחב"ד זו גאווה – הוא לא עוד חייל, הוא שליח בצה"ל".
בנושאים רבים, גישתו של הרבי התאפיינה בהליכה על חבל דק, כמו אנטי־ציונות לצד ימניות ביטחונית, והבעת דעות תקיפות בעניינים ציבוריים לצד שמירה על א־פוליטיות מוצהרת. בהיעדרו, אין מי שמשמר את האיזון הזה. שניאור: "הרבי הביע עמדות חד־משמעיות, אבל לא תפס צד פוליטי ושמר על קשר עם אנשי שמאל. מיד אחרי מותו עסקנים קיבלו תעוזה והובילו בבחירות 96' את קמפיין 'נתניהו טוב ליהודים'. זה לא היה קורה בזמן הרבי. חב"ד התחילה להריץ מועמדים לרשויות מקומיות, ובארציות היא הפכה להיות חלק מהגוש הימני בצורה מובהקת. בן־גביר מתקבל כאילו הוא מייצג אותנו, ואם איש שמאל מובהק ייכנס להתוועדות חב"דית הוא עלול להיתקל בבוז. זו לא חב"ד שהכרתי".
תופעה מעניינת נוספת שהתפתחה בשנים האחרונות היא הקמתן והתרחבותן של קהילות חסידיות חרדיות, העוסקות ברצינות ובהעמקה בתורת חב"ד, מבלי להשתייך אליה ולאמץ את אופייה הפתוח יותר. שלמה: "הפעילות הנמרצת של הרבי סביב הפצת היהדות דחקה הצידה את העיון המעמיק שחב"ד דגלה בו לאורך השנים, והקשתה על חסידים שמרנים להתחבר אליה. כיום, כשלחב"ד אין רבי, אנו עדים לתופעה הולכת ומתרחבת של חסידים מבחוץ שמתקרבים לתורת חב"ד הוותיקה, לומדים חסידות בעיון ומחזירים מושגי 'עבודה' שנשכחו". אותם חסידים, שנבדלים מהחב"דניקים בפאותיהם המסולסלות ובשטריימלך שלראשם, רואים ברבי האחרון עוד אדמו"ר בשושלת חב"ד, לא מעבר לכך.
כשאני מבקש מבני שיחי להעריך מה צופן העתיד לחב"ד, התשובות שלהם מורכבות. מצד אחד הם מדברים על קונפליקט תיאולוגי וחלל מנהיגותי, אך מצד שני נדמה שחב"ד מצאה את הדרך לייצר שגרה חסידית, אולי מאופקת ומתונה יותר. "בג' תמוז אנשים צפו שחב"ד תתפרק, אבל למעשה זה רק התעצם", אומרת דבורה. "בעלי תשובה וצעירים נקשרים לרבי שלא הכירו, וחב"ד גדלה מאוד".
גם ההתנגדות הליטאית לחב"ד התרככה, לאחר שהרב שטיינמן קיבל בביתו לפני כעשור את ה"חוזר" המיתולוגי של הרבי, הרב יואל כהן. "למרות הנפיצות הגדולה של עניין המשיחיות, היא עברה חלק יחסית בעולם היהודי. הקולות שקראו להחרים את חב"ד נשארו כקול קורא במדבר", מציין פרופ' בילו.
ברמה הקהילתית, המצב מורכב יותר. "יהיה קשה להחזיק את כל הקולות המגוונים בחב"ד תחת מטרייה אחת, בסוף חב"ד תתפזר לפי מנהיגות מקומית", מעריך שלמה. חיים לוריא משוכנע מצידו שהאחדות הבסיסית תישמר: "חלק מהמוסדות עומדים בפני נקודת הכרעה, אבל הקהל עצמו שומר על אחדות ומתפלל באותם בתי כנסת. הפיזור הגיאוגרפי שלנו לא נותן לנו פריווילגיה להקים מוסדות נפרדים בכל חור. זה שומר אותנו יחד. גם אם הישיבות מפוצלות, אחרי הנישואים חוזרים ומתאחדים בבית הכנסת המקומי".
