"להתייחס ללימוד התנ"ך כלימוד מחולל זהות"

הסיפור הראשון שאליו נחשפים תלמידים מרחבי העולם, המבקרים באתר "התנ"ך הוא הסיפור שלנו", הוא סיפור הלידה הלאומי – סיפור יציאת מצרים. הם לומדים שם על מנהיגות, על מקומה ותפקידה של האישה בגאולת ישראל ועל התמודדות עם משברים במהלך הגאולה, וגם עורכים היכרות עם מפת מצרים העתיקה ועם ממצאים ארכיאולוגיים שממחישים את סיפור יציאת מצרים באופן ריאלי.

עוד לפני 7 באוקטובר עמלו במכללת הרצוג, בשיתוף משרדי החינוך והתפוצות, על תוכנית מתוקשבת ואינטראקטיבית להוראת התנ"ך לתלמידים יהודיים בחו"ל. בעקבות המלחמה הם ערכו שינוי יסודי באופי התכנים.

"הבנו שצריך לשנות גישה", אומרת לימור ריסקין, מנהלת פרויקטים וחדשנות חינוכית במכללה. "מהגישה הקלאסית, הגורסת שהדרך ללימוד התנ"ך עוברת בהתמקדות בלימוד הפסוקים הבודדים ובפרשנותם, אל גישה חדשה שמבקשת להתייחס ללימוד התנ"ך כלימוד מחולל זהות, לימוד שיכול להשפיע על עולמו הרגשי והנפשי של התלמיד. הכוונה היא שכל תלמיד יכיר את הסיפור הגדול של התנ"ך, יפתח הזדהות עם הגיבורים שלו, ויבין איך הקונפליקטים שהם התמודדו איתם שייכים ורלוונטיים לעולמו כנער, כיהודי וכישראלי.

"התוכנית הזאת מותאמת במיוחד לילדי דור המסכים, ולאחר אירועי שמחת תורה היא קיבלה חשיבות מיוחדת – במתן משמעות ליהודים בכל העולם, בהבנת הזהות היהודית ובקבלת כלים להתמודדות עם שאלות מוסריות הקשורות למלחמה, לרוע האנושי, לשנאת ישראל, ולאתגרים ומשברים של מנהיגות וכאב. התוכנית יוצרת היכרות מעמיקה עם גבורה יהודית, שבשנה האחרונה הפכה לתופעה נרחבת, בדומה לסיפורי הגבורה של דמויות מקראיות".

ריסקין (48), נשואה ואם לשישה, תושבת אפרת, פועלת כבר 30 שנה במערכת החינוך. תחילה כמחנכת, ובהמשך כמורה להוראה מתקנת. "הרגשתי שצריך לצמצם את הפער בין החיים עצמם ובין הלמידה בבית הספר, ולשנות את המודל שבו המורה עומד ומלמד, ללמידה שהתלמידים יותר מעורבים בה, שיש בה יותר מקום לבחירה של התלמיד", היא אומרת. "למידה קורית בכל מקום, לא רק בשיעור עצמו אלא גם בהפסקות ובין השיעורים. הרגשתי שהחינוך בצורתו הקיימת לא נותן את המענה".

היא החלה ללוות מורים ומנהלים בתהליכים של שינוי חשיבה ושל צמצום פערים בין הערכים שמדברים עליהם והחזון שתלוי על קירות בית הספר, ובין היישום בפועל. "אהבתי לקחת חומרי לימוד של מורים, ולחשוב יחד איתם איך להנגיש את אותו חומר בצורה מעניינת ורלוונטית".

ריסקין עבדה בפרויקטים של עיצוב למידה מחדש בארץ ובחו"ל, במִנהל החינוך בעיריית ירושלים, וכנציגת ישראל בפרויקטים חינוכיים באירופה. לפני שנתיים וחצי החלה לעבוד במכללת הרצוג כמנהלת פרויקטים הקשורים לכתיבה והוצאה לפועל של פדגוגיה חדשנית, בהם מיזם "תנ"ך – הסיפור שלנו", שהגה הרב ד"ר יהושע רייס, ראש החוג לתנ"ך. על הכתיבה הופקדה שרוני רוזנר.

"הרעיון היה  לחבר את הפרקטיקה של למידה פעילה, של לספר סיפור ושל לימוד בחברותא, ולוודא שהתוכן הנלמד הוא לא רק בגדר ידע, אלא מדבר ללומדים באופן רלוונטי לחיים שלהם וגורם להם להיות מעורבים", מסבירה ריסקין.

נערה קתולית בשם לימור

מעבר להכשרתה בתחומי פדגוגיה, חינוך וטכנולוגיה, ריסקין מכירה מקרוב את תחושת הזרות בחו"ל. הוריה שימשו שליחים חינוכיים במונטריאול שבקנדה, ובדבלין בירת אירלנד. את שנות בית הספר היסודי עשתה במונטריאול, בתוך קהילה יהודית גדולה. בדבלין, לעומת זאת, בית הספר התיכון שבו למדה היה פרוטסטנטי ויהודי בעת ובעונה אחת. "המנהלת הייתה מסתובבת עם צלב ומגן דוד", היא מתארת. "לימודי החול נעשו במשותף, ואז היינו מתפצלים ללימודי יהדות, שעליהם היה אחראי אבא שלי, וללימודי הברית החדשה". בגיל 17 חזרה לארץ, סיימה תיכון והמשיכה לשירות לאומי.

"לגור כיהודייה דתייה בחו"ל זו חוויה מעצבת חיים", אומרת ריסקין. "מאז אני מאוד אוהבת לנסוע למקומות אחרים ולהכיר אנשים חדשים, ומרגישה שכל העולם הוא ביתי. יחד עם זאת, תמיד הייתה שאלת הזהות והשמירה עליה. המשפחה שלי ואני היינו צריכים לשמור על הזהות שלנו ועל היהדות שלנו במקום שאין בו הרבה יהודים, ושגם היהודים שם הם לא דתיים. גדלתי בגאווה על היותי יהודייה, ישראלית ודתייה. זו הייתה חוויה מלמדת ומחברת".

ריסקין שמרה על זהותה אך לא התבדלה מחברותיה הלא־יהודיות לספסל הלימודים בדבלין. עם אחת מהן הקשר נשמר שנים לא מעטות לאחר תקופת התיכון. "פגשתי את ג'יין בתיכון והפכנו לחברות טובות למרות שהיא נוצרייה ואני יהודייה. שמרנו על קשר, והיא אפילו הגיעה לבקר אותי בארץ". עם הזמן הקשר התנתק, אבל אחרי שמונה שנים קיבלה ריסקין מכתב ובו סיפרה לה ג'יין שהיא נישאה, נולדו לה שלושה ילדים, ולבתה הקטנה קראה לימור, על שם חברתה.

"מסתובבת לה באירלנד נערה קתולית בשם לימור וצריכה להסביר לכולם מאיפה זה הגיע", מחייכת ריסקין. "מאז המכתב חידשנו את הקשר, אפילו ביקרתי שם. המפגש עם הזר והשונה מחדד את הפערים שצריך לגשר עליהם, את האישי מול הלאומי. זה מאוד מתקשר לעבודה היום־יומית שלי – לחזק את הזהות היהודית והישראלית".

שימוש בסטוריטלינג

בשנים האחרונות קמו, בעיקר בעקבות מיזם לימוד התנ"ך היומי "929", לא מעט יוזמות שמטרתן לחבר את הקהל לתנ"ך ובהן אתרי אינטרנט מושקעים ומסועפים, מתוך הבנה שהציבור נמצא שם, בזירה הדיגיטלית. באתר התנ"ך של המכללה אפשר לגלוש לכל פרק ופסוק בתנ"ך, ומיד תופיע מפה אינטראקטיבית שתכניס את הלומד אל המקומות שבהם התרחשו המאורעות. הוא יוכל גם להציץ בממצאים הארכיאולוגיים, ולהתרשם מעזרים ומוצגים נוספים שיהפכו את הסיפור התנ"כי למופע של ממש.

ריסקין: "מצאנו שלתלמידים יהודים רבים בעולם ישנו קושי גדול לקרוא ולהבין את התנ"ך, בוודאי בשפה העברית אך גם בשפה מתורגמת – בגלל המילים הקשות, ההקשר התרבותי העתיק, ועולם האמונות והדעות הקדום, המנותק ממושגיו של נער בן זמננו. ככלל, ישנו פער בלתי נתפס בין החשיבות שניתנה להוראת התנ"ך במהלך השנים על ידי מובילי התרבות והחינוך היהודי בעולם בכלל ובעם ישראל בפרט, ובין הריחוק והניכור המורגשים ביחס לתנ"ך על ידי רוב תלמידי החינוך היהודי בעולם. למרבה הצער, רוב בוגרי מערכות החינוך היהודי אינם מצויים במהלכי הסיפור המרכזיים בתנ"ך ואינם מסוגלים להצביע על תרומתו של המקרא לעולמם ועל ההשראה שניתן לספוג מהערכים שמשולבים בו לחייהם".

הרב ד"ר יהושע רייס, הוגה המיזם, מצטרף לדברים: "הבנו שצריך להטות את מטרות הלמידה וההוראה מלימוד הטקסט הרציף, המבוסס על הספק של ספרים ופרקים נבחרים, לעבר התמקדות בסיפור הגדול של התנ"ך, היכרות רוחבית עימו והבנה מעמיקה של הדמויות המקראיות, האירועים שהם לקחו בהם חלק, והערכים והקונפליקטים שמשתקפים ממעשיהם ומדיבוריהם. התוכנית מבקשת לתרגם דגשים אלה לתלמידים בגילאי חטיבת הביניים והחטיבה העליונה, ולהגיע לקהלים רבים ומגוונים ככל האפשר. מטרתה לחזק את לימוד התנ"ך והוראתו כמחולל זהות וכמקור השראה לעולמם של התלמידים. ההסתכלות הכוללת על התנ"ך במבטי־רוחב ובמבט־על, תוך התייחסות להיבטים ריאליים הקשורים למקום הסיפור ולזמנו, הם מהמאפיינים הבולטים של הוראת התנ"ך ולימודו אצלנו.

"רבים מדברים על סטוריטלינג כדרך ליצור עניין ומשמעות בקרב השומעים", ממשיך רייס. "גם בעולם החינוך מטמיעים את הדרך הזו כאפשרות מומלצת ליצירת עניין ומשמעות. במקרה שלנו יש לשימוש בדרך הסיפור סיבה טובה יותר. כשמתבוננים בתנ"ך מגלים שדרך הסיפור היא אולי אחד המאפיינים הבולטים באופיו.

"מי שהבין את חשיבות השימוש בסטוריטלינג בחינוך בכלל ובנוגע לתנ"ך בפרט הוא הרב יונתן זקס. הוא כתב שמאז ומקדם, 'סיפור סיפורים היה עמוד תווך במסורת היהודית. בני ישראל עוד לא יצאו ממצרים, וכבר מורה להם משה איך לספר את סיפור יציאת מצרים. זוהי תופעה יוצאת מגדר הרגיל. מדוע כבר עכשיו? מה פשרה של ההתעסקות הבלתי פוסקת הזאת עם סיפור סיפורים? התשובה הפשוטה ביותר היא שאנו הננו הסיפור שאנו מספרים'.

"אפשר לומר שהדרך שבה הקב"ה ביקש להתגלות בעולמנו, בדיבורו ובדברי נביאיו שנכתבו ונמסרו לנו לאורך הדורות, היא בדרך סיפור שיש בו דמויות, אירועים ועלילות דברים, שההתבוננות והעיון בהם עשויים לעורר בנו השראה רוחנית וערכית. התורה והאמונה אינן מובעות רק על ידי היגדים אמוניים ועל ידי מסירת חוקים ומצוות, אלא בראש ובראשונה בדרך הסיפור, באמצעות דמויות הגיבורים, מעשיהם, החלטותיהם ודרך דיבורם. התוכנית מבקשת להתמקד בנקודת מבט זו על מנת לחזק את ידיעות התלמידים בתנ"ך, וכדי לחברם ולהאהיב עליהם את ספר הספרים".

גבורה והתמודדות אנושית

לצד התרגום לאנגלית מושקעים מאמצים רבים בהנגשת האתר לדוברי ספרדית. לא מזמן ביקרה ריסקין בבואנוס־איירס, בירת ארגנטינה, בכנס שנועד ל־1,600 אנשי חינוך, והעבירה שם סדנאות שונות. "יש התעניינות גדולה בתנ"ך בקרב יהודים באמריקה הלטינית", היא מספרת. "בתי ספר יהודיים פונים אלינו כל הזמן. נציג מטעמנו מבקר במדינות דוברות ספרדית לפחות פעמיים בשנה, מסייר בבתי ספר יהודיים ומעביר השתלמות מעשית למורים במקסיקו ובארגנטינה. תחום הוראת התנ"ך בספרדית היה מוזנח ולא מפותח במשך שנים רבות, והאתר החדש הוא בשורה גדולה עבור דוברי ספרדית".

הקשר עם התפוצות הוא דו־סטרי: לא רק נסיעות לשם, אלא גם אירוח מנהלי מוסדות חינוך מרחבי העולם. כך, למשל, בחודש מאי האחרון ביקרו במכללה 20 מנהלים מבתי ספר יהודיים בארה"ב, קנדה ואוסטרליה. במסגרת ההשתלמות הם נפגשו ללמידת עמיתים עם מורים ומנהלים מבתי ספר באופקים, סיירו בדרום ובאתר ההנצחה לנרצחי הנובה, פגשו תלמידים ודמויות הקשורות למלחמה, וקיבלו שיעור בבניית חוסן קהילתי.

בשבוע שעבר הגיעה לישראל משלחת נוספת, של 15 מורים מארה"ב, קנדה, אוסטרליה, אנגליה ובלארוס. הם סיפרו על האנטישמיות והבריונות שתלמידיהם סובלים ממנה, שיתפו בתחושות הקשות וביקשו לקבל תמיכה דווקא מהמורים בארץ.

ימי העיון המסורתיים בתנ"ך, שיתקיימו בשבוע הבא זו השנה ה־33 באלון־שבות, יעסקו גם הם בנושא הנגזר מתפיסת התנ"ך כ"סיפור שלנו", תחת הכותרת "בזאת אני בוטח".

"אנחנו מבינים שהתנ"ך הוא סיפור גדול, והוא שלנו. ככה הסיפור של כולנו התחיל", אומר רייס. "הוא נוגע לכל אחד ואחת מאיתנו, הוא רלוונטי ונעשה אף יותר רלוונטי מאז 7 באוקטובר. כולנו מרגישים בתוך אירוע תנ"כי – בגבורה ובהתמודדות האנושית. אצל כולם עלה הצורך להגדיר את עצמנו מחדש, על מה אנחנו נלחמים, למה שונאים אותנו, האם צה"ל הוא צבא מוסרי וכו'. כל סיפורי הגבורה והקונפליקטים האידיאיים הם סוגיות חזקות שראוי לעסוק בהם: מה הסיפור המשותף שלנו? מה המשותף בינינו שעולה על המפריד? התנ"ך הוא נקודת פתיחה חשובה, שיכולה ללכד בינינו ולהוציא את המשותף".

"אחרי 7 באוקטובר", מוסיפה ריסקין, "יש יותר חיפוש בקרב אנשי חינוך יהודים בתפוצות איך לחבר את התלמידים שלהם לזהות ולשורשים. מבחינתם להיות יהודי בארץ זה אומר שנחטפים, נהרגים ומופצצים, ולהיות יהודי בתפוצות זה אומר שאתה חשוף להשפלות ולא יכול ללכת בכל מקום עם הסממנים היהודים – אז אולי בעצם עדיף לא להיות יהודי, כי זה מאוד קשה. הבנו שהתנ״ך זו אחת הדרכים החשובות להחזיר את הבסיס, את האמונה ואת הרלוונטיות של להיות יהודי גם בזמנים של קושי ומשבר".