"הרשויות בשוודיה לא הצליחו להגן על הקהילה היהודית, נכשלנו", אומר לי בכנות שגריר שוודיה החדש בישראל, מגנוס הלגרן. "הממשלה עכשיו מבינה את זה, ועובדת לשנות את המצב".
הרקע לאמירתו של השגריר הוא כמה תקריות אנטישמיות שהתרחשו בשוודיה בשבועות האחרונים, ובהן זריקת בקבוקי תבערה לעבר בית כנסת בגטבורג, בידי עשרות רעולי פנים שהקיפו אותו; צעדה בעיר מאלמו נגד הכרת טראמפ בירושלים בירת ישראל, שבה קראו המפגינים "לירות ביהודים"; וזריקת בקבוקי תבערה לעבר בית הלוויות שליד בית הקברות היהודי במאלמו.
בכירים בשוודיה מצהירים רבות על נכונותם לסייע ליהודי המדינה וכי "אירופה ללא יהודים איננה אירופה" – אמירה מוכרת ביבשת – אך עד כה לא ניתן סיוע כזה במידה מספקת. לשם השוואה, בצרפת שבה קהילות יהודיות ומוסלמיות גדולות הרבה יותר, שוטרים וחיילים צרפתים מגנים על המבנים היהודיים הרבים במדינה, כך שעלות האבטחה איננה מוטלת רק על כתפי הקהילה היהודית.
אנו נפגשים במתחם השגרירות השוודית בתל־אביב, בבניין רב־קומות המשקיף על נתיבי איילון. הלגרן מכבד אותנו בסופגניות לרגל החנוכה, ועל השולחן מונחת חנוכייה בצבעי הדגל השוודי עם נרות מוכנים להדלקה. זהו הריאיון הראשון שמעניק הלגרן לתקשורת הישראלית, מאז נכנס לתפקידו לפני שבועות ספורים.
כיצד מתמודדים בשוודיה עם ההסלמה האחרונה באירועים האנטישמיים?
"יש קונצנזוס רחב בקרב מובילי דעת הקהל והרשויות בשוודיה שאלה אירועים שערורייתיים, ושיש צורך מיידי לוודא שמבצעי הפשעים יתנו את הדין. במשטרה ובמערכת המשפטית נכנסו לנושא במלוא המרץ, כדי לוודא שהעונשים יהיו חמורים ומרתיעים. אני יודע בוודאות שבשבוע האחרון ננקטו צעדים להגביר את משאבי האבטחה. מסיבות ביטחוניות, ראשי המשטרה וסוכנויות הביטחון אינם מתארים בדיוק מה ואיך יעשו, אבל הם מגבירים את האמצעים כדי לחזק את הנוכחות, המעקב והביטחון סביב המוסדות היהודיים. בממשלה נוקטים אמצעים לדאוג שכל הרשויות הרלוונטיות יקבלו את המשאבים הדרושים למאבק באנטישמיות. אנחנו צריכים לדאוג לביטחונם של יהודי שוודיה באופן המיידי ביותר. זה נושא חם שנמצא גבוה מאוד בסדר היום של הממשלה, וגם של האופוזיציה והתקשורת. האירועים הללו פתחו את כל מהדורות החדשות, הגיע לכותרות העיתונים והיו דיונים על כך בכל אולפני הטלוויזיה והרדיו".
בקהילה היהודית טוענים שלאורך השנים הם הגישו בקשות לתקצוב ונענו בשלילה.
"נכון, הם לא קיבלו מספיק", מודה השגריר. "יש דיאלוג ארוך בין הצדדים. השרים וראשי המשטרה הודו עכשיו שמה שקרה הוא בהחלט כישלון של הרשויות. מצד שני, אי אפשר להבטיח 100 אחוזי ביטחון, יש אנשים פרטיים שעושים מעשים ואי אפשר למנוע הכול. כנראה לא נעשה מספיק, ועכשיו יש התחייבות לעשות עוד. נערכו פגישות בין המשטרה ושירותי הביון לראשי הקהילה, ושני הצדדים רוצים לעבוד יחד. שרת החוץ מרגוט וולסטרום התבטאה שאם יהודי אחד בשוודיה לא ירגיש בנוח להביע את יהדותו ברחובות שוודיה – זו בעיה, ושרים נוספים אמרו שצריך ליצור מצב של אפס סובלנות כלפי גילויי אנטישמיות".
בציוץ בדף הטוויטר של הוועד היהודי־אמריקני (AJC) בעקבות האירועים בשוודיה נמתחה ביקורת על ההנהגה השוודית, ונכתב: "אנחנו לא מופתעים מהתקיפה בבית הכנסת בגטבורג. נפגשנו עם ראש הממשלה ועם שרת החוץ לפני 18 חודשים בשטוקהולם, והזהרנו אותם מהאנטישמיות הגוברת. הם נראו לא מודעים למתרחש סביבם. האם כעת הם יתעוררו סוף סוף, אף שכבר מאוחר?"
"ראש הממשלה ושרת החוץ הופתעו לקרוא את הציוץ הזה", מתייחס השגריר לדברים. "כיוון שהם הרגישו שהייתה פגישה טובה עם ה־AJC. נראה שהתקשורת לא הייתה טובה. הם לקחו את המסר הזה לתשומת לבם".
בשנים האחרונות ביקרתי בשוודיה כמה פעמים, ובעצת אנשי הקהילה היהודית הסרתי את הכיפה ברחוב מחשש לגילויי שנאה או אלימות.
"אתה צודק, זו המציאות של הקהילה היהודית. זה כישלון, זה משהו שלא צריך לקרות ושאנחנו לא רוצים לראות בחברה שלנו. כולם צריכים להרגיש בנוח בשוודיה, לדעת שהם גרים במדינה ובחברה פתוחה. אם יהודי אחד מרגיש כך – נכשלנו. אגב, לא רק יהודים נפגעים מפשעי שנאה אלא גם מיעוטים אחרים כגון מוסלמים, צוענים והומוסקסואלים". הלגרן מציין כי היהודים מוכרים כאחד מחמשת המיעוטים בשוודיה, ואפילו היידיש מוכרת כשפת מיעוט, שכן בעבר התגוררו במדינה מהגרים יהודים רבים ממזרח אירופה. "כיום רוב יהודי שוודיה אינם מדברים יידיש, אבל מדובר בהחלטה היסטורית שעדיין תקפה", הוא מסביר.
אנטישמיות ישנה וחדשה
מספר היהודים בשוודיה מוערך בכ־18 אלף, אך רק כ־7,000 רשומים בקהילה היהודית. רוב היהודים מתגוררים בשלוש ערים מרכזיות – שטוקהולם הבירה, גטבורג ועיר הנמל מאלמו הסמוכה לגבול עם דנמרק. בעקבות גלי ההגירה המוסלמית המציפים אותה מוגדרת מאלמו "העיר האנטישמית ביותר באירופה", ורוב יהודיה עזבו אותה במהלך השנים האחרונות. לאחרונה מונה לעיר רב ראשי חדש מישראל, משה דוד הכהן, המקדם עם אימאם מקומי תוכנית למאבק באנטישמיות ובאסלאמופוביה. לאחר הפגנת המוסלמים מול בית הכנסת לפני כשבועיים, ארגנו השניים מפגש פיוס בהשתתפות ראשי המפגינים וראשי הקהילה היהודית. אותם פעילים אנטי־ישראלים נכנסו לראשונה לבית הכנסת והתנצלו על הקריאות "לירות ביהודים", תוך שהם מסבירים כי הם "רק" אנטי־ישראלים אך לא אנטישמים.
לצד גילויי השנאה מצד המהגרים המוסלמים, נוכחת בשוודיה גם האנטישמיות האירופית הישנה והרעה. "יש בשוודיה מפלגה וארגונים ניאו־נאציים אלימים", מודה הלגרן. "אותם ארגונים הפגינו בעיר גטבורג ביום כיפור האחרון, ורצו לצעוד בסמוך לבית הכנסת המקומי. המשטרה הקיפה ובודדה אותם, וכך הם לא הצליחו ליצור בעיות".
ובכל זאת, זה חוקי להיות ניאו־נאצי בשוודיה ולהפגין נגד יהודים ביום הקדוש שלהם.
"מתקיים בשוודיה דיון ער סביב הנושא הזה. יש לנו חוקה שמאפשרת חופש ביטוי. מותר לצעוד, אבל אסור לבצע פשעי שנאה ולתקוף אנשים פיזית או מילולית. אפשר אמנם להביע דעה, אבל יש גבולות שאי אפשר לעבור. אם המשטרה שומעת שפה פוגענית במהלך ההפגנה, היא תעצור מפגינים".
לדברי השגריר, בהפגנה במאלמו לפני שבועיים, השוטרים פשוט לא הבינו את האיומים על הקהילה היהודית שהושמעו בערבית. "הכותרת של ההפגנה הייתה התנגדות פוליטית לנאום טראמפ על ירושלים, שזה בסדר, אבל אז החלו להישמע הקריאות 'לירות ביהודים'. השוטרים אמנם היו שם, אך לא הבינו את השפה. עיתונאי שהיה שם הקליט את הקריאות ופרסם אותן". בעקבות האירועים האחרונים, אומר השגריר, תוגבר המודעות לנושא. בערים שבהן קיימות קהילות יהודיות לצד ריכוזי מהגרים יקבלו הרשויות תגבורת ממומחים לחוק המורכב בנושאים אלו המבינים את ההתבטאויות בערבית לצורך המאבק בפשעי השנאה.
הטיפול בביטחון הקהילה יכול לסייע נקודתית, אבל הבעיה המהותית עמוקה יותר.
"אתה צודק, אבל הביטחון הוא אמצעי חירום מיידי. האתגר האמיתי הוא חינוך. הממשלה ערה זמן רב לאתגר הזה. כבר בשנות התשעים הוחלט ללמד את נושא השואה במערכת החינוך, במטרה שהתלמידים יפיקו ממנה לקחים להווה. לצערי זה כנראה לא מספיק. ראש הממשלה הנוכחי התחייב להעניק יותר מימון ממשלתי לבתי ספר לקיום משלחות זיכרון משוודיה לאושוויץ ולמחנות אחרים".
יש עתיד ליהודים
הלגרן משרת קרוב לשלושים שנה בשירות החוץ השוודי. הוא פעל במדינות רבות באזור ובהן מצרים, סוריה ולבנון, ובתקופה מסוימת היה ממונה על תחום המזרח התיכון במשרד החוץ השוודי. נוסף על כך הוא מילא תפקידים שונים בשגרירויות בפריז ובלונדון, והיה שגריר במוסדות האו"ם בז'נבה. כהונתו הראשונה כשגריר במדינה היא ישראל.
"אני יכול לומר בצניעות שאני מכיר את האזור הזה, וגם מת עליו", הוא אומר בחיוך. "אני שמח סוף־סוף להיות מוצב בישראל, מדינה יפה ומקצועית, אולי הליבה של הנושאים שאני עוסק בהם כבר כשלושה עשורים. בניגוד לסוריה שגם בה שהיתי, שהיא מדינה עם שלטון דיקטטורי הפועל נגד עמו, כאן בישראל יש דמוקרטיה דינמית בעלת שיח ער ומגוון קולות, ותענוג להיות חלק מזה".
הלגרן מכיר מקרוב את נושא ההגירה ההמונית מהמזרח התיכון לאירופה. "הדיון כרגע בשוודיה הוא אם לא ראינו או הבנו מספיק את האנטישמיות הקיימת בקרב המהגרים החדשים. צפיתי בראיונות בטלוויזיה השוודית עם צעירים שהגיעו בגל האחרון של ההגירה מסוריה, והם מסבירים מה לימדו אותם בבית הספר. אני חייתי שם, ויודע בדיוק מה החינוך שהם מקבלים, מה מופיע בקריקטורות בתקשורת ואיך מנצלים רגשות אנטישמיים לתקיפה פוליטית של ישראל. כל זה השפיע על התפיסה של צעירים שגרים כעת בשוודיה. זהו אתגר לשוודיה, שאנחנו חייבים וגם יכולים להתמודד איתו. כל מי שחי בשוודיה חייב לקבל את הערכים של החברה השוודית. אין מקום לגזענות ושנאה אצלנו. המוסלמים בשוודיה יבינו בקרוב, או שכבר מתחילים להבין, שגם הם עצמם קורבנות של שנאה. אגב, לפי המספרים הם חווים יותר פשעי שנאה מהיהודים".
ההגירה הביאה להתחזקות של הימין הקיצוני באירופה.
"נכון. גם אצלנו ישנה מפלגת 'השוודים הדמוקרטים' שיש לה שורשים ניאו־נאציים, וחלק מחברי המפלגה השמיעו רטוריקה כזו בעבר. הם זוכים לתמיכה של 15 אחוז מהאוכלוסייה. כיום מדובר במפלגה שהיא 'תקינה פוליטית', ומשתמשת ברטוריקה של אנטי־הגירה. המפלגות הגדולות בשוודיה רואות בהגירה אתגר, ואומרות שצריך לדאוג שהמהגרים יקבלו חינוך מתאים ויספגו את ערכיה של החברה השוודית".
יש עתיד ליהודים באירופה?
"חייב להיות עתיד. היהדות היא דת עתיקה מאוד בשוודיה, והקהילה היהודית של שוודיה תמיד הייתה שם. העץ הראשון בשדרת חסידי אומות העולם ביד ושם הוא לזכר ראול ולנברג (דיפלומט שוודי שפעל בהונגריה בתקופת מלחמת העולם השנייה והציל רבבות יהודים; צ"ק), ואנחנו השוודים גאים בו מאוד. סייענו כמדינה להציל את יהודי דנמרק, ובסוף המלחמה קלטנו יהודים מהמדינות הבלטיות. המסורת והקהילה היהודית הם חלק משוודיה, לא אי קטן שיכול להיעלם. כמובן כל אחד חופשי להחליט איפה לגור, ותמיד היו יהודים שעלו לישראל. לפחות חצי מהצוות שלי פה הם שוודים במקור שהגיעו להתנדב בקיבוצים כשזה היה פופולרי ונשארו פה. הרבה מהם, במיוחד הנשים, פגשו כאן את אהבת חייהן, נשארו כאן וחיות כיהודיות. כיום יש הגירה מצערת של אנשים שאינם מרגישים בנוח להיות יהודים בשוודיה. זה כישלון, אבל זה קיים. אני רוצה לציין שהאחוזים נמוכים יותר בהשוואה ליהודים שמגיעים מצרפת לישראל".
בשגרירות מעריכים כי בישראל חיים כיום כ־4,000 אזרחים שוודים. קבוצת פייסבוק סגורה של עולי שוודיה מכילה כ־1,600 חברים. "לא ראינו קפיצה גבוהה לאחרונה במספר המהגרים לישראל", אומר הלגרן. "ראינו גם קבוצה של אנשים שרוצים להגר לישראל, יהודים ולא יהודים, כדי להיות חלק מקהילת ההייטק הישראלית האטרקטיבית. אנחנו חייבים לעשות כל שביכולתנו, ואני יודע שהרשויות בשוודיה מחויבות לדאוג שהקהילה היהודית בשוודיה תמשיך לפרוח, ושהאיומים ותחושת חוסר הביטחון ייעלמו. ראש הממשלה סטפן לוון אמר לפני כמה ימים כי 'לא היינו ערוכים מוכנים להתייחס לחבילה האידיאולוגית' שהפליטים מסוריה הביאו עמם, וכי 'הגיע הזמן להתייחס לזה'".
היחסים בין ישראל לשוודיה אינם במיטבם. ב־2014 הייתה שוודיה המדינה הראשונה באירופה שהכירה במדינה פלסטינית, ושרת החוץ השוודית, מרגוט ולסטרום, השמיעה בשנים האחרונות אמירות חריפות נגד ישראל. לאחר הפיגועים בפריז ב־2015, התייחסה ולסטרם להקצנה של צעירים בשוודיה המצטרפים לדאעש, והביאה כדוגמה את הסכסוך במזרח התיכון: "שם הפלסטינים רואים שאין להם עתיד – ועליהם לקבל את המצב המייאש או לנקוט אלימות". בהזדמנות אחרת אמרה כי "חיוני לפתוח בחקירה אמינה, יסודית ומקצועית כדי להבהיר אם מקרי המוות של מחבלים פלסטינים שביצעו פיגועי דקירה וירי היו הוצאה להורג ללא משפט בידי ישראל, ולהעמיד לדין את האשמים". בעקבות האמירות הללו סירב ראש הממשלה נתניהו לפגוש את ולסטרום כשביקרה באזור, ובספטמבר האחרון סירב לפגוש את ראש הממשלה השוודי בשולי עצרת האו"ם.
"אין ספק שהיו זמנים טובים יותר ביחסים בין המדינות, ואנחנו בצד השוודי לא מרוצים מהמצב. היינו רוצים שהיחסים יחזרו להיות רגילים וקרובים. ישראלים רבים מרגישים ששוודיה היא 'אנטי ישראלית'", הלגרן אומר ומסמן תנועת מרכאות. "המשימה שלי היא להסביר לאנשים כאן שזה לא נכון. אני מדבר עם הממשלה הישראלית ועם משרד החוץ כל הזמן. בעינינו, אם אתה בעד פתרון שתי המדינות או תומך בצעדים שנותנים לפלסטינים תקווה – זה לא חייב להיתפס כמשהו שהוא נגד האינטרס הישראלי. היו כמה מקרים שבהם הרגשנו שהתקשורת הישראלית וגם הממשלה לא ייצגו נכון מה שאמרנו או לא הבינו את כוונתנו. המסחר בין המדינות מתרחב כל הזמן, ויש לנו שיתוף פעולה מצוין בחדשנות ובהייטק. שר המסחר השוודי היה כאן לפני כמה שבועות והשיק יוזמה שוודית חדשה, שבמסגרתה נציג שלנו ישב כאן ויחזק את היחסים הכלכליים בין המדינות. אנחנו מדינות דומות בגודל, וגם בהייטק, בהשכלה ובחדשנות".
הלגרן חושף כי שרת החוץ השוודית נפגשה עם נתניהו לפני מעט יותר משבוע, במהלך ביקורו בבריסל וארוחת הבוקר שסעד בחברת שרי החוץ האירופיים. "אני מבין שזו הייתה פגישה מועילה. שרי החוץ של האיחוד ונתניהו דיברו על כך שיש צורך להסתכל קדימה. יש כמה נושאים שהאיחוד האירופי והממשל הישראלי לא רואים עין בעין, אבל הפילוסופיה שלי ושל הממשלה השוודית היא שגם אם לא מסכימים על הדברים, עדיף לדבר זה עם זה ולא זה על זה, במיוחד דרך התקשורת. אני חושב שנתניהו הוא פוליטיקאי ישיר שמנהל שיח עם אנשים שלא מסכימים איתו".
כדי שלא כל הריאיון יעסוק בנושאים שליליים, ביקשתי מהשגריר לספר לקוראים הישראלים על אלמנט מסוים ששוודיה מצטיינת בו, והוא בחר להתמקד בחופשות הלידה. "יש לנו חופשת לידה של 12 חודשים, שבה האם או האב מקבלים 90 אחוז מהשכר. מקובל שהאם לוקחת את ששת החודשים הראשונים והאב את ההמשך, אבל הם יכולים לשנות את החלוקה ביניהם. אלא שאם האימא רוצה לקחת את כל חופשת הלידה היא תקבל עשרה חודשים, אז רובם מפצלים זאת בצורה כזו או אחרת. מי אומר לא לחודשיים חופש? זו מערכת שדואגת לכך ששני ההורים יוכלו לעבוד, וזה חלק מההצלחה של הכלכלה השוודית". בהמשך, מספר השגריר, ישנה מערכת איכותית של מסגרות לילדים הקטנים, כך ששני בני הזוג יוכלו לנהל קריירות במקביל. "אחרת לא היינו מצליחים לשלב נשים במערכת העבודה. שני ההורים חולקים באופן שוויוני את האחריות לגידול הילדים. זה לא היה כך כשאני גדלתי".
ואכן, רעייתו של הלגרן מכהנת אף היא כשגרירה וכעת סיימה שנתיים בבגדד, ולפני כן באריתריאה. "היא לקחה תשעה חודשי חופש ממשרד החוץ, ותבוא להיות איתי בישראל כאשת השגריר. בשנים האחרונות לא התראינו הרבה, כיוון שבגלל המצב הביטחוני שם היה אסור לנו לבקר אותה בעיראק. היא הייתה שוהה שם בין שישה לשבעה שבועות, ואז מגיעה הביתה לשבוע. גידלנו באופן שוויוני שתי בנות, כיום בנות 18 ו־22, ושנינו הצלחנו לקיים קריירות. זו ההצלחה של הכלכלה השוודית".
