חלופה לש"ס: הרב מנתיבות שסוחף אחריו המונים

"אני בקהילה של הרב", אומר לי נהג המונית תוך כדי נסיעתנו ברחובות נתיבות. "אני לא שומר שבת, אבל בשבילו  אעשה הכול", הוא מוסיף, להוט להביא אותי בנוחות למחוז חפצי, טורח ליידע אותי היכן מומלץ לאכול בעיר. "תכתוב עלינו דברים טובים", הוא נפרד ממני כאשר אנו מגיעים לבית מדרשו של הרב, הלא הוא הרב חיים יוסף דוד אברג'ל (45), שמכונה כאן "החיד"א".

בניין ישן ופשוט למראה משמש את המרכז התורני "רב פעלים – קול רינה", שהקים בנתיבות בשנות השמונים הרב יורם מיכאל אברג'ל. הרב אברג'ל האב הלך לעולמו לפני תשע שנים. כעת, שלט מעל חניון האופניים שמשמש את האברכים, מקבל את באי המקום בברכת "ברוכים הבאים" מאת "אוהבכם החיד"א בן רבינו יורם אברג'ל". אברכים יוצאים ונכנסים מהבניין, ממהרים להספיק את השיעור שלפני תפילת מנחה. בהמשך יתברר לי שמדובר בשיעור מצולם של הרב יורם אברג'ל המנוח, המוקרן על מסך ענק.

חלק מהאברכים מביטים בי בחשדנות. "בטח באת לכתוב על הממ"ח", הם אומרים כאשר אני מציג את עצמי ומבקש לפגוש את הרב. ואכן, הרב אברג'ל עלה לכותרות בחודש האחרון, אחרי שהודיע על החלטתו להעביר את מוסדות החינוך שבראשותו מהרשת של ש"ס, "בני יוסף", לזרם הממ"ח (ממלכתי־חרדי), תוך שהוא מותח ביקורת פומבית ונוקבת על התנהלותה של ש"ס, מאשים אותה באי־סדרים כספיים ובחוסר אכפתיות לשכבות החלשות, בניגוד להצהרותיה.

לא בהתלהבות רבה הפגישו אותי האברכים במקום עם בנו של הרב, בניהו (25), יד ימינו של אביו, שנוטל כבר היום חלק במסירת שיעורים, ומכיר ככף ידו את שורת הספרים, המוסדות והפעילויות של אביו. "יש פה מגוון תלמידים מכל הסוגים, אברכים בני עשרים לצד לומדי תורה ותיקים בני שמונים", מתהדר בניהו, ומציין כי "קרוב ל־20 אחוז מהאברכים פה הם יוצאי אתיופיה. המקום פעיל כמעט 24 שעות ברצף, כאשר 'כולל חצות' נושק לתפילת ותיקין", ממשיך בניהו, ומצביע על מיזם חלוקת המצרכים לנזקקים בחצר בית המדרש. לדבריו, "הקהילה מאוד מחוברת לישראליות ולעם שבשדות. בתחילת המלחמה היו פה שטחי כינוס לחיילים, והרב יוצא הרבה לבסיסים כדי לשוחח איתם".

בניהו אברג'ל מכניס אותי לבית המדרש העמוס במאות תלמידים, ומוביל אותי היישר לאביו היושב צמוד לארון הקודש. הרב תופס את ידי בשני ידיו, שואל לשמי ולשם העיתון שאני כותב בו. "קוראים לי חיים יוסף דוד", הוא מציג את עצמו בפשטות, "יש כאלה שקוראים לי החיד"א. אני הבן של הרב יורם זכר קדוש לברכה, ואני כל כך שמח שבאת. ברוך הבא וברוך תהיה. מה שאתה רואה פה זה ברוך השם שלוש קומות של מקום תורה שפועל סביב השעון. יש פה בלי עין הרע כ־600 בני תורה טהורים ואהובים. אנחנו שמחים בכל אחד, אוהבים כל אחד – חרדים, דתיים, כאלה שמתקרבים, כולם משמחים אותנו".

בינתיים השיעור מסתיים, ובחלל נשמעת תפילת קדיש. הרב איננו משחרר את ידי, ובמקביל מנופף לשלום בידו השנייה לאנשים שמגיעים לתפילת מנחה. החמימות המשפחתית הזו, כפי שאגלה בהמשך, היא אחת מנקודות המשיכה המרכזיות של המקום.

הקדוש המגן של נתיבות

עוד נחזור אל השיחה עם הרב חי"ד אברג'ל, אבל התמונה לא תהיה שלמה מבלי שנספר על הפעילות המקבילה של אחיו הצעיר. במרחק כמה דקות נסיעה מבית המדרש של האח הבכור, באזור התעשייה של נתיבות, שוכן בניין חדש יותר של עמותת "המאיר לארץ", שהקים הרב ישראל אברג'ל (43). אם בית הכנסת של החיד"א נותן תחושה של בית, הרי שב"המאיר לארץ" אתה חש שבאת למעין מפעל שבמרכזו הפצת תורת הרב יורם אברג'ל, בכל צורה ודרך. באגף אחד יושבות מזכירות האחראיות לתפעול השוטף, בקומה אחרת פועל מכון לעריכת הספרים והעלונים, ובקומה העליונה מתקיים כולל אברכים לרבנות ודיינות. התקנון הנוקשה אוסר על האברכים לשוחח בטלפון בשעות ה"סדרים", ותובע מהם לטבול במקווה בכל בוקר ולהניח זוג תפילין נוסף בכל יום, לפי שיטת רבנו תם. הבניין מכיל גם מכון לכתיבת ספרי תורה, תפילין ומזוזות.

במסגרת הסיור הממושך שנערך לי במקום, ביקרתי גם במחסן הספרים הענק. מתברר שמפעל ההפצה כולל הדפסת עשרות ספרים מתורתו של הרב יורם אברג'ל, מחזורים, סידורי תפילה וזמירות על פי פסקיו ומנהגיו ובהם פיוטים שנכתבו לזכרו, ואפילו ספר ילדים מנגן עם סיפורים ושירי קודש על דמותו. ניכר שבעיני חסידיו, הרב יורם המנוח איננו תופעה מקומית גרידא אלא דמות קנונית שדבריה ראויים להצטרף לספרות היסוד היהודית. מדי שבוע מפיצה עמותת "המאיר לארץ", בכ־100 אלף עותקים ובחמש שפות, עלון בשם "מסילות אל הנפש", ובו "שביבי אור מתורתו האדירה והנדירה של הצדיק רבינו יורם אברג'ל זיע"א, ערוך על פי שיעוריו של בנו ממשיך דרכו ואורו, הרה"ג רבינו ישראל אברג'ל שליט"א".

ליד משרדו של הרב ישראל יושבים שני אברכים וממיינים את עשרות השאלות היומיות שמופנות אל הרב בדואר האלקטרוני, שאלות שמגיעות אף הן ממקומות שונים ובשפות שונות. את הרב ישראל עצמו לא הצלחתי לפגוש, שכן הוא היה עסוק בפגישה עם אדמו"ר שבא לדון איתו בקביעת יעדי לימוד יעילים לאברכים.

שני האחים לבית אברג'ל זוכים לפופולריות רבה ומנהלים סדר יום אינטנסיבי של שיעורים, קבלת קהל ופעילויות קהילתיות כמו חופות, בר־מצוות, חנוכות בית, מסעות חיזוק וכדומה. הם מוסרים שיעורים קבועים בכל רחבי הדרום – בבאר־שבע, ברחובות וביבנה, ואף באזור המרכז – חולון, בבת־ים ובראשון־לציון. לצד החומר התורני המודפס, בספרים ובעלונים, השניים מתחזקים נוכחות אינטנסיבית ברשת. סרטוני הדרכה והלכה בכיכובם מופצים מדי יום ברשתות החברתיות, לצד קבוצות ווטסאפ ואתרים ייעודיים.

בהליכתי ברחובות נתיבות אני נתקל בדיוקנאותיהם של הרב יורם אברג'ל ושני בניו מציצים אליי מתמונות במסעדות, משלטי חוצות, ואפילו ממוסך רכב שבעליו הטביע בענק את הדמויות על הקיר, שכן "ברכת הרב שורה על העסק", כדברי אחד העובדים. קברו של הרב יורם מהווה מוקד עלייה לרגל, ובסמוך לו פועל כולל אברכים. במקום מתקיימים אירועי סליחות המוניים בנוכחות פוליטיקאים ואנשי ציבור, והילולה מרכזית ביום השנה לפטירתו (כ"ז תשרי), בהשתתפות רבבות.

ניתן לומר כי הרב יורם אברג'ל הוא "הקדוש המגן" של העיר. בנתיבות, עירו של הבבא סאלי, חי ופועל עד היום בנו הבבא ברוך; מוקד משיכה נוסף בעיר הוא "הרנטגן", הרב יעקב ישראל איפרגן. לצד מתחרים כאלה, צמיחתה של שושלת אברג'ל והאהדה העממית שהיא זוכה לה, הן הצלחה יוצאת דופן.

אלף ואט של חמימות

הרב יורם מיכאל אברג'ל נולד ב־1957, וגדל במושב ברוש שבדרום הארץ. אביו הרב חנניה, חקלאי יוצא מרוקו וממייסדי היישוב, דאג להקמת בית חינוך מטעם חב"ד במקום, וכך נוצר הקשר הראשוני בין משפחת אברג'ל לתנועת חב"ד ולרבי מלובביץ' (במשפחה מספרים כי ביישוב היו מעוניינים בהקמת בית ספר ממלכתי־דתי, ואילו הרב חנניה חפץ בחינוך תורני יותר; הפשרה הייתה הקמת מוסד של חב"ד). הארי (נהוראי) אברג'ל, בן המשפחה, מתאר את בית סבו הרב חנניה כ"בית עם אקלים של חלוציות ואהבת הארץ, יחד עם דגש למדני וציפייה שתהיה תלמיד חכם".

הרב חיים יוסף אברג'ל: "אין לנו עיסוק בסממנים חיצוניים, לא מחפשים לחקות את בני־ברק, ירושלים או קריית־ספר. אנו שמחים בהתנהגות הפשוטה ולא רודפים אחרי נכבדות. אמנם הקהילה שלנו חרדית, אבל אנחנו לא מאמצים את הנוקשות שמאפיינת מרכזים חרדיים. פה כולם מרגישים חלק"

כמצופה מיוצאי מרוקו המתגוררים בדרום הארץ, קיימו הרב חנניה, ואביו הרב מאיר אברג'ל, קשר קרוב עם הבבא סאלי; הרב מאיר אף למד עם הבבא סאלי בחברותא. הקשר עם הבבא סאלי המשיך לדור השלישי, אצל הרב יורם בנערותו. "אבא עטרת ראשנו, אהבת ישראל שהייתה לו זה מהבבא סאלי הקדוש", אומר החיד"א, ומספר על התפקיד שמילא אביו הרב יורם כנער, כאשר למד משניות לזכות הבאבא סאלי שכבר התקשה לקרוא בעצמו. "שש שנים נמשך הקשר. הם למדו יחד גם אור החיים הקדוש וספר מאירת עיניים (חיבור קבלי קדום). אבא סיפר שהבבא סאלי הבטיח לו 'לית נגר ובר נגר דיפרקינן לא בעלמא הדין ולא בעלמא דאתי'. כלומר, אין מי שיפריד בינינו לא בעולם הזה ולא בעולם הבא".

אחרי תקופה קצרה בישיבת בני עקיבא בכפר מימון, נכנס הרב יורם לעולם הישיבות הליטאי־אשכנזי. תחילה בישיבת "תפארת צבי" בירושלים, ולאחר מכן בישיבת הנגב בנתיבות. פעילותו התורנית החלה כבר בתקופת לימודיו בישיבה, כאשר ראש הישיבה, הרב יששכר מאיר, שלח אותו למסור שיעורי תורה בערי הדרום. עם נישואיו ב־1976 והשתקעותו בנתיבות, החל לפעול בעיר. "נתיבות הייתה אז פריפריה מכל הבחינות, עם פשיעה ומצב כלכלי וחינוכי ירוד. הרב יורם התחיל לפעול להרמת הרוח. מסר שיעורים, דיבר עם הנוער, ערך פשרות בינם ובין ההורים והמשטרה, ושימש כפותר בעיות בקהילה", מתאר הארי את שידוע במשפחת הרב.

לאחר פטירת הבבא סאלי, ב־1985, הקים הרב יורם כולל אברכים בשם "רב פעלים". עם השנים נפתחו סניפים נוספים של הכולל ברחבי הדרום, שיעוריו של הרב יורם צברו פופולריות, וקהל חסידיו הלך וגדל. "הרב פיתח אווירה קהילתית משפחתית, הוא דאג ליצור הזדמנויות שכולם יֵשבו יחד עם כיבוד וישוחחו", מסביר הרב זאביק הראל, שחותנו, הרב דן מרצבך מעתניאל, היה מתלמידיו הקרובים של הרב יורם.

הרב חיים יוסף אברג'ל: "אנשים חושבים שצבא זו מילה נרדפת לקלקול, זה לא נכון. אני מבקר בבסיסים כדי לתת שיעורי תורה ורואה את הרוח הגדולה שלהם. בלי החיילים האלה בשמחת תורה, מה היה קורה בנתיבות? יש כאלה שרושמים מישהו בישיבה כשבאמת הוא מוכר פיצות ולא מתגייס. מי שלא בספרא צריך להיות בסייפא"

עם התגבשות הקהילה פתח הרב יורם שורה של מוסדות תורה וחינוך. הוא עסק רבות בהתרמת כספים לצורך ביסוסם, ובין השאר הבטיח: "כל מי שפעם חתם לי הוראת קבע בשביל הישיבה הקדושה, מתפקידי להגן עליו. 'זה שלי, לא לגעת' – הוא מסומן". הכריזמה והמיסטיקה של הרב יורם פעלו את פעולתן וסייעו לכלכלת מוסדותיו. לפי סקר שערך מגזין פורבס ב־2012 ופורסם בתקשורת, הרב יורם, ראש המוסדות, דורג בעשירייה הראשונה של הרבנים העשירים בישראל. אך בניגוד לחצרות של באבות אחרים, הרב יורם מתואר כמי שחי  בפשטות והועיד את הכסף למוסדות שבראשותו.

לפי עדות תלמידיו, בשיעוריו נהג הרב יורם לצטט ממקורות מגוונים. "הוא בלל מכולם תורה חדשה, כזו שיונקת מכולם – הרב קוק לצד החזון איש, הבעל שם טוב עם חכמי המזרח", אומר הרב זאביק הראל. לדברי הארי אברג'ל,  "הרב יורם גישר בין תורת הישיבות לתורה המרוקאית־קבלית". שיחותיו של הרב יורם התאפיינו בשפה פשוטה ונגישה. הוא דיבר בגובה העיניים על נושאים כמו שלום בית ואלימות במשפחה, ותיבל במשלים וסיפורים.

גם בתוך העולם הספרדי קירב הרב אברג'ל אסכולות מנוגדות, כאשר מצד אחד עסק רבות בקבלה של ה"בן איש חי", הפוסק הבגדדי הגדול שרשת הכוללים קרויה "רב פעלים" על שם אחד מספריו, ומצד שני אימץ את הפסיקה של הרב עובדיה יוסף, שחלק באופן שיטתי על פסיקותיו של הבן איש חי. "בשנים ההן זה היה שילוב נדיר בעולם התורה הספרדי", אומר הראל.

באופן מפתיע אולי, הספר המרכזי שהרב יורם אברג'ל הרבה לעסוק בו הוא התניא, ספר היסוד של חסידות חב"ד. שיעוריו הרבים על התניא יצאו לאור בסדרה בת עשרות כרכים, "בצור ירום". הוא נהג להפליג בכוחו המיסטי של התניא, "היהלום שבכתר" שיביא את הגאולה, וקבע שהחזקתו ברכב היא סגולה לשמירה והצלחה. הקשר עם חב"ד, שהחל כאמור בילדותו, הגיע אף לידי כך שבשנת 2006 חתם הרב יורם על פסק דין הקובע כי הרבי מלובביץ' המנוח, שנפטר ב־1994, הוא המשיח.

ההערצה שהרב יורם זכה לה הייתה נעוצה גם, ואולי בעיקר, באישיותו העממית והחמימה, ובמסירותו ונגישותו לקהל. לצד נסיעותיו הרבות לשיעורי תורה ולגיוס כספים, הקפיד הרב יורם להשתתף באירועים של תלמידיו, גם כשהיה מדובר בכמה חתונות בערב אחד. הוא זכר להתקשר לשאול בשלום המתייעצים איתו, ודאג בעצמו למקום ישיבה לאורח שנקלע לבית הכנסת. זאביק הראל מצטט את חותנו, שסיפר כיצד בפעם הראשונה שפגש את הרב יורם, באופן אקראי, ולחץ את ידו, "הרגשתי זרם, אלף ואט של חמימות". מאז הפך מרצבך לחסידו, נסע פעמיים בשבוע ללמוד מפיו ורשם כל תובנה ששמע ממנו. לאחר מותו אסף חתנו את התובנות הללו לספרון בשם "כתבם על לוח ליבך", שנמכר באלפי עותקים.

הרב יורם ביטא יחס חס למדינת ישראל ולהתיישבות ביו"ש, ערך "מי שברך" לחיילי צה"ל, ובמבצע עופרת יצוקה ביקש מאנשי פיקוד דרום שיאפשרו לחיילים לעבור אצלו בדרכם דרומה, כדי לחזק את רוחם. הוא מסר שיעורים בישיבות דתיות־לאומיות, שמר על קשר קרוב עם רבנים ציונים־דתיים, בהם למשל הרב רא"ם הכהן ראש ישיבת עתניאל, והשתתף בסיום הש"ס שנערך בגוש קטיף לפני הפינוי. "כשחמי שאל אותו מה לעשות ביום העצמאות, הוא הורה לו לנהוג כפי שנוהגים במקומו, אם חוגגים – תחגוג", מספר הראל.

השילוב של פריפריה, רב ספרדי וקהל על הרצף החרדי־מסורתי, הפך לכאורה את הרב יורם וחסידיו לחלק טבעי ממפלגת ש"ס. ואכן, הרב עובדיה קירב את הרב הדרומי הפופולרי, הזמינו לביתו ואף כיבדו לשאת דברי תורה לפני השיעור שלו. עם זאת, למעט פעם אחת, בבחירות 2006, נמנע הרב יורם מלחתום על הקריאה להצביע לש"ס, בנימוק שהוא אינו מצטרף לכרוזים פוליטיים. ככלל הרב יורם שיתף פעולה עם התנועה, אך שמר גם על עצמאות מולה. לימים גם לא היסס להתייצב נגדה, כאשר בבחירות המקומיות ב־2013 (שהתקיימו שבועות ספורים לאחר פטירת הרב עובדיה) תמך במועמד הליכוד לראשות העיר ולא במועמד שנתמך על ידי ש"ס; בבחירות 2015 אף תמך במפלגת יחד שהקים אלי ישי, יו"ר ש"ס המודח.

"לוקחים מעשרות"

הרב יורם אברג'ל לא האריך ימים, ומת ב־2015 ממחלת הסרטן כשהוא בן 58 בלבד. היו שחששו כי הסתלקותו של הרב הדומיננטי תשאיר את קהילתו ללא מנהיג. אך כבר בהלוויה מיהר ידידו של הרב יורם, הראשון לציון הרב שלמה עמאר, להכריז כי שני הבנים יירשו את אביהם בהנהגת המוסדות, והדביק לבכור את הכינוי "החיד"א", ראשי התיבות של שמו. לאחר תקופה קצרה של הנהגה משותפת התפצלו האחים למוסדות נפרדים; החיד"א המשיך לשמש כראש המוסדות והקהילה של אביו, ואילו הרב ישראל הקים את "המאיר לארץ", עמותה וקהילה עצמאית שמתפתחת במהירות.

השונות בין האחים בולטת. הרב ישראל, המקפיד על חזות ייצוגית ודיבור רהוט ומסודר, נושא עיניו אל מחוץ לנתיבות ופונה לקהלים חדשים. לצד התוכן הנגיש, עם המשלים והסיפורים האופייניים, ניתן לזהות בדבריו ניסיון להתרחק מתרבות ומאמונות עממיות. הוא קורא למאזיניו "לעלות כיתה מכל הסגולות המטופשות. במחילה גמורה זו שטות, כאן לא מאמינים בברכה, כאן צריך עבודה".

כחלק מפנייתו החוצה, הרב ישראל מעביר שיעור קבוע בתחנת הרדיו "קול ברמה", ושיעור שבועי בזום לתלמידים מחו"ל, עם מתורגמן צמוד לאנגלית. הוא מיישר קו עם המיינסטרים החרדי, מקיים קשר קרוב עם רבני המגזר ונמנע מעימותים איתם. בעלון שלו, "מסילות אל הנפש", הובע לאחרונה המסר החרדי הקלאסי שלפיו "כל היחידות המובחרות ביותר בצה"ל ביחד אינן משתוות אפילו לשעה אחת של לימוד תורה של אברך אחד בלבד". עם זאת, בסביבת הרב ישראל מספרים כי הוא מקיים קשר רציף עם קצינים בצה"ל, ועורך עצרות תפילה לחיילים. בסערת הממ"ח שחולל אחיו שמר הרב ישראל על שתיקה, אך בשמחה משפחתית שנערכה לאחרונה בחצרו נכחו רבנים שהתנגדו בחריפות למהלך.

החיד"א, לעומתו, נשאר עממי לחלוטין בהופעתו נטולת העניבה ובדיבורו המהיר, שבאופן מודע אינו מחפש לשדר "נכבדוּת" כלשונו. החיד"א אינו מהסס להתעמת עם המנהיגות החרדית, ובבחירות האחרונות לרשויות המקומיות אף הפנה עורף לש"ס והריץ בנתיבות רשימה נפרדת בשם "אחי", שזכתה להצלחה גדולה וקיבלה שבעה מנדטים מתוך 17. לשם השוואה, המפלגה החרדית המשותפת של ש"ס ויהדות התורה גם יחד הגיעה לחמישה מנדטים.

כעת, בעקבות סערת המעבר לממ"ח, מתח הרב ביקורת על "ידידיי ורעיי המתוקים והאהובים מש"ס", תוך שהוא טורח להדגיש שדבריו מופנים כלפי העסקנים ולא כלפי הרבנים, שהם "כתר לראשנו". בשורה של ראיונות שהעניק בשבועות האחרונים, ובניגוד לאופיו הנינוח בדרך כלל, הוא תקף את המפלגה בחריפות, האשים אותה בשחיתות ובקיצוניות, וטען כי אנשיה "לוקחים מעשרות" לעצמם מכספי המוסדות. גם בסוגיית הגיוס דיבר החיד"א נגד הקצנת המיינסטרים החרדי, וקרא למי שלא לומד תורה להתגייס. הוא עצמו נוהג לשלוח לצבא תלמידים שאינם מתאימים ללימוד בישיבה, והם מתגייסים לגדוד נצח יהודה או למסלולים של בני הציונות הדתית. "יש לסתום ב'עופרת יצוקה' את אלה שמדברים בגנות הצבא והחיילים הקדושים", פורסם בשמו, בלשון ציורית אופיינית.

היזהרו מחיקויים

בחזרה אל השיחה שקיימתי עם החיד"א, שבה הוא פרס משנה סדורה בשאלות הנוגעות לאופייה של החרדיות ולדרכן של הקהילות הספרדיות בפריפריה. "השם זיכה את אבא וברשת הכוללים שהקים רשומים אלפי אברכים. גם בישיבת הנגב (החרדית־ליטאית; מ"ל) יש כולל של הרשת", מספר הרב אברג'ל, ומתאר את קשריו עם הזרמים החרדיים השונים, כולל הקיצוניים שבהם. "היום היה פה ראש כולל אשכנזי שנתמך על ידינו, שיש לו כמה אברכים מהפלג הירושלמי. הם עובדי השם נקיים, קדושים וטהורים. אנחנו לא נכנסים לפוליטיקה, העיקר שיושבים ולומדים. אני מקבל כמה מאות מכתבי שאלות ביום, לפעמים זה מגיע עד 400 שאלות ביממה. לאחרונה שמתי לב שיש הרבה מכתבים מבני־ברק דווקא. גם שם בתוך הלב מעדיפים את הסגנון העממי והטהור".

לצד קשריו הענפים עם הקבוצות השונות בעולם החרדי, הרב אברג'ל עצמו מעצב את קהילתו בקו מתון יותר. "בסניפים שלנו יש אווירה שמחה ופשוטה של תורה ויראת שמיים. אין לנו עיסוק בסממנים חיצוניים, לא מתאמצים לאמץ ניואנסים כדי להיחשב כביכול יותר בני תורה. לא מחפשים לחקות את בני־ברק, ירושלים או קריית־ספר. אנו שמחים בהתנהגות הפשוטה ולא רודפים אחרי נכבדות. אמנם הקהילה שלנו חרדית, אבל אנחנו לא מאמצים את הנוקשות שמאפיינת מרכזים חרדיים. פה כולם מרגישים חלק, אנשי עמל ובעלי בתים, דתיים ומסורתיים. כל השכבות וכל הסוגים משתתפים בשיעורים, כולם אהובים. יש אווירה יותר מקרבת, יש מידות טובות. לכן גם החילונים פה מכבדים אותנו. שבעת המנדטים שקיבלנו פה בבחירות הם לא מחרדים, אף אחד מהנציגים לא אברך, אבל הבריכה סגורה בשבת בלי מאבק. הלב היהודי פועל". החיד"א מכיר בצורך "לשמור על עולם התורה מול העולם שבחוץ", אבל בעיניו הדבר צריך להיעשות "בחיבה, באהבה, לא חלילה ממקום של ביזוי הזולת".

מדוע יש הקצנה בעולם התורה הספרדי, כמו בעניין הגיוס למשל? אני שואל, והרב משיב: "יש הקצנה, לא אצלנו, של ספרדים שמנסים אולי לחקות את האשכנזים, ומקדשים קצת את ההתעלמות וההיבדלות מהעם. זה לא יצליח במקומות כמו נתיבות. בעניין הגיוס שהזכיר כבודו, אנשים חושבים שצבא זו מילה נרדפת לקלקול, זה לא נכון. אני הקטן מבקר בבסיסים כדי לתת שיעורי תורה ורואה את הרוח הגדולה שלהם. הצבא נותן מענה לעם ישראל. זה היה מימות משה רבנו, אלף למטה אלף למטה.  בלי החיילים האלה בשמחת תורה, מה היה קורה בנתיבות? היום חזר השקט, הם השליחים הקדושים. אי אפשר להתעלם מעבודת הקודש של החיילים הצדיקים. היום הצבא נותן מענה גם לאנשים חרדים מאוד ביחידות שלהם. אני לא אומר חס ושלום שאברך שלומד צריך להתגייס, אבל יש כאלה שרושמים מישהו בישיבה כשהוא בכלל לא מגיע, ובאמת הוא מוכר פיצות ולא מתגייס. זה לא עובד ככה, יש ספרא ויש סייפא, הא בלא הא אי אפשר. מי שלא בספרא צריך להיות בסייפא".

החיד"א מבכה את הקרע שנוצר בעם בעקבות סוגיית הגיוס. "לצערנו המצב גורם למרמור גדול. אני מבקר פצועים בבתי חולים, מסכנים שאיבדו יד ורגל, השם ישמור. אימא כזו שהבן שלה בלי יד, והבן של השכנה עובד כרגיל, איך היא יכולה לקבל את זה? אם היו משתמשים בפטור רק ללומדי תורה באמת, זה היה מתקבל יותר בהבנה". לדבריו, "הרב שטיינמן גם אמר שאם היו מגייסים את אלה שלא לומדים, הייתה יורדת כל הטענה הזאת מעל כולם".

"שלא נצטרך להקים מפלגה"

כשאנו מתקרבים לסוגיה שלשמה נתכנסנו, סערת מוסדות החינוך, נראה שאני מתפרץ לדלת פתוחה. "באופן עקרוני, בלימודי בסיס אין שום בעיה. לימוד מקצוע זה דבר מבורך למי שלא חושב ללמוד כל היום", סבור החיד"א, ומספר שהכיר בני ישיבות שדווקא משום שלמדו בילדותם לימודי ליב"ה, הם היו "הכי מוצלחים בכיתה".

ואולם ניכר שהנקודה שכואבת לו ביותר וגרמה לו בפועל לנטוש את רשת החינוך של ש"ס, היא ההתנהלות הכספית. "אבא חי בפשטות ממש, בבניין של 14 משפחות בלי מעלית. פעם קנו לו מרצדס, והוא מכר אותה ונתן את הכסף לאברכים. הוא אמר לי פעם: אם לא אצליח לשלם לאברכים בזמן, אקצץ משלי ואסתפק בפיתה בשבת. לכן כל כך חורה לי מה שקורה ברשת של ש"ס. יש כסף, אבל לא נותנים אותו לילדי ישראל. עסקנים לוקחים כסף, והעם שבשדות נעשק. אני מקבל מכתב ממישהי שעובדת ברשת שלא קיבלה משכורות אבל מפחדת לתבוע. לפעמים משלמים אך מבקשים מהם להחזיר. המוסדות סובלים ממחסור שמגיע לפעמים עד כדי חוסר בנייר צילום ובנייר טואלט. זה ממש לא תעמוד על דם רעך. המלמדים במוסדות שעברו לממ"ח שולחים לי מכתבים כמה שמחה יש להם מזה".

החיד"א סבור שיריביו בסוגיית הממ"ח אינם פועלים ממניעים אידיאולוגיים. "הסיפור האמיתי זה כסף. הרי גם בני יוסף וגם החינוך העצמאי מתוקצבים מהמדינה, הממ"ח לא שונה במאומה אלא בזה שהכסף מגיע ישירות למוסד בלי תיווך העסקנים. צריך לדאוג לטובת הכלל ולא לתפקידם וכבודם של עסקנים", אומר החיד"א, ומספר על לחצים ואיומים שהופעלו עליו. "ניסו לשכנע אותי, 'ניתן לכם כמה מתנות, נעביר לכם מה שמגיע לכם, אם לא תעברו'. אני לא הסכמתי, אני דואג לכולם. כשזה לא עבד, איימו עלי שיוציאו נגדי מכתבים. שלחו אלי ראש ישיבה חשוב ומבוגר, מעל גיל שמונים, שישכנע אותי לוותר. מהדברים שלו ראיתי שהוא מצטט ידיעות מוטעות שנאמרו לו. מציגים לרבנים תמונה לא נכונה".

נראה שבדברים אלה מתייחס הרב אברג'ל למכתבו של הרב משה צדקה, ראש ישיבת פורת יוסף, שנמסר לו על ידי הרב יהודה כהן, ראש ישיבת יקירי ירושלים וחבר מועצת חכמי התורה של ש"ס, שהגיע לשם כך במיוחד לנתיבות. בין השאר נאמר במכתב כי "לא יעלה על הדעת להפקיר את ילדי ישראל למלתעות משרד החינוך החילוני… ‏וחלילה לעשות חשבונות של חסרון תקציב… ויש בזה סיוע בהעברתם על דתם של ילדי ישראל כי זו אחריתו של חינוך פרוץ וקלוקל".

"אני לא מחפש לעורר סערה, אני בסך הכול רוצה שיהיה טוב לילדים שלנו", אומר הרב אברג'ל. "אמרו לי 'בגללך כולם יעברו', אמרתי להם 'אם תהיו טובים, ירצו להישאר'. במצב הנוכחי ברור שכל מלמד וכל מורה ירצו לעבור לממ"ח. אני בטוח שכל הרבנים המתנגדים למהלך, אם היו יודעים את המצב האמיתי היו תומכים בזה, ואני בטוח שאם היה ממ"ח לפני שלושים שנה, הרב עובדיה לא היה פותח את רשת בני יוסף. גם כיום יש רבנים חשובים שתומכים בי בסתר". הרב נמנע מלנקוב בשמות, אבל יצוין שתוך כדי סערת הממ"ח הגיע הרב דוד יוסף, חבר מועצת החכמים ובנו של הרב עובדיה יוסף, לביקור אצל החיד"א ומסר שיעור בבית מדרשו. המארח אף כיבד את אורחו בברכות "שהחיינו" ו"שחלק מחוכמתו ליראיו".

החיד"א רומז שהעצמאות הפוליטית והחינוכית של קהילתו עשויה לזלוג גם למישור הארצי. "תמיד תמכנו במפלגה לא בגללה אלא בגלל התורה. אבא לא אמר להצביע ש"ס, אלא להצביע לרבינו עובדיה. אבל לא במצב הזה של איומים והפחדות. פעם אחת אבא תמך ב'יחד' של הרב מאיר מאזוז, כדי לעצור את הזלזול בחכמי ישראל. היום אם הייתה אלטרנטיבה זה היה מצליח מאוד. הציבור מאוד רוצה אבל אני לא מקים מפלגה ארצית כי יש עלי עומס גדול, אבל באמת צריך להחזיר עטרה ליושנה, לדאוג לעם ישראל, לא להקצין ככה ולהתרחק מהעם שבשדות.  אם הם יחזרו לדרך של הרב עובדיה זה ישמח אותנו ויקל עלינו ולא נצטרך להקים מפלגה חדשה".

המרד של הרב אברג'ל מעורר תסיסה רבה בעולם החרדי־ספרדי. מקורבי הרב מספרים שעצמאותו דורשת ממנו לעמוד מול לחצים קשים: "הוא הרים את הכפפה להציל אנשים מהעוולות שעושים להם, שילדים ידעו מתמטיקה ואנגלית שיעזרו להם בחיים. מאיימים עליו שלא יקבלו את תלמידיו לישיבות, מאיימים לפגוע בו כלכלית בתרומות, אבל הם לא מדברים בפומבי כי הם יודעים שלרב יש מספיק חומר ועדויות נגדם ממורים ומורות שעבדו ברשת". מקורביו חשים כעס גדול על המלחמה שמתנהלת נגד רבם הנערץ: "מכל הצרות שיש היום במגזר החרדי, דווקא הממ"ח מפעיל אותם ככה? ברור שזה רק בגלל כסף".

מצביעי ש"ס ששוחחתי איתם מודעים למשמעותו של האיום הפוליטי שמייצג אדם כמו החיד"א. "צריך להבין שאנשים בסגנון הרב אברג'ל והקהילה שלו, הם אלו שהיוו הצדקה להקמתה של ש"ס מלכתחילה. כיום השתלטו עליה הקיצונים, חלקם כאלה שנלחמו במרן הרב עובדיה. המפלגה לא תוכל להתמודד מול החיד"א, שכתב עשרות ספרים בהלכה ומדבר את השפה של הקהל הש"סי המקורי".

בכתבה שפרסמתי כאן לפני כמה חודשים ("ש"ס בכריכה קשה", 31.5.24) תיארתי את ההקצנה וההתחרדות של ש"ס ואת הנשירה הצפויה של המסורתיים ממנה. מתברר שמהר מהצפוי, ההקצנה המדוברת, לצד טענות על ענייני ניהול תקין, נוגסים גם בבייס הבטוח לכאורה של הקהל התורני־חרדי בפריפריה.