"יש התעוררות, נשים רבות מחפשות רוח"

בשנה האחרונה החלו להופיע ברשת האינטרנט תשובות תורניות והלכתיות ארוכות, מנומקות בפירוט רב, הכוללות התייחסות אישית לשולח ועליהן חתומות נשים – רבניות, מורות הלכה ונשות חינוך. מדובר בפרויקט השו"ת החדש שהשיק ארגון "בית הלל" בשם "משיבות נפש", מיזם שהחל לקרום עור וגידים תחת המטרייה של פרויקט "שאל את הרב" וכעת לאחר גיוס תרומות צפוי לצאת לדרך באתר עצמאי.

ביקורת נרחבת טרם נשמעה על פריצת הדרך הנשית, אך למעשה מדובר בפעם הראשונה שבה יוצאות הנשים מבתי המדרש ומהמכינות הייעודיות, מהכיתות מול התלמידות, ונותנות מענה גם לציבור הישראלי הרחב, בדגש על נשים. כך, ניתן לראות כעת לצד הרבנים הנותנים כבר שנים ארוכות מענה לשאלות הלכתיות ברשת נשים, רבניות, שאינן מצטמצמות לתחומי טהרת המשפחה או בינו לבינה אלא נותנות מענה נרחב לכל הסוגיות כשלעיתים השואל הוא גם גבר. התשובות הכתובות מבחינת מובילות המיזם הן חלק בסיסי מהמהפך שבסופו נשים ימצאו את מקומן בכל שדרת הוראת ההלכה והרבנות.

מחוץ לגוש עציון־ירושלים־רעננה

"יש התעוררות אצל נשים רבות שמחפשות רוח ומחפשות לשאול. כך עלה גם בסקר שערכנו בקרב 250 נשאלות. הרגשנו שזה יכול להועיל לעולם התורה ולקרב אנשים במקום שהוא כרגע סגור בבחינת 'אינו יודע לשאול'. רצינו שנשים שעונות בדרך כלל בגזרת גוש עציון־ירושלים־רעננה תוכלנה להיות זמינות לשאלות גם ממקומות אחרים", מסבירה הרבנית יעל שמעוני, אם לארבעה מאלון שבות, העומדת בראש התוכנית ומשמשת סגנית ראש הישיבה בראש צורים.

"המטרה הייתה לפתח תורת נשים שלא הייתה כתובה עד היום. נשים באופי שלהן מדברות הרבה אחת עם השנייה, מתייעצות. יש להן קשר קרוב ויש משהו בשאלות הלכתיות ותורניות שחשובה בהן יכולת תקשורת גבוהה. אם הן תהיינה במרחב, זה ייתן לנשים אחרות יכולת לשאול אותן ולאו דווקא שאלות 'נשיות'".

לדברי הרבנית ד"ר תמר מאיר, אם לשישה מגבעת שמואל, ראש החוג לספרות במכללת גבעת וושינגטון ויוזמת הפרויקט, "מדובר ברצון להנגיש תורה ולימוד תורה לכמה שיותר בנות ונשים ולא רק כאלה שלומדות שנה במדרשה, וגם לתת מענה והכרה לנשים שלמדו הרבה שנים והן לא נגישות לציבור. מדובר באפשרות מצמיחה כי רב לומד מהציבור. גייסנו את יעל שמנווטת את הספינה ואני אחראית על התוכנית בהנהלת הארגון".

אתן פוסקות הלכה?
"שואלים אותי את זה, ואני עונה שלא פוסקים הלכה באינטרנט. ארגון בית הלל בהחלט פוסק בתהליך שכולל גם את הרבניות ואת זה ניתן לראות באתר של הארגון", משיבה שמעוני ומוסיפה כי לא מדובר בהמצאה חדשה. "משחר ההיסטוריה היהודית היו נשים שלקחו חלק בעולם ההלכתי – ברוריה ובנות צלופחד, נשים ספרדיות שהן תלמידות חכמים, רק שזה קרה ליחידות סגולה. היום משהו קרה בפניות של נשים ללמוד וזה הפך להיות הרבה יותר רחב. אני עדיין מרגישה שאנחנו מעטות שזכינו אבל זה כבר לא אחת בדור".

בשבועות האחרונים גייסו בארגון כספים כדי לפתוח אתר אינטרנט ייחודי לפרויקט, לאחר שבשנה האחרונה הן ענו על יותר ממאתיים שאלות באתר כיפה, שאלות שכוונו ישירות אליהן. "שעתיים אחרי שהעלינו את התשובה הראשונה לאתר כבר קיבלתי שאלה נוספת וזה התגלגל מאוד מהר", מתארת שמעוני, "אנשים באינטרנט בחרו אותנו, אז הציבור מוכן לשאול שאלות. מה הוא חושב על זה? ודאי שאנחנו נבחנות, ומפה זה מתחיל. אנחנו עונות למי ששואל אותנו במלוא הענווה, המאמץ והאחריות שאנחנו מסוגלות לגייס".

אישה שצריכה אישה

הן החליטו ליצור צוות ייעודי לאתר. לא סתם תשובות גנריות מזדמנות, כי אם פסיפס הלכתי של נשות הוראה ורוח כשמישהי מכווינה את השאלות לאשת המקצוע המתאימה. לאחר שהתשובה נכתבת, תהליך שיכול לארוך גם שעות ארוכות, מעידות נשות הצוות, היא עוברת לעריכה וביקורת של הרבנית ד"ר מיכל טיקוצ'ינסקי, אם לשבעה מנוף איילון, החברה בארגון ומשמשת ראשת בית המדרש בהיכל שלמה. "חלק מהנשים שעונות לא עברו הכשרה הלכתית שלמה, חלק מרגישות לא מספיק בטוחות וצריכות עזרה והדרכה, ויש הרבה נשים שבאופן טבעי התלמידות שלהן רואות בהן כתובת הלכתית ונוצר צורך שהן ידעו לתת תשובות הלכתיות", אומרת טיקוצ'ינסקי. "'משיבת נפש' נכנס לדלת פתוחה. יש נשים שיש מאחוריהן הלכה ברמה מאוד גבוהה וזו עוד פלטפורמה עבורן לחלוק את הידע שלהן".

רשימת הרבניות לא מאופיינת בגיוון עדתי או מגזרי, ובכלל – נראה שמדובר בזרם מצומצם שאינו נחלת כלל הציבור.
מאיר: "אני מלמדת בגבעת וושינגטון סטודנטיות שלא מגיעות בדרך כלל למדרשות והתגובות לפרויקט היו נלהבות. חלק מהסטודנטיות סיפרו שהן לא יכולות לבטא את השאלה כמו שהן רוצות או שהתשובה לא נכתבת בשפה שלהן. ראינו גם בשאלות שקיבלנו באתר שהן מגיעות מכל עם ישראל ויש צמא גדול לשאול נשים. דווקא בקהל המסורתי זה מתקבל באופן טבעי ופשוט ותמים. אני אישה שצריכה אישה, ואין את הפוסט־טראומה של ה'רפורמית' של האשכנזים. יש פה אישה חכמה ולמדנית שאפשר לשאול אותה".

טיקוצ'ינסקי: "אני לא זוכרת את כל שמות הנשים שעונות אך לדעתי אלו נשים שנחשפו לאוכלוסיות שונות. אבל צריך לדעת שמספר הנשים שסיימו תוכניות הלכה הוא יחסית קטן, זה עדיין בחיתוליו. זה טנגו, ככל שייפרצו האפשרויות המעשיות לאן להוליך את הידע הזה כך יתרבו הנשים שבאות ללמוד. אם עד לאחרונה מספר הנשים שנרשמו לתוכניות הלכה היה כעשר, השנה יש למעלה מ־30. גוברת ההבנה שזה ידע נחוץ, סוג של שליחות".

הטיקט המזרחי

ועדיין, גם מבחינה גיאוגרפית וגם מבחינת הרכב האוכלוסייה – בתי המדרש הנשיים נמצאים במקומות הדתיים־ליברליים יותר, לא בפריפריה. אם אחזור אל בית ילדותי לרגע, בשדרות, אני לא בטוחה שמה שאתן עושות נחשב פורץ דרך, פשוט מכיוון שאתן לא פורצות את הדרך לכולן.
"גדלתי במשפחה בבלית־מרוקאית והסבתות שלי היו מקור ידע עצום", אומרת הרבנית יפית קליימר, אם לחמישה ממודיעין, רכזת פדגוגית של מכינת צהלי וחברה בארגון בית הלל, "הייתה להן בקיאות בהלכה כי לימדו אותן, והיה טבעי ששואלים את סבתא מה שלא יודעים וברור שמה שהיא אומרת זה סוף פסוק. אז דווקא יש כבוד לידע של נשים בחברה הספרדית המסורתית יותר מבחברה האשכנזית שהלמדנים בה ישבו בישיבות ובבתי המדרש.

"אני רואה את זה גם בשטח. עשינו חוגי בית וראינו שנשים ספרדיות־מסורתיות שהולכות למקווה והן לא נשים דתיות – יותר נוח להן לשאול נשים ולאו דווקא גברים. בגלל ש'משיבת נפש' לא מצטמצמת לגבולות שבת־כשרות־נידה, נשאלנו הרבה שאלות על זוגיות, לבוש, החלפה של השם וסגולות. היו נשים בקבוצה שלנו שהשאלות נשמעו להן זרות, אבל אני מכירה את זה. אני לא אוהבת להשתמש בטיקט המזרחי, אבל יש לי הקשבה לתלמידות שלי באופן טבעי כי אלו המחוזות שגדלתי בהם. במענה שלי לשאלות באתר אני מזכירה את הבן איש חי ואת הרב משאש, כמו שאני מזכירה בפני התלמידות שלי".

ומבחינת המוכנות של הציבור הדתי, האם הוא מסוגל לקבל מורות הלכה או שזה פלח מסוים שממנו אתן באות ואליו אתן מדברות?
טיקוצ'ינסקי: "אני רואה באופן כללי שיש תהליך של חלחול, הבנה שזה נכון לראות נשים בתפקידים האלה, לומדות ומלמדות ומורות הלכה. זה לא קונצנזוס ויש חשש מהשינוי שיבוא אפילו בתפיסות ההלכתיות. כעת נשים הן תחת המיקרוסקופ וכל מה שהן כותבות עובר בחינה מאוד מדוקדקת ויש חשדנות גדולה, ובד בבד אני רואה את הפריצה. אם לפני כמה שנים הייתי נחשבת מוקצה בקהילות מסוימות, היום אני מקבלת מהן חיבוק. ככל שניתן את הביטחון שאנחנו לא באות נגד ההלכה אלא לחזק שמירת הלכה היחס ישתנה. גם אם יש ניתוח הלכתי שהוא רענן וקצת שונה, מדובר בנשים יראות שמים שרוצות להעביר את הידע שלהן לנחלת הכלל".

שמעוני: "מה שאנחנו עושות כאן יכול להתפרש כעולם הלכה אלטרנטיבי, אך זה לא נכון. אני רוצה להיות חלק מהשיח ההלכתי המרכזי שהוא שיח גברי בעיקרו, פשוט כי גברים עשו את זה. כשאני מדברת וחושבת אני מביאה את נקודת המבט שלי. מישהי שאלה אותי על אובדן היריון. אני לא עברתי את זה אבל יש לי חברות שכן, אני מבינה את השפה יותר. זה לא מגיע מעולם הלכה אחר. האם מי שדובר משפיע על ההלכה שהוא אומר? כן. אבל בצורה שההלכה סובלת אותה".

לימוד אחר

לא שמעתן עד כה שום דברי ביקורת? ברור שאתן מציגות פה אידיאל שאינו נסמך על השדרה המרכזית בחברה הדתית.
מאיר: "זה היה קצת מתחת לרדאר ובאופן טבעי לא ידעו על זה, אבל בכל מקרה נכנסנו לכוננות ספיגה כי אנשים חושבים שזו לא הטריטוריה לנשים. אחת התשובות שלנו פורסמה באחד האתרים החרדיים ודווקא פרגנו, אבל בטוקבקים תמיד יהיו את אלה שאומרים 'מי הרשה לכן' ו'רפורמיות'. ואנחנו מסבירות שיש פה נשים שלמדו הרבה שנים ונבחנו, גם אם הרבנות לא מכירה בהן, אבל המבחנים הם באותה רמה.

"אני מניחה שיש אנשים שמחכים למעידה כזו או אחרת או שיֵצאו נגדנו בשלב מאוחר יותר. תמיד עולות שאלות כמו 'אתן רוצות להחליף את הרבנים?' אבל זה לא במקום, זה בנוסף. זה רק מגדיל את מספר הפונים הלכתית ורק מחבר את הציבור להלכה יותר. יש צורך. יש התנגדות לנשים בזירה הציבורית, גם לאישה שופטת. אני יותר מתקשה להבין את אלו שלא מתנגדים לשופטת ומתנגדים לאישה בקיאה בהלכה.

"יש פה שינוי והוא מפחיד. היו שנים שכעסתי על ההתנגדות הזו וככל שהשנים עברו אני מבינה שיש פה כאבי גדילה שהם הכרחיים, ויש מי שפחות רואים את הגדילה. אני בטוחה שעם השנים הם יראו. אני מבינה את הלחץ, במיוחד כשהוא נוגע למקומה של המשפחה, אבל יש משפחות נהדרות שגם אם חלוקת התפקידים בהן זזה קצת הן נשארות משפחות מדהימות".

עברתי על התשובות שלכן באתר. הן כתובות בשפה אחרת, מנומקת יותר, אישית יותר. אתן בעצם אמורות לעשות את אותו דבר כמו הרבנים אבל התוצאה היא אחרת.
הרבנית קליימר: "היא צריכה להיות אחרת, גם בגלל שהלימוד שלנו הוא לימוד שהוא אחר. בבתי המדרש לנשים הלב הפועם שלנו הוא אחר ולכן זה לא מפתיע אותי שהשפה וההתייחסות היא אחרת. יש בה משהו פחות אוטומטי ופחות רובוטי ומאוד מנסה לשמוע את השואל מאחורי השאלה. אני יכולה להגיד לך באופן אישי שיש תשובות שישבתי עליהן שעות, אולי כי רבנים עושים את זה הרבה שנים, ויש להם את זה בשלוף".

אולי זה גם נובע מהרצון להוכיח את עצמכן בשדה שלא הייתן בו עד היום?
"נכון, במיוחד שאלו תשובות שצריך להביא להן מקורת הלכתיים כדי להוכיח את הפסיקה".

אבא לא לבוש בהתאם

יש תחום מסוים שבו אתן נשאלות בעיקר?
"זה מגוון מאוד מאוד", אומרת שמעוני, "אם היית חושבת שזה יצטמצם רק לנושאים נשיים – זה לא. שואלים גם בחושן משפט, על החיוב להשאיר טיפ במסעדה, נדרים, ברכת האילנות. אם פונדקאית, הכול. השאלה הראשונה שקיבלתי הייתה מגבר חילוני. הופתעתי. יש חמישה אחוז שואלים גברים ואני עונה למי ששואל אותי. יש כמה שאלות מגברים שבחרנו לענות עליהן בפרטי כי יש שאלות שהן אינטימיות.

"את דבורה הנביאה שאלו גברים ונשים כאחד, אבל אנחנו לא דבורה הנביאה. כשהיו שאלות לא ראויות הפניתי אותם למקומות אחרים מטעמי צניעות. בחור שלומד תורה עם אבא שלו ואבא שלו לא לבוש בהתאם שאל האם להעיר לו. למה הוא פנה אלינו? אולי הוא רצה לשאול את אמא שלו על זה? או גבר ששאל על כך שאשתו נוסעת לקברי צדיקים ורצה זווית נשית־הלכתית".

כשאני שואלת את הרבנית טיקוצ'ינסקי מדוע לדעתה פונים אליהן בשאלות הלכתיות היא מחזירה את השאלה אליי, ואומרת שצריך לשאול את השואלים. "אנחנו לא באות במקום רבנים. יש הרבה אנשים שרוצים לשאול רב. אני לא מחפשת את היתרון, פשוט כי אני לא מבינה למה לא לשאול אישה. לחלק מהאנשים נוח יותר לשאול אישה גם אם זה לא תחום נשי במובהק. כששואלים אותי שאלה הלכתית אני לא שואלת למה צלצלו אליי, כמו שרב לא שואל. מבחינתי זה הדבר הפשוט. אני לא מתנצלת על זה או מקבלת תשובות לשאלות האלה. זה טבעי לי מאוד".

בראש אולפנה צריכה לעמוד אישה

הנוכחות הנשית החדשה בגזרה שהייתה נחלתם של גברים בלבד תיבחן כנראה לאורך תקופה ארוכה במבחן הביצוע, אך נשאלת גם שאלת היעד.

מה היעד הבא מבחינתכן? רבניות קהילה? דיינות בבית דין?
"אני לא יודעת", משיבה שמעוני בכנות. "אם קהילה רוצה רבנית תהיה לה רבנית, זה בא מלמטה. לסמן את זה כמטרה זה לא ראוי. הפרויקט הזה יוצר יותר אמון בדמויות האלו שהן מין דמויות עלומות אלא אם הלכת לשיעורים שלהן, ומהבחינה הזו יש פה בשורה גדולה. המטרה היא להנכיח משהו שכבר קיים".

טיקוצ'ינסקי: "אני מניחה שתקבלי תשובות שונות מנשים מובילות דרך. כשאני פתחתי את התוכנית שלי הבנתי מתלמידות שפנו אליי שיש צורך כזה בשטח, ויש עוד נשים כמוני שמלמדות וצריכות את ההכשרה הזו. עניתי על צורך ולא הגדרתי יעד. אני מבינה שהצורך לא יישאר במסגרת המצומצמת של שאלה ותשובה. יש סוגים שונות של הנהגה נשית ולידע ההלכתי יהיה מה לתרום לזה.

"האם נראה יועצות הלכתיות בבתי דין או רבניות קהילה או רבניות פוסקות המקובלות על כלל הציבור? סביר בעיניי שכן. אני לא יודעת תוך כמה שנים. מה שקורה כעת עם נשים שלומדות תורה הוא שינוי מאוד גדול, אני לא יודעת מה יהיה אבל אני מעדיפה שזה לא יישאר שם".

קליימר: "התוכנית באה למלא חסר שאני רואה בדור הזה, שפחות היה לפני 20 שנה כשלנשים היה  ברור שרבנים יודעים יותר והם בני סמכא יותר. אני רואה את התלמידות שלי, לא רק שיש שאלות שנוח להן לשאול אישה אלא יותר טבעי להן שיש נשים שהן תלמידות חכמים, והן פונות בשאלות הלכתיות לרבניות.

"הפרויקט בא לתת מקום לנשים שיותר נוח להן לשאול אישה. מדובר בהתפתחות הטבעית של העולם היהודי, שנשים תופסות את המקום שהן צריכות לתפוס בשרשרת ההוראה והמסורת. כאן הסבלנות של הרבנים נבדקת, כמה הם יראו את זה בעין טובה, שקורה כאן משהו היסטורי ומאוד מתבקש".

מאיר: "המטרה היא להצמיח שכבה של מנהיגות  וזה דורש קודם כול הכרה מהשטח. ברגע שלשטח יש צורך במנהיגות זה יקבל ביטויים בעוד שדות. בקהילות ובבתי ספר שיאפשרו להן מגע בלתי אמצעי עם קהל ולא רק דרך האינטרנט. שיבינו שיש צורך במנהיגה ליד המנהיג, שרב קהילה זה נהדר וצריך גם רבנית והיא לא צריכה להיות בהכרח כלתו. אם נתחיל בזה שבראש אולפנה צריכה לעמוד אישה זו כבר התקדמות. רבנית אולפנה. זה הולך וקורה. גם רב קמפוס, אין סיבה שלא תהיה אישה בתפקיד מקביל".

לא עושות דבר חדש

כשאני מבקשת לשאול שוב האם יש מטרה מוצהרת כמו דיינות, או בעלת תפקיד סמכותי הלכתי, עונה לי קליימר: "דרושות שנים ארוכות של למידה. כשלמדתי במת"ן (מכון תורני לנשים) לפני 20 שנה, אחד הרבנים שלימד אותנו אמר שתוך 15 שנים תהיה אישה שיכולה לשמש בדיינות. זה לא קרה כי המציאות לא מאפשרת את פינוי הזמן הנשי לשם כך.

"התשובה לשאלה אם פרויקט השו"ת מתפתח במטרה שיהיו דייניות היא לא. המטרה היא להכשיר את דעת הקהל שזה אפשרי, ואם השטח ידבר – כן, זה יקרה. זו תנועה שבאה מלמטה. אנחנו לא עושות דבר חדש. הרבנית אסנת ברזאני עמדה בראש ישיבה בכורדיסטן במאה ה־16. כמו שקורה היום יותר בשיתוף של נשים בחופות, זה לא אסור וזה נראה כל כך טבעי ובמקום. לא מתוך התרסה".

זה יפה, אבל בסופו של יום הסמכה לרבנות לא תהיה לנשים ויש איזשהו קו גבול לרבנית אורתודוקסית.
"יש נשים שהשטח בחר בהן כמו מלכה פיוטרקובסקי. נשים צעירות שהחלו ללמוד ופנו אליהן נשים ופונים אליהן גברים והן פוסקות הלכה ויודעות להכריע ומקבלות על עצמן את האחריות. יש את התוכנית בלינדנבאום של מורות הלכה והיא רחבה יותר. אנחנו לא צריכות להתבייש בזה שכרגע יש לנו גב רבני גברי, כי באמת אצלם יש את עיקר הידע והניסיון והוא כל כך משמעותי פה".