שבת בלב ים

מנהג ישראל הוא לצאת בימי הקיץ לחופשה מעבר לים וכל המרבה הרי זה משובח. כיוון שאני רגיל בטיסות ובבתי מלון במשך השנה, החלטתי הפעם לשנות מעט ממנהגי ונסעתי עם בני משפחתי להפלגה בקרוז כשר (חברת כושר קרוז), בספינה של 5,000 איש המפליגה מסביב לים התיכון. מסלול הנסיעה החל בברצלונה אשר בספרד והמשיך לאי פלמה דה מיורקה בדרום ספרד, רומא, קליארי בסרדיניה איטליה, סבונה ומרסי. אני לתומי חשבתי שיצאתי לחופשה משפחתית מסביב לים התיכון, אבל מהר מאוד מצאתי את עצמי מסתובב לא רק בחופי הים התיכון אלא במעגלי ההיסטוריה היהודית.

בביקורי בערים אלו ראיתי לנגד עיניי פריסה של ההיסטוריה היהודית ומעין מיקרוקוסמוס של העם היהודי לדורותיו. ההיסטוריה היהודית היא רצף של אירועים פנימיים וחיצוניים אשר השאירו את חותמם על העם היהודי והיא חזרה וניעורה כאשר ביקרנו במקומות שבהם צעדו היהודים.

מסע בהיסטוריה היהודית

ברצלונה בחצי האי האיברי הייתה עיר ואם בספרד, ובה התקיים תור הזהב של יהדות ספרד. החל מהמאה ה־14 הורע מצבם של יהודי ברצלונה וספרד בכלל באופן משמעותי. משנת 1391 והלאה התקיימו פרעות נגד היהודים. רבים המירו את דתם לנצרות ומעטים המשיכו לשמור על יהדותם בסתר. בשנת 1492 התרחש גירוש ספרד אשר גרם לפיזור היהודים בעולם.

רומא אשר בגלות איטליה היא העתיקה ביותר מבין הגלויות על אדמת אירופה. יהודים נמצאו ברומא כבר בימי יוליוס קיסר. הצועד באזור הגטו היהודי של היום לא יכול שלא לחוש את האור והחושך אשר היו מנת חלקם של יהודי רומא בבירת הנצרות, לקול צלילי הפעמונים של הכנסיות והוותיקן. בשנת 1555 הוקם הגטו היהודי ברומא על ידי האפיפיור פאולוס הרביעי ויהודים חיו בו עד 1848. בשנות השואה נשלחו אלפי יהודים מרומא למחנות השמדה ורק מעטים ניצלו. בשנות ה־50 של המאה ה־20 היגרו יהודי לוב לרומא והפכו לחלק מהקהילה עד היום.

בקליארי שבסרדיניה הייתה קהילה יהודית מפוארת. בשנת 1493 החל בית הדין של האינקוויזיציה לפעול והיהודים שגורשו מהעיר יצאו לאפריקה ולקונסטנטינופול בנשאם עמם את ספרי התורה של בית הכנסת. עם גירושם הפך בית הכנסת שנבנה באזור הרובע היהודי העתיק לכנסייה. כאשר ביקרתי במקום צעדתי ברחוב הרובע היהודי העתיק ואישה ניגשה אליי ושאלה אותי: "האם ראית את בית הכנסת היהודי בקליארי?". שמחתי שמחה גדולה על הידיעה שיש בית כנסת, אבל לאכזבתי הגדולה האישה לקחה אותי לכנסייה המקומית והסבירה לי שכאן היה בעבר בית כנסת וכיום יש כנסייה. אכן, מבט בקירות הכנסייה מגלה את אבני היסוד של בית הכנסת שעמד בבסיס המקום. בקליארי, אגב, פגשתי קבוצה קטנה של אנשים בעלי שורשים יהודיים המבקשים לחזור ליהדותם.

פלמה דה מיורקה היא אחת הערים היפות בעולם. היא משלבת בין נופים טבעיים להיסטוריה עתיקת יומין. באי מיוחד זה אנו עדים לאחת התופעות הייחודיות ביותר בהיסטוריה היהודית: תופעת הצ'ואטס. מדובר בטרגדיה שנמשכה מהמאה ה־15 עד ימינו.

לצאצאיהם של היהודים שהועלו על המוקד במדורות האינקוויזיציה הודבקה חותמת שהייתה סטיגמה נצחית עבורם; הם נודעו בעיר בכינוי צ'ואטס. אירועי פולחן ציבוריים אשר נודעו בשם "מעשי אמונה" ושבמרכזם שרפת אנשים חיים (אוטו דה פה) התקיימו במיורקה במשך השנים. האחרון שבהם, שבו שרפו גם יהודים, היה בשנת 1691. בחזית הקתדרלה הגדולה של פלמה מצויר מגן דוד גדול, ובתוכה זוג רימונים מזהב שנלקחו מהיהודים.

הפלגה בשבת

אחת החוויות היפות בהפלגה היא שמירת השבת בלב ים. בדרך כלל הפלגות מעין אלו אורכות יותר משבוע ועל כן אי אפשר להימנע משהות על האונייה בשבת. פוסקי ההלכה לאורך הדורות העלו שאלות שונות הקשורות להפלגה בשבת: האם מותר להפליג בשבת? האם יש הבדל אם צוות האונייה הוא של יהודים או גויים? מתי אפשר לעלות על אונייה המפליגה בשבת? האם מותר לרדת מהאונייה כאשר היא עוגנת בנמל בשבת? האם מותר לטייל בנמל שבו עוגנת האונייה?

הגמרא במסכת שבת (יט, א) אוסרת לצאת להפלגה שלושה ימים לפני שבת: "תנו רבנן: אין מפליגין בספינה פחות משלשה ימים קודם לשבת". הראשונים סיפקו הסברים שונים לאיסור זה. יש המסבירים (בעל המאור) שכיוון שלעיתים באים לידי סכנה בהפלגה וצריכים לעשות מלאכה בשבת משום פיקוח נפש, הרי שיציאה להפלגה מיום רביעי אסורה. הרי"ף סיפק טעם אחר (ז, א בדפי הרי"ף):
טעמא דאין מפליגין בספינה פחות מג' ימים קודם השבת משום בטול מצות עונג שבת דכל ג' ימים הויא להו שינוי וסת משום נענוע הספינה…לא יכלי למעבד עונג שבת, ולאחר שלשת ימים הויא להו נייחא ובעי מיכלא ומקיימי מצות עונג שבת.

לפי דברי הרי"ף האיסור לצאת להפלגה סמוך לשבת מקורו בחשש שאדם לא יחוש בטוב בימים הראשונים של ההפלגה ולא יוכל להתענג בשבת ולכבדה. רק אחרי שלושה ימים האדם מתרגל לתנועת האונייה ומרגיש בטוב. על פי טעם זה מסביר ר' מנחם המאירי מדוע בימיו לא חששו לצאת להפלגה גם בערב שבת. לדבריו, היות שהספנים נעשו מומחים יותר וידעו כיצד לשמור על יציבות האונייה אין חשש לביטול עונג שבת גם ביציאה בערב שבת. ואם דבריו היו נכונים אז קל וחומר בתקופתנו.

להלכה פוסק השולחן ערוך את טעמו של הרי"ף, אלא שהוא מדגיש שיש לעלות על הספינה מערב שבת ולא במהלכה (אורח חיים רמח, ב): "היכא דמותר להפליג מערב שבת, אם נכנס בספינה מערב שבת וקנה בה שביתה, אע"פ שמפלגת בשבת, מותר, והוא שלא יצא מהספינה מעת שקנה שביתה". על כך מעיר הרמ"א וטוען שאם האונייה מפליגה בשבת, אפשר להיכנס אליה לפני שבת ולקנות בה שביתה, ואחר כך לרדת לנמל לטייל עד אלפיים אמה או בתוך העיר ולחזור לספינה בשבת לפני ההפלגה.

כמובן, ההפלגה בשבת מותרת רק כאשר מדובר באונייה המופעלת על ידי גויים, ורוב הנוסעים בה הם גויים, כך שאין בעיה של חילול שבת על ידי יהודים או הנאה ממלאכת גוי עבור יהודי בשבת.

*

בקשר לירידה מהאונייה בשבת, כתבו הריטב"א והמאירי (עירובין מג, ב):

ולדידן דפסקינן אין תחומין למעלה מעשרה מי שהיה בספינה בפלג הים למעלה מעשרה כשתגיע הספינה אפי' בשבת עצמה בחצי היום הרי הוא קונה שביתה ביבשה… ובכל כיו"ב אין שום חשש לירד כי בודאי שמותר לירד ולצאת מן הספינה.

הווה אומר: כאשר האונייה מגיעה לנמל בשבת, אם הספינה נמצאת במים רדודים, במקום שאין עשרה טפחים בין הספינה לקרקעית הים, יש חשש שעוברים על איסור יציאה מתחום שבת בירידה מן הספינה. אבל בספינות של ימינו מציאות זו אינה קיימת. הספינות תמיד עוגנות במקום הגבוה יותר מעשרה טפחים מקרקעית הים וממילא מותר לנוסעים לרדת לעיר ממנה. כמובן, אם האונייה עוגנת בנמל שהוא מחוץ לעיר מותר ללכת רק בתוך תחום שבת, אלפיים אמה, אבל אם האונייה עוגנת בתוך העיר כפי שקורה בערים רבות בעולם מותר לצאת מהאונייה ולטייל בתוך העיר כאוות נפשו, בהתחשב בבעיית הטלטול אם אין עירוב בעיר. •

רבעולמיאליהו בירנבוים / משולחנו של רב בתפוצות