לפני שבעים שנה, בעיצומו של יום הכיפורים תשי"ד, נפטר המקובל הרב יהודה לייב הלוי אשלג, המכונה "בעל הסולם", על שם פירושו הנודע לספר הזוהר. דמותו של הרב אשלג מזוהה במידה רבה עם תפוצת לימוד הקבלה בדורות האחרונים, בזכות פירושו התקדימי שסלל את הדרך להבנת הזוהר. שורה של קהילות ואישים נושאים את שמו ורואים עצמם כהולכים בדרכו. כדי להעמיק את ההיכרות עם דמותו ומשנתו, נפגשתי עם הרב יוחאי ימיני, חסיד אשלג ומורה לקבלה, המלמד את תורתו של בעל הסולם בחוגים מגוונים.
"הרב אשלג והרב קוק, שהיו בני אותו הדור, ראו חשיבות עצומה בהנחלת לימוד פנימיות התורה דווקא בתקופה שיש בה שינויים ומעברים כל כך רדיקליים", פותח הרב ימיני. "לימוד הקבלה נתפס בעיניהם כמפתח להתמודדות רוחנית עם אתגרי הדור, ושניהם גם הזהירו מלימוד הקבלה באופן שטחי. בהקדמה לספר הזוהר, בעל הסולם כותב שכל העולם מתחלק לפנימיות וחיצוניות. בתורה יש פנימיות וחיצוניות, אבל גם בפנימיות התורה יש פנימיות וחיצוניות".
כלומר, החשש הוא מלימוד "הקוד הקבלי" בצורה מכנית בלי לנסות להבין את הנמשל, וכך מחמיצים את האפקט שהלימוד הפנימי אמור לעורר?
"כן. כשבעל הסולם הגיע ארצה הוא ביקר בישיבת מקובלים מסוימת והתאכזב מאוד. החל מזה שהוא מצא את הישיבה ריקה ב'בין הזמנים', וכלה באופי הלימוד שהוא ראה שם בהמשך. הוא ביקש 'לדבר איתם בלימוד' וגילה שהתפיסה שלהם מאד חיצונית ומטריאליסטית, גם כשהם לכאורה עוסקים בעולמות עליונים. המקובלים הגדולים הבינו שהקבלה צריכה להתפתח גם מעבר למה שהם עצמם השיגו ולימדו, שהמושגים שלה צריכים לעבור זיקוק. הם הכירו במוגבלות השפה והתמודדו עם אתגר לא פשוט, כיצד להשתמש בדימויים ומשלים לתיאור מציאות רוחנית מופשטת, מבלי להגשים או להשטיח את התוכן".
"בעל הסולם ראה חשיבות עצומה בלימוד פנימיות התורה, אבל שאף שהלימוד יהיה ב'פנימיות', שהקבלה תתפתח, שהלומדים ינסו לזקק את המושגים שלהם ולא להישאר בהגשמות. בגלל שלימוד הקבלה נשמר בסוד לאורך הדורות, חוכמת הקבלה פחות התפתחה. לא מוצאים מספיק שקלא וטריא או התכתבויות בין חכמי המקובלים, כמו שיש בין חכמי הנגלה. הקבלה סבלה מקיבעון, ובקושי היו ספרים לפתוח כדי להעמיק וללמוד. בעל הסולם הרגיש שהוא חי בזמנים של שינוי והתפתחות, שהכלים הרוחניים של הציבור השתנו, ושיש פתיחות להבנה מעמיקה יותר של פנימיות התורה.
"בשנים האחרונות אני מרגיש שקורה משהו בתודעה הקולקטיבית. לימוד הקבלה מתפתח מאוד, יש שיעורים ומאמרים ברמה גבוהה מאוד. ההכרה הרוחנית־אלוהית של המציאות מפותחת בכל הציבורים. המשימה של מורי הקבלה היא לבנות את הקומות הבאות ולברר את השפה הקבלית"
"אני מרגיש חוויה דומה היום. לפני הרבה שנים, כשהתחלתי ללמד, צורת הלימוד הייתה יותר שטחית. הגעתי ללמד קבוצה מסוימת שהיה לה רקע בקבלה, והם סיפרו על רב שבא ללמד אותם את המושגים 'עיגולים ויושר', וכדי להמחיש זאת הוא הביא בצל ירוק, והסביר שהגבעול הוא היושר וגלדי הבצל הם העיגולים.
"בשנים האחרונות אני מרגיש שקורה משהו בתודעה הקולקטיבית. לימוד הקבלה מתפתח מאוד, אתה יכול למצוא שיעורים או מאמרים עמוקים ברמה גבוהה מאוד. גם רמת הלומדים התפתחה. ההכרה הרוחנית־אלוהית של המציאות מפותחת בכל הציבורים, גם אצל אנשים חילוניים. המשימה של מורי הקבלה היא לבנות את הקומות הבאות: להעמיק את הציורים הפנימיים, לזכך אותה מהמושגים המגושמים שניתן להבין בה, ולברר את השפה הקבלית. הדרך הזו חיונית על מנת שהקבלה תחולל את השינוי החברתי ותשפיע לטובה על הדור".
יכולה להיות טענה הפוכה, שהמושגים המוחשיים הם שיוצרים את הרלוונטיות של הקבלה לחיים האנושיים, בבחינת "מִבְּשָׂרִי אֶחֱזֶה אֱלוֹהַּ". אחרת השפה מאבדת את המוּכרוּת והחיבור, והופכת למעין "שְׂפַת לֹא יָדַעְתִּי אֶשְׁמָע".
"בספרי הקבלה יש הרבה דימויים מהבריאה ומהטבע – שמיים, ארץ, ים, ראש, גוף, עיניים, אוזניים, אילן. בעל הסולם שואל: איך אפשר להסביר מושגים רוחניים מופשטים על ידי מושגים גשמיים? התשובה שלו היא שמתקיים איזשהו רצף בין המישורים. שפת הקבלה היא שפת הענפים, אבל לכל ענף יש שורש רוחני שהוא משתלשל ממנו, והענף כביכול מראה באצבע על השורש שלו.
"ספרי הקבלה נכתבו על ידי אנשים שהיו 'בעלי השגה', כלומר חוו קשר בלתי אמצעי עם המרחב המופשט. כשהם מדברים או כותבים בשפת הענפים, מבחינתם זו כמו שפת קוד שהם בקיאים בה, ויודעים למה בדיוק הכוונה בכל מושג. עיקר העבודה שלהם הייתה לקשר בין הענף והשורש ולהבין את היחס בין השורשים. כשהטקסטים הללו מגיעים אלינו, אנשים שאין להם את ההשגה בשורשים, אנחנו זקוקים לתרגום נוסף, משהו שיחבר את השפה הפנימית אל העולם שלנו. הסכנה בהמחשת־יתר היא שלפעמים הרעיון המקורי הולך לאיבוד. במקום שהמשל ישרת את הנמשל, הנמשל משרת את המשל".
שפת הרצונות
הרב יהודה לייב אשלג נולד בפולין בשנת תרמ"ה (1884). תשוקתו ללימוד חוכמת הקבלה החלה עוד בצעירותו, ומסופר שהיה מחביא דפי זוהר וכתבי האר"י בתוך דפי הגמרא. שימש כדיין ומורה־הוראה בוורשה במשך שש־עשרה שנים, ובשנת תרפ"ב (1921) עלה ארצה והתיישב בעיר העתיקה בירושלים. לאחר זמן קצר מונה לרבה של גבעת־שאול, שהייתה אז פרבר בשערי ירושלים. מלבד פירוש "הסולם" לזוהר הוא חיבר את "תלמוד עשר הספירות" – ביאור שיטתי ומקיף לתורת האר"י.
בעל הסולם חינך את האדם להיות משפיע ולא מקבל. מה שקורה היום בחלק מהחברה החרדית זו לא דרך החינוך שלו. הוא הכיר בערך העצום של לימוד התורה, אבל תמיד חינך ופעל להיות מעורב ולהשפיע בחברה. מי שלא לומד ברצינות בוודאי צריך להתגייס. צריך לעשות בשכל ובהסכמה. לא בכפייה
השפה הקבלית – בוודאי זו של האר"י, שמהווה את הבסיס לרוב המקובלים מאז זמנו – היא שפת קוד צפוף, סתום וכמעט לא מובן לקורא ההדיוט. חלק מהמקובלים שהתבססו על האר"י לקחו את ה"קוד" הזה ויצרו לו "אפליקציה" יישומית, כלומר עבדו איתו במרחב מסוים ויצרו באמצעותו שפה פרשנית חדשה. הרמח"ל למשל, והרב קוק בעקבותיו, עשו שימוש ב"קוד" של האר"י כדי להציע פרשנות קבלית להיסטוריה של עם ישראל. הירידה למצרים והיציאה ממנה, תקופות הגלות והגאולה, ההישגים והמשברים – פורשו באמצעות המודלים הקבליים כחלק מתכנית אלוהית גדולה, כשלכל שלב יש תפקיד בתהליך ההתפתחות ההיסטורית. החסידות השתמשה בקוד הלוריאני כדי ליצור תורת נפש חדשנית, הכוללת גם ניסוח של אפיסטמולוגיה (תורת הכרה), כמו זו שהציע האדמו"ר האמצעי מחב"ד, וגם פרקטיקות המיועדות לתהליכי התפתחות רגשית ורוחנית, כמו אלו המופיעות בתורות הבעש"ט, ר' נחמן מברסלב ועוד.
בעל הסולם מוכר גם הוא כמי שחידש שפה בקבלה. במה מתאפיינת השפה שלו?
"בעל הסולם תרגם את קבלת האר"י לשפת ה'רצונות'. הוא ביאר את עשר הספירות על פי ערכים של רצון. הטענה שלו היא שרוב הבעיות שיש לאדם בחייו, רוב גורמי הסבל שלו, נובעים מכך שהוא שקוע ברצון לקבל לעצמו. האגואיזם, האגוצנטריות, מרחיקים את האדם מהבורא ומחשיכים את חייו.
"יש כלל רוחני: אם יש בין שני גורמים רוחניים 'שינוי צורה', כלומר שינוי רצונות, בהכרח יהיה ביניהם פירוד. 'שינוי הצורה' הבסיסי ביותר הוא בין הנברא לבורא. הבורא רוצה להיטיב ולהשפיע, והנברא הוא 'עַיִר פֶּרֶא אָדָם יִוָּלֵד'. אדם שחושב רק על עצמו שרוי בחושך, רחוק מחיוניות ושמחה. העבודה הבסיסית שלו היא לתקן את הרצון לקבל, ולאט לאט להמיר אותו ברצון להשפיע.
"זה קצת יותר מורכב", ממשיך הרב ימיני, "כי הרצון לקבל הוא גם הכלי של האדם, שמאפשר לו לקבל את ההטבה שהבורא רוצה להיטיב לו. לכן התיקון הוא לא לבטל לגמרי את הרצון לקבל, אלא להפוך אותו לרצון לקבל על מנת להשפיע. אני רוצה שפע מהבורא אבל לא בשבילי, אלא כדי לעשות נחת רוח לבורא שרוצה להיטיב לנבראיו. זוהי מדרגת הקדושה בספר 'מסילת ישרים', להתענג על ה'. בשביל זה אני צריך ללמד את עצמי להיות בעמדה פתוחה של אדם שנותן, שמשפיע לזולת. תורת ההשפעה היא תהליך שבו האדם יוצא באופן הדרגתי מהפוזיציה האגואיסטית שלו, פונה החוצה ופועל לטובת האחר. כך הוא רוכש לעצמו טבע שני שבמרכזו נתינה, בבחינת 'אחרי המעשים נמשכים הלבבות'. זה מה שיוצר 'השוואת צורה' בין הנברא לבורא, האדם מידמה יותר ויותר לבוראו, וזוכה באושר עמוק ויציב יותר.
"לשפת הרצונות יש שורש בקבלת הרמח"ל, שהרב אשלג היה דבוק בתורתו מאוד. הבן של הרב אשלג, רבי ברוך שלום, הצביע על דף בספר 'אדיר במרום' – אחד הספרים הקבליים של הרמח"ל, ואמר: כל התורה של אבא צומחת מתוך הדף הזה. אבל הרב אשלג מזכיר שפה נוספת, שגם היא מבוססת על הרמח"ל. הרמח"ל מבחין בין שתי הנהגות מרכזיות של הקב"ה בעולם – הנהגת השכר והעונש, מול הנהגת הייחוד. ברמת הפשט, כשמדברים על הנהגת השכר והעונש מתכוונים למערכת יחסים שבה האדם פועל מתוך תמריצים. הנהגת הייחוד, הגבוהה יותר, משקפת מצב של אהבה ונתינה ללא תנאי. ההבחנה הזו עצמה היא שיקוף של שני מצבי תודעה – ידיעה ובחירה. כאן אנחנו נכנסים לשפה שהתחילה ברמח"ל והתפתחה בחסידות אצל אדמו"רי איזביצה, ובעת החדשה אצל הרב קוק.
"בעל הסולם כתב את הפרקים הראשונים בספרו 'תלמוד עשר הספירות' על בסיס שפת הרצונות, הרצון להשפיע מול הרצון לקבל, אבל בספר 'שמעתי', המכיל דברים שבנו רשם מפיו, הוא אומר שיש שפה גבוהה יותר, שבה השכר והעונש, המבטאים מישור של בחירה, עומדים מול הידיעה או האמונה. השפה החדשה הזו מדברת על ההתפתחות הרוחנית של האדם באמצעות עלייה מתודעת 'בחירה' לתודעת 'ידיעה'".
השתחררות מאשליית השליטה כבסיס להתפתחות רוחנית?
"כן. הרעיון הוא שחוויית הבחירה קשורה במצב תודעה נמוך יותר. לאדם יש אשליית שליטה, וכל זמן שהבחירה שלו לא מתוקנת, היא מובילה אותו לתחושת 'כוחי ועוצם ידי', וכך הוא מתרחק יותר ויותר מהבורא. התודעה הזו מיוחסת בקבלה ל'מלכי אדום' שמלכו 'לִפְנֵי מְלָךְ מֶלֶךְ לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל', וכל אחד מהם אמר 'אנא אמלוך'. זוהי המלכות כשליטה, כהפעלת כוח לשם כוח, כשררה לשם הכבוד. הבחירה הלא מתוקנת הזו היא שורש כל החורבנות במציאות, בעולם או בנפש האדם. התיקון הוא לזכור שבעומק אין בחירה, או לבחור באין בחירה. ככל שהאדם מבין שבשאלות הגדולות הבורא מוליך אותו דרך הנשמה, והוא מתמסר לקול הפנימי שבא מהשורש של מי שהוא באמת, הוא מתקן את קללת החורבן של 'אנא אמלוך'".
עניין הבחירה הוא תמה מרכזית במשנתו של רבי מרדכי יוסף ליינר מאיזביצה, בעל מי השילוח. "אלו תורות עמוקות שאינן חפות מסיכון", מבהיר הרב ימיני. "התפיסה של 'ידיעה' יכולה להגיע לדטרמיניזם מוסרי, שאין בו נטילת אחריות על הבחירות שלנו. כי אם ממילא הכול 'מכתוב', מה המשמעות של הבחירות שלנו? ה'מכתוב' הזה אפיין לאורך ההיסטוריה תפיסות מסוימות באסלאם. האסלאם הקלאסי דחה את הבחירה, ולכן הוא סובל עד היום משבר מוסרי עמוק. יש סיכונים, ולכן ההתפתחות הרוחנית דורשת עבודה מדורגת. האדם מתחיל מתודעה של שכר ועונש, שאמורה לזכך אותו מהרע בנפש. הוא לומד לגלות אחריות ולהפעיל את כוח הבחירה שלו, ואחרי שהוא עמל שנים רבות ומזכך את הרע שבו, שזו מדרגה גבוהה ונשגבה, מגלים לו את סוד הידיעה, ואז הוא יכול לפעול באופן אינטואיטיבי, מהידיעה הפנימית, ולסמוך על עצמו שהכול בידי שמיים, ושהמעשים וההחלטות הספונטניים שלו מבטאים את הייעוד הפנימי שלו. כשהוא מגיע לרמת הידיעה, הוא פועל טוב באופן טבעי ואינטואיטיבי".
הסם של איז'ביצה
הרב יוחאי ימיני (47) נולד בתל־אביב. אביו נפטר בגיל צעיר, ואימו נישאה בשנית לחסיד קרלין שהיה תלמיד של ר' אשר פריינד. בני הזוג התגוררו בירושלים, התקרבו לחסידות אשלג, ואירחו בביתם שיעורים בתורת בעל הסולם.
החיפוש הרוחני העסיק את ימיני מגיל צעיר, ובעקבות הוריו החל להתעמק בתורת בעל הסולם. הוא למד בצעירותו בישיבות חרדיות, ואחר כך בישיבת "מדרש ספרדי" בעיר העתיקה בירושלים. שם פגש את מורו הרב יעקב פרץ, ראש הישיבה, אשר עיצב את דעותיו והשקפותיו. הרב פרץ, שנפטר לפני כמעט חודשיים, למד בישיבת פוניבז' והיה תלמידם של החזון איש, הרב דסלר ועוד. "הוא היה בקי בכל חדרי התורה, דבק בתורת הרמח"ל, בעל השקפות ציוניות, חגג ואמר הלל ביום העצמאות ויום ירושלים. במידה רבה הוא עיצב את ההשקפה הבסיסית שלי בשאלות הלאומיות הגדולות, מה שגרם לי להתקרב לתורת הרב קוק", אומר הרב ימיני.
את תורת הרב אשלג למד ימיני במשך שנים רבות מפיו של הרב מרדכי שיינברגר, חתנו של הרב יהודה צבי ברנדויין, מתלמידיו הגדולים וגיסו של בעל הסולם. הרב ברנדויין המשיך את מלאכת רבו והחל לפרש את ספר "תיקוני הזוהר", אך נפטר באמצע המלאכה. הרב שיינברגר סיים את המלאכה בפירושו "מלאכת הסולם", הקים את היישוב אור הגנוז ברוח תורתו של בעל הסולם, ומלמד בבית המדרש של הרב ימיני שיעור שבועי בכל יום חמישי.
הרב ימיני נשוי לרחל (גילוי נאות: בת דודתו של הח"מ), וילדיהם מתחנכים במוסדות דתיים־לאומיים תורניים. בניו לומדים בישיבות הר המור ורמת השרון. כמה שנים לאחר נישואיו עמד ימיני בראשות קהילה ביישוב אדם, שאותה הקים בשליחות הרב שיינברגר, ופתח שם בית מדרש ללימודי קבלת בעל הסולם. לאחר תריסר שנים עברו המשפחה ובית המדרש לשכונת גבעת־שאול בירושלים, שם הם פועלים עד היום. בית המדרש מכיל כ־25 אברכים הלומדים את כל חלקי התורה, בדגש על תורת בעל הסולם.
"בשלב מסוים הבנתי שלא נכון לשבת רק בבית המדרש, וצריך לצאת החוצה וללמד", אומר הרב ימיני. "התחלתי להעביר שיעורים לקבוצות שונות. יש היום קבוצות לימוד בכפר־סבא, בפתח־תקווה, בחריש, בחיפה וברמות השבים. עד הצהריים אני מלמד בבית המדרש, ואחר הצהריים אני נוסע ללמד את אחת מהקבוצות". לאחרונה החל הרב ימיני בתוכנית ייחודית, בברכתו של ראש רשת ישיבות בני עקיבא הרב יהושע וייצמן, ובמסגרתה הוא מלמד נושאים בעבודת ה' בחלק מישיבות בני עקיבא. כרגע הלימוד מתקיים בישיבות התיכוניות במודיעין, בית־אל ועטרת.
הרב ימיני הולך בלבוש חרדי־ירושלמי, אך נראה שבשנים האחרונות הוא מצוי במקום אחר מהאווירה שבה גדל. מסע ההתפתחות שלו קיבל תפנית במפגש עם תורת הרב קוק. התפנית הזו מקבלת ביטוי בספרו שראה אור לאחרונה, "ראי האר"י", הכולל ביאור על קבלת האר"י על פי תורת הרב קוק, ובשיעור שבועי שהוא מעביר כבר מספר שנים ב"בית הרב" בירושלים, על קבלת הרב קוק. ספרים קודמים שלו עוסקים בתורת הרב אשלג, ובביאור עקבי ורציף לספר המרכזי ורב הכרכים של בעל הסולם, "תלמוד עשר ספירות".
איך התחילה העבודה שלך על "ראי האר"י"?
"ראיתי מה שהרב קוק העיד על עצמו ש'אין דעה מהדעות שלי שאין לה מקור בכתבי האר"י', ואמרתי וואו, אני חייב לצלול פנימה ולראות את זה. התחלתי לעבור באופן שיטתי על 'שמונה קבצים', הפנקסים והאגרות, ולסמן לצד כל פסקה הערות והפניות לכתבי האר"י. את הספר התחלתי לכתוב על פי סדר ההשתלשלות שבכתבי האר"י, עם הפסקאות המתאימות של הרב קוק העוסקות באותו נושא. חיפשתי קשרים מפורשים, מקומות שבהם ההקבלה היא כמעט מילה במילה. אם האר"י מדבר על 'עיגולים ויושר', אז חיפשתי את הפסקה של הרב שבה כתוב במפורש 'עיגולים ויושר'".
מה התחדש לך בשפה של הרב קוק? מה הייתה נקודת החידוש שלו מבחינה קבלית?
"הבסיס של הרב קוק הוא בוודאי תורת הרמח"ל והפרשנות שלה לקבלת האר"י. אומרים בשם הרב הוטנר שהרב קוק העיד על עצמו שהוא 'גלגול של הרמח"ל'. הקומה הבאה של השפה הזו, שעוסקת ביחסי הידיעה והבחירה, היא תורת איזביצה. בגלל הרגישות של הדברים, היו מי שרצו לגנוז את הספר 'מי השילוח'. הרב קוק חידד עוד את תורת איזביצה. זה בא לידי ביטוי בפסקאות כמו 'בקשת האני העצמי', שבהן הוא טוען שהתורות העמוקות ביותר עולות מתוך המפגש האישי והאינטימי של האדם עם הנשמה שלו. זוהי קומת ה'ידיעה' שבאה על גבי קומת הבחירה, שבה האדם רק מכפיף את רצונו לציווי חיצוני.
"זהו סוד רגיש שקשה לשמר ולהנחיל. מספרים שר' שלמה קרליבך ביקר אצל הרב צבי יהודה קוק, והרצי"ה העיד בשם אביו שהתורה נמשלה לסם חיים. הסם החזק ביותר נמצא בתורות החסידיות של איזביצה וברסלב, אבל צריך להיזהר מאוד בסם ולקחת אותו במינון. עוד הוא אמר לו שמוריו העיקריים של אביו היו רבי נחמן ותורת איז'ביצה, בנוסף לתורת חב"ד שקיבל מבית הוריו, כי סבו ר' רפאל היה חסיד קפוסט (פלג חב"די שנעלם בעקבות השואה).
"כדי להבין לעומק את הרב קוק צריך ללמוד את שפת הידיעה והבחירה של איזביצה. בספר 'אורות התשובה' נכתב שאחרי שאדם זוכה להארת התשובה כל מעשיו נמסרים לרשות עליון, כלומר שנעשו ברצון עליון שלא בבחירתו. הארת התשובה יוצרת בתוכך בהירות פנימית, אתה נמשך אל המעשה הנכון ויודע שההכרעה שלך משקפת את המבט של הנשמה. זה ממש איזביצה".
ללמוד מכולם
במהלך השנים עבר הרב ימיני תהליך רוחני. זכורה לי שיחה שערכנו לפני כעשור וחצי, והגישה שלו אז הייתה קשיחה ובדלנית יותר. בשנים האחרונות אני שומע ממנו זמירות אחרות. השינוי נובע גם מתוך השקפה עקרונית שלפיה האדם צריך להיות פתוח לשינויים.
"בין הרב קוק לבעל הסולם שררה הערכה הדדית עצומה", הוא אומר. "הרב קוק היה מבוגר מבעל הסולם, וכשבעל הסולם עלה ארצה, הרב קוק כיהן כבר בתפקיד הרב הראשי לארץ ישראל. הוא התייחס אליו כאל אחד מגדולי המורים לקבלה, העניק לספריו הסכמות, ופעל למינויו כרבה של גבעת־שאול. מנגד, בעל הסולם התבטא לא פעם בהערכה עצומה על הרב קוק והחידוש הרוחני שלו.
"היו ביניהם נקודות דמיון מעניינות. הרב קוק דיבר על כך שהצמצום הרוחני הוא מחלת הדור. שכל חצר או זרם תפוסים בתוך עצמם, ובגלל זה הם לא מתפתחים. אדם מתפתח רוחנית דווקא מחשיפה למגוון דרכים ושיטות, ואילו הצמצום גורם להקטנת התורה ומגביר פלגנות ומחלוקות. גם לבעל הסולם היה חשוב לא לצמצם את התלמידים שלו. כל אחד צריך למצוא בסוף את הנקודה שלו, ואפילו אם הוא עובר משיטה לשיטה זה לא בהכרח דבר רע. לא כל מה שמתאים לך בגיל עשרים מתאים לך בגיל ארבעים.
"אני חושב על ר' שלמה קרליבך, שגדל בבית ליטאי והפך לחסיד חב"ד. בשלב מסוים הוא הבין שהוא צריך להתפתח והלך ללמוד את תורת ברסלב, וגם שם הוא לא נעצר והמשיך לתורת איזביצה. אבל בסוף הוא היה ר' שלמה, כי לכל אדם יש את הדרך שהיא שלו, והוא צריך ללכת הרבה שנים בדרכים אחרות כדי להגיע לדרך שלו. בשירת הבאר כתוב 'אז ישיר ישראל' ולא 'אז ישיר משה ובני ישראל', כי כשמשה שר כולם מתבטלים אליו ואל שירתו, ולא מפתחים את השירה העצמית שלהם. בסופו של דבר לכל אחד יש את הניגון שלו. הרב קרליבך עזב את חב"ד כי הוא היה חייב לגלות את הניגון שלו. אם הוא לא היה עושה את זה היינו נשארים רק עם הניגונים של חב"ד, בלי ניגוני קרליבך שהשפיעו על כל עם ישראל.
"בעל הסולם הכיר את כל המפרשים על הזוהר והיה בקי בכל מפרשי האר"י, ואחד המאפיינים של בית המדרש שלו היה הגיוון. לתלמידים ספרדים הוא הורה להמשיך להתפלל בנוסח אבותיהם ולהתנהג במנהגיהם. בפסח הוא אמר לר' בנימין סינקובסקי, אחד מתלמידיו, שחירות היא גם חירות מרבנים. בעלייה להר סיני כתוב 'ואיש לא יעלה עמך'. לפעמים הרבי של האדם עשוי להיות גם המניעה שלו. הקשר שלך עם הבורא צריך להיות בלי מתווכים. המדריך האמיתי הוא מי שעוזר לתלמיד להכיר את הדרך המיוחדת המתאימה לו. בעל הסולם אמר: אני נותן לכם שפה שדרכה תוכלו ללמוד הכול, אל תהיו רק תלמידי הרב אשלג".
את הפתיחות הזו מבקש הרב ימיני להרחיב גם ליחסים בין המגזר הדתי לחילוני. "הרב קוק כותב שיש ציבורים המבטאים את נפש האומה ויש את רוח האומה, ואלה צריכים לקבל מאלה כדי להשתלם. בכל מגזר תמצא אנשים פנימיים ואנשים חיצוניים. לפעמים תגלה אנשים שאינם שומרים תורה ומצוות אבל יש להם קשר מאוד עמוק עם בורא עולם. לכל אחד יש מה לתת ומכל אחד יש מה לקבל".
מפגשים עם בן־גוריון
בעל הסולם תמך בהתלהבות בקומוניזם, וגם נפגש כמה פעמים עם בן־גוריון כדי לשכנע אותו לאמץ את המודל של הקיבוצים אך להשתית אותו על בסיס תורני. איך אתה רואה היום את המאמץ הזה?
"בעל הסולם היה בקי בהוגי הדעות של תקופתו, כולל הקומוניזם. הוא נפגש עם ראשי היישוב ובהם בן־גוריון, זלמן שז"ר, משה שרת, חיים ארלוזורוב, מאיר יערי, יעקב חזן וגם ביאליק. עם בן־גוריון הוא נפגש כמה פעמים, ובן־גוריון התפעל ממנו מאוד. הוא כתב ביומן שלו: 'אני רציתי לדבר איתו על קבלה והוא איתי על סוציאליזם'.
"דור המייסדים של המדינה היה סוציאליסטי ברובו הגדול, ובעל הסולם רצה להכניס את הקב"ה פנימה. הוא היה יזם, והיה חשוב לו להשפיע על עיצובה של המדינה שבדרך, ולכן הוא השקיע בכתיבת מאמרים ובפגישות. היה לו עיתון שהבריטים סגרו, כי הם חששו שהוא מהווה בסיס לפעילות של מחתרת קומוניסטית. הוא לא נמנע מביקורת על הסוציאליזם הציוני. הוא צפה שאם לא יהיה עיסוק משמעותי במוטיבציה, בעבודת המידות ובתיקון האגו, המהלך ייכשל. אם הקיבוצים לא יושתתו על העיקרון של 'ואהבת לרעך כמוך' – הם לא יחזיקו מעמד. במובן מסוים הוא ראה את הפוטנציאל של הקומוניזם וגם צפה את הקריסה שלו.
"האם היום, עם הפרספקטיבה ההיסטורית שיש לנו על הקומוניזם, הוא היה דבק בשיטתו? לא בהכרח. הוא התאים את עצמו לדור, ומאוד יכול להיות שהיום הוא היה כותב מאמרים על תיקון הקפיטליזם ברוח התורה. פנימיות התורה לא מחייבת שיטת משטר מסוימת או שיטה כלכלית מסוימת, היא מקיפה וכוללת את כל השיטות, ויש לה מה לומר על תיקון המצב האנושי, על איך להפוך להיות יותר אוהב ומשפיע ופחות אנוכי. יש לרב אשלג משפט יפה: ממילא כולם נותנים בעל כורחם. בעל המרכול נותן המון מזון לאנשים מדי יום, נהג האוטובוס מסיע המוני אנשים למחוז חפצם, וכן הלאה. אנחנו כבר נותנים, בואו נכניס לנתינה הזו את הכוונה הרצויה, וכך העולם יהיה מתוקן".
מה היחס שלך לתנועות המונים המזהות את עצמן עם תורת בעל הסולם, כמו "המרכז לחקר הקבלה" של שרגא ברג ו"קבלה לעם" של מיכאל לייטמן?
"ישנן תנועות שאיבדו את הבסיס ההלכתי ואת הדרישה לקיום תורה ומצוות. הניסיון מלמד שבמקומות שבהם ויתרו על ההלכה, צמחו קלקולים. אין אדם שההלכה והמצוות היו חשובים לו כמו בעל הסולם. כשלומדים פנימיות התורה, הבסיס ההלכתי והמחויבות להלכה צריכים להיות מוצקים. לכן בעל הסולם שלח את הבנים שלו לקבל סמיכה לרבנות, שיהיה להם עמוד שדרה חזק. הרב קוק חתם על הסמיכה לרבנות של הבן, הרב ברוך שלום אשלג, שאותה הוא קיבל מהרב חרל"פ. מצד שני אני מכיר בכך שישנם רבים שלא היו מגיעים ליהדות או לתורת בעל הסולם אלמלא הקבוצות הללו. חלק מהרבנים המפורסמים שמרביצים היום תורה ברבים חזרו בתשובה דרך הקבוצות הללו, לכן אני משתדל שלא לפסול אף אחד ולא לדבר נגד אף אחד".
החברה החרדית מצויה היום בעין הסערה, סביב סוגיות הגיוס וההשתתפות בנטל הכלכלי.
"בעל הסולם חינך את האדם להיות משפיע ולא מקבל. מה שקורה היום בחלק מהחברה החרדית זו לא דרך החינוך שלו. הוא הכיר בערך העצום של לימוד התורה, אבל תמיד חינך ופעל להיות מעורב ולהשפיע בחברה. הוא שלח את התלמידים שהיו מבתים מיוחסים לעבוד בבניין, כדי להכניעם בהתאם לשיטת רבי אלימלך מליז'נסק, שהיה מכניע בכל מיני דרכים את תלמידיו המיוחסים.
"דעתי האישית היא שמי שלומד ברצינות צריך לתרום לעם ישראל באמצעות הלימוד שלו. אפילו הרב קוק כתב באיגרת ש'תלמידי החכמים העוסקים בתורה הם הם מגינים על הארץ ועוזרים להצלחת הנשק הלאומי, לא פחות וגם יותר מכל החיל הלוחם', וש'ממלכה אידיאלית המכרת את הוד הקודש לא תכוף את התלמידים השוקדים על דלתי התורה לבטל תורתם ולעסוק בעבודה גשמית שאינם מסוגלים לה'. מאידך, מי שלא לומד ברצינות בוודאי צריך להתגייס. את זה צריך לעשות בשכל ובהסכמה עם גדולי ישראל. זה לא יעבוד בכפייה. כפייה על גיוס תיצור תגובה הפוכה של הסתגרות".
