רוּחוֹת חַמּוֹת שֶׁל מִזְרָח מְנַשְּׁבוֹת/ וּמְדוּרוֹת שֶׁל פּוֹרְעִים מְאִירוֹת לַיְלָה/ זֶה כָּל מָה שֶׁעֵינַי רוֹאוֹת.// שָׁמַיִם כְּחֻלִּים אֲטוּמִים לְלֹא עָנָן,/ וְגַלְגַּל הַחַמָּה מִתְגַּלְגֵּל, וְחוֹזֵר חָלִילָה./ דְּיוּנוֹת גְּבוֹהוֹת צְחִיחוֹת, לְלֹא סִימָן./ נִצְנוּצֵי כּוֹכָבִים כּוֹזְבִים בְּרֶדֶת הַלַּיְלָה// אַךְ קוֹל קוֹרֵא, קוֹרֵא וְאוֹמֵר:/ 'צֵא צֵא!' וְחוֹזֵר חָלִילָה/ הַקּוֹל קוֹרֵא קוֹרֵא וְחוֹזֵר./ לֹא יִדֹּם עַד לֶכֶת הַלַּיְלָה// 'פַּנֵּה דֶּרֶךְ לֶאֱ־לֹהִים, יַשֵּׁר בָּעֲרָבָה מְסִלָּה לֶאֱלֹהֵינוּ'/ שׁוֹמֵעַ, מַקְשִׁיב וְהוֹלֵךְ./ וְחוֹזֵר חָלִילָה…
מילות השיר, פרי עטו של איתן רוזצוויג הי”ד, לוחם גבעתי שנהרג לפני פחות משנה במלחמת חרבות ברזל, הן ביטוי לנפש עדינה, רגישה ופיוטית, המודעת למורכבות הקיום האנושי. לצד שירה וכתיבה, איתן הותיר אחריו יצירות אמנות מפעימות, המוצגות בימים אלו בתערוכה “קומא” במוזיאון ארצות המקרא בירושלים, וחושפות טפח נוסף מאישיותו הייחודית והנדירה. אוצר התערוכה הוא פורת סלומון.
איתן, יליד אלון־שבות, למד במגמת אמנות אזורית בגוש עציון ע”ש הדר גולדין. את המגמה הקימה רויטל שטרן, שכיהנה כמפקחת על לימודי האמנויות במנהל החינוך הדתי במשרד החינוך, יחד עם מורים לאמנות מגוש עציון – פורת סלומון ונעמה פז. הקמת מגמת האמנות לבנים דתיים שימשה אבן דרך בפיתוח היצירתיות וההבעה העצמית בקרב בני נוער דתיים בתחומי האמנות השונים.
דמותו של הדר גולדין הי”ד, ששזרה בתוכה עולמות תוכן מגוונים לצד עומקים רוחניים, שימשה השראה לאיתן הצעיר, שהצטרף למגמה בכתה י’. ואכן, אחד מרישומיו הראשונים של איתן כתלמיד במגמה הוא דיוקנו של הדר.
לאחר שסיים את לימודיו התיכוניים בישיבת נווה־שמואל, עבר איתן ללמוד בישיבת ההסדר בירוחם. את פרק שירותו הצבאי הסדיר בחטיבת גבעתי סיים ימים ספורים לפני יום הכיפורים תשפ”ד. בשמחת תורה גויס שוב בצו 8. בט’ כסלו, 22 בנובמבר, הוא נפל בפאתי ג’באליה. משפחתו קיבלה על עצמה את פרסום יצירותיו, מתוך תחושת חובה להציג לקהל הרחב את אמנותו יוצא ת הדופן של איתן, שהפכה למורשת תרבותית ולאומית.
התערוכה מוצגת במוזיאון ארצות המקרא בירושלים, מוזיאון לארכיאולוגיה שאוספיו כוללים אלפי פריטים מארצות המזרח הקרוב הקדום. ריסה לויט, מנכ”לית המוזיאון, מספרת: “קראתי לראשונה על איתן בכתבה שפורמה בעיתון הארץ, זמן קצר לאחר שהוא נהרג. הבנתי מיד את חשיבות העבודה שלו ואת הקשר ההדוק למוזיאון שלנו – המיזוג של היסטוריה מקראית עם היסטוריה יהודית בשילוב אמנות, פילוסופיה וציונות. יצרתי קשר עם פורת, המורה של איתן, והצעתי לקיים לו תערוכה אצלנו. לאחר כמה חודשים של המתנה, המשפחה חזרה אלי עם תשובה חיובית.
“היה לנו חשוב לבנות את התערוכה כמה שיותר מהר”, מוסיפה לויט, “ואכן הצלחנו, תוך חודשיים של עבודה קדחתנית, להרים את הפרויקט כדי שהפתיחה תתקיים בשבוע של יום הזיכרון. לכבוד הוא לנו לארח את התערוכה הראשונה של איתן ולעבוד בשיתוף פעולה עם המשפחה. עבורי ועבור כל עובדי המוזיאון זו הייתה חוויה משנת חיים”.
ריסה לויט, מנכ”לית המוזיאון: “כשקראתי על העבודה של איתן אחרי שהוא נהרג, הבנתי מיד את החשיבות שלה ואת הקשר ההדוק למוזיאון שלנו – המיזוג של היסטוריה מקראית עם היסטוריה יהודית בשילוב אמנות, פילוסופיה וציונות”
אפיזודה לא שגרתית מן ההיסטוריה הקצרה של איתן, מוסיפה נדבך לחיבור שנוצר בין דמותו ובין המוזיאון. כאשר איתן היה בכיתה ב’ הוא יצא עם כיתתו לטיול בתל סוכו בעמק האלה, ושם מצא להפתעתו פסלון קטן שסקרן אותו. לאחר שהציג את הממצא בפני הוריו הם פנו לרשות העתיקות, ושם זיהו אותו כצלמית פריון מתקופת הברונזה. הגילוי המקרי של איתן הצעיר חולל סערה בעולם הארכיאולוגיה בישראל, שהיה בעיצומו של ויכוח באשר לאותנטיות ההיסטורית מאחורי התיאור המקראי של ממלכת ישראל המאוחדת. איתן הצעיר מצא את עצמו מול מצלמות הטלוויזיה, מספר על הגילוי שלו. מאותו יום החל איתן להתעניין בארכיאולוגיה ובעמים קדומים, ואף השתעשע בלימוד כתב חרטומים וכתב דַעַץ.
שלושה חודשים בקורונה
בתערוכה מוצגת היצירה המרכזית של איתן, פרויקט הגמר שלו במגמת האמנות בכיתה י”ב. כותרתה, “קומא, מי עפצים וקנקנתום”, מתייחסת לחומרים המוזכרים בתלמוד כרכיבי דיו של סופר הסת”ם, הכותב ספרי תורה, תפילין ומזוזות. מדובר במגילה שאורכה 3.6 מטרים וגובהה 70 ס”מ, בטכניקה של רישום בדיו באמצעות עט ציפורן על בד. מדובר בטכניקה תובענית וקשה, המוכרת לנו מעבודת סופר הסת”ם. ראוי לציין כי לא ידוע על יצירת אמנות דומה לזו, שנוצרה בציפורן ודיו וצוירה בהיקף כזה.
איתן עבד על היצירה באופן רצוף ללא סקיצות מוקדמות, כאשר הדימויים עולים וצפים על פני הבד בסגנון קולח ובמעין זרם תודעה מתמשך. תקופת הקורונה, שבה כולם היו ספונים בבתיהם, שימשה מצע אידיאלי ליצירתו. הוריו מספרים כיצד עמד ימים ולילות במרכז הסלון הביתי, רכון על גבי שולחן האוכל הגדול, ועבד על היצירה במשך שלושה חודשים.
ביצירה זו מתגלה לצופה עולם שלם של דימויים וציטוטים השאובים מאינספור מקורות: מקרא, תלמוד, ספרות הקבלה, שירה עברית, פילוסופיה מודרנית, תיאוריות פסיכולוגיות, תרבויות המזרח הרחוק וממצאים ארכיאולוגיים. בנוסף, אפשר למצוא בעבודה השפעות מתקופות ומזרמים שונים בהיסטוריה של האמנות ובהם איורים לכתבי יד מימי הביניים, אמנות סוריאליסטית, קריקטורות וקומיקס, ואמנות יהודית וציונית מן המאה ה־20.
העבודה מכילה רבדים שונים ומגוונים, ופרשנותה היא תהליך מתמשך ומתפתח אשר רבים עמלים עליו. התבוננות בה מקרוב וצלילה פנימה לעומקה, מזמנת למתבונן חשיפה של פרטי פרטים המאוירים בכישרון רב. מיקוד והעמקה ביצירה מאפשרים לצופה לזהות ולגלות את מקורות ההשראה של האמן. ניתן לקרוא את העבודה כדיאלוג בין מרחב לזמן, או כדיאלוג בין טקסט לתמונה; ניתן לקרוא אותה באופן אנלוגי, כציר זמן מתפתח המתאר את ההיסטוריה של עם ישראל, או לחילופין במעגלים מעגלים: אני מול משפחה, הלאומי מול האוניברסלי, הגוף לעומת הנפש והנשמה, מודע ותת־מודע ועוד. מלבד סגנונו הייחודי, גאונותו של איתן באה לידי ביטוי ביצירת סקרנות ומפגש מסעיר בינו ובין הצופה.
אימו, חגית רוזנצוויג: “בכל פעם שאנחנו מבקרים בתערוכה אנחנו מרגישים שהוא חי, שהוא נמצא איתנו. איתן הניח לנו אוצרות יקרים. ההתעסקות באמנות שלו מביאה איתה הרבה כוחות והרבה אור”
כדי להקל על המבקרים לצלול לנבכי היצירה הענפה, הוצב בחלל התערוכה מסך מגע עם צילום מוגדל של העבודה, המאפשר ללחוץ על נקודות שונות ולקבל זווית ראשונית לפרשנות והסבר על פרטים שונים ביצירה. לצד המגילה המרשימה והסוחפת, מוצגות בתערוכה עבודות נוספות של איתן לאורך השנים, ושירים שכתב.
לולב מול המפלצות
“הושע נא” היא עבודה בולטת ומצמררת, שיצר איתן במהלך שיעור א’ בישיבה. מדובר באיור לפיוט הנאמר בערב שמחת תורה, “הושענא רבא”, ובו המילים “למען איתן הנזרק בלהב אש, למען בן הנעקד על עצים ואש”.
ביצירה נראה יהודי מבוגר ניצב בתפילה, תוך שארבעת המינים שהוא נוטל מסתירים את פניו. בצידו האחד מזבח ובצידו השני תיש, השעיר לעזאזל אשר לקרניו קשורה רצועת בד, היא לשון הזהורית המוכרת לנו מעבודת הכהן הגדול ביום הכיפורים. מתוך דמותו של המתפלל עולים כבשים, תיישים ואילים, בשילוב דמויות מפלצתיות, גולגולות וחיות משונות מעולם השאול והאופל אשר מאיימות לחטוף אותו, אך הוא נותר מרוכז בתפילתו.
הציור מתכתב עם התצריב המפורסם של האמן הספרדי הנודע פרנסיסקו דה־גויה, “תרדמת התבונה מולידה מפלצות”, חלק מסדרת ה”גחמות” (“לוס קפריצ’וס”), שיצר האמן בין השנים 1799-1797. ביצירתו של גויה, האדם התבוני השקוע בשינה מאוים על ידי עולם הדמיון והתת־מודע המתפרץ בזמן שנתו. איתן, לעומת זאת, מציע מעין פתרון לחוסר האונים של האדם ולהתמודדות עם גורלו. אצלו, אחיזת ארבעת המינים והאמונה בכוח התפילה מגינות על האדם מפני כוחות האופל המאיימים להשתלט עליו. באופן מצמרר, העבודה מתארת את מסירות נפשו של איתן במלחמה, שנים ספורות לאחר מכן.
לצד הסממנים הרציניים ומעוררי המחשבה ביצירתו, סבתו של איתן, חיה גולדברג, מספרת על נכד בעל חוש הומור דק, שאף שזר אותו באופן מרומז ביצירותיו. כך למשל, היא מספרת שבאיור “הושע נא", איתן עטה על חלק מכוחות השאול מסכות קורונה, אולי כרומז לאותן מפלצות שהן לא יוכלו לתפילת הצדיק אם לא יגנו על עצמן ויעטו מסכות.
העתק מדויק
בשיחה עם חגית, אימו של איתן, היא אומרת שכל ביקור בתערוכה ממלא אותה בכוחות: “בכל פעם שאנחנו מבקרים בתערוכה אנחנו מרגישים שהוא חי, שהוא נמצא איתנו. איתן הניח לנו אוצרות יקרים ביד. ההתעסקות באמנות שלו מביאה איתה הרבה כוחות והרבה אור, ובשבילנו זו זכות גדולה”.
יצירת המופת של איתן מעוררת הדים רבים. הוקדשו לה ערבי עיון, היא הונצחה בשערי כתבי עת וספרים, ולאחרונה פורסמה יחידת לימוד לבתי הספר בעקבותיה. חשיבותה ההיסטורית קיבלה תיקוף בדרך לא שגרתית. בעקבות האיומים במתקפות טילים מאיראן וממדינות נוספות, הורדה לאחרונה העבודה המרכזית מהקיר והועברה למרחב מוגן במחסני המוזיאון, בבטן האדמה. לעיני המבקרים מוצג עותק מושלם של העבודה, פרי עבודתו של אמן השעתוק הירושלמי יאיר מדינה, כאשר אפילו חדי העין אינם מסוגלים להבחין בהבדל בין המקור להעתק.
פעמים רבות, אמנות הנוצרת על ידי יוצרים שזהותם הדתית מובהקת וגלויה, נדחקת הצידה ומקוטלגת כיודאיקה ותו לא. יצירותיו של איתן, שלצערנו זכו להתפרסם בנסיבות טרגיות, הן אבן דרך חשובה לביסוס ערכה של אמנות יהודית־ישראלית עכשווית, הנוצרת ונובעת מתוך עולם אמוני ודתי.
כדברי חגית, אימו, “מדובר במראה נצחית של העם שלנו. חותם אדיר שאיתן השאיר בעולם ויישאר הרבה אחרי שלא נהיה כאן. בגוף הוא לא נמצא, אבל הרוח שלו תמיד תהיה נוכחת”. אכן, דמותו יוצאת הדופן של איתן, והמורשת התרבותית והלאומית שהותיר אחריו, ראויים להפוך לחלק מנכסי צאן הברזל של העם היהודי.
