לחיות את התנ"ך בכל יום ויום

לפני 32 שנה, כשאבישי אילת התחיל ללמוד כעתודאי בבית המדרש של מכון לב בירושלים, היה לו ברור שחלק משמעותי מזמנו יוקדש ללימוד תנ"ך. גם אחרי 12 שנות לימוד במערכות החינוך הדתיות שכללו לימודים בישיבה התיכונית כפר הרא"ה, הוא חש שהוא אינו בקיא מספיק בתנ"ך. כאדם יסודי מטבעו הוא חיפש תוכנית לימוד מסודרת ותנ"ך מדויק, ופתח את תנ"ך קורן. בהקדמה לתנ"ך הוא קרא על סוגיית חלוקת התנ"ך לפי סדרים שהעסיקה את חכמי ישראל במהלך הדורות, ואת הצעתו של הרב שאול קוסובסקי שהחלוקה ל־293 סדרים נועדה ללימוד יומי של התנ"ך בכל ימות החול, למעט שבתות, חגים ותשעה באב.

"הרגשתי שזה בדיוק מה שאני צריך. לימוד יומי שיאפשר לי לסיים את כל התנ"ך בשנה. אלא שהשנה הסתיימה וגיליתי שהחישוב של סדר אחד ליום לא כל כך מסתדר והחישוב לא נכון. זה מתחיל בכך שבשנה עברית אופיינית יש 354 ימים ולא 365 כפי שנכתב בחישוב של הרב קוסובסקי".

אילת ישב מול לוח השנה והכין לעצמו תכנון שנתי אישי של הסדרים, שיאפשר לו לסיים את התנ"ך בשנה. כך הוא סיים מדי שנה במשך שבע שנים את התנ"ך, כשהפעם השביעית הייתה כבר בלימוד משותף עם אשתו, מירי, לאחר נישואיהם. בשנת 2005 הוא החליט לנסות למצוא פתרון קבוע להתאמת הסדרים בתנ"ך לימות השנה.

"ישבתי עד מאוחר בלילה ושיחקתי עם הלוח העברי ועם מספר הסדרים, ופתאום הכול הסתדר. כל כך התלהבתי שהערתי את אשתי כדי לספר לה…". אילת הרגיש צורך פנימי להפיץ את הבשורה, ובשנת 2006 הקים את האתר "תנ"ך יומי" שמעודד את לימוד התנ"ך כולו בשנה – משמחת תורה עד שמחת תורה – על פי שיטת הסדרים. בתמצית, השיטה בנויה על כך שפרקי התורה נקראים בבית הכנסת במסגרת פרשת השבוע ושאר התנ"ך נלמד בימות החול על פי הסדרים המסומנים בהוצאות קורן וברויאר. בשנה מעוברת, כמו השנה הקרובה, שבה יש עוד 25 ימי חול, חוזרים הלומדים על 25 הסדרים של ספר דברי הימים.

במהלך ההתאמה גילה אילת סדרים נוספים שהופיעו רק בתנ"ך ברויאר והחליט שהסדרים ייקראו לעיתים באופן נפרד ולעיתים כמחוברים לסדרים אחרים, בהתאם למספר ימות החול בכל שנה. באתר של אילת אפשר למצוא הסברים מפורטים על השיטה ויישומה, לוחות להדפסה של הקריאה, אפשרות לשמוע קובץ קולי של הלימוד היומי, וגם ביאור של מילים קשות שאילת כתב ועדיין כותב.

מקביל ל־929

כשמונה שנים לאחר שאילת יצא לדרך, לבדו, ללא משאבים, החל לפעול מיזם 929, שבו הלימוד נעשה על בסיס פרק יומי והתנ"ך כולו נלמד במשך כשלוש שנים וחצי.

חשבת להציע לאנשי 929 את המודל שלך?
"בהחלט. הם פנו אליי והייתה לי פגישה בנושא עם הרב בני לאו. ניסיתי לשכנע אותם לאמץ את השיטה אבל הרב בני אמר שהחלוקה של התנ"ך לסדרים לא מוכרת לחלק גדול מהאוכלוסייה ומכיוון שהם רוצים לפנות לציבור רחב, ולאו דווקא דתי, השיטה שלי נראית לו פחות מתאימה. קיבלתי את זה".

הלימוד על פי סדרים הוא באמת חיסרון משמעותי.
"אני מסכים שזו משוכה שצריכים לעבור אותה אבל מצד שני יש גם יתרונות לשיטה. קודם כול, יש עניין להתחבר דווקא לחלוקה של הסדרים שהיא חלוקה יהודית־מסורתית, בניגוד לחלוקה לפרקים שהיא חלוקה נוצרית. כנראה שללימוד הזה התכוונו חכמינו כשהם חילקו את התנ"ך לסדרים. בנוסף, החלוקה לסדרים גם מופיעה בתוך התנ"ך וזה מסייע לקריאה.

"אמת, פעמים רבות החלוקה לסדרים לא הגיונית מבחינת התוכן. רבים מהסדרים מסתיימים באמצע הסיפור וזה לא מקרי. ההסבר היחיד ההגיוני לכך הוא רצון לעורר ענין להמשיך את הקריאה וכך ליצור רצף בלימוד. מניסיוני בלימוד עם הילדים שלנו, אני יכול להעיד שזה אכן קורה. כשהיו לנו כבר חמישה ילדים אשתי הציעה שנתחיל לקרוא לפי שיטת התנ"ך היומי ואני מודה שהייתי סקפטי. התחלנו לקרוא וזה תפס באופן לא יאומן. אתה מגלה שאתה לא יכול להפסיק בסיומו של הסדר, אתה ממשיך עוד כמה פסוקים, וזה גורם לרציפות בלימוד. יתרון נוסף הוא האורך של הסדרים שהוא אחיד פחות או יותר, בניגוד לאורכם של הפרקים. גם העובדה שאין סדר ללימוד בשבת היא יתרון, כי כך אפשר להשלים את מה שלא נלמד במהלך השבוע".

ובכל זאת, אחרי שמיזם 929 יצא לדרך בהשקעה תקציבית גדולה, לא חלפה בראשך המחשבה להצטרף לעגלה הנוסעת הזאת עם כל הכוחות שיש לה?
"ממש לא. קודם כול, כשמדובר בלימוד תורה, כל המרבה הרי זה משובח וכל אחד יעדיף מה שמתאים לו. אבל מעבר לזה, אני חושב שהיתרונות של שיטת לימוד התנ"ך היומי מאוד גדולים ואני מאמין שבטווח הארוך יותר ויותר ילמדו כך. היום יש קרוב לחמש מאות מנויים שמקבלים כל יום בדוא"ל את סדר הקריאה היומית כולל קישור לקובץ קולי, ועוד אנשים רבים לומדים לפי השיטה מבלי להיות מנויים. לצערי, אין לי פנאי ומשאבים להפיץ עוד יותר את הבשורה".

מדי בוקר יושב אילת בין חצי שעה לשעה וכותב פירוש למילים הקשות בתנ"ך עבור הגולשים באתר. את פירוש המילים בנביאים הוא כבר סיים וגם את כל הקטעים בכתובים שנכתבו בשפה הארמית. כרגע הוא בעיצומה של כתיבת פירוש למילים הקשות בספר תהילים. "גם לאדם בקיא יש קטעים קשים לקריאה ולכן הפירוש הזה חשוב. אני כותב אותו על בסיס דעת מקרא ופרשנים מסורתיים, ועושה מאמצים שהוא לא יפגע ברצף הקריאה".

תורה כתיקון חברתי

אבישי, מושבניק משדה יעקב שבעמק יזרעאל ומהנדס במקצועו, לא מסתפק בהפצת לימוד התנ"ך היומי. לפני חצי שנה הוא הוציא לאור ספר הנושא את השם "לעשות צדקה ומשפט", ובו הוא מתיימר לענות על שאלת מהותה של היהדות. אילת טוען בספר שהתורה והמצוות ניתנו לשם תכלית אחת, אנושית וארצית, המכונה בלשון התורה "צדקה ומשפט". או במילים אחרות, תיקון בני האדם והחברה כולה. בספרו הוא לא רק מבסס את הרעיון על מקורות רבים אלא גם מתעמת עם תפיסות אחרות שממקדות את עיקרה של היהדות בדבקות בא־ל, בקידוש החול או בלימוד תורה. אילת מסביר מדוע לדעתו מדובר רק במטרות משניות להשגת התכלית העיקרית של תיקון העולם מבחינה אנושית וחברתית.

כשהוא נשאל מה הביא אותו לכתיבת הספר, חוזר אילת אחורה לסבא שלו שעלה לארץ מגרמניה. "סבא, שנפצע במלחמת העולם הראשונה ברגלו, החליט למרות נכותו להיות חלוץ ולהצטרף כחקלאי למושב נהלל. אירוע בר המצווה הראשון שנחגג בישוב היה של אבי. אחרי שסבא שמע שהוקם מושב דתי, שדה יעקב, שהיה המושב הראשון של הפועל המזרחי, הוא החליט להצטרף אליו ובשנת 1936 המשפחה עברה לשם. בסוף ימיו הוא פרסם ספר בשם 'בדרך נחני א־לוהים' שבו כתב על תחושתו שהוא עובד ה' בחייו בכל מה שהוא עושה.

"אבא שלי המשיך את דרכו והיה לומד איתנו מדי שבת אחרי תפילת שחרית. בין השאר למדנו את ספרו של אהרון ברט 'דורנו מול שאלות הנצח' וגם את הרש"ר הירש. בלימוד המשותף הוא העביר לנו בפשטות ובכנות את התורה שבה האמין ושעליה גדל בבית אביו. המשכתי את הלימוד הזה בשבתות בבוקר עם הילדים שלי, פיתחתי את הרעיונות שלמדנו, ועם השנים הצטברו לי עוד ועוד מקורות שמחזקים את התפיסה שעליה גדלתי. הרבה אנשים בציבור שלנו מחזיקים בתפיסות אחרות וחושבים שהיהדות מתרכזת בעבודת ה', בתפילות או בלימוד תורה. עלה לי הרצון להפיץ את התפיסה שמהותה של התורה היא תיקון עולם מבחינה אנושית וחברתית".

התפיסה שמבקשת להעמיד את עיקר התורה על הפן האנושי והחברתי היא לא תפיסה חדשה והיא נשמעת גם היום.
"זה נכון ומשמח שיש יותר קולות שהולכים עם הכיוון הזה ושיש הרבה שחיים כך בפועל, אבל עדיין היו חסרים לי שני דברים עיקריים. במערכת החינוך האמירה הזאת כמעט לא קיימת. מסבירים שהיהדות היא להתפלל שלוש פעמים ביום ומלמדים בעיקר הלכות וגמרא. אם מנהל בית ספר יכול להגיד שאנחנו מחנכים ליהדות אבל חשוב גם להיות בן אדם, זה דבר מזעזע בעיניי. זה לא חשוב 'גם' להיות בן אדם, היהדות היא להיות בן אדם. דבר נוסף שהיה חסר לי הוא משנה סדורה. לא מספיק לדבר על התפיסה הזאת. צריכים גם ביסוס רחב מהמקורות".

למה מפריע לך שתהיה אמירה מורכבת שיש עוד יעדים לתורה ולא רק יעד אנושי וחברתי כמו שאתה מדגיש בספר? הרי אנשים, במיוחד בדור שלנו, רוצים גם לחוות חוויות רוחניות.
"כאשר ישנה התמודדות בין שני ערכים, האם אפשר פשוט להגיד ששניהם חשובים? אם באמת הערכים השונים חשובים באותה מידה, זה אכן לגיטימי. אבל אם אחד יותר חשוב, אנחנו חייבים לדעת זאת על מנת לפעול בהתאם. קודם כל כאשר יש התנגשות בין ערכים, נעדיף כמובן לפעול על פי הערך שמצאנו חשוב יותר, וגם באופן שוטף נשקיע את עיקר המאמץ בערך החשוב. אי אפשר לעשות הכול בצורה מושלמת, אנחנו לא מלאכים… לגבי ערכי היהדות, הטענה המרכזית שלי היא שהערכים "האנושיים" חשובים יותר מהערכים שעניינם "בין אדם למקום". אם לא נכיר בכך לא נוכל לפעול בהתאם לרצון האלוהים. מה שמסתתר מאחורי גישת ה"גם וגם" הוא הכשרה של המצב הנוכחי. אני בסדר, מה שאני עושה או חושב הוא טוב, ללא צורך לחשוב ולהתמודד".

היהדות לא פונה לבודדים

בפרק האחרון של ספרו מציג אילת שמונה גישות שממקדות את מהותה של היהדות בתפיסות אחרות מהגישה שלו וטוען שלמרות שבכולן יש גרעין של אמת, אף אחת מהן אינה יכולה לעמוד בפני עצמה כציר הייעוד של היהדות. בין הגישות שאיתן הוא מתמודד מצויות כאמור גישות שמתמקדות בתלמוד תורה ובחיים של קדושה. "הדורות שחינכו אותנו לרעיונות של קדושה או לימוד תורה גדלו בגלות תחת רדיפות וגזרות. החיים היו מאוד קשים. יהודים גנבו בשביל לשרוד והיה קשה להביא רעיונות חברתיים גבוהים למי שנמצא במצוקה קיומית. מעבר לזה, חלק מהרעיונות לא היו רלוונטיים כי אי אפשר היה לממש אותם ללא שלטון עצמאי. כשאתה חייב לתת לאנשים תקווה, אתה מחזק אצלם רעיונות של עולם הבא, מחזק את תחום 'בין אדם למקום' ואת הצורך להתעלות.

"כשחזרנו לארץ צריכים לחזור לעיקר וכל מי שקורא תנ"ך מרגיש שזה זועק משם עד השמיים. לכן אני גם חושב שחשוב מאוד לקרוא תנ"ך. אני גם מודע לכך שהגישה הזאת מחייבת יותר. לאנשים אין בעיה להתפלל שלוש פעמים ביום אבל ברגע שהם מבינים שהם לא יכולים להעלים מס הכנסה כי זה גזל ועברה חמורה ושהם לא יכולים לרכל זה הרבה יותר קשה להם".

מה לגבי עבודת השם של הפרט?
"הפרט הוא הבסיס לתיקון של האנושות ולכן יש המון משמעות לתיקון המידות ברמה האישית. אם רוצים להיות בני אדם טובים ולהפוך את העולם לטוב יותר, חייבים להתחיל מהאדם הפרטי. ועם זאת, אני מעדיף לשים בצד מושגים כמו רוחניות. גם התפילה בנויה בצורה שמתאימה לתפיסה החברתית אנושית. אם אתה רוצה תפילה רוחנית תלך פעם בשבוע להר גבוה, תתייחד, תעשה מדיטציה שלוש פעמים, ותיתן מה שיש לך מהלב. כשאתה מתפלל בכל יום שלוש פעמים את אותה תפילה, זה לא דבר שמעודד רוחניות וכל מי שמתפלל יודע את זה. יש אנשים בודדים שיכולים להגיע למדרגות רוחניות מאוד גבוהות ואני יכול לקנא בהם או לא, אבל היהדות לא פונה לאנשים בודדים אלא לציבור הרחב והוא לא שם רוב הזמן. התפילה בנויה כך שתגיד 'רפאנו' ותתכוון לכולם. גם לעצם זה שנעמדת בבוקר ועצרת את הלו"ז שלך בשביל משהו חשוב יותר יש ערך עצום, הרבה יותר מאשר הרוחניות שלא קיימת רוב הזמן".

מבחינתך, הנהירה לחסידות היא איבוד כיוון?
"לגמרי. אני לא יודע אם מאבדים את הכיוון כי אני לא יודע לאן זה הולך אבל זה בעיניי ממש לא הכיוון הנכון. ברור לי גם שהתפיסה שאני מציג מגיעה מהשורשים הייקים שלי אבל זה לא סותר את זה שצריך להתמודד עם האמת מפי מי שאמרה. מי שיש לו טענות אחרות שיוכיח אותן. פניתי לרבנים ואמרתי להם: תביאו לי מקורות שמוכיחים אחרת. הרבה מהם אמרו לי שמה שאני מציע כעיקר זה הבסיס, ומעל זה יש מגדלים של קדושה ורוחניות. אני הבנתי שזה בדיוק ההיפך. הבסיס ונקודת המוצא הוא בין אדם למקום. זה הבסיס למוסר ולערך של טוב. אין משמעות של טוב אם אין בורא לעולם".

יש טענה שכשמתמקדים בפן החברתי של התורה, מביאים לזילות של מצוות בין אדם למקום.
"אני מכיר את הטענה אבל כשמאמינים שכל אות בתורה ניתנה לנו מהקב"ה אי אפשר לבוא ולזלזל, ולכן אני לא חושש מזה. אם כבר יש מדרון חלקלק אז הוא הולך לכיוון השני. אנשים הופכים להיות קיצוניים בתחום 'בין אדם למקום' ואני חושב שראוי להיות קיצוני ולשים את הדגש על הדברים הנכונים ב'בין אדם לחברו'.

"בתקופת הלימודים שלי במכון לב גרתי במעונות. יום אחד פתחתי את המקרר, ראיתי קופסה של דובדבנים ולקחתי אחד. המצפון ייסר אותי ואמרתי לעצמי שזה הדבר האחרון בחיים שאקח בלי רשות. לקחתי את החרצן של הדובדבן ועשיתי ממנו תליון שיזכיר לי את זה. אני מאמין שאלו הדברים שאנחנו צריכים להיות קיצוניים בהם. מעבר לכך שאני חושב שזו האמת ושזה מה שהקב"ה רוצה מאיתנו יש בתפיסה הזאת גם רווחים מידיים. כשמדברים על צדק חברתי למשל, ברגע שאנשים מבינים שזה בא מהתורה ושזו הדת, זו עוצמה אדירה שיכולה לקדם את החברה שלנו. בנוסף, התובנה הזאת יכולה לאחד חלקים נרחבים מהחברה שלנו. הרבה אנשים יכולים להתחבר ליהדות כשמבינים שזו הדרך, כולל אנשים פחות אדוקים. התובנה הזאת גם מאפשרת למי שבתוך העולם הדתי להרגיש שהוא תורם גם אם הוא לומד פחות תורה".

משפחה בהרחבה

כמי שלא שם את התפילה במרכז עולמה של היהדות, מעט מפתיע לגלות פרויקט נוסף של אילת – אלבום בשם "הלל" שבו הוא וחבריו שרים את כל פרקי ההלל, חלקם בלחנים חדשים שאילת הלחין בעצמו. "כבעל תפילה שעובר מידי פעם לפני התיבה הרגשתי שנכון לשיר את ההלל מתחילתו ועד סופו. מכיוון שיש קטעים שלא הולחנו החלטתי להלחין אותם. עשיתי את זה בנסיעות שלי לבסיס הצבאי שבו שירתי. בכל נסיעה הלחנתי כמה מילים או משפט וכך התקדמתי אט אט. חלק מהלחנים הם לחנים שלמדתי מאבא שלי, שהיינו שרים אותם בליל הסדר.

"כשסיימתי את ההלחנה הכול היה עדיין רק בראש ובשביל לתעד ביצעתי הקלטה באולפן ביתי של חבר למושב. החבר, עודד אבן, העביר את ההקלטה לידיו של בנו, שהוא מוזיקאי מקצועי שהפיק אלבומים להרבה זמרים. הוא זיהה את הפוטנציאל והציע לי להפיק אלבום. רק אחרי שנעשה עיבוד והוקלטו סקיצות הבנתי שיש פה משהו ואז הקלטנו את האלבום בהשתתפות זמרים ונגנים מהשורה הראשונה".

אילת (50) שירת בצה"ל כעשרים שנה במגוון תפקידים טכנולוגיים ומבצעיים בחיל האוויר ובחיל המודיעין. תוך כדי שירותו הצבאי הוא תכנן להשתלב בעולם החינוך, למד לתעודת הוראה ובמכון מנדל למנהיגות חינוכית. כשיצא לגמלאות לפני כעשר שנים החל ללמד פיזיקה ותנ"ך בבית הספר "קשת" בזיכרון יעקב ולאחר מכן בתיכון אמי"ת בעכו.

"חשבתי להיות מנהל בית ספר אבל אחרי כשנתיים של הוראה החלטתי שזה לא הכיוון שלי. אם אתה רוצה ללמד תכנים מורכבים של יהדות, קשה מאוד לתפוס את תשומת הלב של הילדים ואתה גם עוסק בהמון דברים אחרים כמו ענייני משמעת או טיולים שהם דברים חשובים, אבל לי זה לא התאים". בדיוק באותה תקופה נוספה לו משימה משפחתית חשובה שהשפיעה רבות על סדר יומו. אחותו, שהייתה אם חד הורית, נפטרה מסרטן והותירה אחריה ילד בן שבע וילדות תאומות בנות חמש.

"לפני פטירתה אחותי ביקשה מאימא שלי שתשאל אותנו אם נוכל לגדל את ילדיה. אני זוכר שישבנו בסלון אצל אמי, הסתכלתי על מירי אשתי, והיא ישר אמרה – בטח בוודאי שניקח אותם". אבישי ומירי צירפו לחמשת ילדיהם את שלושת ילדיה של האחות והפכו ביום אחד למשפחה עם שמונה ילדים. "יש לנו בן בגיל של הבן של אחותי ובת בגיל של התאומות שלה, כך שיצא שהיו לנו בבית תאומים, שלישייה ועוד בת קטנה. בהתחלה זה היה מאוד מאתגר ליצור פתאום משפחה חדשה עם ילדים שגדלו בבית אחר עם הרגלים אחרים. מירי לקחה חודשיים חופש מהעבודה כדי להתארגן ואני הורדתי את המשרה בחינוך למינימום. אחר כך הפסקתי ללמד, ומאז אני עקרת בית במשרה מלאה.

"לשמחתי, מירי היא מטפלת זוגית ומשפחתית במקצועה, ויש לה כישרון טבעי לראות בני אדם ולהבין אותם. אני הרבה מאוד זמן אבא, אבל אף פעם אין תחליף לאמא. אנחנו מרגישים שכל השמונה הם הילדים שלנו וברוך השם גם כל הילדים רואים את עצמם כאחים בכל המובנים".

בנוסף לאתגר המשפחתי, אילת נושא גם בתפקיד יו"ר הוועד המקומי של שדה יעקב בחמש השנים האחרונות, תפקיד שאותו הוא ממלא בהתנדבות. המושב הוותיק שבו מתגוררות היום כ־220 משפחות התמודד בשנים האחרונות עם לא מעט אתגרים. בית הכנסת שנבנה בו בשנות החמישים הוכרז לפני שמונה שנים כמבנה מסוכן ונסגר. הוועד המקומי בראשותו של אילת הוביל לבניית בית כנסת חדש וזה צפוי להיחנך בקרוב.

במקביל, רב המושב הוותיק, הרב מרדכי זמיר, פרש לגמלאות ובמקומו נכנס בימים אלו לתפקיד רב חדש. "כשנרתמתי לתפקיד יו"ר הוועד לא ידעתי עד כמה הוא ישאב אותי. טיפלנו בתשתיות כמו כבישים ומדרכות, הקמנו מקווה חדש, מועדון ותיקים ומועדון נוער. אני מאוד אוהב את שדה יעקב וחושב שהוא מקום מקסים ומיוחד. הוא מתאפיין במתינות רבה בכל התחומים, ובפרט בנושא הדתי. יש כבוד הדדי וחיים מופלאים בצוותא בין תושבים מכל גוני הקשת הדתית. לשמחתי, המושב גם אטרקטיבי ויש המון משפחות חדשות שרוצות להצטרף אבל כרגע אין הרבה בתים".

בעוד חודש יסיים אילת את תפקידו בוועד המושב. את מרבית זמנו הוא מתכוון להקדיש להפצת הרעיונות שעליהם כתב בספרו. "כתבתי את הספר כדי שכל מי שאפגוש, אוכל להעביר לו את הרעיון השלם באמצעותו, אבל מבחינתי זה רק צעד ראשון".