ב־1952, ארבע שנים בלבד לאחר קום המדינה, התעורר פולמוס אידיאולוגי ועקרוני בין שני אישים בולטים בציונות הדתית: פרופ' ישעיהו ליבוביץ, אז פרופסור לכימיה אורגנית באוניברסיטה העברית, והרב משה צבי נריה, ראש ישיבת כפר הרא"ה. הדיון בין השניים, שזכה עם השנים לכותרת "פולמוס ליבוביץ־נריה", עסק בשאלת השבת במדינה יהודית: ליבוביץ הציב אתגר לפוסקי הציונות הדתית כשטען שבהלכה אין פתרונות ריאליים לקיומה של השבת במדינה יהודית, ושהרבנים לא השכילו לגבש מתווה הלכתי שיראה כיצד ניתן לנהל מדינה מודרנית בשבת על פי ההלכה. ליבוביץ אף דחה, מטעמים חינוכיים ודתיים, את ההסתמכות על "גוי של שבת" ועל ביצוע פעולות ב"שינוי", וסיכם: "הצלת השבת מסכנת ניוון דורשת גישה חדשה, על בסיס של הכרעות הלכתיות ויוזמה של חקיקה דתית חדשה".
מן העבר השני של המתרס ניצב הרב נריה, שהיה גם ראש הישיבה שבה למדו בניו של ליבוביץ. "הוא", טען הרב נריה בהתייחסו לעמיתו לדיון, "מציע לנו סטייה ניכרת מאותו נוהג ואורח חיים דתי שנתקדש קדושת דורות, ויוזמה של חקיקה דתית חדשה". זו רפורמה, הוסיף. לעצם העניין טען הרב נריה כי ניתן למצוא בהלכה פתרונות למציאות של מדינה מודרנית גם מבלי להרחיק לכת, וכי אין מניעה להסתמך על לא־יהודים ועל פרקטיקות כמו "שינוי".
הדיון בין השניים, שהתנהל כולו מעל דפי העיתונות, חשף נקודה רגישה ביחסי הציונות הדתית והמדינה היהודית הצעירה: שאלת ההלכה והמדינה עלתה על שולחנם של רבנים ציונים לאט ובהדרגה בשנותיה הראשונות של המדינה, אך ליבוביץ כמו אילץ אותם להכיר בחולשתם, בחוסר היכולת שלהם לשרטט את חזון מדינת התורה שלהם. קרוב לשבעים שנים אחרי הפולמוס הזה, שאלת השבת במדינה יהודית לא יורדת מסדר היום: רק לאחרונה התעוררה סערה בעקבות התכנון לקיים עבודות בשבת לשם בניית גשר להולכי רגל בתל אביב. האם יש בידי ההלכה כיום כלים לקיומה של שבת במדינה מודרנית? האם ההתנגשות בין הציווי ההלכתי לבין צרכיה של מדינה מתפתחת – סלילת כבישים, בניית גשרים, שימוש בחשמל – היא בלתי נמנעת?
החשמל פוגע בשביתה
הרב מנחם פרל, שמכהן כראש מכון צומת, משוכנע שהדרך ההלכתית לקיום שבת במדינה יהודית סלולה וברורה. בעבר עמד הרב פרל בראש בית המדרש להלכה ברבנות הצבאית, ובהמשך שימש רב מכבי האש, שם נתקל בשאלות הללו מדי שבוע. "אלפיים שנה לא עסקנו בסוגיות כאלה", הוא אומר, "אבל בשבעים השנים האחרונות עוסקים בזה, ויש פתרונות. בראש ובראשונה, נקודת המוצא שלי היא שהשבת איננה בעיה שצריך להתגבר עליה. המטרה היא לגרום לאדם שישבות לגמרי בכל מה שקשור למלאכה בעידן שלו, ולכן גם החשמל פוגע בשביתה. שבת היא אידיאל גם במדינה יהודית. ברגע שהבנו ששבת היא אידיאל ולא משהו שצריך לעקוף אותו, עולה השאלה איך אפשר לקיים שבת במדינה מודרנית. ישנו הפתרון, שאיננו אידיאלי, של הסתמכות על לא־יהודים. אנחנו שואפים להיות מדינה עצמאית, אבל ביום יום אנחנו נשענים לא מעט על לא־יהודים, וזה מקובל. יש ענפי משק שלמים שנשענים כמעט רק על עבודה לא־יהודית.
"יש מקרים אחרים, כמו אלה של 'ערים חכמות'.כבר היום יש בישראל ערים שבהן פזורות בכל מקום מצלמות למניעת אלימות או תאונות דרכים, לצד פחי זבל ממוחשבים, מדי מים דיגיטליים, משאבות לחץ. ברור שעיר חכמה כזו עובדת כל יום, גם בשבת. יש פסיקה הלכתית אחרת, שאולי מזוהה עם העולם החרדי, שאומרת שאסור להסתובב בעיר העתיקה אם יש שם מצלמות, אבל אם יש מצלמות ברחוב בראשון לציון – מותר ללכת שם. משום שבעיר העתיקה אני רוצה שיצלמו אותי, למקרה שאקלע לפיגוע, אבל בראשון לציון לא אכפת לי אם יצלמו אותי או לא: אני לא עושה פעולה מכוונת אלא פשוט חי את חיי, ולכן זה מותר.
"אני לא הולך בכיוון הזה, משום שבדיון ההלכתי כפי שאני דן אותו אני מתייחס למדינת ישראל כאילו היא מדינת הלכה, וראש העיר במדינת ההלכה שואל אותי אם להתקין מצלמות בעיר, והוא בוודאי רוצה שיהיו מצלמות. ואני אגיד לו שזה בסדר, ואסתמך על דעתו של ר' שלמה זלמן אוירבך שאומרת ששינוי זרם בחשמל מותר לגמרי, וכשהדברים האלה עובדים באופן אוטומטי, אין עם זה בעיה. זו דוגמה אחת".
זו דוגמה קלה יחסית. מה לגבי מקרה של עבודות תשתית בשבת, או בניית גשר?
"צריך לבדוק כל מקרה לגופו. אם נעשה חשבון ונוכיח שעבודות הרכבת ביום רגיל באחת בצהריים תגרומנה לעומסי תנועה וליותר תאונות דרכים, ובשבת לא, יש מקום לשקול שאת העבודות האלה צריך לעשות לא בימות החול אלא בשבת. צריך לבחון מה קורה במדינות העולם, באילו אופנים מוצאים דרכים עוקפות כדי להניח מסילות ברזל חדשות. אחרי שיבדקו ויוכיחו סטטיסטית שעבודה ביום חול תביא ליותר תאונות, יש כאן כבר פיקוח נפש, ואפשר לשקול עבודות בשבת.
"אם עובדים בשבת, צריך לראות מה אפשר לעשות בגרמא או בשימוש של נוכרים. זה לא שהמדינה לא יכולה להתקיים בלי להיעזר בנוכרים, אבל יש מקומות נקודתיים שבהם עושים את זה. השאלה היא איפה אפשר להשפיע, וגם כשאפשר, צריך לראות מה נכון למדינה. באופן כללי אין עבודות בשבת, אבל, וזה אבל חשוב, אם ייווכח שאין בררה אחרת, אז בוודאי שצריך למצוא דרך".
טכנולוגיה ומנוחה
הפסיקה החרדית, טוען הרב פרל, מתייחסת למציאות הישראלית כאל מציאות של גלות. "לא מזמן שוחחתי עם רב מהציבור החרדי", הוא מספר, "ושאלתי אותו: 'מה יקרה אם מחר בבוקר כולם יחזרו בתשובה? איך ננהל את המדינה?'. והוא הודה ביושר שאין לו פתרון. אני רואה בתשובה הזו אסון, כי אנחנו לגמרי חושבים שיש פתרונות, ואנחנו בונים אותם עם הזמן. הקצה החרדי הליטאי מתייחס למציאות שלנו כאילו אנחנו עדיין בפולין, ולא מתייחסים לכך שאנחנו בגאולה או בהתחלה שלה. מה שנכון בפולין נכון גם כאן. השקפת העולם הציונית שואלת מה היינו עושים לו כולם היו שומרי מצוות, מה נכון למדינה אחרי אלפיים שנות גלות. המשימה בעיניי היא לצעוד כל הזמן עם הטכנולוגיה המתקדמת, אבל לשמור על מנוחת השבת בכל מחיר. זה אפשרי".
איך?
"קודם כול, אם הפעולה שנעשית בשבת גורמת לכך שהראש שלי יהיה בענייני עבודה ולא במנוחה, פספסנו את השבת. לכן יש היתרים מסוימים שנכונים למקומות מסוימים. הרב אוירבך התיר שינוי זרם, ולכן, לפי כללי ההלכה הפשוטים, הקשה על מקלדת וירטואלית על טלפון חכם או מסכי מחשב, שהיא ודאי שינוי זרם, מותרת בשבת. אבל את המקלדת של מכון צומת אנחנו מציעים רק לבתי חולים, כי ביום שתהיה מקלדת כזו בכל בית בישראל, אין יותר שבת. ההלכה נועדה לבטא את רצון התורה, שלפיו שבת בסופו של דבר היא יום שבתון שבו אתה עוצר הכול. שבת לא מתחילה או מסתיימת בשאלה אם עברת או לא עברת על ההלכה. אדם יכול לא לעבור על שום מלאכה, ועדיין לא לקיים באמת את השבת".
דילמה נוספת שהגיעה לפתחו של מכון צומת קשורה לשימוש במיקרופון של שבת, שעורר פולמוס והתנגדות, בין היתר מצד הרב שלמה עמאר. "מבחינת מלאכות שבת, הרמקול של שבת זהה לחלוטין למכשיר שמיעה", אומר הרב פרל, "אין שום הבדל. ההבדל היחיד הוא שבמכשיר שמיעה רק אדם אחד שומע, וברמקול כולם שומעים. הרב עמאר טען שהרמקול נשמע המוני מדי, שאי אפשר לדעת אם לא הפעילו אותו בשבת או שיחקו עם הווליום. הפתרון שלנו הוא לשים שלט גדול של מכון צומת שמעיד על כך שזה רמקול מיוחד, והוא בא עם שעון שבת, אי אפשר לכבות ולהדליק ואי אפשר לשנות את עוצמת הקול.
"פעם ישבתי אצל הרב יהושע נויבירט, מחבר 'שמירת שבת כהלכתה', ויהודי אחד בא לשאול אותו על הפעלת מחשב השקיה בשבת. הרב נויבירט אסר, כי הוא סבר שאנשים יחשבו שאותו אדם הפעיל את הממטרות בשבת בעצמו. אבל אותו יהודי אמר לו שהוא גר באפרת, ולרוב האנשים אין גינות, אבל לכל מי שיש גינה יש גם מחשב השקיה. אם נגיע לעידן שבו לכל מי שיש גינה בבית יש גם מחשב השקיה, זה יהיה מותר".
חילוני של שבת
פרופ' אשר כהן מן המחלקה למדע המדינה באוניברסיטת בר אילן סבור שהשאלות שהציב ליבוביץ בדיון המפורסם עדיין לא באו על פתרונן השלם. "ליבוביץ למעשה שאל מה יקרה כשכל המדינה תהיה ציונית־דתית", אומר כהן, "איך תיראה שבת במצב כזה? מה עושים עם עבודות תשתית, עם כל התפקוד של המדינה? הוא טען שהדתיים יושבים בבית, הפלטה שלהם נכנסת לתוך השקע החשמלי, אבל הכבל ממשיך בתוך הקיר, יוצא אל הכבל ברחוב, ובסוף, בקצה, יושב 'חילוני של שבת'. כל מה שליבוביץ אמר הוא שהרבנים צריכים להיות עקביים. זה לגיטימי להגיד: אנחנו משלמים את המחיר, כל עבודות הרכבת והתשתית ייעשו ביום חול, והמחיר יהיה שלושה ימי פקקים בשבוע, אבל צריך להגיד את זה, וצריך להתמודד עם השאלה איך נפעיל את חברת החשמל ואיך נעשה עבודות תשתית כשכולם יהיו דתיים. ניאלץ להגיד שזה פיקוח נפש, ולעשות את זה, אבל הרבנים צריכים לתקן תקנות, להגיד מה כן ומה לא.
"הרב נריה לעומתו אומר שיש פתרונות הלכתיים, אבל אי אפשר לפרסם אותם, כי יש במדינה רוב חילוני וההיתרים יהיו גורפים מדי. למעשה, הטענה שלו היא שאפשר לפרסם הלכות מסוימות רק כשאתה יודע שכל המפעילים של ההלכה יהיו נאמנים להלכה, אבל בשורה התחתונה הפתרונות קיימים".
מה העמדה שלך בנושא?
"אני חושב שבהרבה מקרים אנחנו יודעים שבקצה הדרך עומד חילוני של שבת, ולפעמים גם גוי של שבת. הרב ישראל רוזן ז"ל כתב במפורש על 'גששים', עם הקונוטציה של הגששים הבדואים מהצבא, כלומר, גויים של שבת. ברור שחלק מהעבודות ייעשו על ידי לא־יהודים, אבל בסוף, יהיו שם גם עובדים יהודים, בין אם אלה שמפקחים על העבודה או שעובדים בה בפועל, אז הפתרון הזה לא מושלם. לדעתי, נוח לחלק מהדתיים לפחות להדחיק את הבעיה הזו. מה אנחנו צריכים את זה על הראש שלנו? זה גם מה שהרגשתי בדיון האחרון על גשר יהודית. אוקיי, אמרנו שאסור שתהיינה עבודות תשתית בשבת – אבל מתי כן יהיו עבודות? תגידו במפורש שעבודות התשתית צריכות להיעשות בימים ראשון עד שלישי, וכל המדינה תהיה משותקת. אבל אין אומץ להגיד את זה".
מדינה על גרמא
אבל יש פתרונות מסוימים, הלכתיים־טכניים, לבתי חולים, לצבא וכן הלאה.
"נכון, אבל אלה פתרונות נקודתיים. אפשר עד מחר לפתור אלפי בעיות קטנות של הרופא הדתי והקצין הדתי שירשמו בעט מיוחד, אבל אחרי שהבנו את כל פתרונות הגרמא, מה קורה בשבת? מדינה שלמה תעבוד על גרמא? יכול להיות שתתפתח תפיסה, שהתחילה אצל הרב שאול ישראלי, של פיקוח נפש ציבורי, לא במובן הביטחוני של סכנת חיים, אלא במובן של נזק כלכלי כבד – האם זה נחשב פיקוח נפש ציבורי או לא? אם כן, יכול להיות שהעבודות הללו מותרות בשבת, ואפילו מחויבות בשבת. הרי אסור לעובד דתי לבקש שעובד חילוני יחליף אותו בשבת, כשם שהדבר אסור גם בצבא.
"בסוף זה מגיע לתפקוד הכולל של מדינה שמוגדרת כיהודית, ובקצה הכבל החשמלי צריך לשבת אדם דתי שהגיע במשמרת בשבת ועשה כל מיני פעולות. זה מותר או לא? השאלה היא עד כמה אתה בדיעבד ועד כמה אתה לכתחילה. ולכן, מעבר לפתרונות הנקודתיים לאדם הדתי המודרני, לרופא ולקצין, צריך פתרונות כוללים יותר, למדינה. וכרגע, כמו שאמרתי, למרות שיש אנשים פה ושם שעוסקים בשאלות הללו, אני מרגיש שנוח לכולנו להתעלם מהן, ולא לחשוב על מדיניות כוללת".
