בהקדמה לספרו החדש על השבת, מספר הרב יוסף צבי רימון שאחד הילדים בקהילתו שאל אותו מדוע רק כשיום טוב חל בשבת מוסיפים בתפילה את המילים "באהבה וברצון". האם ביום טוב שחל ביום חול אהבה ורצון אינם שייכים? תשובתו של הרב רימון, בתמצות, היא שהשבת היא המצווה היחידה שהתקבלה בעם ישראל באהבה על כל חלקיה. לדבריו, קיבלנו באהבה לא רק את סעודות השבת ואת האווירה החגיגית אלא גם את איסורי המלאכה. בהנחה הזאת הוא פותח את ספרו החדש על הלכות שבת (שני כרכים; הוצאת סולמות ומגיד), שעליו עמל כעשרים שנה.
לא פשוט לדבר בדור הזה על קבלת איסורים מתוך אהבה. אנשים מחפשים היום יותר התחברות ופחות התחייבות.
"אדם אחד התלונן בפניי שהוא כל הזמן מביא לאשתו מתנות ובכל זאת היא נותנת לו תחושה שהוא לא נותן מספיק. אמרתי לו: כנראה שאת המתנה הכי גדולה אתה לא נותן לה. היא רוצה שתשקיע בה ושתוותר על דברים בשבילה. אהבה אמיתית נוצרת כשכל צד יודע להגביל ולצמצם את עצמו בשביל הצד השני. זה נראה כהצטמצמות אבל בסופו של דבר זה יוצר הרחבה יותר גדולה, מציאות חדשה שלא ניתן היה להגיע אליה.
"גם בשבת, כולם אוהבים את הסעודות, הקידוש וההבדלה, אבל אי אפשר להגיע לעומק של שבת ולאהבה שלה בלי איסורי שבת. דווקא בעולם המודרני זה הדבר שהכי קל להסביר כי האדם כל הזמן מחובר החוצה בפלאפון וברשתות החברתיות, וההתנתקות מכל זה בשבת מאפשרת לו להתחבר לעצמו, למשפחה ולקב"ה. ילד אחד אמר לי שקשה לו בשבתות קיץ ארוכות בשעות אחר הצהריים. אמרתי לו שהקושי נובע מכך שקשה לו להיות עם עצמו 24 שעות. השבת מאלצת אותנו להיות עם עצמנו, עם א־לוהים, ועם המשפחה שלנו. אם אדם לא יכול להיות עם עצמו, זו מחלה שצריכים לרפא.
"לכל זה צריכים להוסיף שכמובן יש שמחה בקיום המצוות גם מכך שעושים את רצון ה'. לדעת שאתה עובד את ה' ולא את עצמך זו נקודה חשובה. אנחנו רוצים לשמוח במצוות אבל כשאתה עושה דברים רק כי הקב"ה ציווה זה גם מביא לעומק לאהבה ולשמחה".
הלכה עמוקה וידידותית
ספר השבת החדש של הרב רימון נכתב, כמו ספריו הקודמים, בשיטת "הלכה ממקורה" שבה הלומד מתחיל מהמקורות בתורה, וממשיך למשנה, לגמרא, לראשונים ולאחרונים ועד לפוסקי דורנו. כדרכו של הרב רימון הכול כתוב בלשון בהירה ומסודרת ומלווה בתרשימים, בתמונות ובקיצור ההלכות.
קשה להוציא ספר חדש על הלכות שבת, כשקיים ספר קנוני כל כך כמו "שמירת שבת כהלכתה".
"'שמירת שבת כהלכתה' הוא ספר מצוין כשאתה רוצה לדעת מה לעשות להלכה, אבל אם אתה רוצה ללמוד הלכות שבת, אתה צריך ללמוד לא את הפרטים בלבד אלא גם את הכללים והיסודות. זה יותר מעניין, יותר עמוק, וכך גם זוכרים יותר. כשלומדים רק את הפרטים עלולים להתבלבל ולעשות טעויות, אבל כשלומדים לעומק את העיקרון והרעיון מבינים טוב יותר, וזוכרים.
"ניסינו לעשות בספר הזה דבר שנראה כבלתי אפשרי כי לימוד לעומק דורש לכאורה לשבת ולראות את הסוגיות בפנים והדבר יכול לקחת שעות כל יום. לכן מצד אחד כתבתי בצורה עמוקה ומצד שני בצורה הכי ידידותית שאפשר, כך שאדם חכם שאין לו רקע מוקדם יוכל לקרוא, להבין, ליהנות ולדעת את עיקרי השיטות ואת הסברות הלמדניות המרכזיות וגם להיעזר בתרשים שיסדר לו את הדברים.
"בנוסף, יש בספר גם קיצור שאפשר ללמוד עם המשפחה בשבת והוא כמו ספר בפני עצמו. אין בו רק את השורה התחתונה אלא גם יסוד מהגמרא בקצרה, וגם טעם כדי שיהיה חשק לקרוא, ובכל קטע יש הפניה להרחבה. אדם יכול ללמוד לעצמו ויכול ללמוד עם המשפחה ולהרחיב".
הספרים שפרסמת עד היום עוסקים בתחומים הלכתיים שבאופן יחסי נמצאים בקונצנזוס: שבת, חגים, שמיטה. נראה שאתה נמנע מלכתוב על נושאים מסובכים יותר ושנויים במחלוקת כמו גיור, צניעות או סוגיות של דת ומדינה.
"את כל הנושאים שהזכרת לימדתי ואני מלמד בשיעורים שלי. אבל אתה צודק שבכתיבת הספרים לא לקחתי נושאים פולמוסיים בדרך כלל, והסיבה לכך היא כפולה. ראשית, כי המטרה שלי היא לדאוג להביא הלכה עמוקה ואהובה לעם ישראל. כל אחד צריך לבחור מה הוא רוצה בחייו וזה העניין שלי. אני גם מאמין שדווקא הנושאים הרגילים כמו כשרות, ברכות, תפילה או שבת דורשים הרבה בירור וחיזוק. דבר שני, אני מודה שאני בורח ממחלוקות ומכתיבה פולמוסית כמו מאש. זה לא מתאים לנשמה שלי ולא לנפש שלי ואני לא רוצה את זה.
"אני כן עונה לשאלות של אנשים בכל נושא, אבל לא תמצא אותי מגיב בעיתונים למאמרים. לדבר עם תלמידי חכמים ולדון איתם זה דבר רציני אבל להתפלמס בעיתונים ובכתבי עת, זה לא רציני בעיניי, והרבה פעמים זה כולל יותר ויכוח מאשר תוכן ועומק, ואני לא רוצה להיות שם. יש רב שאמר לי שהוא אוהב את זה ושהוא שמח שמתקיפים אותו. אני לא נהנה מזה".
ובכל זאת, יש סוגיות חשובות כמו למשל ההכשרים הפרטיים, שכרב קהילה אתה ודאי נשאל עליהם.
"אני עונה על הכול ולא מתחמק. לפני שנה בערך העברתי שיעור בישיבת 'מרכז הרב' בענייני כשרות. דיברתי גם על כשרות אלטרנטיבית והדברים פורסמו. גם בדרשות שלי בקהילה לא התחמקתי ואמרתי מה דעתי. אני לא מתייחס לכשרות של 'צהר' באופן ספציפי אלא לעיקרון. אני מאמין בכל מאודי בחזונו של הרב קוק זצ"ל על הרבנות הראשית לישראל. אני שומע טענות שאומרות שאם נפריט את הכשרות היא תהיה יותר טובה, אבל אני אומר שכשרות חייבת להיות קודם כול ממלכתית. זה דבר מדהים ומרגש שהמדינה אחראית על הכשרות. זו מדינת היהודים וכך אני רוצה את המדינה שלי.
"בנוסף, אני מאמין שרק בדרך הזאת יהיה מי שיסתכל על כולם וידאג לכשרות גם ביישוב נידח שיש בו מעט אנשים, כי כשיש ראייה של כלל ישראל צריכים לדאוג לכולם בצורה מלאה ורחבה. ארגונים פרטיים עובדים בצורה נקודתית כדי להיות רווחיים. לכן, אם יש בד"צים שנותנים הכשר בנוסף לרבנות זה בסדר גמור, אבל להציב אלטרנטיבה? זו לא הדרך שלי.
"אני לא חושב שברבנות הכול מושלם אבל יש המון דברים טובים ואני גם חושב שהרבנות מנסה כל הזמן להתקדם. יש המון הצלחות ובמקום להיאבק צריך לראות איך אפשר לעזור מבפנים ולהיות חלק מהמערכות. אם אדם לא אוהב סרט מסוים בטלוויזיה הוא לא שובר את הטלוויזיה. צריך להיזהר מלמוטט מוסד חשוב. ברור גם שההתחזקות של גופים רפורמיים קשורה לכך שאנשים דתיים התנגחו ברבנות והחלישו אותה. הדרך היא לחזק את הרבנות בצורה נכונה ולפעול לשפר ולקדם אותה למרות שזה לא פשוט".
דיסנילנד יהודי
הרב רימון שחגג השנה חמישים נולד בתל אביב לדוד וריטה ז"ל והוא קרוי על שם סבו המשורר יוסף צבי רימון. לאחר לימודיו בישיבת נתיב מאיר בחר ללמוד בישיבת הר עציון אצל הרב ליכטנשטיין והרב עמיטל. בשנת תשנ"ד, כשהוקמה ישיבת ההסדר בירוחם, הוא החל ללמד בה הלכה (גילוי נאות: כותב שורות אלו למד אצלו שם). כשנה לאחר מכן נשא לאישה את שרון, בתו הבכורה של ראש הישיבה הרב אליהו בלומנצוויג. בהמשך לימד בישיבת הר עציון ועמד בראש כולל ההלכה בישיבה.
כיום מכהן הרב רימון כרב השכונה הדרומית של אלון שבות ומלמד הלכה במקומות רבים. במקביל הוא עומד בראש עמותת "סולמות" שייסד במטרה להאהיב את עולם היהדות בארץ ובעולם. העמותה פועלת היום בבניין באזור התעשייה של היישוב אפרת ומעסיקה כשישים עובדים. אנשי סולמות מחברים ספרי לימוד ותכנים בתחומי היהדות, המופצים בשש יבשות. במקביל הם מפתחים אמצעים טכנולוגיים מגוונים להוראת מקצועות היהדות.
אחד הפרויקטים המרשימים והמוכרים של "סולמות" הוא "רצים למשנה". במסגרתו כ־40 אלף ילדים לומדים משנה בכל יום במהלך החופש הגדול באמצעות סרטים. "רוב הצופים ב'רצים למשנה' הם דתיים אבל יש גם לא דתיים", מספר הרב רימון. "בשנה שעברה עשינו סיום מסכת גדול בסוף הפרויקט ואחת האימהות ביקשה לדעת מה זה 'סיום'. אם היה לנו תקציב לפרסום גדול יותר, היינו זוכים ליותר חשיפה".
אחד החלומות הגדולים של הרב רימון, שכבר החל לקרום מעט עור וגידים, הוא הקמת "דיסנילנד יהודי", פארק שעשועים ענק שכל המתקנים בו יאפשרו לחוות את ערכי היהדות באופן חווייתי ובלתי דידקטי. "הצוות שלנו כבר היה בדיסנילנד שבאורלנדו ואחת החברות הגדולות שבנתה את דיסני כבר הגיעה לארץ וכתבה לנו תוכנית עסקית. יש לנו קרקע כנראה באזור דימונה, אבל עדיין צריכים משקיעים ותורמים כדי להקים את הפארק".
פרויקט נוסף שהרב רימון עוסק בו כבר 13 שנים הוא תעסוקטיף, עמותה שהקים לאחר עקירת יישובי גוש קטיף במטרה לסייע לעקורי הגוש בהשתלבות במעגל העבודה. במהלך השנים השיקה העמותה פרויקטים חדשים במטרה לסייע לאוכלוסיות נוספות במציאת פתרונות תעסוקה – תוכנית להכשרת צעירי העדה האתיופית במקצוע הסיעוד, תעסוקה לחיילי צה"ל ממשפחות מצוקה, והכוונת מובטלים כרוניים לחזרה למעגל העבודה. על פעילותו זו זכה הרב רימון לקבל את "אות הנשיא למתנדב" לשנת 2008, ולפני ארבע שנים הוענק לו גם פרס מוסקוביץ' לציונות. "הרעיון הוא לעזור לאנשים לעמוד על הרגליים ולחלום את החלום שלהם. מבחינתי העובדה שתעסוקטיף עם כל התוכניות שלה יושבת כאן בבניין של סולמות ממחישה שהתורה היא תורת חיים ואהבת חסד. כשאתה מחבר את התורה לחסד זה דבר טבעי כי התורה מושכת אותנו לחסד והיא גם יותר חיה ואמיתית כשהיא מחוברת לחסד. זה בעיניי גם החזון של הציונות הדתית – להסתכל על כלל ישראל בכל התחומים".
אל מול אתגרי הטכנולוגיה
בשלוש השנים האחרונות, לצד תפקידיו האחרים, מכהן הרב רימון כראש בתי המדרש במרכז האקדמי לב. "זה תפקיד שמאוד מרגש אותי. בשיעורים יושבים בוגרי ישיבות הסדר וישיבות חרדיות – אנשים עם רקע עיוני למדני והלכתי, לצד עתודאים עם רקע בסיסי ביותר, אבל המשותף לכולם הוא שמצד אחד הם אוהבי תורה ולומדי תורה ומצד שני הם אנשים מחוברים למציאות שלומדים אלקטרואופטיקה, מחשבים, מנהל עסקים וסיעוד. זה כמובן משליך על מה שמתרחש בשיעורים.
"כשלימדתי למשל על מלאכת מחשבת בשבת, הגענו לעסוק בעולם החיישנים. אחד התלמידים נתן, לבקשתי, שיעור באלקטרואופטיקה על סוגים שונים של חיישנים ועל הדרך שבה הם עובדים. זו דוגמה לדבר שיכול להיות רק במרכז האקדמי לב. אני נחשף שם בעצמי להמון פיתוחים ומחשבות עתידיות. נתתי עכשיו כמה שיעורים על בית חכם ובינה מלאכותית. למרות שזה נשמע לאנשים דמיוני, הכול כבר קיים, זה רק שאלה של פיתוח. אנחנו עומדים להקים בית מדרש מיוחד שמחבר הלכה וטכנולוגיה עתידית ויעסוק בתחומים הללו".
אתה נשאל על סוגיות של שימוש בטכנולוגיה בשבת?
"מגיעות הרבה שאלות גם מאנשים בתפקידים בכירים. יש מקומות שאמורים להיות פתוחים בשבת מכל מיני סיבות וככל שהעולם משתכלל כל אמצעי הכניסה למקומות הללו הופכים לדיגיטליים. בעתיד דלתות ייפתחו באמצעות זיהוי פנים וזה דבר שמעורר שאלות בשבת. בתחום הבינה המלאכותית עומדים להיות חיישנים שילמדו אותנו ואת הצרכים שלנו ויפעלו בהתאם, וגם זה מאתגר.
"שואלים אותי גם על רובוטים. יש למשל משתלה רובוטית שבה הרובוט זורע את הזרעים, בודק את מצב הצמח, משקה בהתאם, דואג לשמש ולצל וגם חותך את הצמח ואורז אותו. המערכות הללו פועלות ללא מגע יד אדם והולכות להיות קיימות בהרבה מקומות, אבל מצד שני תמיד יש שם אדם מאחור, רק שבמקום מאה אנשים יש שניים.
"בשמיטה רובוטים אולי עשויים לפתור בעיות, אבל בשבת זה מורכב. מצד אחד הכול אוטומטי ומצד שני שבת מה תהא עליה? השאלות הן גם ברמה הלאומית וגם בבית הפרטי של כל אחד מאיתנו. עוד כמה שנים יהיה בבית רובוט שימיין כביסה, יקפל ויכניס לארון. האם זה אפשרי בשבת? יהיו דברים שנתיר אבל מצד שני אם נתיר יותר מדי דברים נבטל את השבת".
זה מזכיר קצת את החשש של מתנגדי אמנת הרב מדן־גביזון מהענקת גושפנקה לחילול שבת בתחום התרבות.
"נכון, רק שכאן זה לא רק לתת גושפנקה אלא לתת תחושה לאנשים שיצרת משהו חדש שכולם יכולים להשתמש בו. בהקשר הזה חשוב לי להוסיף עוד משהו. הייתי בלוס אנג'לס לפני כמה חודשים בתיכון יהודי. ילד אחד שאל אותי שם על אופניים בשבת וילד אחר על הצורך בבגדי שבת והיו עוד שאלות כאלו. יכולתי לדון איתם הלכתית על כל שאלה בנפרד אבל בחרתי בדרך אחרת. אמרתי להם שכשאדם נכנס לדיסנילנד, יוצרים עבורו אווירה שלמה, מעבר למתקנים עצמם, באמצעות תפאורה ומוזיקה. באותה מידה גם בשבת אי אפשר להסתפק רק בשמירה על איסורי המלאכה. השבת צריכה את כל התפאורה כדי שהלב שלך יהיה במקום אחר, יצא מעולם החול וייכנס לעולם הקודש. בשביל זה צריכים להתנתק גם מדברים שהם לא בדיוק מלאכה".
אבל אז יגיד אדם לא דתי שאווירת השבת שהוא מחפש שונה מהאווירה שאתה מחפש.
"ברור שיש אנשים שיגידו 'לנו יש תרבות אחרת', אבל אני חושב שעיקר השבת מבחינה פנימית הוא היכולת להתנתק, לא רק מהעבודה אלא גם מכל הדברים החיצוניים שיוצרים את התרבות שלך, ולהיכנס לתרבות שהיא סביב הנשמה שלך והילדים שלך. העובדה שאין כלי נגינה בשבת מפריעה לאנשים אבל היא דורשת נגינה פנימית ויוצרת דבר נהדר. אתה והמשפחה סגורים בבית, צריכים לדבר ולהיות ביחד, וגם לא ללכת ביחד למופע. הופעה לא מאלצת אותך להיות ביחד כי בהופעה אנשים רק יושבים ביחד אבל רואים משהו אחר.
"התארחו אצלנו בקהילה לשבת חניכים של מכינה חילונית. שאלתי אותם מה ריגש אותם ביישוב, וכולם דיברו על כך שכל המשפחה יושבת יחד שעתיים, מדברים ושרים. זה נשמע פשוט אבל זה דבר שנכחד מהעולם, וזה חלק מהדבר הפנימי שקיים בשבת".
אתה בעד מיזמים לא הלכתיים כמו "שבת אנפלאגד", שמעודד התנתקות מהמכשירים הסלולריים בשבת?
"זה חיובי מאוד ואני חושב שזה שלב בדרך לשמירת שבת רחבה יותר, אבל אני חייב גם להגיד שמפתיע אותי שבכל העולם מצליח מיזם כמו 'השבת העולמית' של הרב זאב גולדשטיין מדרום אפריקה שבו שומרים שבת הלכתית, אבל בארץ אם תעשה את זה יאשימו אותך בהדתה. סעודה משפחתית בשבת זה יפה, אבל למה לא להכיר את השבת ההלכתית פעם בשנה? מי שלא רוצה שלא יצטרף".
מחובר אל כולם
במהלך השיחה שלנו המכשיר הנייד של הרב רימון לא מפסיק לרטוט מעשרות שאלות הלכתיות שהוא נשאל מדי יום. הרב מנהל 12 קבוצות ווטסאפ של תשובות הלכתיות. רבות מהשאלות מגיעות מחיילים.
מבחינה הלכתית, לחייל הדתי קשה היום לשרת בצה"ל יותר מאשר בעבר?
"תלוי במה מדובר. אם מדובר בכשרות ושבת, המצב היום הרבה יותר טוב ממה שהיה פעם. היום תוכל למצוא בצה"ל גם ירקות של גוש קטיף ועוד הרבה דברים אחרים שלא היו, כך שבהרבה תחומים יש בהחלט התקדמות. מצד שני האתגר הגדול הוא בתחום שילוב הבנות ואני אכן מקבל הרבה שאלות בסוגיה הזאת. מתקשרים אליי למשל בחורים דתיים שיש להם נהגת בסיור לילי. אין בעיה בכך שחיילת תנהג, אבל כשנמצאים כל הלילה בכל מיני מקומות עם מעט חיילים זה לא צנוע ולא מתאים, זה על גבול הייחוד ועל גבול הצניעות.
"השתתפתי לאחרונה בפאנל שעסק במוסר בצבא. ישבו שם אלוף אחד, סגנית אלוף ואני. בחלק האחרון של הפאנל דיברו על שירות נשים ביחידות קרביות ושני הדוברים שלצדי דיברו בעד העניין באופן מלהיב. כשהגיע תורי לדבר החלטתי לדבר ישראלית ולא דתית. אמרתי שלגבי שירות חיילות ביחידות לא קרביות יש מחלוקת בין רבנים, אך ביחידות קרביות אין רב שמתיר שירות מעורב. אם רוצים לתת לבנות אפשרות לשרת בקרבי שיקצו להן כמה יחידות. אם יפתחו בפניהן את כל היחידות, אז אולי הבנות יהיו בכל מקום אבל עם ישראל יתפצל כי יהיו פלוגות וחטיבות שיהיו רק של דתיים. שאלתי אותם מה יותר חשוב, שבנות יהיו בכל מקום או שעם ישראל יישאר ביחד? גם כשאמרתי את זה לחניכים במכינה חילונית, רוב מוחלט של החניכים קיבלו את זה".
מההיכרות שלך, יש בצבא נכונות לפתור את הבעיות בסוגיית שילוב הבנות?
"זה לא פשוט. הציבור החרדי עומד על שלו. בנח"ל החרדי לא תראה בת ממרחק קילומטר. הציבור שלנו רגיל לוותר. לפעמים זה טוב כי לא על כל דבר צריכים להילחם. מצד שני, יש דברים שלא צריכים לוותר בהם. גם לנו יש הזכויות שלנו. הצבא מנסה לפתור את הבעיות אבל יש יותר מדי אג'נדות שמבקשות להכניס בנות לכל מקום. זה עלול להסתבך, אבל אני מאמין שזה יסתיים בזמן מסוים".
עם אילו רבנים אתה מתייעץ?
"אחרי פטירת מו"ר הרב ליכטנשטיין קשה לי מאוד. דיברתי איתו שלושים שנה כמעט מדי יום. אני מתאפק לא לצטט אותו יותר מפעם או פעמיים בשיעור, כדי שזה לא יהיה מגוחך. יש לנו רבנים גדולים בציבור שלנו, ויש לי גם 'בית הוראה' שיש בו הרבה רבנים ואנחנו מלבנים בתוכנו סוגיות. יש סוגיות שאני מקבל בהן תמיכה מבחוץ, כמו למשל מהרב אשר וייס. אני מחובר גם לישיבות הקו וגם לישיבות שמזוהות יותר עם הגוש, גם לחרד"לים וגם קצת לחרדים. לשיעור שהעברתי לאחרונה ב'אהל ארי' ברעננה הגיעה קבוצת חרדים מאשדוד.
"אני מאמין שצריכים לראות טוב ולחבר את עם ישראל. בסימנייה של הספר החדש הבאתי שיר של סבא שלי 'שבת גאולה מתקרבת'. הוא מתאר בו את נרות השבת בשמיים כסימן של גאולה, ומסיים את השיר במילים: 'דברו טוב איש אל רעהו ויזרח הקודש לפתע עלינו, ואותות א־לוהים ייראו כבימי קדם'. הגאולה כבר בפתח. עם ישראל רק צריך להתאחד ואז הגאולה תפרוץ".
