בילדותי היה בביתנו טקס קבוע פעם בכמה חודשים. אבא היה חוזר הביתה עם ספר ענק בכריכה ירוקה ובריח נפלא של דפוס טרי. כרך חדש בפירוש שטיינזלץ לתלמוד. הייתי ילד וגמרא לא הבנתי, אבל דפדפתי בכרכים ובעיקר חיפשתי איורים של חיות וצמחים וקראתי עליהם. כבר אז היה פירושו של הרב עדין שטיינזלץ, שבמהלך השנים עברת את שמו לאבן ישראל, מהפכני מכל הבחינות. מטרתו הייתה לפתוח לכלל ישראל את עולם הגמרא, עולם שהיה סגור בפני רבים במשך מאות שנים והכניסה אליו חייבה מעבר בדרך חתחתים.
עשרות שנים לאחר צאת הכרך הראשון בסדרה עדיין קשה להבין את עוצמתה של מהפכה זו, שסדרת הספרים שלפנינו, "סודות היהדות", ממשיכה אותה. פירוש הגמרא של הרב אבן ישראל הגיש לקורא גמרא מנוקדת ומפוסקת. אין עוד צורך לקרוא בצורה שגויה ולא לדעת מה בגדר אמירה, מה בגדר שאלה ואיך הוגים את המילים בארמית. הקריאה נהייתה פשוטה יותר ואפשרה להתמודד עם תוכן הגמרא ולא עם עצם הניסיון לקרוא את הכתוב. גם פירושי רש"י ותוספות הופיעו בדפוס רגיל ונוח לקריאה וסימני "דיבור המתחיל" במפרשים היו מודגשים. הכרכים השתכללו משנה לשנה בהתאם להתפתחויות הדפוס הדיגיטלי.
פתחים וגשרים
בעוד רבים קיבלו בברכה את הפירוש החדש, שבאמצעותו כולם יכולים ללמוד גמרא, לפחות ברמה הבסיסית, גם ביקורת לא איחרה לבוא. בעיקר מכיוון ציבור הלומדים. טענה אחת הייתה על כך שהגמרא לא מוגשת בדפוס וילנא המסורתי. טענה נוספת הייתה שהלימוד קל מדי ואילו בלימוד הגמרא צריך להתאמץ ולהשקיע.
כרכיו של הרב אבן ישראל יועדו לציבור הרחב, למי שאינו לומד מתוך מהדורות הגמרא עם כל פירושי הראשונים והאחרונים בסופם, אלא ל"בעלי בתים" הלומדים בבקיאות וגם לציבור חילוני, שנים רבות לפני שלימוד התלמוד נעשה נפוץ יותר בציבור זה. אין דרך להפריז בחשיבות המפעל אשר פתח את דלתות הגמרא לכל בית ישראל ואף לאומות העולם, ומאז מוציא פירושים רבים ולאחרונה השלים, בסיוע צוות עוזרים, פירוש מלא לתנ"ך ועוד היד נטויה.
נדרשתי להקדמה זו בבואי לדון בסדרת ארבעת הספרים המרכיבים את "סודות היהדות", שכן הסדרה הזו מייצגת את כל עולמו של הרב אבן ישראל, ואותם עקרונות מהפכניים שיישם עד היום מיושמים גם בסדרה זו.
שם נוסף לסדרה המוטבע על הספרים הוא "יהדות בג'ינס". איני יודע מהיכן החל השימוש במילה ג'ינס בהקשר זה. אולי מהתזמורת הפילהרמונית, שפנתה לקהל צעיר יותר, שפחות מתעניין במוזיקה קלאסית ואינו לובש חליפות ושמלות ערב לקונצרט. ביטוי זה נהיה שם נרדף לקהל שלא רגיל בדבר כלשהו ומנסים למשוך אותו אליו, או במילה המקובלת כיום, להנגיש. וזו מטרתה המוצהרת של הסדרה: ספרים הראויים וצריכים להיות בכל בית יהודי, דרך רחבה עם גשרים ופתחים ליהדות לכל מי שיודע לקרוא בשפה העברית, ספרים מזמינים ללימוד עקבי או לקריאה אקראית.
תכנים ועניינים
באופן טבעי, הכרך הראשון הוא "התורה", והוא מכיל את חמשת חומשי התורה. החידוש הראשון הוא תוכן העניינים. לכל ספר תוכן עניינים קצרצר, הפרקים העיקריים בלבד, בשורות בודדות; לאחר מכן מופיע תוכן מפורט וארוך יותר ואחריו תוכן מורחב הרבה יותר. התוכן הראשון כולל את החומשים, השני את הפרשות ובשלישי מופיעים כל הנושאים בכל פרשה. בכרך התורה יש גם תוכן רביעי, הכולל רק את החלקים הסיפוריים (בספר ויקרא מופיעים ארבעה נושאים בלבד ובספר דברים רק שניים). בעיניי, תוכן זה מיותר.
לאחר התוכן מופיע מדריך למשתמש, המסביר ממה מורכב העמוד. לקורא הדתי סימונים אלו נראים אולי טריוויאליים, אולם לקורא החילוני נדרש לתת הסבר על החלוקה לפרקים ולפסוקים וכיוצא באלה. טעמי המקרא באים בנוסף לסימני פיסוק מודרני. גם כאן נראה לי שתפסת מרובה לא תפסת, בפרט כשסימן הנקודתיים מופיע בשני כובעים שונים, כמקובל בפיסוק לפני דיבור וכ"סוף פסוק". מערכות אלו אמנם מופרדות בצבען, אך הדבר יוצר עומס ויזואלי, גם לקורא הדתי שלא מורגל בפיסוק התורה וגם לקורא החילוני שמערכת הטעמים לא אומרת לו דבר.
כפי שמהדורת שטיינזלץ חילקה את הגמרא בצורה שונה מהמקובל, גם התורה מחולקת כאן באופן אחר, לפני עניינים ולא לפי פרשיות. לפעמים בקטע אחד יש מעבר שורה בין הפסוקים, לפי שיטה שלא הצלחתי לפענח עד תום. בצדי הדף בא פירוש מתומצת, כדרכו של המחבר, למילים קשות.
הספר השני הוא ספר "החכמה" – תורה שבעל פה, לקט מדברי חז"ל, משנה, תלמוד ומדרש; והוא מסודר לפי הפרקים הבאים – חז"ל על התורה – פירושים ומדרשים לתורה; חז"ל על המועדים; חז"ל מספרים – סיפורי חכמים ואגדות; וחז"ל על החיים – אמרות בנושאים שונים. בסוף הספר מופיעות כמה סוגיות תלמודיות בשלמותן – דף הגמרא בדפוס וילנא ולאחריו פירושו של הרב, מורחב יותר מפירושו בתלמוד ומעין סיכום שיעור על מנת לסייע לקהלים נוספים לחצות את הסוגיה.
הלכות אקטואליות
הספר השלישי הוא ספר "המחשבה" – ליקוטים בתוספת פירושים קצרים מארבעה תחומים עיקריים: קבלה, מחשבה, מוסר וחסידות, בנושאים מגוונים: מעגל החיים, מעגל השנה, תורת חיים וביוגרפיה. שני הנושאים הראשונים ברורים. הנושא השלישי כולל נושאים מגוונים – אהבה, אוכל, אמונה, השגחה, זוגיות, העולם הבא, תורה, תפילה ועוד. החלק האחרון הוא ביוגרפיה של עשרות אישים באותה חלוקה של ארבעת התחומים, ביוגרפיה שהיא תמציתית מאוד וכוללת ציטוט אחד של אותה דמות אך כוללת עשרות דמויות.
נתעכב מעט על החידוש שבתמציתיות. לא נדיר למצוא ספרי עיון בני מאות עמודים בנושאים אזוטריים. אני רואה בספרים אלו "מריחה", ובעיניי אין זו אומנות כלל, שכן אין קל יותר מלכתוב ולכתוב עד אין קץ. "סודות היהדות" בוחר את מילותיו בקפידה ובצמצום המרבי וזו מלאכה קשה. במהדורת וילנא של פירוש שטיינזלץ לתלמוד לא יהיה יותר מעמוד פירוש אחד לכל עמוד גמרא. מי ששמע את הרצאותיו יודע שעל כל עמוד הרב יכול להעביר שיעור מרתק וארוך, אלא שזו דרכו, וכתיבה תמציתית קשה הרבה יותר, כפי שאמר מרק טווין: "הייתי כותב לך מכתב קצר יותר אבל לא היה לי זמן".
הכרך האחרון הוא כרך "ההלכה", שניתן לראות בו מעין "קיצור שולחן ערוך" חדש. הוא אינו מתיימר להיות כזה וגם לא להביא את כלל ההלכות, אולם הוא מקיף מאוד וכולל נושאים המתאימים לימינו כגון – חשמל בשבת, בת מצווה, תרומת איברים, טקס חינה ועוד. מעבר להלכה עצמה, הספר מתאר גם את הפעולות השונות שנעשות, כדוגמת פירוט כל מהלך ליל הסדר. גם ספר זה מתומצת ואינו מיועד לפסיקת הלכה, אלא בעיקר להיכרות עם עולם ההלכה והמנהג היהודי.
בין הכרכים בסדרה ישנה חפיפה נושאית אך לא חפיפה תוכנית. פירושי חז"ל לתורה מופיעים בכרך השני ויכלו להופיע בראשון, החגים מופיעים בשלושה כרכים בסדרה וכך גם נושאים אחרים. הספרים עצמם מפנים לעיתים מכרך אחד למשנהו, והחלוקה שנבחרה מראה שלנושאים שונים אפשר לגשת מכיוונים שונים. זהו מאפיין נוסף של מפעלו של הרב אבן ישראל, המקיף את כל תחומי ארון הספרים היהודי.
פינה לכל אחד
מיהו קהל היעד של כרכי הסדרה השונים? נראה שגם כאן הקהל הוא מגוון. הספר יכול לשמש קהל רחב, חילוני ודתי כאחד, אולם לא כל אחד בכל כרך ובאותו אופן. לדוגמה, למרות שאפשר ללמוד את פרשת השבוע עם כרך התורה, הרי שלקהל הדתי הלומד לרוב עם מפרשים, ולמצער עם פירוש רש"י, הכרך פחות מתאים. גם לשימוש בבית הכנסת הוא פחות מתאים שכן לא כלולות בו ההפטרות. גם כרך ההלכה נחוץ פחות בציבור הדתי, שבו קיימת ספרות הלכה משוכללת יותר. לעומת זאת, כרכי החכמה והמחשבה מתאימים מאוד לשימוש הציבור הדתי, לדברי תורה ולדרשות בנושאים השונים המופיעים בהם.
בציבור החילוני קיימות בהקשר זה שתי מגמות סותרות – מחד גיסא צימאון ללמידה, שאמנם לעיתים מנותקת מההלכה; ומאידך גיסא התרחקות מכל מה שריח יהדות נודף ממנו. הראשונים כבר אינם נזקקים לכרכי הסדרה בשביל לגשת אל מקורות היהדות, והאחרונים אולי אינם רוצים וקשה למצוא מסילה לליבותיהם. בין שתי מגמות אלו קיים ציבור עצום שדווקא היה שמח ורוצה לדעת יותר, אולם נרתע מספרות בעלת אופי תורני־ישיבתי. זהו בהחלט קהל יעד גדול וראוי וכזה שחשוב להביא אליו את דבר הסדרה.
אולם לדעתי ישנו קהל יעד מפתיע נוסף לסדרה זו, בציבור הדתי והחילוני כאחד, והוא קהל היעד הצעיר. "לכל מי שמסוגל לקרוא עברית", נאמר במבוא, וקבוצה זו כוללת גם ילדים מכיתה ב' ואילך. אם אחזור לחוויית הילדות שלי שבה פתחתי, הייתי שמח מאוד לכרכים שבהם אוכל לחפש לא רק ציורים, לספרים הנגישים גם לילדים כדוגמת ספרים אלו, אף שאין הם ספרי ילדים, והייתי מוצא בהם עניין.
נסכם בכך שארבעת כרכי הסדרה מהווים מיקרו מודל לכל מפעלו של הרב אבן ישראל. חיבור פשוט ובהיר, בצמצום רב, שיכול להיקרא על ידי גדולים וקטנים, דתיים וחילונים. זאת מתוך מחשבה עמוקה על כלל ישראל ולאו דווקא על ציבור מסוים. גם בשל הראייה הזו והאחריות הכוללת ראוי בעיניי הרב עדין אבן ישראל לתואר גדול הדור.
גדי איידלהייט הוא מומחה טכנולוגיות מידע ומבקר ספרים באתר "ספר שקראתי השבוע"
סודות היהדות, ארבעה כרכים: התורה, החכמה, המחשבה, ההלכה. הרב עדין אבן ישראל (שטיינזלץ), מרכז שטיינזלץ, 2018
