בליל הסדר נוהגים לשים קערה במרכז השולחן. הנה הדברים שנמצאים בה:
- שלוש מצות שמורות – זכר למצות שאכלו אבותינו במצרים. נוהגים לקחת מצות שמורות משעת קצירה, ויש שמחמירים דווקא להשתמש במצות יד.
- מרור – זכר למרירות השעבוד. נוהגים לקחת חסה או חזרת.
- כרפס – זכר ליציאת מצרים. נוהגים לקחת ירק שטובלים אותו במי מלח – כוס מים עם כמה כפיות מלח. נוהגים להשתמש בסלרי, פטרוזיליה, תפוח אדמה, בצל, מלפפון וכדומה, כל אחד לפי מנהגו. את מי המלח השנה יש להכין מיום שישי.
- זרוע – זכר לקרבן הפסח. יש הנוהגים לקחת זרוע של כבש או בקר, או כנף של עוף, ויש נוהגים לקחת רגל של עוף או בקר. את הזרוע אפשר לבשל ולצלות מעט על האש.
- ביצה – זכר לקרבן חגיגה. בשנה זו, שחל ליל הסדר במוצאי שבת, כדי לבשל את הביצה מיום שישי.
- חרוסת – זכר לטיט שעבדו בו אבותינו. יש מנהגים שונים כיצד להכין את החרוסת, ניתן ברשת למצוא מתכונים מכל העדות. השנה יש להכין את החרוסת מיום שישי.
את ירקות העלים יש לקנות בתוצרת מפוקחת, ולעקוב אחר הוראות השטיפה וההשריה להכשרת הירקות מחרקים.
סידור הקערה
יש מנהגים שונים לסידור הקערה, ובהגדות של פסח יש תרשימים שונים.
הספרדים וחלק גדול מהאשכנזים נהגו לסדר את הקערה לפי מנהג האריז"ל – להניח למעלה את שלוש המצות, מתחתיהן בצד ימין הזרוע ומצד שמאל הביצה, מתחתיהן באמצע מרור, ומתחת למרור בצד ימין חרוסת ובצד שמאל כרפס, ומתחתיהן באמצע חזרת (חסה או חזרת).
ולפי הרמ"א יניח את הכרפס ואת מי המלח במקום הקרוב אליו, מפני שאותם אוכלים ראשונים (עוד לפני אמירת ההגדה). אחריהם יניח את המצות, שאותן אוכלים בתחילת הסעודה. אחריהן יניח את המרור והחרוסת, שכן לאחר שאוכלים את המצות אוכלים את המרור ומטבילים אותו בחרוסת. והרחוקים ביותר יהיו הזרוע והביצה, שעניינם להזכיר את קרבן הפסח ואת קרבן החגיגה אך אינם נאכלים בליל הסדר עצמו.
הרב אשר סבג הוא רב קהילת הר המוריה וחבר הנהלת ארגון רבני צהר
