השנה, כיוון שליל הסדר במוצאי שבת ואי אפשר לצום בערב פסח, מקדימים את תענית בכורות ליום חמישי, י"ב בניסן.
בתענית בכורות גם בכורי כהנים ולויים נהגו לצום, ואף שהתורה פטרה אותם מפדיון בכורות, מכל מקום הרי הם בכורים. בת בכורה אינה צריכה להתענות. מי שנולד לו בן בכור, אף שהאב אינו בכור, נהגו שיצום במקום בנו עד שיגדל. ואם גם האב בכור, צום האב עולה לבנו, ואם האב אוכל בסעודת מצווה – נפטר גם מהצום עבור בנו.
צום זה קל מצומות אחרים, מפני שכל הצומות נתקנו על ידי חכמים, ואילו תענית בכורות הוא מנהג שנהגו בו בכורים רבים אבל לא תוקן על ידי חכמים כדין מחייב. לכן נוהגים להקל בו. למשל, מי שסובל מכאב ראש או שמצטער מכאב עיניים, אף שאינו נחשב חולה ובשאר הצומות הוא חייב, מתענית בכורות הוא פטור. וכן מי שחושש (בשנים אחרות) שאם יצום לא יוכל לקיים בערב כראוי את מצוות אכילת מצה והסיפור ביציאת מצרים, מוטב שלא יצום.
סיום מסכת
נוהגים שכל המשתתף בסעודת מצווה נפטר מהצום. מנהג רוב הבכורים להשתתף בערב פסח לאחר תפילת שחרית בסיום מסכת מהתלמוד הבבלי או הירושלמי או סדר מששה סדרי משנה, או סיום של ספר חשוב, ובתנאי שהלימוד היה בהבנה טובה. לאחר הסיום מגישים כיבוד והכל טועמים ממנו, ואף לבכורים מותר לאכול מפני שזוהי סעודת מצווה, ששמחים בשמחת המצווה של לימוד התורה וסיום המסכת. וכיוון שכבר שברו את הצום בסעודת מצווה – נפטרו מהצום.
ניתן גם לצאת ידי חובה בסיום מסכת הנערך בשידור חי בזום. ומי שפספס גם את זה יכול ללמוד מסכת קלה במשנה כמו מסכת אבות ולסיים.
הרב אשר סבג הוא רב קהילת הר המוריה וחבר הנהלת ארגון רבני צהר