לָכֵן יִהְיֶה לָכֶם הֶעָוֺן הַזֶּה
כְּפֶרֶץ נֹפֵל, נִבְעֶה בְּחוֹמָה נִשְׂגָּבָה,
אֲשֶׁר פִּתְאֹם, לְפֶתַע, יָבוֹא שִׁבְרָהּ
(ישעיהו ל"ג)
נישואי אשת התקשורת הערבייה לוסי אהריש והשחקן היהודי צחי הלוי מיקדו את תשומת הלב הציבורית בסוגיית נישואי התערובת.
עד השואה, נישואי תערובת היו טאבו בעולם היהודי. בספר שכתב יאיר לפיד על אביו טומי, "זכרונות אחרי מותי", מתוארת החרמת המתחתנים עם גויים. משפחת למפל (לפיד) בהונגריה הייתה רחוקה מאוד מיהדות. רק ביום הכיפורים פקדו את בית הכנסת הניאולוגי. במהלך המלחמה הביאה אמו של הילד טומי את בנה למחבוא אצל דודה אשר לא ידע על קיומה. התברר לו כי לאחר נישואיה עם גוי הוחרמה בידי כל המשפחה, ורק לשם הצלת חייו של הילד טומי חודש הקשר. ראש ישיבת הר עציון, הרב אהרן ליכטנשטיין, סיפר כי בעת לימודיו באוניברסיטת הרווארד, עשור מאוחר יותר, נישואי תערובת לא היו בכלל דבר שיהודים חששו מפניו.
אך בתוך שני דורות הפכו נישואים אלו לכמעט נורמה ביהדות ארה"ב. כ־75% מחתונות היהודים הלא־אורתודוקסים כיום הם עם גויים.
מחקר של פרופ' אשר כהן מאוניברסיטת בר אילן משנת 2002 גילה כי נישואי יהודים ילידי הארץ לגויים בישראל בתחילת האלף הנוכחי עמדו על שיעור של כ־0.5%. 0.7% מהגברים היהודים ו־0.4% מהנשים היהודיות היו נשואים ללא־יהודים. בין העולים בגל האחרון (מאז 1989) היו 29% מהגברים ו־23% מהנשים נשואים ללא־יהודים. נתונים אלה השתנו לבלי הכר תוך עשור. על פי דו"ח נסים, נישואי התערובת בתחילת העשור הנוכחי עמדו על 5־10%. אנו רואים אפוא שינוי מגמה גם בארץ. וכיוון שחוזרת התופעה ונשנית, היא עלולה להפוך להיתר.

כישלון מערך הגיור
מערך הגיור מסוגל לעצור מגמה זו ולמנוע נישואי תערובת, אך הרבנות הראשית כשלה בכך. כישלונה בהתמודדות עם האתגר הוצגה בגילוי לב בידי הראשון לציון הרב שלמה משה עמאר, שהעיד כיצד נמנעה הרבנות הראשית לסמוך את ידיה על הגיור הצה"לי, עד שהרב עובדיה יוסף נתן פסק הלכה שהכשיר את הגיורים בדיעבד. ואם נכשלה הרבנות במניעת הונאת גרים כהלכה, היש להתפלא על חוסר הצלחתה לגייר את המתדפקים על שעריה?
הנה כי כן, אם עד שנת 2005 גדל מדי שנה מספר המתגיירים, החל משנה זו ועד היום לא חל שינוי של ממש בממוצע השנתי של המתגיירים, והמספר אף ירד. אם בשנת 2005 התגיירו בממוצע 2,607 לא יהודים, שנה לאחר מכן התגיירו רק 2,098, בשנת 2012 התגיירו 2,008 לא יהודים וב־2017 רק 2,494 אנשים. אם נזכור שבכל שנה נוספים לחברה הישראלית כ־10,000 ילדים לא יהודים, נוכל להבין את גודל הבעיה שעומדת לפנינו. במציאות שכזו אין פלא שנישואי התערובת רק הולכים ומתגברים.
אל הוואקום שנוצר נכנס הגיור הרפורמי הזוכה להכרה חוקית מתרחבת בפסיקת בג"ץ. גיור רפורמי בחו"ל הוכר לצורך המרשם כבר בשנות השמונים של המאה הקודמת. בשנות התשעים הוחלט כי לרב הראשי אין סמכות כ"ראש העדה הדתית" לעניין גיור, וגיור קטינים רפורמים בישראל מוכר אף הוא. בעשור הקודם הוכרו "גיורי קפיצה". קרי: גיור אזרחי ישראל בידי קהילה רפורמית בחו"ל. החל מהעשור האחרון החלה המדינה לממן גיורים רפורמיים. יתרה מזו, גיורים פרטיים אורתודוקסיים בישראל הוכרו, בעיקרון, גם לצורך חוק השבות. כעת תלויה ועומדת בפני בג"ץ הכרה בגיורים רפורמיים בישראל גם לעניין חוק השבות. המפלגות החרדיות ניסו לעצור את קריסת מעמדו החוקי של הגיור הממלכתי בהצעות חוק, אולם כמו כל ניסיונות החקיקה הללו של המפלגות הדתיות משנות השבעים – הן העלו גם הפעם חרס בידן.

המכירים בגיור רפורמי בוודאי שמחים על התחזקות הלגיטימציה לתנועה במשפט הישראלי. גם דתיים, מנגד, שמחים על המהלך שמוציא את השליטה מידי הרבנות הראשית. לדידם יש לוותר על גיור ממלכתי, והרוצה יוכל להתגייר בבית דין אורתודוקסי פרטי, של הרבנים קרליץ או רבינוביץ'. כנגד כל אלו טען פעם איש התקשורת אבישי בן חיים ש"רוב הציבור בישראל רואה במדינת ישראל את פוסקת ההלכה שלו". כלומר, בעיני המוני בית ישראל גיור משמעותי הוא רק זה הנעשה במערכת הממלכתית. ומכיוון שהמערכת הממלכתית איננה מצליחה לעמוד באתגר הגיור – יותר ויותר מוותרים על רעיון הגיור, ונישואי התערובת הולכים ופושים.
וכאן הבעיה: כי אם הרבנות הראשית נכשלת בגיור, אם המוני בית ישראל אינם חפצים בגיור רפורמי ולא ממלכתי, ומוותרים על כל גיור, הכיצד ניתן לעצור את מגפת נישואי התערובת? כיצד נוכל לאחוז את החבל משני קצותיו – לקדם גיור ממלכתי על פי ההלכה, בעוד הרבנות הראשית מתקשה לעמוד באתגר? לעומקן של שאלות אלו צלל משה נסים, והציג מודל בנוי לתלפיות של גיור ממלכתי כהלכה, לדעת הרבנות הראשית, הנעשה בידי רשות ממלכתית הממוקדת במטרת הרחבת הגיור. דומני שהביוגרפיה של משה נסים, בכיר הפוליטיקאים הדתיים מהקמת המדינה, סגן ראש ממשלה, שר אוצר ושר משפטים לשעבר, המכיר את מערכות המדינה והחוק מחד גיסא ובנו של הראשון לציון הרב יצחק נסים מאידך גיסא, מאפשר לו להציע עמדה שתוכל להיות מקובלת על הכול.
תמיכה ממלכתית
הצעת נסים בנויה על ההחלטה אשר העביר אביו, בעומדו בראשות מועצת הרבנות הראשית, אל מול גל העלייה בראשית שנות השבעים. לדעתו אז נדרשה הקמת מוסד מיוחד לגיור, אשר יקדם את גיור העולים הנשואים לגויים. הצורך במוסד מיוחד נובע מכך שהמוסדות הקיימים "נמצאים בעומס". ה"עומס" הוא כינוי להכרעה ההלכתית הנדרשת אשר יש המתקשים לקבלה. מועצת הרבנות הצביעה על הכיוון הזה לפני יובל שנים, ומשה נסים בנה את המבנה המוסדי והחוקי ל"רשות ממלכתית לגיור" המחויבת לפעול להרחבת הגיור על פי ההלכה. רשות ממלכתית שכזו תוכל לאגד לתוכה לא רק את הרבנים המעוניינים להתמודד עם האתגר, אלא גם לפעול באמצעים תקציביים לקידום הגיור במערכות השונות, כמערכת החינוך.
הרפורמים בישראל מתנגדים בתוקף לדו"ח נסים. יישומו יעצור, לראשונה, את התרחבות הלגיטימציה שממנה הם נהנים ביובל האחרון. אבל הם לא צריכים להילחם על כך. מלאכתם נעשתה בידי הרבנים הראשיים לישראל אשר תקפו בחריפות את הדו"ח, ואף סירבו לדון בו עם משה נסים.
מצב זה הביא לשקיעת מעמדה של הרבנות הראשית. בעקבות דו"ח נסים הושמעה לראשונה ביקורת על הרבנות הראשית מהזרם המרכזי בציונות הדתית. לא רק רבני "גיור כהלכה" – הרבנים ראם הכהן וחיים אמסלם – בירכו על הדו"ח (ראש מועצת החמ"ד הרב אבי גיסר אמר כי "ראוי לומר עליו הלל שלם"), אלא אף זקני רבני הציונות הדתית, כמו הרבנים חיים דרוקמן, אליעזר ולדמן, צפניה דרורי ואריה שטרן, קראו להצלת הגיור הממלכתי (במכתב שנשלח לרבני ישראל, אב תשע"ח):
חוק גיור שיבטיח שהגיור יהיה אך ורק על פי התורה, בהדרכת הרבנות הראשית, ושלא יוכר שום גיור אחר במדינת ישראל, הוא ממש חיוני. חוק כזה מציע מר משה נסים. הוא בעד גיור על פי דין תורה בלבד, והוא נגד גיורי הרפורמים.
לא רק רבני הציונות הדתית רואים בקידום דו"ח נסים עניין "חיוני". גם החרדים אינם יוצאים, כדרכם, כנגד הצעתו. אריה דרעי אמר לאחרונה כי הוא "לומד את דו"ח נסים". אולם אל לנו לסמוך על דבריו. הובלת שיקומה של הרבנות הממלכתית והתמודדות עם התפשטות נישואי התערובת חייבות להיעשות בידי המנהיגות הפוליטית הציונית דתית.
בינתיים, הרבנים הראשיים הנוכחיים טומנים ראשם בחול. עלינו להקשיב לקודמיהם. "זו השעה שצריך להכריע בדבר ואסור להחמיצה. זוהי הדרך היחידה והחובה על הממשלה ועלינו לעשותה, ויפה שעת אחת קודם", כתב הרב נסים בשעתו. מנהיגי הציונות הדתית בכלל, ומפלגת הבית היהודי בפרט, נדרשים לפעול בהתאם להוראת כמעט כל זקני רבני הציונות הדתית. אם החרש יחרישו בעת הזאת, קשה לראות מהיכן יגיעו רווח והצלה ליהודים.
ד"ר הדר ליפשיץ הוא עמית מחקר בפורום קהלת ומרצה במכללת אורות. הנתונים המספריים על מספרי המתגיירים מתבססים על דו"ח נסים, על מחקרו של ד"ר נתנאל פישר ועל נתוני המכון לתכנון מדיניות העם היהודי