מבקש אני להתחיל את דבריי היום בהתייחסות לסוגיה הלכתית לכאורה צדדית או טכנית. נתאר לעצמנו קבוצה של מושגים או אובייקטים שיש להם משמעות הלכתית שמצאנו באחד הספרים של ההלכה היהודית (לדוגמה: ענייני כשרות, הלכות טומאה וטהרה וכדומה). עד מהרה ניווכח שברשימה מופיעים בנוסף למושגים הממשיים גם מושגים מופשטים. אחד מהם הוא רעיון ה"ביטול", כמו למשל בעיקרון «בטל בשישים». כפי שנראה, מושג זה של "ביטול" חוזר ומופיע במערכות הלכתיות שונות לחלוטין זו מזו. בעיניי, מושג זה, יחד עם עוד מושגים מופשטים אחרים, מזכירים מושגים מתמטיים שאינם תלויים בתוכן הדברים אלא מתייחסים למבנה – לסטרוקטורה שלהם. במקום לנסות לתת הגדרה מופשטת למושג "ביטול" והדומים לו, אביא דוגמה אחת שאני מעריך כחשובה ומעניינת. היא והדוגמאות שלהלן יראו לנו את החשיבות הרבה של מושגים אלה.
דת שהפכה לאמנות
לפני לא הרבה שנים עמד ארגון הטליבאן הידוע לשמצה במשימה חשובה. באחד המקומות שהוא כבש (אם זיכרוני לא מטעה אותי היה זה באפגניסטן), הוא מצא שרידים של העולם העתיק. היו שם שני פסלים מונומנטליים שתיארו דמויות אליליות. דמויות אלו פגעו ברגש המונותיאיסטי של אנשי הטליבאן, והם החליטו להרוס אותן, כנגד המחאות של אוהבי האמנות וחסידי ההיסטוריה. כך פעלו הטליבאן וכך גם ארגון דאעש בלא מעט פעמים.
אז שאלתי את עצמי – ומה דעתך אתה? האם אתה לא נלחמת, אולי בגלגולים אחרים בחייך, נגד אלילות זאת? כן, עניתי לעצמי, אבל אנו למדנו גיאומטריה דתית שבה קיים עקרון ה"ביטול". תפתחו את האנציקלופדיה התלמודית ותקראו חמישה עמודים של מקורות על "ביטול עבודה זרה". במשך הזמן, חפצי האלילות האלה בטלו. על האופן שבו הם בטלו יש הרבה מה ללמוד, אך הביטול פעל. אכן, מותר לנו להציב את הפסלים במוזיאון ולהתייחס אליהם כדת שהפכה לאמנות, בעוד את מקומה של אלילות זו תפסה דאעש, שהפכה לאלילות מטורפת של אל אחד.
מות הזוגיות
כעת מבקש אני להתייחס לשלושה מקרים נוספים שבהם יש התייחסות לרעיון הביטול, רק הפעם בכיוון ההפוך, כדי להראות את הטרגדיות הנולדות מביטול הביטול – כלומר, מאי־התייחסות לאפשרות זו. אוי לדת שאינה מתחשבת בעיקרון חשוב זה! אין ספק לדעתי שהמוות הוא תופעת הביטול החשובה ביותר, למשל – ביטול הקשר שבין איש לאשתו. לכאורה, זהו ביטול שאי אפשר לבטלו.
אך מסתבר שלא כך! לא תמיד מבינים אנו מה שמול עינינו, אך זו המציאות בהיסטוריה ההודית, שם אנו מוצאים דוגמה מעין זאת – במותו של אדם, במיוחד מהכתות הגבוהות, נשרפה אשתו החיה עם בעלה המת. חברה זו לא הייתה מודעת למושג הביטול. היא פירשה מעשה הקרבה זה כמעשה כבוד, הוא סאטי, כלומר מעשיה של אישה טובה.
מאז, השרפה כמעט בטלה בהודו. פה ושם מנהג קדום נוראי זה עדיין קיים. אולם עדיין, הנשים שלא נשרפו חיים גרות בבתי אלמנות, וגורלן לא טוב בהרבה. לדעתי, זו דוגמה למצב שבו מושג הביטול לא הופעל, וחושב אני שמאחורי שלילת הביטול באה לידי ביטוי האמונה שהבעל אינו מסוגל לקבל את אובדן האישה, רכושו שלו.
ועתה מקרה נוסף של אובדן הביטול, הפעם במציאות הרבה יותר קרובה אלינו. לא אמסור שמות כדי לא לפגוע באנשים קרובים ורגישים. גם במקרה זה העדר הביטול מתקשר עם המוות. באותה מסורת דתית שאליה אני מתכוון, במות הבעל, למשל בפעילות צבאית, האישה אינה יכולה לחזור ולהתחתן עם גבר אחר. היא קשורה אליו לנצח. לפני כמה ימים שמעתי את דבריה של אישה שהחליטה למרות הכול להתחתן עם בן עדתה. מהו המניע של ביטול אפשרות הביטול? הדבר נובע מכך שאותה עדה דתית מאמינה בגלגול נשמות. חושב אני שאולי לפעמים האמונות המיסטיות אינן מביאות ברכה, וזו דוגמה אחת לכך.
ויכוח עם מונטיפיורי
לסיום רשימתי מבקש אני לספר לכם סיפור היסטורי שהתרחש בראשית המאה העשרים, סיפור על ויכוח דתי־פילוסופי. את הסיפור השלם ומשמעותו פרסמתי בכתב העת "מעשה חושב" שקבוצת תלמידי חכמים מפרסמת. במרכז הוויכוח עמדו שתי דמויות שפעלו באותה תקופה, אחד העם וקלוד מונטיפיורי. אחד העם הוא דמות מוכרת ואינני צריך בשלב זה לחזור ולדון עליו. לא כך בנוגע לקלוד מונטיפיורי (1858־1938), מייסדה של התנועה הרפורמית הרדיקלית באנגליה. בכתביו ניסה מונטיפיורי להביא להתקרבות בין היהדות לנצרות. הוא עצמו אף פירש את שלושת האוונגליונים הראשונים וציפה שתהא זאת התחלתה של מעין דת חדשה, שתכניס ליהדות את היצירה הנוצרית כשבמרכזה דמותו של ישו, שטוהר מ»מיתולוגיה». מוסר האוונגליון הוא, לפי מונטיפיורי, שיאו של המוסר היהודי – ועתה על היהדות לקבל את שלושת האוונגליונים הראשונים ולהחשיבם כספרים יהודיים.
כנגד זאת, בשבתו באנגליה כתב אחד העם את אחד המאמרים הידועים ביותר שלו, «על שני הסעיפים». אחד העם הציב שם את ההבדלים שבין היהדות והנצרות, בייחוד בתחום המוסרי, מתוך רצון להפריך את יצור הכלאיים שניסה מונטפיורי לבנות. לדעתי יש בדברי אחד העם רעיונות חשובים, אם כי גם הוא טעה בכמה עניינים, גם הם חשובים. אם תכריחו אותי אסביר לכם היכן, אבל דברים אלה הם מעבר למטרתי כאן. הבאתי את הוויכוח כדי להדגיש את עמדתו המיוחדת של מונטיפיורי שעל היהדות לקבל את אחד היסודות המוסריים של הנצרות – איסור ביטול הנישואים על ידי גיטין וגירושים. לפנינו מעשה שהנצרות "בצדק" מתנגדת אליו. גם כאן ביטול הביטול? נלמד נא כי לא כל חידוש הוא מבורך. ושוב, אל תזלזלו בגאומטריה המופשטת של המושגים ההלכתיים.
