הרומן "שובי נפשי" בנוי משתי עלילות שונות, שיש בהן קווים של הקבלה וגם צומת משותף אחד. בעלילה הראשונה תיאור קורותיה של עובדת זרה מאוקראינה שברחה מסיוט משפחתי וכלכלי והגיעה לישראל עם בנה הקטן; בעלילה השנייה אלמנה מבוגרת שבעבר הרחוק שלה נטשה את העולם החרדי ובנתה לה ולבנותיה חיים שונים ואחרים, ללא תורה ומצוות.
הספר מאוד אותנטי, ולא רק משום שהוא מכיל יסודות ביוגרפיים מחייה של יהודית רותם, שקורותיה ידועים מספרים שכתבה ומכתבות על אודותיה. הספר נושם אמיתיות, ובייחוד בחלק המתאר את האישה המבוגרת, החלק שהוא עיקר הרומן לדעתי. ניכרים דברי אמת וניכר הסבל הגדול ורב האפיקים, סבל שקשור לאובדנים קשים ולכאבים האוניברסליים של הקיום האנושי: אימת ההזדקנות והחידלון, האיום וההרס הצפונים באהבה, ואכזבות שקשה לעמוד בהן.
שונים חייה של יולי האוקראינית, אישה צעירה וחסרת כול שנתונה לחסדי זרים, מהם מסייעים ומהם מאיימים. בדומה לשלי המבוגרת אף לה יש מתת של עושר רוחני ונפשי, רגישות לזולת ואומץ לב, יחד עם יכולת עמידות מרשימה. שתי הנשים נמצאות בקשרים עם אותו גבר ששמו ברי, ושתיהן נפגשות באחד משיאי היצירה.
מקום של זדון וחסד
עלילתה של יולי קשורה בטבורה למציאות ישראלית עכשווית של התמודדות עם מבקשי מקלט או מסתננים, שמנסים לשפר את חייהם או לנוס ממקום מסוכן ורצחני. על הנושא הזה ניתן לכתוב מזוויות ראייה שונות, גם של תושבי דרום תל אביב למשל. רותם אינה מביעה דעה מפורשת בנושא, אך אופן הצגת הדמויות מראה על נטיות לבה. האריתראים המופיעים ברומן מצטיינים בהליכותיהם, באצילותם, ברגישותם ואפילו ביופיים, ומוצגים כמבקשי מקלט שברחו מסכנות מחרידות והסתכנו בהגעתם ארצה. בתיאור דמויותיהם יש אולי מחאה כנגד הדה־הומניזציה הנעשית להם, גם בשל צבע עורם.
גם יולי ברחה ממקום גרוע ומבעל רע ומאכזב, והצטרפה לקבוצת צליינים שבאו לפקוד את ארץ הקודש. בישראל היא נאלצת להיאבק על לחם ומקום לינה, ופוגשת גברים מסוכנים המבקשים לנצלה. עם זאת, היא גם מוצאת מסייעים ואוהבים שמרעיפים עליה טוב וחסד. רותם מציגה את המציאות כמקום של זדון וחסד, ניסים ותועבות.
אחד הרגעים היפים ברומן הוא תיאור העזרה הפתאומית שיולי מקבלת מאישה זרה ברחוב, שמיד קולטת את מצוקתה ומצילה אותה מחרפת רעב. תמה זאת, של אישה חסרת אונים אך חזקה בנפשה, עם ילד או בלי, מופיעה לא אחת ברומנים פופולריים כמו "גיא אוני" של שולמית לפיד, ובדרך כלל בהקשר של מלודרמה כלשהי, אך ברומן של רותם בולט העידון הספרותי המבליע את ההיבט הפופולרי.
נגד תרבות הנעורים המוגזמת
העולם החרדי הוא אחד הנושאים המרכזיים ברומן. שלי כבר אינה חיה בתוכו, אך אותותיו ניכרים בה. העולם החרדי מתואר גם דרך עיניה של יולי כאורח חיים מוזר שיש בו גם ביטויי טוב לב, כמו עזרה בהקמת סככה לעובדים זרים הנאלצים להמתין לאישור המיוחל בשמש הקופחת ובמשך שעות רבות. אך שנאת זרים ודעות קדומות יחד עם אכזריות צדקנית מגיחות בדמותו של ידעיה, הבעל הכמעט מעגן של אישה חרדית בשם בת־אל. ההוויה החרדית משתקפת בזיכרונותיה של שלי על בעל מנוכר ועבודת הוראה קשה תוך כדי לידות רבות ותכופות, אבל ניכרים גם סנטימנטים רבים ואולי פה ושם אמביוולנטיות קלה.
זיקתה של שלי לטקסטים מהעולם היהודי בולטת מאוד ביצירה. כותרת הספר, אגב, לקוחה מספר תהילים, וצופנת בתוכה משמעויות רבות הנובעות מההקשר של המקור, המצטלבות במשמעויות היצירה. ברומן ציטוטים רבים מהתנ"ך, מהתלמוד, משירה עברית עתיקה וחדשה. הדמויות הראשיות, שלי וברי, אוהבות ללמוד ולהתעמק, ובקיאות במקורות היהודיים. הרומן אף משקף את השכלתה הרבה של המחברת, המוענקת לגיבורה בעלת מודעות עצמית רבה ויכולת שכלית ואינטואיטיבית מרשימה. לפנינו גיבורה בשלה וחכמה, יפה ונשית, כואבת ותאבת חיים. מבעלה הראשון התגרשה, בעלה השני נפטר, ועדיין מפעמים בה כוחות חיים ורצון לקשר.
הגיבורים רחוקים מנעוריהם. ברי כבר גמלאי ושלי היא סבתא לנכדים. אין זה חיזיון נפוץ בסיפורת. ואולי בבחירת גיבורים מבוגרים מביעה רותם מחאה כנגד תרבות הנעורים המוגזמת, ובייחוד מנסה לתת פה לנשים מבוגרות, שגילן עשוי להפוך אותן ל"שקופות".
ארוס היולי של נמר ודוב
הנושא העיקרי של הרומן בעיניי, שהוא גם עיקר יופיו ועומקו, הוא נושא המשיכה שבין הקטבים. בין אישה נשית מאוד לגבר גברי מאוד. הדינמיקה המתנהלת ביחסיהם מגלה את נקודות התורפה האוניברסליות של גבר ואישה: הכמיהה, המשיכה, ההענקה, אך גם התלות והשובע, האכזריות והבגידה. תיאור הקשר ביניהם אינו נפרד מנושאים אחרים שעולים ביצירה: יחס לנשים, ביקורת החברה החרדית ואף היחס לשוהים החוקיים והבלתי חוקיים.
דתיותו של ברי, קשריו עם העולם החרדי ולמדנותו מעוצבים כפרדוקס חידתי נוכח מעשיו השונים. זוהי חידה כפולה הקשורה לשתי העלילות ואף למפנה בקשרים השונים. בשלב משברי בחייה מתפכחת שלי ומצליחה באבחת חרב לפורר את החידה הגורדית למרכיביה הפשוטים. בדמותו של ברי עיצבה רותם את חידת הגבריות, המשיכה, ההימשכות ובעיקר חוסר האיזון שבין כוחות בראשיתיים לבין נורמות של מוסר ודתיות.
בשונה משני בעליה הקודמים, המרוסנים – שהאחד היה מנוכר ובלתי גברי בעיניה, והאחר ידע את סוד הסובלימציה והריסון – ברי מגלם ארוס היולי. מכאן כוחו העצום ויכולתו למשוך אישה עדינה ותרבותית ולגרום לה לחרוג מכל סייגיה וחששותיה. חשדנותה הטבעית נמסה נוכח דמותו של איש מבוגר ולא יפה במיוחד, שבשתי העלילות מעורר אסוציאציה של נמר ושל דוב. רותם מפליאה לתאר יחסים אלו באופן שאין בו מתירנות מילולית וגסות רוח, ועם זאת הקורא נסחף אל מעמקי הרגש ונאפף בתחושות הכבדות שרותם מיטיבה כל כך להמחיש, בלי להיכנס לתיאורים גופניים מיותרים. גם ללא הפרטים הגרפיים, אין ספק שזה ספר נועז, ומן הסתם לא יבוא בשעריה של אולפנה או מגמת ספרות ישיבתית, ולא רק בשל תיאורי האהבה.
ברי מופיע כאמור גם בסיפור המקביל, ונוכחותו שם מאירה את המתרחש ואף מהווה רמז מוקדם להתרחשויות שבסיפור המרכזי. בולט הדמיון בין הדמויות הנשיות, לא רק ברגישות ובחדות המבט, אלא גם בהיבט הקורבני, שאפילו אישה חכמה ומנוסה כשלי אינה מצליחה להימלט ממנו. קל וחומר יולי, החלשה כלכלית, שנאלצת לברוח מגברים חורשי רעה. שתי הנשים התאכזבו מבעל כושל, ניסו והצליחו לשנות את גורלן, אם כי אצל יולי הדברים עדיין בהתהוות, ואין לדעת לאן יובילו. יולי ושלי מעוררות משיכה ואהדה בלב סובביהן, אך גם נתפסות כאובייקטים לניצול. שתי הנשים יפות מאוד, כאשר אצל שלי נרמז גם היבט של התפעלות עצמית והתנשאות קלה על הפחות יפות ממנה, כמו שמובע בסיפור על ילדות בעלות צמות. בסופו של דבר, למרות שעלילת שלי יכלה לעמוד בפני עצמה ודבר לא היה נגרע ממנה, הסיפור המקביל מחדד אותה, מאיר אותה ואף מצטלב עמה.
מאבק נצחי בין המינים
הספר מבליט יחס חם לנשים כקבוצה שמועדת לסבול, ויחס חם לנשיות כמהה שיש בה יופי ותהומות. הגיבורה אינה רוצה לפגוע באישה אחרת הקשורה לברי, וחשה אמפתיה כלפי נשים, בעיקר נשים מהעולם החרדי, שאת יגיעתן היומיומית הקשה חוותה על בשרה. רותם, כך התרשמתי, רחוקה מהפמיניזם האידאולוגי, אך מאוד מתקוממת על קיפוח נשים בחברה החרדית והכללית. הגיבורה שלה גילתה שהיא יותר חכמה מבעלה ומיטיבה ממנו להבין את הסוגיה התלמודית, והתקוממה נגד הפיכתה למי שמפרנסת אותו ומגדלת את ילדיהם בכוחות עצמה.
בספר כולו נושבת אווירה של מלחמה ארכיטיפית ונצחית בין גברים לנשים. במלחמה זאת יש מובסים אומללים שנאלצים לברוח למחוז רוחני אחר, או ממש לטריטוריה אחרת ולאורח חיים שונה, ושם לפגוש שוב את אותן סכנות שכרוכות בנשיותן ובמעמדן החברתי כנשים, משמע כמיעוט חברתי. הטובות והיפות בסגולותיה של שלי הן היוצרות את קורבניותה, כי יש מי שיודע לנצל לטובתו את מעלות האישה.
לפנינו רומן עדין שהומה מרוב תחושות, מחשבות ורעיונות, חוויות ותסכולים. רומן עתיר רגשות, יפה ומעורר, שיש בו עושר מילולי ותרבותי וביטוי לבשלות האישית והספרותית של הכותבת.
שובי נפשי
יהודית רותם
עם עובד, 2018, 255 עמ'
