בית תפילה ייקרא: האם כנסייה יכולה להפוך לבית כנסת?

לא פעם לאורך ההיסטוריה, כשיהודים גורשו מבתיהם, בתי הכנסת שלהם הפכו לכנסיות או מסגדים. החל מהמאה ה־14 והלאה, בתי כנסת רבים בספרד ובאיטליה הפכו לכנסיות. בארצות ערב דבר דומה קרה לפני זמן לא רב. אלפי בתי כנסת בעולם המוסלמי, מעיראק ועד לוב, מתוניסיה ועד מרוקו, הפכו למסגדים לאחר עזיבת היהודים בין השנים 1948 ו־1956.

המעניין הוא שכיום ניתן לחזות בתהליך הפוך. בגלל דעיכת הנצרות באירופה וצמיחת האסלאם, ניתן לזהות תהליך שבו כנסיות הופכות לבניין משרדים או למסגד. אחת הסיבות לכך היא כניסה של תושבים מוסלמים לשכונות מגורים בעולם המערבי, מה שגורם לעזיבתם של תושבי המקום ולנטישת הכנסיות. במחוז פריזלנד בהולנד, 250 מתוך 720 כנסיות נסגרו או הפכו לבניינים או מסגדים. בין השנים 1990 ל־2010 סגרה הכנסייה האוונגליסטית הגרמנית 340 כנסיות. לפני מספר שנים נקנתה הכנסייה הלותרנית בהמבורג על ידי הקהילה המוסלמית וכך הולכים ומשתנים פניהם של בנייני הדת באירופה ובעולם.

תופעה דומה חלה גם בעולם היהודי, כשכנסיות הופכות לעיתים לבתי כנסת. הנה, לפני מספר שבועות, כשביקרתי במיאמי בבית כנסת "בני ציון", ראיתי בכניסה שלט שעליו כתוב: "בניין זה הוא אתר היסטורי החל משנת 2010. במקור הבניין נבנה בשנת 1962 ככנסיית ההתגלות הלותרנית המאוחדת של מיאמי ביץ' ובשנת 1977 אתר זה הפך לבית כנסת (טמפל) בני ציון".

האם הדבר אפשרי? היכולה כנסייה, שהיא בית עבודה זרה, להפוך לבית כנסת? שאלה מעין זו לא ניתן היה להעלות בימי הביניים, שכן היה זה בלתי נתפס בעיני הנוצרים שבניין ששימש ככנסייה יגיע לידיים יהודיות וייהפך לבית כנסת. אולם בתקופתנו השאלה הפכה לרלוונטית. הסיבה לרכישת כנסייה והפיכתה לבית כנסת אינה נובעת מהתעקשות בעלמא אלא מכך שבניינים אלו מתאימים בצורתם ובגודלם לצרכים של בית הכנסת ובדרך כלל ניתן גם לקנות אותם במחירים יותר נמוכים מאשר בניינים אחרים.

היתר בשני שלבים

כדרכן של שאלות רגישות, גם בשאלה זו קיימות דעות שונות בפוסקים. הרב משה פינשטיין מתייחס לשאלה זו ודעתו אינה נוחה ממנהג העולם בעניין זה:

והנה בעצם מה שנהגו בפה אמריקה לעשות מבית תיפלה שלהם לבית הכנסת כאשר ראיתי בהרבה בתי כנסיות … אין דעתי נוחה מזה דפשוט שמאוס זה למצוה… ולכן אף שלא באתי לאסור את אלו בתי כנסיות שכבר נעשו על פי הוראת חכמים, וגם בכלל בדיעבד אין לאסור… אבל על כל פנים מפי לא תצא היתר לזה. אבל בעובדא זו שכבר נחרב ואף הכותלים הנשארים לא ישארו כמו שהן שצריכים תיקון הרבה ויהיה פנים חדשות להבניין יש מקום להתיר (אגרות משה ח"א, מט).

היתרו של הרב פינשטיין ניתן רק כאשר נעשה שינוי בקירות המבנה, אז נחשב המבנה כבניין חדש. אך בכל מקרה, בדיעבד הוא מתיר להתפלל בכנסייה שהפכה לבית כנסת.

בשאלה דומה העוסקת ברכישת כנסייה שנחרבה הרב פינשטיין מציע פתרון יצירתי כדי לקנות את הכנסייה לצורך בית כנסת: "בדבר בית תיפלה של עכו"ם שנחרב, אם מותר לקנותו ולתקנו לבית כנסת… אבל נראה דבעת הבניין עד שישתנה לא יקדישוהו לבית הכנסת אלא לבניין חולין בעלמא, ורק אחר שיתקנוהו וישתנה יקדישוהו לבית הכנסת". כלומר, לדעתו ניתן לעשות את המעבר מכנסייה לבית כנסת בשני שלבים. בצעד הראשון יש להפוך את הבניין למקום של חולין, ורק אחרי שעושים בו שינוי משמעותי אפשר להפוך אותו לבית הכנסת.

שאלה דומה נשלחה מארצות הברית לרב יוסף שאול נתנזון, מחבר שו"ת "שואל ומשיב" (1808־1875), רבה של למברג בגליציה ומגדולי פוסקי ההלכה במאה ה־19. השאלה עסקה ברכישת כנסייה פרוטסטנטית לצורך בית כנסת. ברור מתוך התשובה שהרעיון של כנסייה שכזו, ללא דמויות ופסלים, היה זר לו. כידוע, קיימים הבדלים מהותיים בין הנוצרים הקתולים והאורתודוקסים לבין הפרוטסטנטים. אחד ההבדלים הוא ביחס לשימוש בצלמים, איקונים וחפצי עבודה זרה. בעוד אצל הראשונים הפולחן תלוי בכך, אצל הפרוטסטנטים אין סממנים חיצוניים של עבודה זרה.

מהתשובה ניכר שכל מה שהרב נתנזון הכיר ממקומו הוא כנסיות פולניות־רומאיות קתוליות או כנסיות יווניות־אורתודוקסיות, עם צלמים ודמויות. את דמות הפולחן השונה שבכנסייה הפרוטסטנטית שעליה נשאל הוא מתאר בפירוט:

הגיעני מכתב מנויארק במדינת אמעריקא, מהרב מוה' יהודא מיטעלמאן והוא שאל שיש שם בית תפילה ומתחלה היה בית הדיוט ואח"כ מסר ההדיוט הבית לבית ע"ז… ואלו יש להם נימוס אחר, אומרים מזמורי תפלות על אותו איש ומרקדים ואחר כך עומד איש אחד ודורש להם נשגבות מאותו איש והם עומדין הכן ושומעים ובעת מסיים אזי שנית יזמרו וירקדו והעובדים המה פרעטיסטאנטען /פרוטסטנטים/ בלי צלם ודמות… ולדינא נראה לפע"ד כאן, שאין כאן דמות וצלם, לפע"ד דשרי לעשות בית המדרש ומצוה הוא לדעתי לקדש שם שמים (שו"ת שואל ומשיב, מהדורה קמא ג, עב).

מעניין שהרב נתנזון לא רק מתיר לקנות את הנכס הנוצרי לצורך בית כנסת אלא רואה בכך "קידוש שם שמים". למה כוונתו? אולי בגלל ביטול עבודה זרה מן העולם? אולי בגלל הרחבת גבול בית הכנסת היהודי? אולי בגלל הוצאת הבית מסטרא אחרא לקדושה? אולי בגלל קיום הפסוק "כי ביתי בית תפילה יקרא לכל העמים"? אולי בגלל כל הסיבות גם יחד.

איסור שכירות

הרב אליעזר ולדנברג, בעל שו"ת "ציץ אליעזר", עורך הבחנה מעניינת בין רכישת הכנסייה באופן קבוע ובין השכרת הכנסייה באופן ארעי לצורך תפילה:

כשאנו קונים או שוכרים לשנים את הבתים מעובדי עבודה זרה – אז מבטלים את מהותם הקודמת… ונשתקע מהם שמם הקודם ולכן נותר בכזאת, מה שאין כך בנידונינו (לגבי שכירות. א"ב) – ששמם המתועב והשנואי נשאר עליהם ואנו שוכרים את האולמות אך ורק למספר ימים, והמה ימשיכו עוד במעלליהם ותועבותיהם… וחוזרים מיד לאחר מכן לסורם… ויש לחוש אפילו מנתינת רווחים למקומות כאלה… ואין לך ביזיון גדול מזה לעמוד בין כותליהם ולהתפלל לפני ה', ובוודאי לא יאבה לקבל קולות תפילה… שיוצאים ממקומות כאלה… ואין רצונו של מלך מלכי המלכים הקב"ה שיזכירו שמו באשפה.

גם הרב אשר וויס, בעל "מנחת אשר", נשאל על רכישת כנסייה במחיר נמוך לצורך בית כנסת והשיב:

זוהי שאלה לא פשוטה, בארה"ב נהגו רבים בדורות קודמים להקל בכך… בנידון דידן, מדובר לא בכנסייה של הנצרות הקתולית אלא בנצרות פרוטסטנטית ובסוג של פרוטסטנטים הידוע כמתנגד לאייקונים של הנצרות בפרט ולעבודה זרה בכלל. אצל כת זו כנראה שגם לצלב יש ערך סמלי ולא ערך של עבודה זרה ממש שכן אינם עובדים את הצלב. וכבר דנו רבים על הנצרות אם נחשבת עבודה זרה אבל בכת זו יש מקום יותר להקל…לכן אם כי בוודאי שאילו הייתה אלטרנטיבה סבירה היה עדיף לקחת בניין אחר, אך בהינתן שאין אלטרנטיבה לענ"ד מותר לסמוך במקרה זה על המג"א שכבר אמר המשנ"ב שהמנהג להקל, ובצירוף הסברות הנ"ל שלא מדובר על עבודה זרה וגם אינה כנסייה כעת ויש לנהוג כמו שכתב בשו"ת אגרות משה שיש להקדיש את המקום לבית כנסת רק לאחר השיפוץ.

לעתיד לבוא שאלה זו תבוא על פתרונה הטוב ביותר כשיקוים הכתוב: "כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרוא כולם בשם ה' לעבדו שכם אחד" (צפניה ג, ט).