כשהגיע זמנה של טלי היון לעלות מבית הספר היסודי לסמינר, היא זומנה, בין הראשונות בכיתתה, לריאיון אצל מנהל הסמינר המבוקש. היה זה סימן לכך שהנערה המוכשרת והבולטת במידותיה תתקבל בקלות, בניגוד לתלמידות אחרות שצריכות להתחנן ולהפעיל קשרים רק כדי להגיע לשלב הזה. הריאיון עבר בשלום. אמה של טלי, שנכחה בריאיון, כבר ראתה אותה בתלבושת הסמינר. אך אז ביקש המנהל מן הנערה לצאת מן החדר. לאחר שהדלת נסגרה, שאל את האם: "בעלך הוא אליעזר היון?".
כך נחרץ גורלה של טלי. המנהל סירב לקבל את בתו של היון, עיתונאי וסוציולוג שמבקר לא פעם בכתבותיו את המגזר החרדי, ומוביל בו שינויים. "אם את שואלת האם אני מצטער על המחיר ששילמתי", אומר היון כעת, "התשובה היא שממש לא. הרגשתי רע על כך שטלי משלמת מחיר בגלל מה שאני עושה. אגב, בסופו של דבר נפתח סמינר אחר באותו זמן, והיא התקבלה אליו. אבל ידעתי שאם אני מאמין במה שאני עושה, אני צריך לעשות אותו. אתה מגלה שיש מחיר לעשייה שלך, אבל החלום שלי הוא שאנשים כמו אותו מנהל סמינר, שמערב שיקולים לא ראויים, לא יפעלו בשדה החינוכי".
בעקבות שרלוק הולמס
היון הוא דוקטורנט לסוציולוגיה באוניברסיטה העברית, שבה הוא גם מלמד. את תאריו בפסיכולוגיה עשה באוניברסיטה הפתוחה ובאוניברסיטת בר־אילן. התזה שלו עסקה ברש"ר הירש. הוא נטוע היטב בעולם החרדי, וחבר במכונים כגון מכון ירושלים לחקר ישראל. אנחנו נפגשים לרגל צאת ספרו "מלך ולא מלך" (הוצאת דני־אלומות), שבו הוא מנסה לפצח את הסודות מאחורי הקלעים של הסיפורים המרתקים בתנ"ך, תוך היצמדות לטקסט.
היון כותב בשפה מודרנית, הנשענת על כלים מדעיים מעולם הפסיכולוגיה והסוציולוגיה, אך גם על דברי חז"ל והתלמוד. בין היתר הוא בודק כיצד התנהל "התרגיל המסריח" שרקח אחיתופל, ואיך הכול קשור לפרשיית דוד ובת־שבע; האם אכן שחט יפתח את בתו, ואם כן כיצד נראו רגעיה האחרונים של הנערה; מיהו יואב, האיש הקרוב והנאמן ביותר לדוד המלך שבחר להישאר מספר שתיים, והאם ירבעם, הראשון במלכי ישראל, היה איש שסבל מחוסר ביטחון מופרז.
העיסוק של היון בתנ"ך לעומקו הגיע מתוך צמא, כילד חרדי שכמעט לא למד את ספר הספרים. "פעם פרסמתי כתבה שעסקה בשאלה למה המגזר החרדי לא גידל אף נחמה ליבוביץ", הוא אומר, "התשובה היא שלמרבה הצער לימוד התנ"ך במגזר החרדי נדחק לשוליים. כנער חרדי כמעט לא למדתי תנ"ך. למעשה, כל מה שלא בגמרא לא נלמד. לבחור ישיבה אין מושגים בסיסיים בתנ"ך. אם תעצרי בחור ישיבה ותשאלי אותו מהו סיפורו של אחיתופל, יש סיכוי טוב שהוא לא ידע על מה את מדברת, וכך גם אם תשאלי מה קרה לאמנון ותמר, לעתליה וליואש. ככל הנראה לא תקבלי תשובות. חשוב ללמוד תנ"ך ולעסוק בו. זה הספר שעליו אנחנו מתבססים, והוא גם יכול ליצור חיבור בין כלל חלקי האוכלוסייה".
מה לגבי מיזמים כדוגמת 929?
"הרב בני לאו יצר את 929 כדי לקרב את העם לתנ"ך, אבל הוא חטף ביקורת אפילו מתוך המחנה שלו. הרב ישראל רוזן כתב על המיזם הזה ביקורת שהשורה התחתונה שלה היא: 'אין בעיה לקרב את האנשים לתנ"ך, יש בעיה לקרב את התנ"ך לאנשים'. אין ספק שיש חשיבות לכך שהציבור הדתי לאומי, החילונים והחרדים יוכלו להתלכד סביב ספר אחד. זה ספר שמכיל סיפורים עם אלמנטים פוליטיים שרלוונטיים לימינו. לא ייתכן שלא נדע את הבסיס שלהם".
לדברי היון, הזרם החילוני רדיקלי מייצר נרטיבים של התנ"ך, כדוגמת ספריו של מאיר שלו. "בעיניי, הוא הופך את התנ"ך למשהו קורקטי ויבש", אומר היון, "הוא הופך את סיפורי התנ"ך לסדרת אירועים מדיניים־פוליטיים, המתעלמים במקרים רבים מחלקי טקסט גלויים ומציע נרטיבים חדשים שיפים אולי למדף הפרוזה, אך לא לתנ"ך". מן העבר השני, החברה החרדית לדבריו מנסה להתרחק מלימודי התנ"ך, שכן היא רואה בו "דבר שאפוף קדושה. ילדי הגן נחשפים לסיפורי התנ"ך ברמה שטחית ופלקטית, והיחס של המבוגרים אליו נע מאדישות ועד לחשש. אנחנו מתרחקים מן הטקסט. הספר שכתבתי מנסה להתכתב עם הטקסטים של התנ"ך, ועם זאת להישאר צמוד אליהם".
את השיטה שפיתח היון הוא מדמה להערה אגבית של הבלש שרלוק הולמס, המבקש לדבר על "המקרה המוזר של הכלב בשעת לילה". כשבן שיחו מעיר כי הכלב כלל לא נבח בלילה, אומר הולמס: "זה מה שמוזר". התנ"ך מקפיד לספר את האירועים בדרך מאוד מסוימת, ולהשמיט פרטים שאותם הוא מצפה שנשלים לבד, בעקבות רמזים שטמונים בטקסט עצמו. קריאה חוזרת ונשנית מגלה עולמות מרתקים.
למרות הרצון לפנות לאוכלוסייה שממנה הוא בא, ספרו של היון לא התקבל בחנויות הספרים החרדיות, והציבור החרדי עדיין לא רוכש אותו בהמוניו. "בהתחלה אנשים נבהלו מהספר", הוא אומר, "אמרו לי: 'אתה כותב על התנ"ך, זה מסוכן, אלו דמויות שרחוקות מאיתנו'. אבל אני חושב שזה מחלחל. בסופו של דבר, הרבה מאוד חרדים קנו את הספר. מי שקורא את הספר רואה שאני נזהר מביקורת המקרא. נחמה וישעיהו ליבוביץ הוכיחו שאפשר להיות אינטלקטואל ואדם מאמין, ואין סתירה בין השניים. הם סלדו מביקורת המקרא, וכך גם אני. בספר למעשה המצאתי כלי נרטיבי חדש, שבו אני קורא את הטקסט בצמוד לטקסט, וכך מקרב את התנ"ך אלינו, ליום יום, באופן שכלל החברה הישראלית והחרדים בתוכה יכולים למצוא את עצמם".
להכיר את עצמי
היון, 40, תושב מודיעין עלית, נולד וגדל בירושלים. הוריו התגרשו כשהיה בן תשע, מה שהשפיע על המשך חייו. "היום זה נושא מדובר בחברה החרדית, ויש ארגונים שמסייעים לנשים חרדיות גרושות", הוא אומר, "אבל אז זה היה יוצא דופן. היו תקופות שבהן הכחשתי את זה. הבנתי שהציבור החרדי עדיין חי באופן מאוד קולקטיביסטי סביב מוסד הנישואין והמשפחה, ולא מצליח להכיל דפוסי חיים אחרים. היום זה כבר קורה יותר".
אביו עבר לגור בצרפת והוא משמש החזן הראשי של בית הכנסת הגדול בפריז, ואילו היון נשאר בארץ וגר עם אמו. הוא למד בישיבות החרדיות המובילות קול תורה ועטרת ישראל, ובגיל 22 נישא לענבל, כיום מתכנתת במשרד האוצר. באופן טבעי המשיך לכולל אברכים. היון לא שירת בצה"ל, ונראה שבפרט הביוגרפי הזה הוא פחות גאה, ואולי אפילו מצטער עליו. "לא הלכתי לצבא מטעמים חברתיים", הוא אומר. "לא מתוך לחץ ופחד, אלא מתוך אינרציה חברתית. בחור חילוני הולך לצבא מאותן סיבות שחרדי לא הולך. חילוני ילך כי כולם הולכים, וחרדי לא ילך כי כולם לא הולכים. אני מדבר על לפני יותר מעשרים שנה. הליכה לצבא הייתה פוגעת קשות בשידוכים ודוחקת את המשפחה שלך לשולי החברה. זה היה כל כך מנותק שאפילו לא חשבתי על זה".
אחיו יוחנן משרת היום בסיירת, והיון מקפיד להגיע לכל הטקסים שלו ("אני מאוד גאה בו, הוא הגב שלי"). כשהיה אברך פרסם היון את הספר "אכילת קדשים" העוסק בדיני אכילת קורבנות. "זה נושא שכמעט לא נכתב עליו, בטח לא כספר. באופן כללי, הנושא של קורבנות פחות נלמד. זו הייתה חוויה מעניינת שארכה שנתיים". בגיל 28 החליט לצאת ללימודים אקדמיים. בעוד שרוב חבריו למגזר פונים ללימודי משפטים, מדעי המחשב או מנהל עסקים, היון פנה ללמוד פסיכולוגיה באוניברסיטה הפתוחה. "מקצועות ריאליים לא משכו אותי, ואילו פסיכולוגיה מאוד עניינה אותי. עניין אותי להכיר את עצמי".
כשהגדול חושב אחרת
אחרי התואר הראשון בפסיכולוגיה המשיך לתואר שני. מחקרו, בהנחיית ד"ר ניסים ליאון, עסק ב"רש"ר הירש כמיתוס חריג בחברת הלומדים החרדית". "התפיסה שגדלנו עליה היא שהרש"ר הירש הוא מיתוס, כמו הרבה רבנים גדולים, אפוף קדושה והוד", הוא מסביר, "אבל הגותו המרכזית של הרש"ר הירש מצביעה על אינטגרציה מלאה של חיי המעשה והרוח, תורה עם עבודה, קודש וחול, תורה ומדע. התפיסה המרכזית הזו נדחתה על ידי חברת הלומדים החרדית. האדם נתפס כאחד מגדולי הדור, ולעומת זאת התורה שלו נידחת לחלוטין. השאלה שנשאלת בעבודה היא מה עושים כשיש מיתוס חריג. איך אנחנו כחברה חרדית מתמודדים עם גדול בתורה שחושב אחרת מאיתנו".
כיצד מתקבלת העמדה של הרש"ר הירש היום?
"חלק דחו אותו ולא מקבלים את עמדתו. חלק עשו 'התאמה': אומרים שהרש"ר דיבר רק לדורו, אבל אם הוא היה חי היום הוא היה מדבר אחרת. אבל אם נבחן את המצב לעומק נגלה שאפילו בישיבת קול תורה למדו בעבר לימודי חול. כשקמה חברת הלומדים, שנועדה למלא את החלל שיצרה השואה, התפיסה הזו הפכה למוקצה: בלי עירוב של קודש וחול, בלי מדע, בלי מעשה".
אחד הקשיים המרכזים שאיתם נאלץ היון להתמודד לאורך לימודיו האקדמיים היה השפה האנגלית. כדי להתגבר על הקושי לקח קורסים ושיעורים פרטיים. "זה לא שהאנגלית בציבור החרדי היא זוועה – היא לא קיימת", הוא אומר, "כשאתה צריך לסמן באיזו רמה אתה, אתה מגלה שאתה לא נמצא באף אחת מהקטגוריות. בעיניי, זה ממש חוסר אנושיות לקחת ילד ולשלוח אותו לחיים בלי כלים בסיסיים. אני לא מדבר על מדעים, למשל, שאני יכול להבין כיצד הם יכולים לעורר שאלות אמוניות. אבל מה הבעיה בלימודי אנגלית? אין בהם שום דבר רע. אני מתקשה להבין את חוסר ההבנה ואת חוסר האכפתיות, אפילו חוסר הרחמים, של אלו שהחליטו למנוע מילדים חרדים ללמוד אנגלית".
בשיתוף פעולה עם פרופ' עמירם גונן ערך היון שני מחקרים במסגרת מכון ירושלים לחקר ישראל על הישיבות התיכוניות החרדיות. בין היתר נסקרו ישיבות ותיקות, כדוגמת "היישוב החדש" או "מערבא", ואף חדשות יותר, כדוגמת "נהרדעא" ו"חדוות התורה". "בדקנו למעשה מה הפוטנציאל של אותן ישיבות, מה החסמים שלהן, האם זו תופעה שתלך ותגדל או להיפך. במסגרת המחקר הבחנו בין ישיבות שהן לכתחילה לבין ישיבות שנפתחו בדיעבד. יש ישיבות שנפתחו מתוך חוסר בררה, מתוך הבנה שלא כולם מסוגלים לשבת וללמוד לימודי קודש כל היום, אז יש רצון לחפש מסגרת שתקל עליהם. ולעומת זאת, יש ישיבות שנפתחו מלכתחילה מתוך אמונה בשילוב חול וקודש".
אפליה במאה ה־21
לפני 11 שנים החל היון לכתוב ב־YNET יהדות. הוא מן הראשונים שהעזו לכתוב על נושאים חברתיים במגזר החרדי, תוך שהוא לא מהסס להשמיע ביקורת על נושאים שטואטאו במשך שנים מתחת לשטיח, ולהביא קול חרדי אחר. הוא כתב, למשל, על גירושין בציבור החרדי, על תופעת מדריכי החתנים, על היחס ליום השואה וליום הזיכרון, וכן על אפליית הציבור הספרדי במוסדות לימוד חרדיים.
בטור "המפלצת העדתית בחברה החרדית" כתב היון: "אילו לא היינו עוסקים במוסדות שבראשם עומדים גדולי תורה, ניתן היה לפטור את ההתנהגות הפרימיטיבית הזו כגזענות חשוכה שמקורה עוד מימי הביניים. אלא שמוסדות אלו מנוהלים על ידי רבנים ידועי שם, המהווים מודל לחיקוי עבור ילדים רכים. הם המשפיעים יותר מכול על בנינו ובנותינו. אני פונה לאחיי החרדיים, ללא שמץ של ציניות, ושואל: האם היינו רוצים שילדינו יחונכו על ידי מי שמחזיק בעמדות כאלה? איזה מסר מעביר ראש ישיבה או משגיח לתלמידיו כשהוא מתנהג כאחרון הגזענים? מדוע למען השם אנחנו מכבדים אותם? איך אנחנו, הצעירים השפויים, עדיין לא מוקיעים אותם?". כותרת המשנה זעקה: "אני מתבייש להיות חרדי".
"הטור הזה עורר הרבה שיח ורעש, וגרם לי לא מעט סכסוכים ברמה האישית", הוא אומר היום, "ולמרות זאת, אני לגמרי שלם איתו. האפליה היא תופעה מכוערת, פרימיטיבית. אנשי חינוך שמפלים נערים ונערות על רקע המוצא שלהם הם לא פחות מעבריינים. לא נתפס איך במאה ה־21 הם מסתובבים בינינו באופן חופשי".
בשנים האחרונות כחלק מן הרצון להשתלב בחברה הישראלית מוביל היון יחד עם קבוצת חרדים חדשים, חברי קבוצת הפייסבוק the torah hub, טקס ליום הזיכרון ויום העצמאות. "אנשים מתים בשבילך ואתה אפילו לא אומר להם תודה, לא אומר משניות לזכרם?", הוא שואל. "לא צריך לעמוד בצפירה. כן צריך לכבד. אני שואף לישראליזציה. לא שנהיה פחות דתיים, אלא שנהיה יותר מעורבים. הקושי העצום שלי הוא שבישיבות לא אומרים פרקי תהילים ביום הזיכרון. למה שהסדרן לא ידפוק על הבימה ויכריז שהלימוד היום מוקדש לעילוי נשמת חיילי צה"ל? מצידי שיבחרו תאריך אחר ויקדישו בו את הלימוד לזכרם. זה לא קורה, וזה חורה לי".
היון אף ארגן מפגש של מובילי דעת קהל בציבור החרדי הפתוח עם יו"ר "יש עתיד" יאיר לפיד. "מטרת המפגש עם לפיד הייתה להכיר לו את האנשים בקרב החברה החרדית שיובילו את ההנהגה העתידית. היה רצון הדדי להיכרות. כשם שאני מצפה מהחרדים להזיל דמעה ביום הזיכרון יחד עם כולם, אני מצפה מהחילונים להכיר אותנו. יאיר לפיד אמר שהוא עצוב על כך שהבן שלו לא מכיר דף גמרא. זה פשוט לא יכול להיות שאנחנו לא מכירים".
מעניין אותך להשתלב בפוליטיקה, להשפיע מבפנים?
"בבחירות המוניציפליות הקודמות קיבלתי הצעה לרוץ במפלגה בירושלים, ולא עשיתי את זה. אני עדיין מנסה להשפיע בתחום האקדמי והעיתונאי".
ואם מפלגה כמו יש עתיד תציע לך להשתלב בשורותיה?
"כרגע אני עסוק בדוקטורט, אבל זו אופציה".
