דוויד ברוזה נולד בחיפה, אבל חלק נכבד משנות ילדותו הוא העביר בספרד, שם היו הוריו בשליחות. המוזיקה הספרדית ששמע בילדותו משפיעה על דרכו המוזיקלית מאז ועד היום. עוד מקור השפעה חשוב של ברוזה הוא הסופר והמשורר יהונתן גפן איתו שיתף פעולה בתחילת דרכו בהרכב "שיחות סלון" ואחר כך ב"הכבש השישה עשר".
את הקריירה של ברוזה קטעה מלחמת לבנון הראשונה בה הִרבה ברוזה להופיע בפני חיילים בחזית, אך לאחר המלחמה הוא שקע בדיכאון ולא הצליח ליצור שוב. בניסיון לרומם את מצב רוחו, זוגתו עודדה להקליט גרסאות עבריות לשירי האהבה הספרדיים שנהג לשיר לה. ברוזה בחר מספר שירים, תרגם אותם באופן מילולי ושלח אותם לשיפוץ וחריזה לחברו יהונתן גפן. התוצאה הייתה האלבום "האישה שאיתי" שהפך את ברוזה לזמר השנה והיה לאלבום הנמכר ביותר בישראל עד אז והוא עדיין עומד במקום השמיני ברשימה.
אחד השירים שתורגמו לאלבום והפך לשיר המוכר ביותר של דויד ברוזה הוא "סיגליות" שמושמע עד היום פעמים רבות ברדיו. סיגליות הוא אחד מהשירים המעטים שאפשר לעשות להם ספויילר, אז אם אתם לא מכירים אותו כדאי לשמוע אותו לפני שתמשיכו לקרוא. השיר הוא בעצם סיפור על אישה נשואה שמקבלת מכתבי אהבה ופרחים מגבר זר אותם היא מקפידה להסתיר מבעלה. בסוף השיר מתברר שהבעל עצמו הוא זה שולח לה את הפרחים והוא זה שמככב בחלומותיה.
(ואם פעם תהיתם לעצמכם כיצד הגבר יכול לשלוח זר פרחים סגול כשהאביב פורח בתשיעי בכל נובמבר, זה מכיוון שמקורו של השיר הוא דרום אמריקאי ושם יש היפוך של עונות השנה ושם חודש נובמבר יוצא באביב).
סיגליות – דויד ברוזה
"היא התחתנה והיא מאושרת
למרות שבעלה היה מן שד ופרד
כל הזמן מצוברח קבוע
והוא אפילו לא אומר מדוע
שלוש שנים שהיא מקבלת
מגבר זר מתחת דלת
מכתבי שירה אליה
הם מאירים את עלומיה.
מי זה כותב לך ילדונת גלי מי שולח
זר פרחים סגול כשהאביב פורח
מי בתשיעי בכל נובמבר
בלי ברכה, בלי שם או רמז
שולח לך סיגליות בזר קשור בסרט.
…
כשבעלה חוזר הביתה
עייף מהעבודה זורק מבט שועה למטה
הוא לא אומר כן והוא יודע
אם היא תדע בטח תשתגע
כן זה הוא שכותב אליה
הוא האהוב, הוא חלומותיה
ומה אם בעלה יודע
היא מסתירה את מכתביה.
מי זה כותב לך ילדונת…."
(מילים ולחן: ססיליה, תרגום: יונתן גפן)
האזנה לבית האחרון של השיר יכולה להעלות איזה חיוך של הפתעה או הקלה, אבל האמת שהשיר הזה עצוב מאוד. האהבה של בני הזוג בשיר נמצאת בבעיה שקשה לפתור. האישה אמנם מאושרת אבל בעלה לא מספק את רצונותיה הרומנטיים אותם היא מגשימה דרך דמות מסתורית, שהיא רק צד חבוי של אותו גבר. לצערנו בעידן מודרני של התאהבויות מהירות ופרידות תכופות, הרבה בני זוג שיוצאים לחגוג את ט"ו באב לא באמת מכירים את בני זוגם ומחפשים רק ריגושים. האם זאת אהבה?
הקשר בין עם ישראל לקב"ה נמשל לעיתים לקשר זוגי. פרשת ואתחנן מנסה להקדים תרופה למכה ולהציל את הקשר הזה מנפילה שתוביל ל"אפקט סיגליות". כשעם ישראל יגיע לארץ הוא יימצא ערים גדולות שלא הוא בנה, בתים מלאים בכל טוב שלא הוא מילא, בורות חצובים, כרמים וזיתים, דווקא אז קיימת הסכנה שעם ישראל ישכח את ה' ויחפש אלוהים אחרים מהסביבה הקרובה. התורה מצווה אותנו לכרות את העבודה הזרה מהארץ כדי שנזכור תמיד ש"עַם קָדוֹשׁ אַתָּה לַה' אֱלֹקֶיךָ! בְּךָ בָּחַר ה' אֱלֹקֶיךָ לִהְיוֹת לוֹ לְעַם סְגֻלָּה מִכֹּל הָעַמִּים" (דברים ז', ו').
לכאורה זה נראה אבסורד שהעם שיצא ממצרים "יפספס" את העובדה שכל הטוב ניתן לו מה', אבל המציאות מוכיחה שגם כשהדבר ברור מכל, אפשר לדמיין ריגושים חדשים ואהבות נוצצות. בעתיד הנביא הושע יתנבא על כך שאכן הדבר קרה שישראל "רִדְּפָה אֶת מְאַהֲבֶיהָ… וְהִיא לֹא יָדְעָה כִּי אָנֹכִי נָתַתִּי לָהּ הַדָּגָן וְהַתִּירוֹשׁ וְהַיִּצְהָר וְכֶסֶף". גם הקשר שלנו עם הקב"ה הגיע לנקודה העצובה שמוצגת בשיר.
את התיקון התחיל כבר הנביא הושע ואנחנו צריכים להמשיך ולזכור שכל הטוב מגיע מה'. להתחבר אליו ולהכיר פעמיים ביום בכך שה' אלוקינו ה' אחד.
שבת שלום!
לתגובות: e.y.samuel@gmail.com
