בוקר יום רביעי השבוע. חדרו של יו"ר הקואליציה דודי אמסלם עמוס במבקרים, בהם גם ח"כ שולי מועלם, יו"ר סיעת הבית היהודי. "בצלאל הולך להלוויה של הנרצח בפיגוע אתמול, וגם נפתלי", היא מעדכנת. בהמשך היום יובא להצבעה החוק להצלת ליצמן, שיאפשר לו לשוב ולתפקד כסגן שר הבריאות במעמד שר, ואמסלם צריך כל קול כדי להגיע לרוב של 61. ח"כ דב חנין, שנכנס גם הוא לחדר כדי לדון בנושא אחר, מתבקש על ידי אמסלם "לעשות מצווה" ולקזז את אחד הנעדרים. הוא משיב בחיוב.
"פיגועים מהסוג הזה שוברים את לבי", מתייחס אמסלם לפיגוע הירי שבו נרצח הרב רזיאל שבח, סמוך לחוות גלעד. "יהודי צעיר בגיל 35, אב לשישה קטנים, שהיה בדרך לחזור הביתה. ראיתי את הילדים בעיתון בבוקר וכאב לי הלב. זה פשע נתעב. תת־אדם מבצע דבר כזה. זה דבר לא אנושי. אני משוכנע שהשב"כ וצה"ל יתפסו את המפגעים, זה רק עניין של זמן. כוחות הביטחון צריכים לטפל בהם ובבני משפחותיהם בצורה הכי קשה, ואנחנו צריכים לחזק את הביטחון בכבישים כדי לצמצם את הפשעים האלה".
רגע אחרי שמועלם יוצאת מהחדר, מתקשר מנהל סיעה אחר ומבקש קיזוז נוסף. "הודעתי שאין קיזוזים, אני צריך אותה ל־61 של ליצמן. אתה רוצה, תשאל את עליזה (בראשי, מנהלת סיעת הליכוד, שא"כ)", מסכם אמסלם את השיחה, אך מיד לאחר סיומה הטלפון מצלצל שוב. הפעם עליזה על הקו. "צריך לדבר עם יואל חסון (יו"ר סיעת המחנה הציוני ומרכז האופוזיציה, שא"כ) ולגבש מספר שעות דיון על כל חוק, גם של ליצמן. אם הוא לא יסכים, אני אקבע סדרי דיון", הוא מודיע. בהמשך יאמר לי אמסלם שהצגת "האופוזיציה הלוחמנית" נמאסה עליו מהדקה שבה החלה, והוא לא מעוניין להשתתף במשחק.
יו"ר הקואליציה החדש מסיים את השבוע השלישי שלו בתפקיד כשהוא עדיין יושב בחדרו הקטן שמאחורי אולם ועדת הפנים, שהוא עומד בראשה עד השבוע הבא. אחרי קבלת הפנים החמה, הכוללת תה עם עלי שיבא ועוגיות ריפעת מרוקאיות, אני פותחת בשאלה המתבקשת: "לאן נעלמת?" מאז שנכנס לתפקידו הנוכחי נעלם אמסלם מהרדאר התקשורתי. מי שפתח כל מוצאי שבת את המהדורות וכיכב בתוכניות הרדיו, גזר על עצמו שתיקה בשבועות האחרונים.
"לפעמים אני מרגיש שאני ב'אובר'", משיב אמסלם. "כל דבר צריך להיות במידה. הייתה תחושה שדיברנו יותר מדי, ובכלל השתיקה היא דבר יפה. כשיש לי דברים מהותיים אני מתמקד בהם. מעולם לא התקשרתי מיוזמתי לשום עיתונאי, ואני סבור שהרבה פעמים פסק זמן מהתקשורת זה חשוב ומאזן אותך. לפעמים מתבלבלים וחושבים שהתקשורת היא הדבר החשוב והעשייה היא הדבר הזניח, אבל אנחנו באנו כדי לעבוד, והכותרות רק נלוות לכך".
מה שלום ח"כ דוד ביטן, קודמך בתפקיד?
"ביטן הוא אחד האנשים שאני הכי אוהב בכנסת, וחבר טוב שלי עוד לפני שהגענו לפה. אני ממש מתפלל כל יום בשבילו. אני אומר עליו פרק תהילים בסוף התפילה, ומקווה שכל העננה הזאת תיעלם ושהוא יחזור לשגרה ולמשפחה שלו כפי שהיה קודם. דוד הוא איש מדהים. יש לו לב זהב, וכואב לי עליו מאוד".
הוא נראה מאוד שפוף לאחרונה.
"אני מנסה לעודד ולחזק אותו. כל אחד אחר שיכניס עצמו לנעליו ייראה כמוהו. זו בוודאי לא שמחה גדולה".
בשנותיך כחבר כנסת, שאפת לתפקיד יו"ר הקואליציה?
"תפור לאופי שלי להיות בוועדת הפנים. אהבתי את הנושאים שהוועדה עוסקת בהם, וזה התפקיד שהכי מתאים לי בכנסת. אני בא מהתחום המוניציפלי, וחלק גדול מהנושאים אני מכיר מעבודתי הקודמת. תפקיד יו"ר הקואליציה לא היה פסגת שאיפותיי. אני רואה אותו כשליחות בשעה הזו. כרגע ראש הממשלה ביקש ממני לקחת את העול הזה, בשעה שהממשלה יותר רגישה ונכנסת לשנתה הרביעית, והסכמתי. אני רואה את זה כצו השעה. ראיתי את הסיטואציה שנוצרה, ולכן קיבלתי את התפקיד. בכל סיטואציה אחרת לא הייתי לוקח אותו".
זקני הכנסת לא זוכרים
אין ספק שמבחינת נתניהו אכן מדובר בצו השעה. קואליציה סוערת, אופוזיציה לוחמנית וחוקים שנויים במחלוקת מובילים את הכנסת שבוע אחר שבוע לרגעים של להיות או לחדול. ראשי הסיעות מבקשים לנכס לעצמם חוקים על שמם לקראת בחירות שאולי יתקיימו בקרוב, והאופוזיציה לא עושה להם חיים קלים, עם שעות דיון ארוכות ומתישות. אמסלם נכנס למגרש הזה בשיא הרתיחה: חוק ההמלצות של הליכוד, חוק המרכולים של החרדים, חוק עונש מוות למחבלים של ליברמן – כל אחד מהם מציב בפני היו"ר הטרי אתגר חדש שהוא נדרש לצלוח.
"לשלושת השבועות האחרונים התנקזו כמה חקיקות במחלוקת קואליציונית, כל אחת מהסיעות עם חוק אחר", מסכים אמסלם. "רצף של חקיקה כזו הביא אותנו לשבועות קשים ומתוחים. אני לא זוכר כזה רצף ליו"רים אחרים. דיברתי עם זקני הכנסת ואפילו הם לא זוכרים תקופה כזו קשה, כשברקע אנחנו נכנסים לשנה הרביעית ולאישור חוק התקציב. כל אלו לא מקלים על מצב הקואליציה".
אז זהו, אתה כבר אחרי?
"מה יהיה העתיד אני לא יודע. אני מקווה וביקשתי מראשי הסיעות ש'ירגיעו', ושנתמקד בהסכמות. ביקשתי לא להתמקד בחילוקי הדעות המיותרים, ללכת למקומות נוחים יותר ולחקיקה פחות במחלוקת".
גם האופוזיציה לא עושה לכם חיים קלים. שם טוענים שאתה מתנהל מולם בכוחניות.
"אני בן־אדם מאוד משימתי ולא מחלק לעצמי סופרלטיבים. מי שמכיר אותי יודע שאני אדם מאוד נוח לבריות, למרות מה שמצטייר בתקשורת שאני איש כוחני. למה מתכוונים אנשי השמאל בכלל כשהם אומרים שאני כוחני? הרבצתי למישהו? העלבתי מישהו? לא. הגעתי למסקנה שכשהשמאל לא אוהב נושא שאני מוביל ואני לא נעצר לבקשתם, אז מכנים אותי כוחני. אם הייתי עוצר, היו אומרים שאני אדיב ונחמד. ככה הם מתנהגים כלפי כל הימין. אם אנחנו מקימים יישובים קוראים לנו כוחניים. כשאנחנו מפרקים אותם, מכנים אותנו אנשי שלום. אם מובילים חוק להכרה בלאום היהודי אז אנחנו כוחניים מאוד, ואם אנחנו מקלים על המגזרים הלא יהודים אנחנו אדיבים. כל עוד אנחנו הולכים איתם אנחנו טובים ומנומסים, אבל כשאנחנו מקדמים אג'נדות שלנו אנחנו אנשים כוחניים", מתמרמר אמסלם.
"אני חבר כנסת כבר כמעט שלוש שנים. יש הרבה עובדים סביבי, מטבחים ועד מאבטחים, וכמובן עובדי ועדה וייעוץ משפטי. אפשר לשאול אותם אם אני כוחני או נחמד. המשימה שלי היא לעבוד, ולא מעניין אותי מה כותבים עליי. אם יש לי משימה להוביל נושא, אני עושה את זה. בשיחות עם חבריי מהשמאל אני אומר להם: 'אתם משתדלים כל הזמן לריב ולהפריע. לי לא מפריעים'. אני לא נותן להפריע לי בעבודה. באנו לפה לעבוד, בשביל זה משלמים לנו משכורת".
במסגרת תפקידו כיו"ר ועדת הפנים נצפו התנגשויות לא מעטות בין אמסלם לנציגי האופוזיציה, בעיקר עם ח"כ תמר זנדברג ממרצ שהוצאה על ידו מהדיונים פעם אחר פעם. גם בהקשר הזה נמתחה בשמאל ביקורת על אמסלם, שלדבריהם מיהר להשתמש בכוח שבידו ולהשתיק יריבים פוליטיים. "לח"כ זנדברג אין מספיק ניסיון בארגונים שמנהלים ישיבות", מתאר אמסלם את הדברים מנקודת מבטו. "אין לה פרקטיקה של ניהול ישיבות. אם היא מפריעה, בחלק גדול מהפעמים אני עוצר אותה והיא כועסת. אין לי תלונה על זה. אני לא צריך את האופוזיציה, יש לנו הרוב שלנו. אם האופוזיציה תרצה לשתף איתנו פעולה, אני אשמח. אם הם יבחרו שלא, נסתדר יפה מאוד בלעדיהם".
ישן בחליפה
יום שני השבוע היה יום מורט עצבים במיוחד לקואליציה. חוק המרכולים עמד להגיע למליאה לקריאה שנייה ושלישית עם רוב של קול אחד בלבד (57:58 לטובת הקואליציה). המספר הזה נוצר לאחר שסיעת ישראל ביתנו על ששת ח"כיה סירבה לתמוך בחוק, פטירת אמו של ח"כ מוטי יוגב מנעה ממנו להשתתף בהצבעה, וח"כ שרן השכל מהליכוד הודיעה על כוונתה להימנע. אמסלם התרוצץ במשכן בניסיון לגייס קולות נוספים. לקראת ערב הוא ניגש לח"כ טלי פלוסקוב מכולנו, שכבר קיבלה אישור להתנגד, וניסה להביא אותה לתמוך בחוק.
"באותו יום יוסי יונה (ממפלגת העבודה, שא"כ) היה באבל על אחיו, ואימא של מוטי יוגב נפטרה. יולי (אדלשטיין, יו"ר הכנסת, שא"כ) ואני ישבנו יחד עם חסון, ואמרתי לו 'עזוב חוקים, מעבר לפוליטיקה הקטנה יש אדם שיושב שבעה, בוא נקזז אותו אוטומטית. זה לא מכובד בכלל להתעסק בזה'", חושף אמסלם את ההתרחשות מאחורי הקלעים. "בכל מקום עבודה רגיל אנשים עוזרים זה לזה כשאדם באבל, ודווקא פה בכנסת לא. זה הדהים אותי. הרי היום אתה פה ומחר אתה שם. מבחינתי לא יהיה מצב שמישהו יצטרך לקבל קיזוז למקרים מהסוג הזה ואני לא אתן לו. זה מעבר לפוליטיקה, זה דבר אנושי בסיסי. הציבור מסתכל עלינו ואומר 'תראו, יש פה 120 אנשים ואיך הם מתנהגים אחד לשני'. אז הצעתי ליואל לקזז את יוגב ויונה זה עם זה. זה מביא כבוד לכנסת".
לדברי אמסלם, חסון ביקש ממנו לבדוק עם יונה את העניין, ואז נעלם בטענה שהוא לא מצליח לתפוס אותו. במקביל התקשר אמסלם לנחם את יונה, ולדבריו השיג אותו בצלצול הראשון. "לכן אמרתי לטלי (פלוסקוב, שא"כ) 'אני לא יודע אם יביאו את יוסי יונה, אנחנו בוודאות לא נביא את יוגב'. אבל אם הם מביאים את יוסי, ביקשתי ממנה רשת ביטחון. היא ישבה פה בכנסת למקרה שהוא יבוא, ולשמחתי הרבה בסוף הם לא היו צריכים להתבזות ולא הביאו אותו, ולא נאלצנו להכניס את טלי למקום הזה".
אגב, שעות אחדות לאחר הריאיון ביצעה האופוזיציה תרגיל שקבע אולי רף נמוך חדש. בזמן שחברי הכנסת מהבית היהודי קיבלו אישור מאמסלם לצאת להלווייתו של רזיאל שבח ז"ל, משך לפתע חסון את כל ההסתייגויות והודיע על הצבעה על חוק ליצמן. השמאל ניצל את הלוויית הנרצח שנערכה באותה שעה בשומרון, והעלה את החוק להצבעה בידיעה שלקואליציה אין רוב להעביר אותו. למרות זאת החוק עבר בסופו של דבר, ואמסלם רשם וי נוסף.
חוק המרכולים עלול להבריח מהליכוד מנדטים.
"החוכמה בניהול קואליציה היא להתקיים בתוך מגוון של אילוצים, ואם יש הסכמים אתה חייב לכבד אותם בלי קשר לשאלה אם זה פוגע בך או לא. היו צריכים לחשוב על הפגיעה הזו בזמן ניסוח ההסכמים הקואליציוניים. ההצבעה על חוק המרכולים הייתה סיטואציית קצה. הרבה ח"כים לא היו מצביעים בעד החוק הזה, אבל הצביעו בעדו כי הבינו את המוקש. 90 אחוז מהליכוד, כולל ראש הממשלה, לא אוהבים את החוק הזה – בעצם מאה אחוז – אבל הצביעו בעדו".
אפשר לומר שעברת את המבחן הראשון שלך בתפקיד.
"אני לא נמצא בעולם של מבחנים. אף אחד לא בוחן אותי. אני בא ועושה את העבודה שלי במקסימום שאני יודע לעשות אותה. אני בא מתחום הניהול, ומנהל את הוועדה כמו שניהלתי ועדות בעירייה (עיריית ירושלים, שא"כ). המשימה שלי עכשיו היא טכנית, שהקואליציה תישמר ותתפקד. יש לי קואליציה של 66 ח"כים, כל אחד עם הראש שלו. זה לא עניין של הצלחה או כישלון. הניהול צריך להיות על מי מנוחות, ולגשר על הצרכים של המפלגות והאנשים".
בריאיון לח"כ לשעבר יגאל גואטה אמרת שהיית קם משבעה על אשתך רוזי ז"ל, שנפטרה לפני שמונה שנים, כדי להצביע על שמירת השבת. זה באמת היה נראה לך הגיוני שדרעי ידרוש את זה מח"כ גליק?
"אני אמרתי ועדיין אומר שמבחינתי קידוש שם שמיים הוא דבר חשוב, ואם רב גדול יבוא ויאמר לי שבפעולה מסוימת כמו ההצבעה הזו זה עושה קידוש שם שמיים, הייתי רואה את זה כדבר גדול לזכרה של אשתי. עד היום אני עושה פעולות שבקודש לעילוי נשמתה. אני מארגן שיעורים לזכרה, תורם ספרי קודש ועושים אזכרה גדולה כל שנה. אם היו אומרים לי שיש עוד משהו שאני יכול לעשות לזכרה, לקום בשבעה ולעשות לה נחת רוח בשמיים, זה מה שהייתי עושה".
אבל מדובר בחוק למראית עין, גם אתה יודע את זה.
"החוק הזה, אפילו אם זה רק בתפיסה הציבורית, בא לשמור יותר על השבת. עזבי הלכה למעשה. אם בתקופה שישבנו שבעה על אשתי השמאל היה בשלטון ומעלה חוק לפינוי יישוב, ואני הייתי הקול שמכריע – אם הרבנים היו אומרים לי אל תקום לא הייתי קם, ואם היו אומרים לי לקום הייתי קם והולך להצביע".
רעייתו של אמסלם, רוזי, נפטרה ב־2009 לאחר חצי שנה של התמודדות עם מחלת הסרטן. היא הותירה את בעלה עם שני ילדים קטנים. גם היום, שמונה שנים אחרי, הכאב ניכר עליו כששמה מוזכר. במהלך הריאיון הוא מדגיש מפעם לפעם את הזכות הפשוטה שבחיים ובעשייה. כך גם כאשר אני שואלת אותו האם הוא לוקח קשה מדי את תרגילי האופוזיציה נגדו.
"הכול אצלי אישי, גם את הפוליטיקה אני לוקח אישית", הוא מודה. "איך אני לא אקח את זה אישית כשאתה מפריע לי לעשות את העבודה שלי? בוא תהיה שותף איתי, למה אתה מפריע לי בעבודה למען עם ישראל? אומרים לי אל תיקח את זה אישית, אבל אני מתעצבן באמת. אני ישן בחליפה וקם איתה בבוקר, זה לא הצגה. הימים האלה של הפיליבסטר עלו מיליון שקל, ולא יצא מזה כלום. את אותו אפקט יכלה האופוזיציה לעשות בשש שעות. ביטלנו ימי עבודה בכנסת, לא חבל? לא הכול טלוויזיה. יש פה ציבור שמצפה שנעבוד בשבילו, זה לא עולם של 'שואו' מבוקר עד לילה".
לא תנועת נוער
ח"כ שרן השכל יצאה נגד חוק המרכולים, ובתגובה עתרת נגדה לבית הדין של הליכוד. האם זה לא היה צעד אחד רחוק מדי?
"חברי הכנסת של הליכוד נבחרים במסגרת רשימה והם צריכים לפעול לפי כללי המשחק הליכודיים, ודאי שלא לפגוע בממשלה. יש פעמים, וגם לי זה קרה, שיש נושא שאתה רוצה להפעיל בו לחץ על הממשלה. זה בסדר ולגיטימי, ואחרי כן אתה אמור לשלם את המחיר על המהלך שלך ואתה לוקח את זה בחשבון. הפעם ההצבעה הייתה באופן מעשי הצבעת אי־אמון בממשלה. אם החוק לא היה עובר, המשמעות הייתה בחירות בטווח הקצר. לכן דיברתי איתה, גם אני וגם ראש הממשלה. בקריאה ראשונה היא הבטיחה להצביע בעד, ואז לא הגיעה להצבעה בטענה שנרדמה. בשבועיים האחרונים דיברנו איתה שוב וזה לא עזר.
"הליכוד היא לא תנועת נוער או מועדון חברים. זו תנועה פוליטית, ויש לה מנגנונים כדי להוביל את המדינה על מנת לממש את האידיאולוגיה שלה. כל גורם ליכודי שמפריע לזה ורוצה להפיל את הממשלה, מקומו לא בליכוד. אפשר להתפטר ולהגיד אני לא יכול, כמו שעשה חנן פורת ז"ל. החרדים הבהירו לנו שאם החוק לא עובר וליצמן לא נכנס לממשלה, היא נופלת. ההנהגה החרדית הייתה מעורבת כאן, לכן זו הייתה הצבעה על הפלת הממשלה. המטרה לא הייתה שהעתירה תתקבל או לא, אלא להבהיר לה ולאחרים שאנחנו באירוע דרמטי. בסיטואציות דרמטיות, האמצעים דרמטיים".
אני מזכירה לאמסלם שגם הוא וח"כ אברהם נגוסה החזיקו את הממשלה הנוכחית בימיה הראשונים כבת ערובה, כשהודיעו כי לא יתייצבו למליאה להצבעות עד שראש הממשלה יפעל ליישום החלטת הממשלה להעלאת הפלשמורה. באותם ימים, נזכיר, הקואליציה מנתה 61 חברי כנסת בלבד, ושתי אצבעות פחות העמידו אותה על מספר שווה לאופוזיציה.
במה שונה ההתנהגות של השכל משלך? איימת אז על שלמות הממשלה באותה מידה.
"אני אסביר. לא איימתי להצביע נגד, רק אמרנו שלא נגיע. זה היה נושא אקוטי מבחינתי. עלייה והתיישבות הן מהות הציונות פה, ואמרתי לראש הממשלה שאנחנו לא נסכן את קיום הממשלה. זה היה בחודש הראשון, והעבירו חוקים בלעדינו והסתדרו יפה מאוד. זה לא שהייתה לנו בעיה עם גורם בקואליציה, רצינו שראש הממשלה יקיים החלטת ממשלה שהוא קיבל בעבר ולחצתי בכיוון, אבל בשום שלב לא היינו מסכנים את קיום הממשלה. אם הייתה נערכת הצבעת אי־אמון בממשלה, ודאי שהיינו מגיעים".
במשך ארבעים שנות חברותו בליכוד, טוען אמסלם, הוא פעל למען מה שהאמין בו ובכל מחיר. "אני אגן עליך בחירוף נפש אם אני ארגיש שאתה צודק. קודם כול עם ישראל וארץ ישראל, אחרי זה הליכוד, ואחרי זה הקואליציה והכנסת. אני עושה את מה שאני מאמין בו. אם הנושא של יהדות אתיופיה יעלה שוב על סדר היום, איאבק שוב. אם השכל הייתה נאבקת על הקנאביס, שזה משהו שחשוב לה, הייתי מעריך את זה. אבל אתה לא נכנס במסגרת קבוצה ששלחה אותך ומתחיל לפורר את הבית".
המחיר הבא שהליכוד יצטרך לשלם על פי ההסכמים הקואליציוניים הוא העברת חוק עונש מוות למחבלים שליברמן מעודד. האם זה חוק מהותי בעיניך, או עוד חוק־כותרת לקראת הבחירות הבאות?
"החוק לא חשוב בעיניי. גם היום אפשר להוציא להורג מחבלים בבית דין צבאי. יכול להיות שאנשים מרגישים שזה הזמן שלהם להתבלט, אבל אני מניח שאחרי שנעביר את התקציב העסק ייכנס לרגיעה והממשלה תמצה את ימיה. במהלך 2019 נגיע לבחירות".
רצית לקדם שורה של חוקים נגד המשטרה. זה נגמר? אתה מרוצה מחוק ההמלצות?
"התפקיד שלי היא לחוקק חוקים, ושל משטרת ישראל לתפוס גנבים. אני מחוקק לטובת מדינת ישראל ואזרחיה, ולכן כשאני רואה חוק שהוא טוב אני מגיש אותו. הגופים המקצועיים אמורים לחוות את דעתם בפורומים המקצועיים ובוועדת השרים לענייני חקיקה. זו הדרך החוקית והבלעדית. לא כל עובד ציבור יכול לבוא לטלוויזיה ולומר מה דעתו בנושא חקיקה. הם דיברו נגד החוק הצרפתי כאילו מה עשינו, הוצאנו להם נחקר אחד בפוטנציאל. זה אבסורד.
"אותו דבר בחוק ההמלצות. זה בסדר שהמשטרה תביע את עמדתה המקצועית בפורומים המתאימים, ושינינו את החוק באופן דרמטי כי הם גם צדקו בחלק מהדברים. הרוב המוחלט של השוטרים הם אנשים שקמים לעשות את עבודתם נאמנה, אבל יש מספר אנשים בצמרת של הארגון שחרגו מהכללים המחייבים, ובזה ראיתי את חומרת העניין".
ביום שני יש לך ישיבה עם המפכ"ל בוועדת הפנים. בשורה התחתונה, אתה מאוכזב מהמינוי של אלשיך?
"אני לא מחלק ציונים לעובדי ציבור שאני לא מופקד עליהם. זה לא התפקיד שלי".
הוא מסביר
בערב ההצבעה על חוק המרכולים, כאשר לילה ארוך לפניהם, התפנו השרים וחברי הכנסת לצפות במהדורת 'חדשות 2'. בידיעה הפותחת שודרה הקלטה של יאיר נתניהו, בנו של ראש הממשלה, מבלה עם חברים במועדוני חשפנות בתל־אביב ומשמיע אמירות בעייתיות, בלשון המעטה. "ראיתי את זה פה והייתי בשוק. הבטן שלי התהפכה", מודה יו"ר הקואליציה, אבל מתברר שפחות בשל תוכן הכתבה ויותר בגלל עצם שידורה.
"הבן שלי חייל בצבא", מספר אמסלם. "הרבה פעמים כשאני חוזר הביתה מאוחר אני רואה אותו יושב במרפסת עם החבר'ה, בנים ובנות, שותים כוסית ומעשנים נרגילות. אני שומע אותם צוחקים ומספרים בדיחות. הדבר היחיד שאני מבקש מהם זה לא להפריע לשכנים. אלה חבר'ה בני 20, אני יודע על מה הם מדברים או מה הם עושים? חבר'ה בני 25 הולכים למועדונים ושותים, ויש להם את העולם שלהם".
אז למה התהפכה לך הבטן?
"כי זה לא דבר שמראים בטלוויזיה. כשהבן שלי מדבר עם החברים שלו, יש פער גדול בין מה שהם אומרים למה שהם עושים. אני שומע את הדיבור של הצעירים וזה מפריע לי, אבל כל פלוגת מילואים שתשמעי זה יהיה לא נעים. הילד של ראש הממשלה הוא אותו דבר כמו כל ילד אחר. לכן הסיפור הזה הגעיל אותי. כאזרח, הבן של ראש הממשלה לא מעניין אותי בהיבטים האלה, וגם לא הבן של הנשיא או של שר הביטחון. לא מעניין אותי אם הוא הולך לפאבים ושותה יינות או הולך לכולל ולומד תורה.
"הנושא השני שהתמקדו בו היה האבטחה. אספר לך משהו, רצו לאבטח אותי לפני חודש וחצי ולא רציתי. זה דבר שמוציא אותך מדעתך, אין לך טיפת פרטיות. אי אפשר לדבר עם הילדים שלך או בטלפון. אבטחה היא צורך מבצעי, לא צ'ופר לבן אדם. יש פה ילדים שגדלו ככה מגיל קטן. אם הוא כל הזמן מאובטח, מתי יצחק עם חברים שלו? אז בתת־מודע שלו הוא מתעלם מזה באיזשהו שלב".
מה עם עולם הערכים שאתה מצפה למצוא אצל בנו של ראש ממשלת ישראל?
"קודם כול לא בטוח מה הוא עשה ואם עשה. אם נקליט את כל ילדי ישראל, נשמע אחוזים גדולים מהם מדברים ככה. הרבה פעמים אין קשר בין הערכים שאתה מקנה לילדים שלך ובין המבוגרים שהם יהפכו להיות. חברת החדשות הפריזה. זו כתבה שאסור שתהיה, ועצוב שככה נפתחת מהדורת חדשות".
במשך השיחה נשמעות מדי פעם המילים "אני מסביר", ואני נזכרת בחיקוי המשעשע של אמסלם ב'ארץ נהדרת'. את "שנייה דקה" הוא שומר כנראה לניהול ועדת הפנים, ואני מוכרחה להודות שזה הצחיק אותי בכל פעם שבה נכחתי בוועדה בחודשים האחרונים.
לפני החיקויים שמת לב שאתה אומר את המילים הללו בתדירות גבוהה?
"לא, לא ניתחתי את הביטויים שלי או את המימיקה לפני כן, זה הרגיל שלי. ברגע שהם הציפו את זה, פתאום אתה שם לב. אבל מי שמכיר אותי טוב שם לב שמה שאני אומר הכי הרבה זה 'דרך אגב'".
אבל זה החיקוי של ביטן.
"נכון", הוא צוחק, "וגם דוד תיקן אותם ואמר להם פעם שלא הוא אומר את זה אלא אני".
החיקויים שלך בארץ נהדרת מצחיקים אותך?
"אני איש מאוד מצחיק, אנשים אולי לא יודעים. כשהיינו נפגשים במילואים או עם חברים אני הייתי זה שמספר את הבדיחות במשך שעות. אני אוהב הומור. אני גם צוחק מזה שמסתלבטים עליי. ארץ נהדרת זה סאטירה, וברובה מצחיקה גם אותי. לצחוק זה דבר טוב במדינת ישראל. אם צחקנו, כבר הרווחנו".
מה עם הפוליטיקה הירושלמית? אתה חושב לחזור לשם, אולי לתפקיד ראש העיר?
"ירושלים זה טבורו של עולם. היא הנשמה שלי. תמיד אמרתי שאסייע לעיר הזו איפה שאהיה. תפקיד ראש עיריית ירושלים הוא בין הקשים והחשובים בפוליטיקה הישראלית, ואם בבוא היום זה יהיה רלוונטי אני אשקול את העניין".
אחרי שתסיים את תפקידך כיו"ר הקואליציה, איזה שר תרצה להיות? זו הרי מקפצה לממשלה.
"אין לי שאיפות להיות שר. איפה שאני נמצא, ברוך הבא. התפקיד הכי גדול שלי היה לנהל את אגף שיפור פני העיר בירושלים. עסקתי בבניית ירושלים בפועל והמעשים האלה יישארו פה לנצח, גם אחריי. כל שליחות שתוטל עליי בכנסת, בממשלה או כאזרח, אני מודה עליה. אני מודה על כל יום שאני עומד על הרגליים ומשרת את עם ישראל. הילדים בריאים, אנחנו בריאים ועושים דברים חיוביים. זה לא טריוויאלי. אני מודה על זה".
